אמרות פתגמים ומטבעות לשון במרכז אסיה


התמונה של בן ציון יהושע
2437 צפיות

תמונה

ג'ינגיס חאן ושלושה מארבעת בניו. ציור פרסי מהמאה ה-14

ג'ינגיס חאן ושלושה מתוך ארבעת בניו. ציור פרסי מהמאה ה-14

 ליקט: בן-ציון יהושע-רז

אדם וגורלו

הנץ בשמים הוא אין אונים בלי כנפיים.

האדם על האדמה הוא קצר יד בלי סוס.

לציפור – מעוף.

לאורחים – שלום.

לבעל הבית – כבוד.

לפרש – דרך.

שירות בחצרו של מלך שתי פנים לו:

באחת – תקווה ללחם;

בשני – פחד המוות.

כל מה שמתרחש – יש לו סיבה.

האם המזל יכול לנטוש את הנועז?

אי אפשר לברוח מן המזל;

יש לרדוף אחריו כדי להשיגו,

לאחוז בציציות ראשו

ולהכריעו מתחת  לכף רגלך.

כך משיגים את המזל.

תחילת החבל גוררת אחריה את קצהו.

דרך ישרה במישורי העולם

מביאה את הנודד למחוז חפצו;

טעות ושאננות

ימשכו אותו לארץ מלחה ולאבדון.

אל תכה אותי לנגד עיני ילדיי. 

מי שהשוד הוא אומנותו – סופו מורם –

גולגולתו תינשא למעלה מן האחרים

 על גבי מוט בחומת גורגנג' [1].

את השליח אין חונקים

את המתווך אין הורגים.

קארא קונצ'אר[2]

הוא פגיון הנקמה,

חנית הזעם וחרב התגמול.

הפרש יתפרנס מהדרך.

אם יאמר אדם שהגיע לשלמות –

אין לדבר איתו דבר.

כי תפגוש אדם,

הזדרז לשמח לבו בדברים טובים,

פן לא תשוב לפגוש אותו עוד לעולמים.

לעולם אל תישאר במקום שממנו מגרשים אותך.

מי שנתנסה במחזות מחרידים ועבר עליהם בשתיקה,

דומה לקמצן, שצרר דברי חפץ באדרת

וקבר את אוצרו במקום שומם

בשעה שיד מלאך המוות כבר נגעה בראשו.

המתמיד ובעל אורך הרוח

יזכו לראות גמר טוב של מה שהתחילו בו.

מבקש דעת ימצא אותה.

מהלך אני בעולם

ומחפש בים השקר את איי האמת.

אם אתה וחברך אינכם שותים אתי,

עליי לשתות מנה משולשת.

אם אתה שקרן ובוגד

לא תראה עד מחר את אור השמש.

אין להביע דעה  על   אדם שלא בפניו,

כי האדמה  תמסור לו הכול

אני הולך על מרבד האדמה,

היושבת בין חמישה ימים,

מבקר בערים, בנאות דשא ובמדבריות

ומחפש בני אדם,

שבהם בוערת אש השאיפות שאין להן מעצור.

שִׁירָתוֹ שֶׁל רוּדָקִי [3] רַבָּה כַיָּם

וְאוּלָם גַם לֹא נֶעְתְּקוּ מִפִּי מִלִּים,

הוּא, הָעִוֵּר, חָבַק זְרוֹעוֹת עוֹלָם

וַאֲנִי שָׁר בִּמְסִבַּת דַּלִּים.

בשתיקה – עוצמה; בפטפוט – חולשה

(אבו סעיד) [4]

מי שחי בפחד מפני המוות, מלאך המוות יפגע בו

גם אם ירקיע לשחקים למצוא מקלט.

כל אדם צריך לעשות את מה שמתאים לו –

השאה מצווה ונתיניו מקיימים את הוראתו.

מהו המוות?

אומרים שיש רופאים  דגולים, אשפים,

היודעים אבן ההופכת ברזל לזהב;

הם גם יודעים לרקוח שיקוי המחזיר את הנעורים –

מרקחת עשבים המעניקה חיי נצח.

כמספר המחלות שיצר אללה –

יצר גם רפואות כנגדן.

 

בשבח המלחמה

אפשר לכבוש את העולם תוך כדי רכיבה,

אך לא ניתן למשול בו תוך ישיבה על האוכף.

בהישמע קול קורא של הגיבורים –

מה תועלת בשיר?

מאמנים צבא עשרים שנה

כדי לנצח ביום אחד.

