אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מבטן ומלידה אני מזרחית


התמונה של שושנה ויג

מבטן ומלידה אני מזרחית. לא יעזור בית דין של מעלה ולא יעזור בית דין של מטה. אני מזרחית! נמאס לי ממחאות הקיפוח של אחיי. נמאס לי מצעקות הקיפוח ובמיוחד של המשוררים מן הקשת המזרחית, שקוראים לשירת המחאה שלהם שירה גדולה. נמאס לי מאלה שמאמינים בתורה החדשה ששירה רעה צריכה להכיל ניבולי פה, ששירה רעה וטובה צריכה לצמוח על כר של שנאת האשכנזים.

אני מזרחית מבטן ומלידה. אמי הטוניסאית הרתה אותי וילדה אותי, ינקתי חלב משורשיי הטוניסאיים ואני לא רוכבת על דגל הקיפוח. אי שם בילדותי אימא שלי סיפרה לי על קיפוח, מאז צמחתי. מאז צמחתי ואיני רואה את הקיפוח כמשענתי. אני רוצה לכתוב על השיר המטפח את המקופח.  צמחו לנו בעשור האחרון משוררים לתפארת הקיפוח שמחברים בין המזרחיים לבין הערבים. אני מזרחית ואיני רוצה לכתוב על קיפוח. איני רוצה לינוק קיפוח ואיני רוצה להנחיל לבניי את רגש הקיפוח.

אם אני איני רואה קיפוח אין זה אומר שאין קיפוח או אינו קיים ברגשותיהם של אחרים. איני רוצה להאמין שרק בזכות קיפוח נחשב משורר למשורר. שירה צריכה להיכתב כי שירה נכתבת. יש אמות מידה לבחינת שירה והם אינם אמות מידה שקשורים למדידת רמות הקיפוח.

ומדוע אני כותבת רשימה זו. בשבת אחר הצהריים העלתה מיטל ניסים לפתע סטטוס בפייסבוק ובו שיר של מואיז בן הרוש. משורר שזכה לאחרונה בפרס עמיחי לשירה עברית ובעבר זכה לפרס ראש הממשלה. שירו של מואיז בן הרוש אינו מייצג את שירתו אך יש בו מצג לתפיסה של המשורר המזרחי המקופח. המשורר המזרחי המקופח זוכה לאחרונה לחיבוק ענק מצד הממסד, והראייה מואיז בן הרוש הגיע למדרגה הזאת בו הממסד בוחר לכבד אותו בטקסים ממלכתיים וגם מעניק לו תמיכות מכספי המיסים שלנו.

הנה דוגמה כיצד התרבות האלימה בה אנו חיים הזדחלה באין מפריע אל תרבות השירה שלנו, לה סוגדים כעת פרופסורים לספרות ולהם מחלקים פרסים בוועדות שונות. יש עוד כמה שעומדים בשער ומחכים לזכות בפרס וכל שירבו בזעקותיהם האלימות והבוטות הם יזכו.

מואיז בן הראש / אנעל אבוק ביאליק
אִנֲּעָל אַבּוּק בְּיאלִיק אִנֲּעָל אַבּוּק פְּרַס בְּיאלִיק
הַשָׁנָה שׁוּב זָכַה מְשׁוֹרֵר אַשְׁכְּנַזִי.
בפרס בְּיאלִיק שהפך לפרס Bעאלק
אִנֲּעָל ה-BOOK מר ביאליק אִנֲּעָל אַבּוּק
שוב גנבו את כספי מסינו הדלים
והעבירו את כַּסְפֵּינוּ לְאַשְׁכְּנַזִי בינוני
אִנֲּעָל אַבּוּק שונאי סְפָרְדִים
כִּי הערבים מזכירים לו סְפָרְדִים
ומה אם משורר היה אומר שהוא
שונא גרמנים כי הם מזכירים לו אשכנזים?
הייתם אומרים אנעל אבוק בכל כוח גרונכם, לא?
ומה אם לא אמר? אז לא אמר
אבל עכשיו פרס בִּי-עאלק כבר אומר את מה שהמשורר
הַלְאֻמִי אָמַר (אָמַר אז אָמַר, אז מה?)
לְאֻמִי שׁל מי? יענו לְאֻמִי
אִנֲּעָל אַבּוּק, אִנֲּעָל הַלּוּק
כֻּלָּה כָּתַב חמִישָׁה שִׁירִים סְבִירִים
חַמְסַה חַמְסַה
וְּכְבָר עשׂו אוֹתוֹ מְשׁוֹרֵר לְאֻמִי

האם שירה צריכה להיות בכיינית ולא רק כזו אלא גם אלימה. את השיר הזה למעשה הכרתי כי הוא התפרסם לראשונה מעל דפי הרשת בעיתון האינטרנטי של אהוד בן עזר.

