אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הולדת תמוז / אורה עשהאל


התמונה של אדלינה קליין
הולדת תמוז / אורה עשהאל

הולדת תמוז / אורה עשהאל. (ספר שירים) (הוצאת "ספרא", בית הוצאה לאור - "איגוד כללי של סופרים בישראל", 2013)

"הולדת תמוז" אורה עשהאל (ספר שירים) (הוצאת "ספרא", בית הוצאה לאור - "איגוד כללי של סופרים בישראל", 2013)

"אֲנִי חֲסֵרָה לְעַצְמִי"

המשוררת מחוללת מהפכה שלמה בקובץ שלפנינו ומחלקת את תחומי המגדר הנשי,  הנע  בין 'המציאות' - מחד, לבין המופשט והאי ודאי - מאידך .

בספרה הנוכחי, ניכרת גם מילת הקסם: 'נכונות' (שהייתה חסרה עד כה), להקשיב 'לאני' הפנימי.

התרחישים באים בעוצמות משתנות. כתיבתה היום מוצאת עצמה יותר 'ממוקדת מבט' (ובוחנת לב וכליות), גם לסדרי ההעדפות, תפנית נורמטיבית. וכמו למצוא איזושהי 'אמת' עובדתית (שלא בלטה כל כך לעיניה עד כה...) וכך נרשם (ע' 28): .."הָאִמָּהוּת הִיא חוֹר שָׁחוֹר בּוֹלֵעַ עַצִמִיּוּת./הַזּוּגִיּוּת הִיא חוֹר שָׁחוֹר בּוֹלֵעַ אִשִׁיוּת"..

מכאן, נפתחת המשוררת לקראת שאיפת אנרגיות חדשות שעתידות להעניק הרפיה פיזית (לגוף); ורוחניות (לנפש); כמו להיוולד מחדש. אלא שהפעם הלידה נעשית מזווית ארס-פואטית (ע' 23): .. "דַּפֵּי הַתְּרִיס/נִפְתָּחִים כְּסֵפֶר"..

הנה כעת ברור מעל כל צל של ספק שעולמה הרגשי, עומד במרכז המהות. כוחותיה נשאבים מעצם דליית המידע הפנימי - הבא לידי ביטוי במעשה הכתיבה המשחררת.

למסעה זה, נלווית בת-קול (ע' 14): .."אֲנִי מֻקֶּפֶת סְפָרַי"..//.."אֲנִי עוֹשָׂה אַהֲבָה עִם/עֻבָּרִי הֶחָדָשׁ/שֶׁגּוּפִי בְּתוֹכוֹ"..//.."מְחַפֶּשֶׂת בְּסִפְרִי/אֶת נִשְׁמָתִי,/שֶׁתָּבוֹא"..

 

המשך המסע (ע' 97) חושף את 'האני', בגילויים מרעישים המהווים הפתעה גם לה עצמה:

.."הַשְּׁבִיל נוֹשֵׂא אוֹתִי לְחֶבְיוֹנֵי סוֹדוֹתַי"..//.."אִתִּי רַק קוּלְמוֹסִי וּפִנְקָסִי/כֻּלִי תַּדְהֵמָה"..

כזאת, גם מגלה לנו עשהאל, גם בשיר אחר (ע' 31):

.."לְאַחַר שֶׁתֶּחְדַּלְנַה הַהִשְׁתַּקְּפֻיוֹת"..//.."אָחוּשׁ אֶת עַצְמִיּוּתִי,/בָּהּ הָיִיתִי אַךְ צֵלָע/אַחַת/מִגּוּפוֹ שֶׁל אָדָם"..

ובמשפט שלישי ומסכם (ע' 18) מסתמנת נחישות והחלטה: .."אָסִיר אֶת הַחֶבֶל הַמְאַיֵּם הַמִּשְׁתַּלְשֵׁל/בֹּקֶר בֹּקֶר/אֶפְתַּח לְעַצְמִי שְׂדֵה רְאִיָּה חָדָשׁ"..

לקראת עשיית מהפכה בחשיבה, זקוקים 'לשקט' כזה שאינו גורם הפרעות. 'לקשב הטוטאלי לנפש' - במסעו אל לב ליבן של הנקודות הקריטיות, מהן צומחת ומתהווה הכתיבה האישית, הסגולית.