כל זמן שהשאה של חורזם לא שלף את חרבו מנדנה

ישרור שקט גם בעמקים של 'מעבר לנהר' [5]

אמר אפרוסיאב [6]: יוצא אני למלחמה.

צבעו את זנב סוסי בצבע  ארגמן 

(שיר פרסי עתיק)

מי שאינו מתגונן – יאבד.

הנה סוס והנה נשק

הם לי במקום משתה בגן

בדהור סוסי למלחמה

איך אשכב בין שושנים?

        (איברהים מונטסיר, המאה ה-10)

הזהיר מוכן תמיד להדוף התקפה,

כי יד זדונית יכולה לנעוץ בו חרב.

המלחמה – עצה וגבורה.

צלקת לרוחב הפנים

היא תפארת לאיש מלחמה.

חנית חדרה שריונו;

חיצים פגעו במגינו.

ברדלס דרס אותו

נמר הרג אותו.

בשעה שדרושה נוקשות, אין מקום לרכות.

על-ידי רכות לא תהפוך אויב לאוהב

אלא רק תגדיל את דרישותיו.

 (סעדי) [7]

נלך למלחמה נגד עם שכן,

נשוב שבעים ועשירים.

מי שאינו מגן באומץ ובנשק  על בריכתו,

סופה שתחרב.

מי שאיננו תוקף אחרים, סופו שיושפל

(פתגם ערבי)

עם זה [=המונגולים] רוכב כל כך מהר,

עד שאיש לא יאמין אם לא יראה זאת במו עיניו

גם אם חלש הוא המתקיף –

ינצח גם נמר זועם.

המתגונן – מתנוון.

גלימותיהם התבדרו ברוח

כשני נשרים

הנלחמים על חייהם

אמר זאל לגיבור רוסתַם [8]:

לעולם אל תקל ראש באויביך

אל תראה בו חסר אונים ונטול כוח.

אל תאמר גיבור אני – פן תיתקל בגיבור ממך;

אל תאמר פיקח אני – פן תיתקל בפיקח ממך (פתגם קירגיזי)

הגיבור אינו אלא פסל נבוב,

שבו מצאו מקלט זוחלים ועקרבי מוות.

שבח ותהילה לאלכסנדר מוקדון

שבח לכובש העולם:

לרגליו איראן

עד גדות אמו דאריה

סיר דאריה וזרפשאן. [9]

מופת לנו אלכסנדר

הבו גודל לגדול מכולם

הוא מורה הדרך.

 

צ'ינגיז ח'אן ומלחמותיו

בני אדם היו שואלים זה לזה:

האם ישובו ויאירו השמים

המכוסים עשן של ישובים בוערים

או שכבר הגיע קץ העולם?

כה אמר צ'ינגיז ח'אן:

הדורות הבאים של עמנו

ילבשו בגדים רקומים בזהב,

יאכלו משמנים וממתקים,

ירכבו על סוסים אבירים

ויחבקו בזרועותיהם נשים יפות.  

ללוחמים העניים אמר:

עתידים אתם להיות בני חורין,

שלל הקרב וחיות הציד לכם הם.

 

כה אמר צ'ינגיז ח'אן:

דומה ממלכתי לאגם שופע שרק סכר בולם אותו מלהתפרץ.

אנשי המלחמה שלי השחיזו חרבותיהם

 ומחכים להסתער על המערב.

 

כה אמר צ'ינגיז ח'אן:

עליכם לצאת למלחמה גדולה.

תשובו מן המלחמה ענודי זהב,

ולפניכם עדרי סוסים, בקר

והמון עבדים מומחים בכל מיני אמנויות.

אאכיל לשובע את העניים שברועים,

אעטוף את גופם משי יקר.

לכל אחד אתן שבויות אחדות.

אנחנו נכבוש ארץ עשירה מאוד.

תשובו עשירים כל כך

עד שלא יספיקו לכם בהמות המשא

כדי להוליך את השלל לאוהליכם.

 

כה אמר צ'ינגיז ח'אן:

אני רואה ערפל, זיעת סוסים

פרוש על שדות חרושים;

אנשים מבוהלים רצים;

הנשים נסחבות בפלצורים

צורחות זעקות של חיות בר

שם ישטפו נהרות גועשים

והשמים העשנים ילהטו מאש

ויישובים בוערים

 

כה אמר צ'ינגיז ח'אן:

אינני סולח למי שמעז לעמוד בדרכי

מבלי לכפוף את גבו כעבד.

אתנקם במי שאינו מקבל את מרותי.

ארדוף את מי שנלחם בי.