אם נבחן את אוצר המילים של הטקסט נמצא ש 9 מילים מתוכו הן הקללה "אינעל אבוק". אין בעיה להשתמש בתבלין השפה הערבית בשיר, זה יוצר רתמוס, אך כאן השיר מציג שירה אלימה. כבר בכותרת השיר יש אובייקט שאליו מכוונת הקללה. גם אם השיר מרמז על חלוקת פרסים יש כאן מטען תרבותי הנספח אל תוכנו של השיר. כל אמירתו של השיר היא נוקבת ובוטה כלפי הממסד האשכנזי המחלק את הפרסים לטובת האשכנזים. ניסיתי להתייחס לשיר ולחפש בו משהו מעבר לצעקות, לבוטות לקללות החוזרות בו ולא מצאתי משהו מעבר. שירה רדודה נמוכה ושאינה ראויה לפרשנות. מה כבר אפשר לומר על שירה כזאת. היא אינה אלא שירה אפנתית ואוי לנו שכך קרה.

תגובות

אינעל הנעל

אולי תרכבי קצת יותר על הטוניסאיות שלך, מי יודע? יכול להיות שתכתבי איזה שיר טוב, לא שאני אופטימי במיוחד לאור מה שכתבת בעבר, אבל קצת שד עדתי זה טוב לשירה

נו, אם כבר מדובר בגאוניות

עם אוצר מילים כל כך מוגבל השיר גורם לסערה אצלך וברשת. גם הצלחת להכניס לכאן את כל הדיעות הקדומות כלפי מזרחים, אלימות, שפה דלה וכולי... מה שנקרא, טוניסאית או לא, הדיעות האלה חרוטות על כל מי שלא מודע להן

אם היית מזרחית באמת

ולא מוכחשת, היית יודעת שמדובר במסורת עתיקה של שירת קללות ערבית. לכי תלמדי קודם את מה שמחקו לך אחרי הלידה ואז תתחילי לכתוב שירים מלומדים. וגם אם מדובר ב"שירה אלימה" הרי שזו מסורת יהודית עתיקה לעשות סובלימציה לתוקפנות דרך אמנות ושירים ותפילות וקללות ("נקמת ילד קטן לא ברא השטן" כתב ביאליק האשכנזי, למשל)

אם היית מזרחית באמת

ולא מוכחשת, היית יודעת שמדובר במסורת עתיקה של שירת קללות ערבית. לכי תלמדי קודם את מה שמחקו לך אחרי הלידה ואז תתחילי לכתוב שירים מלומדים. וגם אם מדובר ב"שירה אלימה" הרי שזו מסורת יהודית עתיקה לעשות סובלימציה לתוקפנות דרך אמנות ושירים ותפילות וקללות ("נקמת ילד קטן לא ברא השטן" כתב ביאליק האשכנזי, למשל)

שושנה ויג על משה גרנות ומשה גרנות על המזרחים

שושנה ויג על משה גרנות באחרונה ראו אור שני ספרים מאת היוצר הפורה ד"ר משה גרנות. שני הספרים נועדו לילדים ולבני הנוער. גרנות חוקר ספרות ותיק וסופר יצירתי במיוחד מחלק זמנו בכתיבה אודות סופרים ומשוררים, אודות יצירות ספרות מן העבר ומן ההווה. משה גרנות על המזרחים וצר תימני או מרוקאי, אילו באמת היה קם יצור כזה 13 נוב' עד סוף שנות ה60 תחילת ה70 כמעט שאין למצוא סופרים עבריים שהם או אבותיהם לא עלו מארצות אירופה… עלול להיוצר הרושם שעלו מארצות האיסלאם מאות ואלפי סופרים ידועי שם , וכאן בתחבולה נכלנית השתיקו אותם והעלימו את יצירותיהם. תרבות אי אפשר למחוק, אם האימה הקומניסטית לא אטמה את מעיין יצירתם (של יוצרים בברה"מ הקומניסטית) הרי שגם מעיין היצירה של יוצר תימני או מרוקאי לא היה נאטם – אילו באמת היה קם יצור כזה… ד"ר משה גרנות, מפקח משרד החינוך. מתוך: עסקני הקיפוח – שיח של גזענות והסתה, ע"מ 34, הוצאת ירון גולן, http://wp.me/p1VRYt-X

ל שושנה ויג על משה גרנות

שושנה ויג על משה גרנות באחרונה ראו אור שני ספרים מאת היוצר הפורה ד"ר משה גרנות. שני הספרים נועדו לילדים ולבני הנוער. גרנות חוקר ספרות ותיק וסופר יצירתי במיוחד מחלק זמנו בכתיבה אודות סופרים ומשוררים, אודות יצירות ספרות מן העבר ומן ההווה.

