אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מאות פרחים סגולים / חוה מזרחי - כוחן המרפא של המילים


התמונה של יהודית מליק שירן
מאות פרחים סגולים

מאות פרחים סגולים / חוה מזרחי. הוצאת בת אור.

"אֲנִי צוֹעֵד וּפוֹסֵעַ, וְשׁוֹאֵל וְיוֹדֵעַ, וּמֵבִין שֶׁגַּם

אַתֶּם אֲהוּבַי,אִתִּי מַמְשִׁיכִים לָלֶכֶת, וַאֲפִלּוּ נֶעֱצָרִים כְּדֵי לְהַשְׁקוֹת אֶת הַפֶּרַח

שֶׁמְּלַבְלֵב זִכָּרוֹן בַּגַּן."

בתוך גני המחשבה ומשעולי החיים נולד הספר הזה "מאות פרחים סגולים" שכתבה חוה,המתאר מסע בשני קולות: מסעו של אסי  המשורר שדרך שיריו למדתי להכירו ומסעה של חוה אמו, מסע הנוגע בכתיבה ובציור. השירים של אסי בספר מאירים את משמעותה של הקריאה בהם. לְמה אני מתכוונת במשפט משמעותה של הקריאה? "מִתְחַבֵּר אֶל הָעַצְבוּת שֶׁלִּי/אֲבָל לֹא נִרְטַב מֵהַדִּמְעָה"(עמ'7). ובשיר אחר " וּבַלֵב נוֹצֶרֶת הַרְגָּשָׁה/שֶׁל יָם סוּף הַנִּקְרָע לַשְּׁנַיִם/ וְהַגּוּף שֶׁל אוֹתָהּ אִשָּׁה/נֶעֱלַם מִזִּכְרוֹנְךָ/ וְאַתָּה עָף לַשָּׁמַיִם"(עמ'29).

כוחן המרפא של המילים שהן משחררות את הכאב, הבדידות, הריקנות,העצבות,הייאוש והאכזבה ומולידות כנפיים של תקוה שמצמיחות את אסי ואת חוה למקום של קבלה ואהבה. הכנפיים האלה מחזקות ומעודדות "הָרְגָשׁוֹת שֶׁלִּי מִתְעוֹרְרִים בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם "(שם).הליכה על חוף הים בילדותו ובבגרותו מאכלסת פיסות געגוע למוכר ולאהוב .

בלבם של השירים מתואר מסע אישי, זה סיפורה של הנפש. סיפור נפשו של אסי הבן,סיפור של כמיהה וציפיה""דֶּרֶךְ מַחְשָׁבָה גְּלוּיָה/אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ יֶלֶד/כְּמוֹ מִתּוֹךְ סֶרֶט מְצֻיָּר/אַתָּה לֹא עוֹמֵד בַּזֶּה,אַתָּה נִשְׁבַּר"(עמ'55). רצון להתגבר על הפחד"אֲבָל הָיִינוּ בַּטֵּרוּף/ הַנְּשָׁמָה יָצְאָה מִחוּץ לְגוּף"(עמ' 67). קשר עמוק לאמא "אֶת הַיֶּלֶד שֶׁהָיִיתִי, רָצִיתִי כְּבָר לִשְׁכֹּחַ/לְבַד עִם אִמָּא שֶׁלֹּא אִבְּדָה לְרֶגַע אֶת הַכּוֹחַ"(עמ'79). מילוי משאלות בכוח הדמיון הינשאות על כנפי המילים "עַכְשָׁו אֲנִי עַל הָהָר/ וְכָאן אֲנִי נִשְׁאָר" (שם). כל המסע הזה מתאר חיפוש עצמי, התנסויות חברתיות ולבטים נפשיים של הילד והנער,הבחור והגבר הצעיר. המילים בשיריו מבטאים קשיים ומצוקות,מחלות ואובדנים" הֵם סָגְרוּ אוֹתִי לָקְחוּ לִי אֶת הַדִּמְיוֹנוֹת...עַכְשָׁו אֲנִיעָמֹק בַּמַּיִם וְהַיָּבָּשָׁה לֹא קְרוֹבָה "(עמ' 113). כל אלה שופכים אור על מסעו של אסי. מסע הנפש הכואבת שלו. המוסיקה היא הניגון הפנימי,שירת חייו שמלווה אותו,היכן שהוא נמצא ואותנו. היא המראָה לשיקוף רגשותיו,לבטיו ומאוויו "מַרְגִּישׁ בְּגוּף כָּל תָּו וְתָו/ וְהַמּוּסִיקָה עוֹשָׂה לִי טוֹב" (עמ' 107). מילותיו הן המשענת לה נזקק בחייו. הן מספקות לו אפיקים לפורקן ושחרור,להזדהות ולחיפוש עצמי, למחשבה ותובנה.