אהרוג זקן וטף במשפחתו.

 

כה אמר צ'ינגיס ח'אן:

"אני מתעב מותרות ונוהג חיי צניעות.

לי בגד אחד ומאכל אחד,

מזוני שווה למזונו של הדל ברועים.

במערכות הצבא אני תמיד בראש

ומעולם לא פיגרתי בשדה הקרב.

על כן עלה בידי להגשים מפעל אדירים

ולאחד את כל העולם תחת שלטוני".

 

כה אמר צ'ינגיז ח'אן:

אינני אוהב לשכב על מצעים מחוממים

כדרכם של הסינים המפונקים

או על כסתות כדרך הסוחרים המוסלמיים.

אוהב אני לחוש את האדמה הקשה

ואת חתיכת הלבד שמציע לי העבד הסיני.

 

כה אמר צ'ינגיז ח'אן:

אם אמות קברו אותי

במקום שעוברים בו הצבאים הקלים

בעלי הקרניים הכפופות,

במקום שנשרים חגים בשמים לאיטם,

בתילים אלה טמונים שרידי הגיבורים הגדולים.

הבה נזכּורָה

נזכּור ערָבות מונגוליה,

את קֶרוּלֶן הכחול, את אוֹנוֹן הזהב [10].

תשעים עמים מרדנים

רמַס הצבא המונגולי לעפר,

אנחנו סוּפָה ולהבה לעמים,

ארבעה מדבריות אדמו

אחרינו מדַם הרוגים.

הִרגוּ, הִרגוּ

זקנים וצעירים.

כה אמר צ'ינגיס ח'אן:

אשִׂים בפיכם סוכר,

אעטוף בִטניכם משי וּפַרוָה,

הכול שלי, הכול שלי;

אין פחד לפנַי,

את כל העולם

אקשור לְאוּכַּף סוסי.

קדימה, קדימה!

סוסים אבירים,

צִלכֶם מַטיל אֵימָה

על העמים.

לא נעצור, לא נעצור

את סוסינו הדוהרים,

עד נרחץ אותם

במימי הים האחרון [11].

 

הימנון לצ'ינגיז ח'אן

צוהלות סוסות

עדריהן תזכורנה,

בוכיות בנות

אמותיהן תזכורנה

פזמון:

מה רבו עושרי ותהילתי!

סוס הערבה תוקיר,

כי תדהר פרש אביר

חיל הערבה לך ישיר

כי תלך אחרי חאן אדיר.

פזמון:

מה רבו עושרי ותהילתי!

כי תרכב על סוס אביר

מרחקים יהיו קרובים,

כי תכה אויב אביר –

יריעו לך גם אוהבים.

פזמון:

מה רבו עושרי ותהילתי!

כל רואה את צ'ינגיז ח'אן

יודע – הוא אדון עולם,

הבו גודל לצ'ינגיז ח'אן

ירימו כל העם קולם.

פזמון:

הבו גודל לצ'ינגיז ח'אן.

 

חוֹרֶזְם [12] הפצועה - קינה

ארץ שושנים, חדוה ושיר

איך היית מדבר, גָנַיִך לָאֵש

כאן מושל המונגולי, עטוף הפרוה,

ואת מתבוססת בדמיך, חורזם הפצועה

רק נשמע בְּכִי הטַף והשבויות

וַי לנו, וי לנו, וי לנו.

מהַרְרֵי שלג זורם נהר לזֶרַאפְשַאן [13]

עכשיו הוא מַר מדם ומדמעות

מתאַבֵּך עשן שחור, קָדְרוּ השמים,

אחים ואבות נִספּוּ בקרבות.

רק נשמע בכי הטף והשבויות

וי לנו, וי לנו, וי לנו.

הוי חורזם, הו חורזם

העמים שאלו: האם ישובו ויאירו השמים

המכוסים עשן של ישובים בוערים,

או שכבר הגיע קץ כל בשר?

 

העולם והיקום

הארץ הנושבת שלנו דומה לאדרת ישנה ודהויה פרושה.

היא אי, המוקף מכל צד על ידי אוקיינוס בלי מצרים.

(מתוך ספר לימוד ערבי ישן).

אין צורך ללכת למרחקים כדי להתפלל.

תפילתך נשמעת בכל מקום ביקום.

יש להרחיב את גבולות השלטון עד הים האחרון,

שאחריו מתחיל החושך.

בקפלי בגדיכם עדין השתמר ריחן של ארצות רחוקות (אגדה פרסית).