כמו בספריה הקודמים, כן בקובץ הנוכחי, אין המשוררת נוטה לדלג על עברה. היא נולדה אל עולם מנוכר שלא חפץ בה כי בהיוולדה, מתה הורתה. ואותו 'ענן שחור', חותם היתמות הותיר בנפשה שבר עמוק כאוקיינוס. ולמרות שהיו ניסיונות רבים ביצירותיה לטשטש את הכאב, הנה בספרה הנוכחי מתפרצים השירים ביתר חריפות וביתר עמקות ומנתבים עצמם אל הכתב (ע' 25):  .."אִשָּׁה שְׁקוּעָה בְּאָפֹר,/הַחַיִּים מְמָאֲנִים לְחַיֵּךְ אֵלֶיהָ"..//.."שׁוֹכֶבֶת בְּהַשְׁלָמָה נִצְחִית./יוֹדַעַת שֶׁאֵין מָנוֹס"..  (רישום מעודן על הורתה). בשיר מקביל (ע' 170) רשמה: .."חַיִּים תַּחַת חַיִּים הֵם חַיַּי - /אֲשַׁלֵּם לְהַחֲיוֹתָהּ/עַד בּוֹאִי לְהִתְקַבֵּל בְּחֵיקָהּ"..

ניסיונותיה בחיים לימדו אותה היאך ניתן לטשטש כאבים ורגשות, תחת מסווה 'המסכות' הם הם אשר שימשו אותה בנאמנות (ע' 127): .."הַמַּסֵּכוֹת הָיוּ מוּכָנוֹת"..//.."שְׁאָר הַמַּסֵּכוֹת, לַמַּצָּבִים הַמִּשְׁתַּנִּים,/מוּכָנוֹת בָּאָרוֹן"..

הרף קיומן של 'המסכות' בחייה, מורגשת פתיחות בקובץ שלפנינו. ובעיקר, מוכנות - לקבל 'מצבים משתנים' גם ללא ההזדקקות למסכות.

בראשית, ההעצמה מגיעה מתובנה פשוטה (ע' 94-95): .."כְּשֶׁאוֹהֲבִים לִחְיוֹת/עוֹשִׂים אַהֲבָה עִם כָּל דָּבָר/ כְּשֶׁאוֹר הַבֹּקֶר מְבַשֵּׂר בּוֹאוֹ שֶׁל יוֹם"..//.."כְּשֶׁאוֹהֲבִים אֶת עַצְמוֹ/חָשִׁים בַּגּוּף, מְלַטְּפִים, מְחַבְּקִים"...

בהמשך, מתאמתים עם 'האמת' וכותבים (ע' 112): .."מְחַכִּים הַשְּׁבָרִים לְאִיחוּי,/אֵין בָּהֶם חָסֵר. אָסַפְתִּי אוֹתָם אֶחָד אֶחָד/יוֹדַעַת שֶׁאֶמְצָא מְקוֹמָם"..//.."שֶׁאֶטְרַח אֲצָרֵף מֵחָדָשׁ, בְּהַדְבָּקָה עֲדִינָה./אִם לֹא יִצְלַח – אֲשַׁבְּצֵם לִשְׁלֵמוּת חֲדֲשָׁה/שֶׁתַּנְהִיר כֵיצַד נִתָּן לְאַחוֹת"..//.."וְיכֹלֶת הַהִתְחַדְּשׁוּת גַּם לְאַחַר"..//.."אֲנִי יוֹדַעַת, מִתּוֹךְ הַשְּׁבָרִים,/לְחַבֵּר עַצְמָהּ בְּעָצְמָה"..

רגע ההארה להיווצרות 'האיחוי המושלם של הנפש' מגיע בשיר (ע' 123-124): .."מִפְלָס אַחַר מִפְלָס יְקַדֵּם אוֹתָךְ/הֵאָחֲזִי וְאַל תִּפְּלִי אֶל הַבּוֹר שֶׁמִּתַּחַת/וְאַל תַּמְתִּינִי הַרְבֵּה -/דַרְכָּם שֶׁל פְּתָחִים, שֶׁהֵם חֲמַקְמַקִים/וּמִי יוֹדֵעַ אִם הַפֶּתַח/יַמְתִּין לְמָחָר"..

ברגע של 'פיכחון' שואף הנפש בכל מעודו להשתקם. תת- ההכרה עֵר לכך, שרק בכוח הרצון בלבד יקום הדבר. כי הסיכוי לחיות חיים חדשים, נתון להחלטתו הרגעית לאחוז בשתי ידיים באותה הזדמנות בלתי חוזרת, ולא להרפות. ובכך, להישאב החוצה אל האור.

אהבת הכתיבה והשפה העברית העתיקה ופענוחה הוא כמזור לנפשה השסועה.

