אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

סקיצות לתמונה בלתי שלמה / דוד אדלר


דוד אדלר: סקיצות לתמונה בלתי שלמה

סקיצות לתמונה בלתי שלמה

תוכחה בנוף מכושף

על ספרו של דוד אדלר: סקיצות לתמונה בלתי שלמה, הוצאת אבן חושן 2012, 172 עמ'

ספר השירים הראשון של דוד אדלר, סקיצות לתמונה בלתי שלמה, כולל חמישה-עשר שערים ופורש בפני הקורא קשת רחבה של נושאים, ביניהם שירים פוליטיים, שירים ארס-פואטיים, שירים על ילדותו בירושלים, שירים על משפחתו, על הזמן האוזל, ועוד.

אחד השירים הארס-פואטיים, 'זו שירת ניסוי', מוקדש לדוד אבידן, מהמשוררים הישראלים החדשנים ביותר, ובו השורות: "זו שירת ניסוי שורה חדשה/ אמנם משירה איש עוד לא מת שורה חדשה/ אך התקנות החדשות מכתיבות ניסוי מוקדם שורה חדשה" (עמ' 56). ואף על פי ששיר זה נכתב במבט אירוני, עצם נוכחותו מעידה שיחסו של אדלר לכתיבה הוא כאל תהליך של ניסוי וחיפוש מתמידים. גם בשיר 'מילים רצות' ניכרת גישה דומה. "מילים רצות/ מילים רוצות/ לא מרוצות/ מתאמצות...", "מילים רצות/ מעצמן/ מתאמצות/ לעלות מעלה מעלה/ עוד ועוד/ מכפי יכולתן/ להיות יותר מעצמן...", "מילים רוצות/ להיות שיר/ מסתכלות במראה/ לא מרוצות/ לעולם" (עמ' 54). חוסר הסיפוק המובע בשיר, ההתבוננות העצמית במראה, מאמץ המילים לעלות "מכפי יכולתן", הם כולם חלק מתהליך הבירור והבדיקה של אדלר בכל הנחת מילה בשיר.

שיריו של אדלר הם רבי-פנים, יש שהם ברורים ויש שהם רבי-קסם ומסתורין, כמו השיר 'צלחת הלוויין כמו ירח לבן'. הדובר בשיר מביט על הנוף של שכונת בית כרם כתייר, והמראה הנגלה לעיניו הוא צלחת הלוויין ה"יהירה, נטוית צוואר" "מטיחה את האור" ו"מטילה את צִלה על הצלב" (עמ' 7). התמונות בשיר מורכבות מנוף ריאלי ומיסודות מיתולוגיים. צלחת הלוויין בשיר "כמו ירח לבן/ מעל גגות/ עין כרם/ מיניקה/ נחשים עצלים שקפאו בזמן/ כבלים/ המזדחלים לכל עבר", ובתמונה נוספת, "שריגי הגפן נכרכים כקנוקנות/ לרגליה/ עץ הלימון כאשרה עומד לשרתה". אדלר אורג זה לצד זה עולם מושגים עתיק עם עולם מושגים מודרני: צלחת לוויין וכבלים עם יניקת נחשים עצלים ואלים קדומים כ"אשרה" שעץ הלימון מדומה לה, ו"כתמוז או עשתורת" שצלחת הלוויין מדומה להם.

כיוון שצלחת הלוויין אינה רק אלמנט ויזואלי אלא משמשת כאמצעי קליטה לתקשורת המונים, הנוף המכושף והיסודות הריאליים והמיתיים בשיר אינם מתארים עולם שעבר אלא מעידים על הקשר שבין קהל הצרכנים לאותה תקשורת. כך תחת מעטה של נוף מכושף עולה שירת תוכחה נוקבת אל מול התבהמות חברתית.