כדי לעלות בהר –

יש לעיתים צורך לעקוף נהרות,

אגמים וביצות מלח

השמים – שמיים לאלוהים;

החאן  - ריבון עולמים,

מושל מסילות כוכבים

בידו גורל כל האדם.

 

בעלי חיים כמשל

ברדלס המדבר אינו חס על איש.

יושב הוא בארץ מלחה ללא מים, שאין גישה אליה.

לא ניתן ללכדו,

כלטאה הטובלת בחול

או כנחש המתחמק בין הקנים.

אהבתי סוס דוהר,

חרב נוצצת ורוח הערבה.

אינני רוצה להיות סרוח על שטיחים

ולהאזין לשירי זקנים וסיפוריהם.

שמע-נא מכשכש זנב שכמוך.

חמורך נושא תפילה.

דומה הוא לבעל עדר

המוסר לזאבי הערבה לשמור על הצאן

ולגזוז את הצמר.

תנו לסוסים צרורות חציר

ולי ריח נעים של חלב אילים חם.

אל תכה את הסוס – פן תאבד ידיד.

לאחר פלישת המונגולים

חזר העולם לתוהו ובוהו

כשערות של כושי;

בני אדם דמו לזאבים

(סעדי) [14]

 

הכנסת אורחים

במדבר יקר הלחם מן הכסף,

אבל למען אורח יקר מציאות יש כל מה שלבו חפץ.

במקום שעורים נאכיל את סוסך חיטים מן המובחר.

בשוק שחנויותיו נעולות

אנו מריחים מחנויות התבלינים

ריחות  פלפל, זנגוויל, ציפורן, קינמון והל.

חנויות הבורסקאים מעלות צחנת פגרים.

 

נשים

תראה – אין יפות מהן.

עיניהן צרות

והן דומות

לעיני חולדה זועמת

(שיר מונגולי)

הלילה בא ואין שינה

בכוכבים אביט בעננה

מדי אראה חרמש הלבנה

אזכור את חמוקי עינה.

מה גורלי צפן עתיד לי

מי זה האיש אשר יגיד לי.

 

על מלכים

אם המלך מכריז בצוהרי היום שעכשיו לילה,

תתבונן בכוכבים.

אל תגור במדינה שבה אין מכבדים את המלך.

אל תתעקש מול מלך קוצף או מול נהר שוצף.

 

אדם בינו לבין עצמו

אל תישא משא של שנה שלימה ביום אחד.

האדם הוא חכם כל עוד הוא מחפש את החכמה.

אבל כשהוא חושב שמצא אותה

הוא מאבד את הראש.

מה שאנחנו

הוא תוצאה של מה שחשבנו.

מי שנחש הכישו מפחד מחבלים.

התאנה אינה נופלת לעולם בשלמותה לתוך הפה.

עץ שגדל בצל אינו מניב פירות.

אין מחזיקים שני אבטיחים ביד אחת.

אינך הולך לאיבוד בדרך ישרה.

אם הנעל צרה

אין זה משנה שהעולם רחב.

כפתורים מזהב

אינם מתאימים לבגד קרוע.

אל תפסיק ללמוד אפילו לא לרגע.

 

בין אדם לזולת

הביקורים הקצרים

הם הטובים ביותר.

אל תגזור שרוכים

כשאתה יכול להתיר את הקשרים.

הסבלנות היא עץ ששורשיו מרים ופירותיו מתוקים.

קבל עצה מאדם גדול ממך ומאדם קטן ממך

ואחר כך תגבש את דעתך האישית.

הנחש משיל את עורו אבל לא את טבעו.

אל תגזום את העץ שנתן לך צל.

אל תאבק בחזקים ממך.

אל תדון אדם לפי לבושו

אלא לפי ליבו.

לאחר שהמרכבה נהרסה

רבים יגידו מאיפה לא היית צריך לעבור.

אל תמעיט בערכו של האויב

למרות שהוא נראה לך קטן.

גם בעלי ידע רב

טועים מפעם לפעם.

 

גורלו של אדם

אם אתה קורא את עתידך בקפה

אל תתפלא אם הוא יהיה אפל.

השלך את בר המזל לנהר,

הוא יצא עם דג בפה.

מי שנשרף ביתו

מתחמם לפחות פעם אחת.

מי שמרבה לצחוק

גם מרבה לבכות

מי שמשחק באש

סופו להישרף

אם אינך יכול להיות כוכב בשמים

תהיה מנורה בביתך.

כל בוקר מסתיים בערב.