בגאווה נוטלת המשוררת את זכות האבות וגדולתה של סבתא רבא שלה (שהיא נושאת את שמה), מי שהייתה ידועה כסופרת העברייה הראשונה ונודעה בראשי התיבות: "נפ"ש" – נחמה פוצ'חובסקי, ותאזכר אותה גם ביצירותיה שבקובץ הנוכחי. (ע' 61): .."סָבְתָא נֶפֶ"שׁ לוֹחֶשֶׁת לִי בַּשִּׁירִים/שֶׁהָיְתָה כָּאן, בְּאוֹדֵסָה,/עִם הַתִּינוֹק עֲשָׂהאֵל, לְהוֹתִירוֹ בַּחַיִּים,/בְּאוֹתָם יָמִים עֲגוּנִים רְחוֹקִים./תִּשְׁאֲלִי, סָבְתָא נֶפֶ"שׁ לוֹחֶשֶׁת לִי:/תִּשְׁאָלִי, תְּחַפְּשִׂי, בַּשִּׁירִים"...

מכל מלחמותיה 'להישרדות', ותקיעת יתד למהות קיומה כאישה וכמשוררת - נמצא בקובץ זה, לא רק 'נישה',

למשוררת אורה עשהאל, אלא מרחב נשימה  אדיר, בו למילותיה מתווסף צליל ענוג המשקף את התוֹךְ.

קובץ השירים הנוכחי, עשיר לרוב בדימויים ארס-פואטיים

(ע' 99): .."יְלָדוֹת מְנַתְּרוֹת לְאוֹרֶךְ רְחוֹב רַבֵּנוּ תָּם/הַנִּפְגָּשׁ בִּטְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי"..//.."יָדַי כּוֹתְבוֹת עַתָּה בַּשָּׂפָה הָעַתִּיקָה/

בְּבַיִת סָמוּךְ לִרְחוֹב רָשִׁ"י"..

ובשיר אחר (ע' 155-157) נרשם: .."שׁוּרָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל הַשִּׁיר הַנִּכְסָף, שֶׁתַּזְכִּיר,/מִתּוֹכָהּ אַמְשִׁיךְ וְאֶכְתֹּב בְּמִלִּים עִבְרִיּוֹת/אוֹתִיּוֹת שֶׁצָּמְחוּ מִנִּבְכֵי הַחוֹלוֹת -/הוּא הַשִּׁיר שֶׁיִחְיֶה לְעוֹלָם"..

הנה כעת משההבנה נקלטת במודעות ורכבת החיים פחות עמוסה וכבדה מבעבר, יכולה המשוררת להוציא אנחת רווחה ולכתוב את 'שירת חייה' בניחוח חדש (ע' 16-17): .."בַּשֶׁקֶט הַצְּפַתִּי הַנִּנּוֹח בִּכְנַעַן/בּוֹ אֲנִי נֶאֱחֶזֶת בַּמַּהוּת הַמְזֻקֶּקֶת"..//.."לִכְשֶׁיִתַּם זְמַן יַתְמוּתִי בְּכוֹכַב אֶרֶץ וְאֵצֵא/לְעוֹלָמוֹת אֲחֵרִים הַלּוֹטִים בָּעֲרָפֶל הַמִּסְתּוֹרִי שֶׁל הַשִּׁכְחָה"..//.."וְאֶפְשָׁר שֶׁאֵין בָּם עוֹד רֶגַע כָּזֶה/מְזֻקָּק/

לוֹמַר בּוֹ שִׁירָה"..

וכי יכולה המשוררת לגנוז את מראות הטבע והבריאה 'כשהרוח' שואפת לרשום שירה?..  (ע' 51):

.."הַחַלּוֹנוֹת כָּל כָּךְ שְׁקוּפִים, בְּמַטָּרָה/לִלְכֹּד אֶת הַמַּרְאוֹת,/

עַד שֶׁהַצִּפֳּרִים מְנַסּוֹת/לַחֲלֹף דַּרְכָּם, מוֹתִירוֹת/סִימָנֵיהֶן/

בַּשְּׁקִיפוּת/הַגְּלִילִית"..

והרי צפת, והרי טבריה ואחרים - מקומות בהן העבירה ילדותה וחייה, קרובים לליבה מעצם ההשתקפויות

הנוצרות בטבע. נשבית שוב ושוב ביופיו ובקסמו האסטטי (ע' 52): .."אוּלַי זֶה הַסְּתָו שֶׁהֵבִיא/אֶל חַדְרִי אֶת מוֹפַע הָאוֹר הַנִּשְׁבָּר"..//.."שְׁלוֹשָׁה צְבָעִים מֻבְחָנִים/מֻנָּחִים זֶה בְּצַד זֶה/נוֹצָרִים לְלֹא הִתְעָרְבוּתי"..

