אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

רהב - קריאה חוייתית בפסוקי התנך – חלק ג


קריאה חוייתית בפסוקי התנ"ך – חלק ג

פירוש המילה רהב

אני מנסה לתת גירסא משלי לפרשנות על המושג "רהב".

כך אומר הפסוק בישעיהו פרק נא (פסוק ט):

עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ יְקֹוָק עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין

וכך מפרש זאת רד"ק: 

"עורי - רהב, זה מצרים, וכן אזכיר רהב ובבל, ואמר "המחצבת", שהכה אותם בעשר מכות.

מחוללת - מגזרת "חיל כיולדה"

תנין - זה פרעה, וכן אמר התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו".

כלומר: הוא מצטט את הפסוקים,שבהם מכונה מצרים "רהב" ו"תנין".

לפי דבריו, כל המאמר מתייחס ליציאת מצרים.

גם המפרשים המסורתיים האחרים (מצודת דוד ומלבי"ם) מסבירים כן.

וכך אנו מוצאים באיוב פרק ט (פסוק יג):

אֱלוֹהַּ לֹא יָשִׁיב אַפּוֹ (תחתו) [תַּחְתָּיו] שָׁחֲחוּ עֹזְרֵי רָהַב

שם מסבירים זאת המפרשים מלשון התרברבות, כלומר גאוה, שעוזרי השלטון שהוא גאה, ישחחו תחתיו. כאן קשה מאד לתאר קשר למצרים או לשר הים.

לעומת זה אנו מוצאים באיוב פרק כו (פסוק יב):

בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם (ובתובנתו) [וּבִתְבוּנָתוֹ] מָחַץ רָהַב

כאן אנו מוצאים לכאורה קשר ישיר לבריאת העולם, שה' מחץ את רהב.

אמנם הלשון תמוהה לכאורה, שכן הרגעת הים היא על ידי כח, ואילו מחיצתו של רהב היא בתבונה. לכאורה היה צריך להיות כתוב להיפך. פעולת ההרגעה קשורה לתבונה, ופעולת המחץ קשורה לכח.

היינו שישנה שייכות של פעולה שכלית למחיצת רהב.

וכך אומר הפסוק בתהלים פרק מ (פסוק ה):

אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם יְקֹוָק מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב

הרהבים הינם היפך מהביטחון בה'.

וכך אומר הפסוק בישעיהו פרק ג (פסוק ה):

וְנִגַּשׂ הָעָם אִישׁ בְּאִישׁ וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד

היינו שרהב משמש שוב כלשון גאווה.

המילה כאן לכאורה משותפת. המצרים מכונים רהב בגלל גאוותם. השלטון מכונה רהב בגלל גאוותו.

איזה גאווה נמחצה על ידי הבורא בבריאת העולם על ידי תבונה?

כך אומר הפסוק בבראשית פרק א:

(ו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם

(ז) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן

אנו מוצאים כאן לשון כפולה: ויאמר אלהים... ויעש אלהים.

היינו שהייתה כאן פעולה כפולה. פעולת העשייה היא פעולה של כח. פעולת הדיבור היא תבונית.

החלוקה בין המים מעל ומתחת לרקיע, מראה על פחיתות. היפך מגאווה. בוצעה כאן פעולה כפולה: עשיית הרקיע, וחלוקת המים. ההבדלה, שהמעיטה את המים, נעשתה על ידי הדיבור. הרקיע נעשה בפועל.

[איני נכנס בכוונה למדרש חז"ל המפורסם, לגבי שרו של ים הנקרא רהב, שממנו נלקחה הפרשנות לגבי היות רהב כינוי לנחש, כי באתי לפרש פשוטו של מקרא. מדרשי חז"ל הינם נושא בפני עצמו, ואין כאן המקום לדון בהם באריכות]

מאמר זה הוא בעצם תגובה שנתפרסמה לגברת אורנה ליברמן, והיות וחושבני שיהיו עוד קוראים שענין זה יכול לענייין אותם, הבאתי אותו כמאמר נפרד.

תגיות נושא: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עדינו העצני