 

 נדיבות וקמצנות

לתת לעשירים

זה כמו לשפוך מים לים.

לבקש מקמצן

זה כמו לחפור בים.

הזהב אינו שייך לקמצן,

אבל לקמצן יש זהב.

העושר מגיע לאט כמו צב,

אבל בורח מהר כמו איילה.

עשיר קמצן  דומה לחמור עמוס במטען זהב

אבל אוכל קש.

עשיר ללא נדיבות לב

דומה לעץ שאינו מניב פרי.

אני צובע שערי בשחור

כמתאבל על זקנתי

(רודקי) [15]

החמאם הוא במה לקראת יום הדין

בחמאם תמות מעט

תחווה את המוות

סַפָּר – בידיו תער

בפיו – פִּגיון

הבלן הוא [16] המרחץ

מסיק המרחץ הוא אל  נסתר

בלתי נראה

הוא ספק החום והמים

פנאי של  אחד

עבודתו של השני

אלוהים מעדיף את האיש החזק

על פני האיש החלש

מי שרץ עם הראש לקיר סופו שיקפח את חייו.


הערות:

[1] כיום Urgench בירת מחוז ח'ורזם (Khwarezm) . ח'ורזם הוא האזור הפורה של דלתת נהר האמו דריה והוא שוכן על הגבול שבין טורקמניסן מדרום לאוזבקיסטן מצפון

[2]  Kara Konchar – מטורקית: חרב שחורה, כלי נשק קטלני  במיוחד.

[3] עבדאללה ג'עפר אבן מוחמד רודאקי (941-858), מגדולי המשוררים הפרסיים. נולד בכפר רודאק בח'וראסאן, המצויה כיום בתחומה של טג'יקיסטן. כנראה שהיה עיוור. היה משורר החצר של המושל הסאמאנידי  נאצר ה-2 בבוכרה. סיים את חייו בעוני ומחסור. 

[4] משורר פרסי  צופי (1049-967).

[5]  'מעבר לנהר' או  Mavarlanar  בכתבי סופרים ערבים בימי הביניים הוא כינוי למרחבים שבין הנהרות אמו-דאריה והסיר-דאריה (כיום בתחומי אוזבקיסטן) ואין הכוונה לפרת והחידקל.

[6] אפרוסיאב (Afrosiab) הוא שמו של המלך המיתולוגי של טוראן (Turan), גיבור הפואמה 'שאה-נַאמֶה' של גדול משוררי פרס פירדוסי (אבו אל-קאסם מנצור 1020-934). הספר יצא בעברית בתרגומו של אליעזר כגן.

[7] סעדי, ובשמו המלא: אבו מוחמד מוסליח' אל-דין בין עבדאלה שיראזי (1226-1195).

[8] רוסתַם הוא בנו של זאל, גיבורו המיתולוגי של האפוס 'שאה-נאמה' מאת המשורר הפרסי פירדוסי [מהמילה הפרסית 'פרדס' Ferdows– גן-עדן, שחדרה לעברית]. שמו המלא: אבו אל-קאסם מנצור, שחי בשנים 1020-934. הסיפור הטראגי הבולט באפוס כאשר רוסתַם הורג את בנו סוהראב (Suharab) ,מבלי שאחד הצדדים ידע במי הוא נלחם.

[9] שלושת הנהרות הגדולים של מרכז אסיה: (1) אַמוּ דאריָה    ('הנהר הגדול') , ביוונית Oxsos ; בערבית: 'ג'יחון'. נחשב כגבול של העולם העתיק. אורכו כ-2,400 ק"מ; (2)  סיר דאריה ('הנהר השבע'); ביוונית: יַקסֶרטֶס; בערבית: 'סיחון'. נקרא על-שם אחד מ-4 נהרות גן-עדן המיתולוגיים. שני הנהרות נשפכו לים הארלי ההולך ומתיבש בשל שאיבת יתר; (3) הזאראפשאן ('המרסס זהב'). אורכו כ-740 ק"מ.

[10] נהרות קרולן ואונון נשפכים למימי הארגונה, והם הנהרות העיקריים במונגוליה התיכונה שבה חי צ'ינגיז ח'אן את שנותיו הראשונות.

[11]. בספר דברים לד,ב, הכוונה לים התיכון.

[12] ראו לעיל, הערה 1.

[13] ראו הערה 9.

[14] ראו: הערה 7.

[15] הערה 3.

[16] ערבית:שֵד.

תגיות נושא: 

דרג את הכתבה: 

No votes yet

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA
משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים
ענה לשאלה / השלם את החסר