ואולם, גם אם נמצא 'קוטביות' בכתיבתה העשירה, הרי הרציו מנצח בסופו של דבר את כל המאבקים הפנימיים והחיצוניים כאחד. הבה נקרא בין השורות (ע' 88):

.."אֲנִי חֲסֵרָה לְעַצְמִי,/הִמְשַׁכְתִּי מְעֻנָּה/לְחַפֵּשׂ אוֹתִי,/בִּרְחוֹבוֹת

תֵּל-אָבִיב/בִּכְבִישֵׁי הַשָּׁרוֹן,/בַּמַּעֲשִׂים/בֵּין הָאֲנָשִׁים,/בַּמִּלִּים/

טֶרֶם מָצָאתִי".. 

עשהאל תרה אחר 'המהות' האישית והאנושית.  

ואולם למקרא משפטה בשיר (ע' 92): .."יוֹדַעַת פְּרִיחָה מְאֻחֶרֶת/אֶת סוֹד קְצוֹת הָעֲצַבִּים"..//.."בְּמִשְׁכָּנָהּ שֶׁמֵּעֵבֶר לְיַם הַסְּפָרִים".. 

מסתמנת תהייה. האם יתכן ולמשוררת נותרו עדיין ספקות ולבטים? ולכך, מגיעה תשובה ממקום לא צפוי (ע' 93): .."מִמַּחְבוֹאֵי הַנֶּפֶשׁ הַמִּתְכַּוֶּצֶת/הִבְהוּבֵים מִתְעַצְּמִים/

הַמְסַלְּקִים אֶת הַחֹשֶׁךְ"..

נראה אם כן, כי במסעה הארוך הגיעה אורה עשהאל אל הפינות הכי נידחות שם היא מוצאת את שלמות הנפש והרוח.  וגם אם ירבצו מכשולים לפתחה, 'השלום' כבר בנפשה. על כן היא תדע להתגבר ולצאת מחוזקת, כי למדה השלמה מהי, בנחישות ובנחרצות (ע' 96): ..."לָמַדְתִּי לְאֱהֹב אֶת הַשַּׁלֶכֶת הַצְהֻבָּה עַל הַשְּׁבִיל"..//..

"עוֹד מְעַט אֶפְשָׁר שֶׁהַגֶּשֶׁם יָבוֹא/כְּשֶׁהַכְּבִיסָה/כְּבָר תְּלוּיָה עַל חֶבֶל"..

כברת דרך ארוכה ופתלתלה עברה המשוררת אורה עשהאל כדי לרשום משפט חובק עולם זה, המכיל

בחובו פילוסופיית חיים שלמה.

תגובות

אדלינה, זו רשימה מעניינת המעידה על קריאה מורכבת, ורגישה!

לגבי הספר אהבתי את המלים.."יוֹדַעַת פְּרִיחָה מְאֻחֶרֶת/אֶת סוֹד קְצוֹת הָעֲצַבִּים"..//.."בְּמִשְׁכָּנָהּ שֶׁמֵּעֵבֶר לְיַם הַסְּפָרִים"..
אשרייך אורה שזכית, שאדלינה קליין תכתוב רשימת ביקורת על ספרך החדש.

אדלינה יקרה

אדלינה יקרה
התרשמתי מאוד מהמאמר שכתבת הנוגע בחוכמת החיים ובנקודות רגשיות של האני הפנימי.
יש אמת באמירה המתייחסת למסכות, ובכלל בחיים ישנן מסכות המוכנות לכל סיטואציה מה שנקרא מצבים משתנים. הן מוכנות בארון?........... או האם אנו אמורים להגיע להעצמות בלעדיהן?...........
אריאלה

קראתי בשקיקה את המאמר הנפלא

קראתי בשקיקה את המאמר הנפלא של אדלינה קליין על הספר "הולדת תמוז" מאת המשוררת אורה עשהאל, כותבת המאמר מנתבת את הקורא למסע מופלא בין המציאות לבין המופשט ופותחת צוהר אל שירה כנה, סוחפת ורגישה החודרת אל נימי הנפש ואל האותנטיות של המחבר ושל הקורא "אחוש את עצמיותי/בה הייתי אך צלע/מגופו של אדם", במסעה ברכבת הזמן של השירה, אדלינה מחפשת את האמת בין הפואטיקה לבין הארספואטיקה ומעוררת את החושים בתובנותיה על משמעות החיים. לסיכום נותר לי לאחל הן למשוררת והן לכותבת המאמר המשך כתיבה המובילה לקתרזיס ולשלימות הנפש והרוח כדברי המשוררת "מחפשת בספרי/את נשמתי/שתבוא" - תמי לדרמן ירבלום ארבל

הולדת תמוז

מלאת הערכה על תגובתך המעוררת השראה
למאמרי על ספרה של אורה .
שלך
אדלינה

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אדלינה קליין