 במסע המשותף של חוה אמו אנחנו מתוודעים אל החיבור העמוק כפי שעשתה חוה בפרקי הספר,חיבור של אם לבנה. ציטוט משיר של אסי הוביל אותה לכתוב את פרקי המסע.

" כשהתחלתי לכתוב את הספר הייתי בת 55. זו הייתה עבורי שנה של אומץ, שבה יכולתי להישיר מבט אל עצמי ואל מה שעברתי בחיים. לראות מה הרחקתי מעצמי ומה אני בוחרת לקרב כעת אל עצמי. התבוננתי באופטימיות שהיא תכונה כל כך בסיסית באופיי כדי להיטיב לראות כיצד היא גם מסייעת לי לא לפגוש את הפחד, העצב וחוסר האונים שלי, וגם מתנת-אל ששומרת עלי ועוזרת לי לעבור אירועים קשים."(עמ' 9). הניסיונות שלה להבין איך נולד המשבר במשפחה? הכמיהה שלה למצוא מענה לצרכיו האישיים של אסי דרך הקשר  המיוחד שהיה ועדיין קיים ביניהם,הביא אותה להתבונן במילותיו שהיו הזמנה להדברות ישירה עם הכאב, הריק, הייאוש, העצבות,הבדידות, האהבה והתקווה כמו היו תמרורים בדרכו של אסי,ללכת מולם ועמם,לגעת בחלומותיו,ברצונותיו, להתמודד עם המציאות ולמצוא את קו החיבור ביניהם.

  המילים בשירים הפכו לפיסות חיים מצויירות. ואסי הוא אחד מאותם "מאות פרחים סגולים"  עליהם כתב,שכן חוה מציירת את מילותיו. היא מרגישה את הקשר ואת המסר בשיריו ונותנת ביטוי משחרר ומרפא בציוריה. הפרח שלמד את שפת העולם מהדרך שלא היתה לו קלה. הוא "בָּרָא עוֹלָמוֹת " של צלילים ומילים ויצר  עמם מפגשים "הוּא חָפַר וְחָפַר וּמָצָא מַטְבֵּעַ וְלוֹ שְׁנֵי צְדָדִים".כך גם חוה לאורך מסעה מגיעה לגילוי עצמי שיש בו עולם עם ראייה בשלה ותבונתית על החיים. בדרך פתלתלה, הבודקת וחוקרת את תחנות חייה." אני מנסה להבין מה עבר לגבי בראש כאשר החזיק את הרובה? מה חשב על אסי על יוגב? האם חשב עליהם? האם היה לו כח לחשוב? או רק להתחבר למצוקה שלו, לכעס, לכאב ולרצון למות?"(עמ' 52). פרויד טען כי המודע של האדם מבצע צנזורה המונעת מדחפים וממחשבות לפרוץ מן הלא מודע אל המודע. הוא טען כי החלומות הם המרחב בו הדברים מקבלים ביטוי ומופיעים בשפת סתר. למעשה פרויד עסק בפענוח ותרגום של החלום משפה דמיונית ויזואלית לשפה מילולית. בעוד שיונג התייחס לחלומות כבעלי תוכן גלוי ומלא משמעות, כסימבוליזציה אומנותית. הוא טען כי האומנות, כמו גם החלום, מטרתה להביע רעיונות, תחושות, הרגשות ורעיונות לצורך שימור ותקשורת של דבר שאין לו קיום בצורה אחרת. במסעה של חוה יש חלומות תיקשור עם אסי. מופיעות מחשבות ותמונות כסרט נע."אולי אני צריכה לחזור לתמונה הזאת ולהביע את הרגשות בצורה שלא איפשרתי לעצמי אז",(עמ' 109). הראייה הבשלה בהתבוננות על החיים מעידה"לעולם לא אדע מה נכון. מסלול ההורים כל כך חמקמק"(עמ' 110)."הרגשתי שינויים באישיותו של אסי...משהו הלך והתפרק. הלך ונשמט מתחת ידי וידיו"(עמ'111).למסע המשותף הזה יש קול משולב. קול המבקש מאמא "להפסיק ולהרגיש רגשות אשמה",קול המביע גילוי עצמי מרגש "אני מתבייש במה שעשיתי...לא ידעתי לשחות בעולם הזה...אני מרגיש שהספר הזה שלך יבטא גם את קולי שלא נשמע"(עמ'131)."בֶּן אָדָם/ מִסְתַּתֵּר מֵעַצְמוֹ וּמִכֻּלָּם./מַחְבִּיא אֶת עַצְמוֹ בְּאֵיזֶה מָקוֹם בָּעוֹלָם