ירושלים נזכרת בשירים רבים בספר ומתוארת בתיאורים פלסטיים חושניים. אדלר מקדיש לה את השער "עיר ימים רבים", שבו מקובצים ארבעה שירים. אך ירושלים נוכחת בשירים נוספים, בשמות השכונות: עין כרם (עמ' 9), "בין רמת דניה לרמת שרת" (עמ' 104), "בתי אל זית" (עמ' 84) ועוד, ואף בתושביה: הנזירים של סן סימון ומחלקי המים שמהווים את נופה האנושי (עמ' 9), בשיר 'הנזירים של סן סימון', מהיפים ביותר בספר. גם בו עמדת הדובר היא כשל תייר, אך הפעם תייר בילדותו. "אחר כך גדלה קומתי/ וכבר הייתי הולך לבדי/ בדרך מחלקי המים/ על שטיח מחטי האורנים/ תר כסיר מנוסה/ מבעד לתפאורה המוגזמת של גזעי האורנים הנעים מולי כמו בסרט" (עמ' 9).

עיר נוספת שאדלר מזכיר בשיריו היא פרשוב שמשפחת אביו חיה בה כמה דורות ולה הוא מקדיש את השירים 'האם קונסול ישראל יבין?' ו'פרשוב העיר'.

בשיר 'פרשוב העיר' (עמ' 36) מופיע שוב הדובר כתייר, "הייתי יכול להיות/ לו רק רציתי/ תייר מרוצה/ העיר המלכותית/ רק הפתיעה לטובה/ במראותיה". כך גם בשיר 'האם קונסול ישראל יבין?', המתאר ביקור של הדובר בכיכר העיר העתיקה של פרשוב, שבמהלכו הוא מתעמת בלבו עם הדמויות שהוא פוגש. "נערות צחות עור וכחולות עין, מרחפות בריקודי עם סלובקיים, וחיוכן הכה תמים מעלה את חמתי לגבהים", וככל שהמוסיקה גוברת, "חמתי עולה לגבהים חדשים", גם "חיוך הנערות כבר אינו תמים". "קולות המוסיקה המתגברים מעירים את בני משפחתי שגרו בבית הסמוך עד הטרנספורט".

מנקודה זו עובר השיר טרנספורמציה והכותב כבר אינו מתאר את הסיור בעיר אלא מתאר איך בדמיונו הוא כובש את המיקרופון שממנו נשמעת המוסיקה העליזה, ותדווח לקהל הנוכחים -"שדוכן הגלידה הסמוך מעניין אותם יותר" - על אלפי היהודים שחיו סמוך למקום שהם רוקדים בו. בעקבות זאת, הוא מניח, יגיעו שוטרים שיאזקו אותו וידרשו ממנו הסבר. אך השאלה הקשה ביותר עבורו היא "האם קונסול ישראל, לאחר שיחזור מחופשת סוף שבוע, אותה הוא אוהב להרחיב כידוע, וישב בכיסאו המגולף, יבין?" בדמיונו גם קונסול ישראל לא יבין אותו אלא יוודא שיישלח לבדיקה פסיכיאטרית. קונסול ישראל שלכאורה היה אמור להיות לצדו ולהבין את מצוקתו לא ישעה לצערו. אף לא הוא. הכאב על אובדן בני משפחתו הוא שלו בלבד, ותובנה זו שכאבו אינו שייך לאומה כלשהי ולא לנציג של אותה אומה היא נקודת המבט הייחודית של השיר.

עמדת הדובר כתייר המביט מהצד מאפשרת לאדלר ליצור הזרה כלפי ההתרחשויות, הנוף והדמויות שהוא מתאר. עמדה זו מעניקה לשיריו עומק ראייה שמגיעה לשיאה בשיר המצמרר גם באנושיותו וגם בהתבוננות עצמית חסרת פשרות, 'בבית האבות', שנכתב לאמו. "עיניך נקרעות// ומפני שאינך יכולה לדבר המבט בוער עוד יותר/ ... מבקשת ישעך ממני/ כאילו אומרת/ תעמיד אותם במקומם// ואני לא העמדתי/ כי אם עמדתי/ בצד/ מתבונן בסרט היצור/ החייב לנוע/ המושך גם אותי אליו/ בזרועו החזקה, בעוד/ אלף זרועות/ קטנות/ אוחזות בי, מיבשות,/ דוחסות, סותמות, סוגרות, אוטמות/ מובילות אותי למעלית/ ואוחזות בהגה עד לירושלים" (עמ' 28).

ספר ראשון של משורר בעל קול וראייה ייחודיים מעורר הערכה וצפייה לספרו הבא.

המאמר פורסם ב'עיתון 77' גליון 360, מרץ-אפריל 2012.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עדינה בן חנן