משה גרנות על מזרחים

יוצר תימני או מרוקאי, אילו באמת היה קם יצור כזה 13 נוב' עד סוף שנות ה60 תחילת ה70 כמעט שאין למצוא סופרים עבריים שהם או אבותיהם לא עלו מארצות אירופה… עלול להיוצר הרושם שעלו מארצות האיסלאם מאות ואלפי סופרים ידועי שם , וכאן בתחבולה נכלנית השתיקו אותם והעלימו את יצירותיהם. תרבות אי אפשר למחוק, אם האימה הקומניסטית לא אטמה את מעיין יצירתם (של יוצרים בברה"מ הקומניסטית) הרי שגם מעיין היצירה של יוצר תימני או מרוקאי לא היה נאטם – אילו באמת היה קם יצור כזה… ד"ר משה גרנות, מפקח משרד החינוך. מתוך: עסקני הקיפוח – שיח של גזענות והסתה, ע"מ 34, הוצאת ירון גולן,

מה זה בדיוק משוררים של הקשת? יש משהו כזה? או שזו המצאה של משוררת

גבי הקשת, אין לי צל של מושג למה כל פעם שמדברים על ספר שלי מערבבים את הקשת הדמוקרטית, למה לתקוף אותם בקשר לספר שלי או להיפך, למה תוקפים אותי על מה שהקשת עושה או לא עושה. אז ככה בפעם האלף חמש מאות, מעולם לא הייתי חבר בקשת, אין ממש סיבה לכך,אולי הבעיה היתה שהמפגשים שלהם התקיימו בימי שישי ואני שומר שבת, אולי זה לא ממש עניין אותי, אולי פשוט אני לא איש של אירגונים, וגם הקשת מעולם לא ביקשה ממני להיות חבר באירגון שלהם, אולי גם להם אני לא ממש מתאים. רק פעם אחת דודי מחלב שאל אותי למה אני לא חבר בקשת, אז עניתי לו שפשוט אני לא יכול לעשות עוד דברים בהתנדבות. ככה שביני לבין הקשת מעולם לא התקיימו יחסים מכל סוג שהוא. אבל מה המזרחים תמיד שייכים לאיזו קבוצה שמאיימת להטביע את המדינה, גם המשוררים יושבים כל יום שלישי ומתכננים איך לחסל את הספרות, אולי זה ככה בראש שלך, בחיים שלי אני איש של בדידות, בלי זה ממש אי אפשר לכתוב. יושבי בתי קפה אולי יכולים לכתוב שיר מידי פעם אבל אם רוצים לכתוב פרוזה אין הרבה זמן לחיי חברה ענפים. תבדקי את הדברים קודם כי את זה אמרתי כבר כמה פעמים. אז הנה עוד פעם. אני לא חבר בקשת ואני לא משורר של הקשת.
התמונה של יאיר גלזנר

אותך ל"העוקץ".

אני מקווה שקלריס חרבון לא תראה את זה...

ואני מודה למשה גרנות על כך שעזר לי לזכות בפרס עמיחי

יאלה גרנות, עוד שני מאמרים נגדי ואני זוכה בפרס ישראל. תכתוב נגדי ותתבזה!

השיר המסוים הזה של מואיז בן הראש לא לטעמי אבל,

לא משום מזרחיותו של הכותב ולא בגלל קיום קשר אישי משוער אל הקשת הדמוקרטית המזרחית , לא משום שמדובר במחאה כלפי הממסד האשכנזי ומה לעשות שגם קללות כשלעצמן לא מפריעות לי. אם היית נשארת בתחום של ביקורת הספרות, למשל מתייחסת למשל לקיומם/העדרם של רבדים נוספים מעבר לרובד הנגלה לעין, הייתי מאמינה לך יותר. למעשה ביקורת מהסוג שאת העברת, שלא מתייחסת באמת אל הטקסט אלא אל מניעים משוערים והכללה של כל המזרחים שמצביעים על עובדות סטטיסטיות שמראות במפורש על דיכוי, קיפוח והדרה של יוצאי עדות המזרח ומתקשרים אל פליטות (פה?) נוסח ציפי פינס, אינה מקצועית ומשקפת היסטריה. אבל, אני מכירה סופרת מזרחית - רונית מטלון, היא מאוד מוערכת בזירה האקדמית ספרותית למרות שהטקסטים שהיא כותבת לא מעידים על איזה כישרון כתיבה יוצא דופן, אלא בעיקר על קריאת טקסטים אקדמיים. היא עוברת מתחת לרדאר, משום שהטקסטים שלה לא ממש קריאים, ושכחתי, מאז שהתחילה לקום מחאה מזרחית, היא אינה מגדירה את עצמה כיוצרת מזרחית למרות שהסיפור שלה "אח קטן" ונקודת המבט שלה מזכירה מאוד את נקודת מבטם של אנשי כפר שלם ובעיקר את סיפורו של של תושב השכונה שמעון יהושע שניסה למנוע את הריסת ביתו ונורה למוות בידי שוטר. אני מניחה שהיא מעגנת את זה תיאוריה פוסט קולוניאלית כזו או אחרת. אני מהמרת על היברידיות. בשורה התחתונה אני מעדיפה את המשורר המרגיז - מואיז בן הראש. הוא אמיתי ולא פחדן.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת שושנה ויג