בְּסוֹף הָעוֹלָם "(עמ'141).

תגובות

התמונה של יהודית מליק שירן

לצמוח מתוך כאב

כוחן המרפא של המילים, בספר הזה הכתיבה נותנת כוח לצמוח מתוך כאב. אומרים שהכתיבה משחררת את מצוקות הכאב והאובדן וזה אכן נכון. אני מרגישה הקלה גדולה לאחר שהשחתיעם הדף במחברת או הקלדתי מחשבה אל דף אלקטרוני. בספר הזה למילים יש כוח להרגיע, להפתיע, להכיל ולחבק. ללכת צמוד, להדריך ולהוביל. ממליצה עליו מאוד, ספר חובה על השידה שלנו ליד המיטה. אישה אחת נותנת כוח באמצעות כנפיים דמיוניות לאחרים איך להתמודד עם כאב לא צפוי.

האם הארץ מחשלת אותנו?

קראתי את הרשימה שלך וחשתי הזדהות עמוקה עם כאבי כאם שכולה. בני נפל במלחמת יום הכיפורים. הנפילה שלו ריסקה אותי מבפנים. את פרץ הרגשות שלי פיסלתי. לא ידעתי שאפשר לכתוב. הכתיבה המרפאה ומקלה על הכאב, היא פשוטה ולא יצאה מתוכי בכלל. את הזעם והכאב ניתבתי לפיסול. דרכו למדתי לחיות עם הכאב ולהשלים עם המצב. אנחנו כאימהות חיות בארץ שכל חייה תדע מלחמה במישור המדיני ובמישור הפנימי שלו חיות עם האבדן. תודה לך על הרשימה. איך אני יכולה ליצור קשר עם הסופרת הגב' מזרחי?
התמונה של יהודית מליק שירן

