אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ככה זה באהבה / שי חגג


התמונה של הרצל חקק
ככה זה באהבה - שי חגג

ככה זה בשירה אוהבת

 סקירת ספרו של שי חג'ג', "ככה זה באהבה", הוצאת צור אות, 2012.

 ספרו החדש של של שי חג'ג' "ככה זה באהבה" מסמן תהליך בהבשלת שירתו. אחד משיריו של שי חג'ג' הוא מעין מוטו לכל הספר, ששיר הצופן בקליפת אגוז את המשנה של המשורר הצעיר:

 הקדשה

 

הַסֵּפֶר הַזֶּה

נוֹצַר מֵאִגּוּד

מִלִּים שֶׁנּוֹצְרוּ

מִתּוֹכִי.

 

הַסֵּפֶר הַזֶּה

דּוֹגֵל בְּנִגּוּד

אֲנָשִׁים עֲצוּבִים

לֹא בּוֹכִים

 

הַסֵּפֶר הַזֶּה

עָטוּף וְסָפוּג

דֶּמַע וְיֶזַע

וְדָם

 

הַסֵּפֶר הַזֶּה

מִלּוֹתָיו שֶׁצָּלְפוּ

הֵפִיחוּ בּוֹ רוּחַ

אָדָם

 

שירתו של שי חג'ג' חותרת אל הצופן האנושי של החוויה. צופן זה צבוע בגוונים של אהבה המעניקה תוכן אמיתי לעולם.

שי מתגלה בכל שיריו כמשורר רומנטיקן. בכל שיריו הוא נע על ציר הכיסופים, הערגה, האהבה. גם כשהוא כותב על מקום הוא כותב על אהבה, גם כשהוא כותב על אנשים הוא כותב על אהבה, וגם כשהוא כותב על אמונה הוא מדבר אהבה. בעולם כל כך קר, כל כך שכלתני, לעתים אנו שואלים, מדוע הנפש צמאה לשירה. כשקוראים שירה כה מלודית וענוגה, מבינים, מדוע יש עדיין ביקוש לפואטיקה. פואטיקה רכה, שכל כולה צימאון לחיבור  בין נפשות.

 מקבץ שיריו הספר השמיני של המשורר שי חג'ג' "ככה זה באהבה" הוא ספר הצופן בתוכו  הבשל ביותר, המיטב של המשורר. אוסף השירים הזה ממחיש את התבגרותו של שי, את הכיוון שלו. ושי, אכן רואה עצמו שליח לתעד את החברה האנושית. צריך לומר גם מילים טובות על הצילומים המרהיבים של יעקב שלזינגר המלווים את השירים. יעקב הוא צלם עיתונות וחברו של שי, והצילומים שלו מעניקים ארומה מיוחדת לספר, וזה הופך את השירים לשירים מוארים, מלשון אור !!!

האהבה בשיריו של שי היא כוח תת קרקעי הרוחש ללא הרף, הכוח המניע את העולם. כשהדובר השירי בשיריו מנסה לברר את החידה של העולם, את החידה של הקשר בין גבר לאישה, הוא מגיע לפתרון התעלומה שאין בלתו, הוא יודע שהאישה מבעירה את כל העולם בכוח של חיים ויצירה, ובלעדיה הכול כָּבֶה ונעלם:

בלעדיה- הכול נותר חסר משמעות. וכך משורר שי:

באשמורת אחרונה

 

הִדְלַקְתִּי גַּפְרוּר שֶׁמְּסַמֵּל

לִי אוֹתָךְ

בְּאָשְׁרֵךְ הָאֵשׁ מִתְלַהֶטֶת

בְּזַעְפֵּךְ הַגַּפְרוּר כָּבֶה

בַּחוּץ הָרוּחַ שָׁרְקָה

הַגַּפְרוּר עִמְעֵם

עַד נָדַם

 

לֹא הָיָה לִי מַקֵּל הַדְלָקָה

  אַחֵר

כָּזֶה לֹא יִהְיֶה לִי יוֹתֵר

 

וְעוֹד לֹא הִצַּתִּי מִלָּה עַל

עָשָׁן וַחֲרִיכוֹת וְאֹדֶם

  הַ לֶּ הָ בָ ה

וְכָל הַחֲשֵׁכָה שֶׁבָּעוֹלָם

לֹא

יְכוֹלָה

 לְאוֹרֵךְ

 שֶׁ כָּבָה

 

המשורר בשיריו של שי חי את ההוויה במלוא העוצמה, במלוא החריפות, במלוא הערנות, וכל זאת בהרגשת חובקת עולם, חובקת כל. אלה חיים עוצמתיים מתוך תחושה, שעליו לדעת הכול ולחוות הכול, גם את הכאב שבקיום האנושי. גם את הנורא, גם את הייסורים.

כן, זו שירה רגישה מאד, נוגעת בעצבים החשופים. השירים נכתבים מתוך רגישות רבה לסובב אותו, רגישות למצוקות האנשים ולחשכות שטרם הזריחה. הוא רוצה לחוות את הכול ולהישאר ער, כמו היה מצפון חברתי, כמו היה המתעד של הדברים בזמן התרחשותם.

וכך הוא כותב:

 

אני ער

 

בַּלַּיְלָה, וְזֶה יוֹתֵר בַּשָּׁעוֹת הַקְּטַנּוֹת

אֲנִי נִזְכַּר אֵיךְ פָּתַחְתִּי דַּלְתִּי לַשֶּׁקֶר

מֵעוֹלָם לֹא בָּא אֶל סִפִּי הַסָפֵק

חֵרֵף כָּל הַמִּלִּים שֶׁגָּאוּ בִּי -

נוֹתַרְתִּי שׁוֹתֵק

 

וְשָׁעָה טֶרֶם זְרִיחָה

אֲנִי עוֹצֵם אֶת עֵינַי הַלֵּאוֹת

מוֹשֵׁךְ בַּשְּׂמִיכָה, מִתְכַּסֶּה, נֶחֱרָד

חֵרֵף כָּל הַהַבְטָחוֹת -

עֲדַיִן לְבָד

 

בַּלַּיְלָה, וְזֶה יוֹתֵר בַּשָּׁעוֹת הַקְּטַנּוֹת

אֲנִי נִזְכַּר אֵיךְ, מָתַי וְהֵיכָן

מֵעוֹלָם לֹא כָּאַב לִי יוֹתֵר

חֵרֵף הַשָּׁעָה וְגַל הָעֲיֵפוּת -

אֲנִי עֵר

 
לפנינו משורר, שיודע להיות קשוב וער. קשוב לרחשי אנוש, לרחשי העולם, לרחשי הזולת. משורר שבאהבה תמיד ער, תמיד בוער.

 בערב מיוחד לכבודו בנצרת עילית, בנוכחות ראש העיר ורב העיר, עירו סיימתי במלים:

שי,  באנו לכאן ערים במלוא ההכרה, ערים כדי לומר לך שיש קוראים לשירה שלך,

ערים וקשובים ורגישים כמו השירה שלך, באנו לכאן לצפון, כדי שכולם יידעו איזו שירה גדולה נרקמת בצפון. באנו כאן כאוהבי שירה, כדי לומר לכולם, אם אוהבי שירה אתם, אסור לאבד את הצפון. כאן בצפון נוצרת שירה בגבהים שלא ישוערו. בפסגות של רוח ושל רגש.

כחברים מאגודת הסופרים העברים להביע כלפיך הוקרה וחיבה, ואנו מאחלים לך הצלחה בתוך הרפובליקה הספרותית שכולנו חברים בה. ברכות לשי, יישר כוח וכה לחי!

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת הרצל חקק