אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מסעו של גאנדי הקטן/אליאס ח'ורי


התמונה של מירב גולן

מסעו של גאנדי הקטן/אליאס ח'ורי, מודן

זהו הספר השני של אליאס ח'ורי שאני כותבת עליו, קדם לו פנים לבנות, והוא הרביעי של ח'ורי שמתורגם לעברית – באב אל שאמס, יאלו, פנים לבנות. את שני הספרים האחרונים תרגם פרופ' יהודה שנהב, באופן רהוט שמצליח להעביר את כתיבתו המיוחדת של הסופר. זה לא מובן מאליו שספריו של ח'ורי מתורגמים לעברית, כיוון שח'ורי ידוע בעמדתו הפרו-פלסטינית והיה איש פת"ח.

אני רוצה להתחיל דווקא בציטוט מסוף הספר, בעמוד 180 "הכדורים לא נועדו לו אלא ללב העיר שהרסה את עצמה, משום שכמו גאנדי היא ניסתה לבנות משמה סיפור". לא, זהו לא ספוילר מכיוון שהסוף ידוע כבר מתחילת הספר וחוזר על עצמו באותם המשפטים כמעט ברוב הפרקים.

כן, למרות כותרת הספר הסיפור הוא למעשה על בירות. בירות מוצגת על ידי אליאס ח'ורי כאותה אליס, הדמות הנשית המרכזית בסיפור, יצאנית שהולכת אחרי כל אחד, מתאהבת, וברגע שמסובבת את ראשה היא שוכחת. העיר מרובת הזהויות הופצצה ונכבשה כל כך הרבה פעמים: על ידי הבריטים, האמריקאים, בינה לבין עצמה, צרפתים ובעיקר – ישראל עיר שמעורבת בנוצרים, יהודים, צרפתים, אמריקאים, יוונים ועוד... כל הזהויות האתניות מיוצגות בסיפור המקסים על מסעו של גאנדי הקטן.

גאנדי הקטן קיבל את שמו מפרופסור אמריקאי מכיוון שדמה בחזותו לגנדי ההודי, אבל לא באופיו. גאנדי הוא מצחצח נעליים שיהפוך לבעל מסעדה ויחזור לצחצח נעליים, הוא מצחצח ומבריק נעליים כל כך טוב בעיקר את אלו השחורות שהן יכולות להפוך למראה, ובכלל כדאי שנדע ש"כל דבר יכול להפוך למראה" (עמ' 145). המספר מנסה להתחקות אחר תעלומת היעלמותו של גנדי וסיבת הימצאו ירוי. לשם כך הוא מגייס את אליס, כאמור היצאנית בסיפור, שבשל מקצועה היא יודעת הרבה על הדמויות שילוו את המספר במסעו ובסיפורו, שיסתיים בין אם נרצה ובין אם לא נרצה, כפי שהוא מכוון אותנו, הקוראים, מלכתחילה. כיוון שכפי שנאמר כאן, כולם עומדים להיעלם והכל ישקע. אליס, כך מגלה לנו המספר שוב ושוב, תיעלם בעצמה, ממש כמו העיר בירות. והיעלמותה של העיר תוביל אותנו אל היעלמותם של כל גיבורי הרומן.

ח'ורי מזכיר תאריכים משמעותיים בהיסטוריה של בירות, כאמור את פלישתן של מדינות כמו בריטניה, צרפת וארה"ב, את מלחמת האזרחים הראשונה ב 1970, מספר פעמים את התאריך 14.9.1982 כניסתם של חיילי ישראל לבירות ואת הטבח בסברה ושתילא, את פלישתה של ישראל לבירות הוא מזכיר מספר פעמים כנקודת ציון של טבח, והיעלמותן של הדמויות ושל הסיפור "המלחמה לקחה איתה את כולם ואיש לא נותר בסביבה כולם עזבו. לא הייתה עוד משמעות לחיים אלא בהמתנה למוות ... השוק הפך לעיי חורבות" (עמ' 105,122).

חשיבות תרגומו של ספרו של ח'ורי טמונה בזה שאנחנו, הישראלים, יכולים לראות את השפעותיהן של המלחמות והפלישות על הצד השני, את החרבתה של העיר, החרבתה של רב תרבותיות.

תגיות נושא: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מירב גולן