לשאלתך בכותרת: הכוח הפנימי מחשל אותנו

שלום לך לילי, אף שאינני מכירה אותך, אני חשה קרבה גדולה אליך ואל המחשבות ששיתפת כאן. "יצירה" שנוצרת ממך, בפיסול, יש בה קושי מאוד גדול. את מפצחת את הכאב באמצעות הפיסול. מתוך האבן, העץ, המתכת, אינני יודעת באיזה חומר את מפסלת, אך את מצליחה לגעת בחומר הגלם הקשה והחזק ויוצרת ממנו רכות מלטפת. הרכות הזאת באה מהנגיעה , מהחספוס, מהעבודה על העבודה שיצרת. אם את לא כתבת בעבר ואת כמהה לכתוב בהווה, את כנראה באמצע תהליך הפיסול ועוד לא באה ההבשלה לכתוב. המילים תבואנה אחרי שתרגישי שאת רוצה "להקיא" אותן מתוכך. לתהליך "ההקאה"הזה קוראים היסחפות של פרץ רגשות. המילים יוצאות כמו לבה בוערת ונכתבות מתוכך. באשר למחשבה המופיעה בגוף התגובה , "הלעולם ארצנו תדע מלחמה", הייתי רוצה לחשוב אחרת, אך אין לי מענה. בני הצעיר השתתף בלחימה האחרונה, וכל הזמן צץ משפט אחד שהדהד לי במוח "הקם להורגך השכם להורגו". חוה מזרחי מתגוררת בקיבוץ סער ליד נהריה. תוכלי לכתוב אליה ישירות. תודה לך.

מאות פרחים סגולים

לילי שלום לך, תודה על ההתיחסות שלך לכתיבת הספר מאות פרחים סגולים. אכן נפילה של בן/בת מרסקת אותנו, העיסוק ביצירה, כתיבה, פיסול, ביטוי הרגש, הכעס, התסכול, האובדן ובעיקר הגעגוע להמשך המסע. אשמח לטלפון ממך במידה ותרצי 052-3236249.

הכוח של המילה בכתובה

הי ג'ודי, איזה מאמר מקיף ומעמיק כתבת על הספר הזה. חייב לציין שאני בעמ' 204 בספר הזה ואני מצדיע לגב' מזרחי שאספה את עצמה מהשברים הכואבים\ קודם בעלה לשעבר שלא מצא את מקומו בקיבוץ, גבי אם אני לא טועה בשמו ואחר כך הבן אסף, פרי אהבה כה גדולה. להרחקה מהקיבוץ ומאימא יש עניין שצריך לשים עליו את הדגש, ילד ננטש ע"י הורתו שנשארה לו ומורחק לפנימיה מחוץ לקיבוץ. יש לזה מחיר. רק חבל שהגב' מזרחי משלמת מחיר יקר כל כך. אני אחזור לרשימה הזאת אחרי שאסיים לקרוא. בבקשה אל תגיבי עכשיו על מה שהעליתי, רק אחרי שאסיים לקרוא.

האם אפשר להכניס לכתבה את הלינק הזה מיוטיוב?

יהודית יקרה, זכרתי את השיר ששרה הזמרת רחלי וולשטיין בערב ההשקה על הספר. האם את יכולה להביא הנה את הדברים והשיר ששרה רחלי? זה הלינק מיוטיוב https://www.youtube.com/watch?v=xVRm-qzd1rA צריך להבין את הקשר המיסטי בין חוה לאסי. יש שם קשר שהיה תמיד והתחזק יותר בעת שירותו הצבאי אחרי התאונה. גם עולה בי התמונה שהיא נוסעת לה ככה בכביש ורואה את שדות הפרחים שמחוץ לקיבוץ , בלבה היא חושבת עליו ובאותו הזמן היא שומעת את קולו חוצה את גבולות המציאות והרגש האינסופי.
התמונה של יהודית מליק שירן

מורית יקרה

בקשתך נענתה באדיבותו של יעקב עיון מנהל התכנים באתר. לגבי הספר ככל שאני מתרחקת ממנו נפרשת מולי מחצלת גדולה כמו טלית העוטפת את החיבור החזק של חוה עם בנה אסי. אכן מסע אישי שלוקח את הקוראים לשני מסלולים: האחד קצר והאחר ארוך. אך שניהם מסלולים ערכיים ומשמעותיים בחיים שלנו כהורים. תודה לך

ספר שנותן כוח

את הספר קראתי בהפסקות. זה היה קשה .רמת הריכוז שלי מתפוגגת אחרי 40 ע', את מכירה אותי, כי צריך להפנים מה שקראתי. אני יכול להפנים את הקריאה בהפסקות. אומרים שאימא אחת יכולה להכיל כאב יותר מאבות שאני מכיר. הספר מעניין וגם מביא את הקול של הבן אסי וגם מביא את קולה של האם חוה. שני הקולות הופכים לקול אחד אותנטי. הרגשתי בספר הזה את הכוח מעבר למילים, מעבר לשתיקות. אני כל כך מתחבר יהודית למה שכתבת על הספר הזה, כאילו נכנסת לקישקע של הדמויות ואת מביאה את ההתרשמות שלך מהן ומעולמן, את מביאה נקודת מבט שמאפשרת לי לגעת בהן כאילו יצאו מתוך הספר והן מסתובבות לידי. תודה לך
התמונה של יהודית מליק שירן

הכוח מעבר למילים

תודה עקיבא, כשמסיימים לקרוא את הספר הזה, מהדהדת בנו השאלה הגדולה הזאת מאיפה חוה שאבה את הכוחות להתמודד עם הכאב הכפול שנפל בחלקה? ההתמודדות היא מעבר למילים ומעבר לשתיקות כפי שכתבת. הכוח בביקורת ספרותית להכנס לנעלי הדמויות, להבין את התנהגותן, את הבחירות שלהן ואת השתקפות עולמן ביחס אליהן ואל סביבתן, רק ככה אני נוגעת בהן ורק ככה אני משאירה אצלי את חוכמתן ותבונתן. זה הנכס שאני לוקחת מספר קריאה שנוגע בנשמתי. תודה לך עקיבא, אני מאוד מעריכה את קריאתך.

מאמר מרגש.

"המילים בשירים הפכו לפיסות חיים מצויירות. ואסי הוא אחד מאותם "מאות פרחים סגולים" עליהם כתב,שכן חוה מציירת את מילותיו. " יש בספר המיוחד הזה חיבור בין שתי מדיות מתוך האמנות: כתיבה וציור. כמו בהשאלה כד והכלה. הבן שר ואמו מציירת את שירתו. עולם ומלואו שהופך את הקוראים להתבונן מקרוב בתפר של אהבה. ריגשת אותי מאוד בחיבורים שעשית במאמר יהודית.
התמונה של יהודית מליק שירן

כמו בהשאלה : כד והכלה

תודה איליה, על האבחנה המופלאה שתפר של אהבה עוטף את הדמויות בספר הזה. הכד המכיל מסמל את האימא הגדולה המטריאכלית המכילה את אהבתה לבנה. זה הקשר המכיל של חבל הטבור.

החזרת אותי לספר המרגש הזה...

לקחתי ממנו הרבה דברים, אחד מהם היה האהבה הגדולה שהייתה לאסי כלפי אמו. לא כל אם זוכה לאהבה כזאת. מקווה שחוה לוקחת איתה את הידיעה הזאת בהמשך המסע שלה...
התמונה של יהודית מליק שירן

תודה רחלי אהובה

על האהבה, התקווה והאמונה משתרעים דפי הספר הזה ומובילים את הקוראים לשני מסלולי דרך לא פשוטים בכלל. דואט בשני קולות . קולו של אסי הבן וקולה של אמו חוה ההופכים לקול אחד המהדהד אל לבבנו ממרחקים ומשאיר בו אהבת עולם.

לשיר את הנשמה

אומרים שהנפש היא הנשמה שלנו. המאמר שקראתי עכשיו מאיר אותה בצבעי אהבה. חבל הטבור המקשר אם לתינוקה, בולט מאוד במאמר הזה. הזמנתי את הספר בסטימצקי. תודה לך על הכתיבה הרגישה בנושא מכמיר לב, לאבד בעל וילד משותף קשה מאוד במציאות חיינו.
התמונה של יהודית מליק שירן

צבעי אהבה

תודה לך אורן אני שמחה שהזמנת את הספר בסטימצקי, לא תרצה להניחו מהיד. קורים בו מפגשים שונים עם העיניים, הלב והנפש. אהבה מאחדת ומאירה את הלב. תודה שאהבת את מאמרי.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יהודית מליק שירן