אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

האם שאבה תורת הספירות בקבלה ממיתולוגיות זרות?


עץ הספירות

עץ הספירות

לחולל  פירושו לרקוד:

עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים. (ירמיהו לא:ג)

לחולל פירושו גם ללדת:

בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל, וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם, אַתָּה אֵל. (תהילים צ:ב)

איזו התאמה מפליאה בין לשון המקרא לבין מיתוס יווני קדום לפיו לא נולד העולם אלא במחול של אישה! סיפור בריאה של תושביה הקדומים של יוון, הפלסגים, שיש בו, ככל הנראה, גם יסודות פיניקיים וכנענים, מספר על אלת כל הדברים, אם כל חי,  אאורינומה, שהפרידה בין שמים לארץ (ראו: מהעקוב כנחש לישר כאל) . לאחר מכן פתחה במחול על פני הגלים. הרוח שנשבה הפכה לנחש שהפרה את המחוללת. אאורינומה הפכה ליונה והטילה ביצה שממנה בקע כל העולם כולו.

כאן יוצרת אאורינומה את שבעת כוכבי הלכת וכוחותיהם וממנה על כל אחד מהם טיטאן וטיטאנית: את השמש וכוח ההארה קבלו תאה והיפריון, את הירח וכוח הקסם קבלו פויבה ואטלס, את מארס (מאדים) וכוח הצמיחה קבלו דיונה וקריוס,  את מרקורי (כוכב חמה) וכוח החוכמה קבלו מטיס וקואאוס, את  יופיטר (צדק) וכוח החוק קבלו תמיס וארימדיון, את ונוס (נוגה) וכוח האהבה קבלו טתיס ואוקיינוס, את סטורן (שבתאי) וכוח השלום קבלו ריאה וקרונוס.

שבעת כוכבי הלכת וכוחותיהם. כוחות אלוהיים. האם ינקה תורת הספירות בקבלה ממסורות זרות?

לפי החיבור "שיעור קומה" של רבי משה קורדובירו - הרמ"ק, גלגלי שבעת כוכבי הלכת הן שבע הספירות התחתונות (ס, טו): שבתאי – חסד, צדק – גבורה, מאדים – תפארת, חמה – נצח, נוגה – הוד, כוכב –  יסוד, לבנה – מלכות. ואלה הם שבעת המלאכים העליונים המושלים על ז' כוכבי הלכת: קפציאל על שבתאי, צדקיאל על צדק,

גבריאל על מאדים, רפאל על חמה, חננאל על נוגה, מטטרון על כוכב, אוריאל על לבנה. המלאכים מהמיסטיקה היהודית – האם לא התגלגלו מהענקים הקמאים מהמיתולוגיה היוונית?

שבטי הפלסגים נעלמו, נטמעו מן הסתם בתוך היוונים או נהדפו החוצה מהם, או שניהם. יש המזהים אותם עם הפלישתים של התנ"ך, גויי ים שהגיעו מהאיים האגאיים וכבשו את מישור החוף הדרומי של ארץ כנען. אאורינומה עדיין מחוללת, מרחפת על פני המים.

תגובות

לכבוד אורנה ליברמן

בס"ד
אורנה היקרה!
קראתי את מאמרך, והיות וגם אני מנסה ללמוד את התנ"ך בעיון (מאמרי מופיע מתחת למאמרך, בשם: "קריאה חוייתית בפסוקי התנ"ך), אני פונה אלייך כעמיתה ללימוד (אצלך אולי הדבר משמש הדבר כמקצוע בהווה, אצלי היה כן בעבר, וכיום לשם שמיים).
ישנה מגמה אצל הרבה חוקרי מקרא למצוא רמזים נסתרים של מיתולוגיות בתנ"ך. כך הסיפור על רהב, שרו של ים, הנחש, וכדומה.
קשה מאד לקבל טענה זו, בספר שכה מרבה להלחם באליליות. ייתכן שסמלים תנכיים מופיעים גם במיתוסים קדומים אחרים, אך התנ"ך דוחה מכל וכל פוליאיתיזם ואף דואליזם.
אנו מוצאים זאת כבר בתחילת הבריאה, כאשר האדם שואף להיות כאלהים, ולדעת טוב ורע, למרות אזהרה מפורשת שהדבר יגרום למותו. כאן מתגלה הנחש כיצור ערום, המסוגל לפתות את האישה, ובעקבותיה את האדם. אבל הבורא מעמיד אותו בתור עונש כיצור השפל ביותר בבריאה. הוא משמש כסמל לרוע ושפלות. הוא מקולל מכל בעלי החיים. כבר כאן ניכרת ההתנגדות המוחלטת של התורה להשוואה כלשהי לבורא.
ישנו גם ניסיון לחפש בתנ"ך שורשים מיסטיים וקבליים.
אומר עכשיו דבר שאינו מקובל כלל בציבור שאליו אני משתייך, אך אין זה רעיון שלי. לעומת התנ"ך, המשנה, והגמרא - הקבלה אינה תורה למשה מסיני. נכון שהמימסד הדתי קיבל אותה ככזו, אבל רבים וטובים מחכמי חלקו על קביעה זו. זה ניסיון להלביש פילוסופיה ומיסטיקה כתורה יהודית מקורית. הרבה מחכמי ישראל טענו על הזוהר והקבלה, שהיא זיוף לשם שמיים. אין זה אומר שאין בה רעיונות נכונים, כפי שיש גם בכתבי הפילוסופים היהודיים בימי הביניים. אך כמו שהפילוסופיה היהודית הינה בפירוש אפולוגטיקה יהודית, המנסה להתמודד עם האריסטוטליות, ניאואפלטוניות, הכלאם, הנצרות והאיסלם - עושה זאת תורת הסוד היהודית, בהבדל אחד. היא מתיימרת להיות יהודית מקורית, בשעה שהפילוסופיה לא.
כך שהקבלה מלאה במושגים מיסטיים לא יהודיים, מושגים פילוסופיים, נומרולוגיה (תורתם של הפיתגוראים, שאומצה על ידי פילון, ויותר מאוחר על ידי המהר"ל). אין זה אומר שהם מהוים סתירה בהכרח ליהדות, אך הם בהחלט יכולים להיות שנויים במחלוקת, כדברי הרמב"ם במורה נבוכים, או הרלב"ג במלחמות ה'.

תיקון טעות להערה לאורנה

בס"ד
צריך להיות: "אך רבים וטובים מחכמי ישראל"

תוספת לאורנה

בס"ד
אורנה היקרה!
קודם הגבתי בכללות לגבי המתודה.
עתה רציתי להגיב לגבי דיוק הלשון:
בפעם הראשונה בתנ"ך מופיעה המילה "מחול" בספר שמות פרק טו (פסוק כ):
וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת
המשמעות הפשוטה הינה לכאורה ריקוד.
וכך אומר הפסוק בספר ישעיה פרק יג (פסוק כ"א): וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם
וכך אומר הפסוק בספר יואל פרק ב (פסוק ה): כְּקוֹל מַרְכָּבוֹת עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים יְרַקֵּדוּן
וכך אומר הפסוק בספר נחום פרק ג (פסוק ב): קוֹל שׁוֹט וְקוֹל רַעַשׁ אוֹפָן וְסוּס דֹּהֵר וּמֶרְכָּבָה מְרַקֵּדָה
היינו שריקוד הוא קפיצה.
מהו אם כן מחול?
המשנה במסכת כלאים פרק ד (משנה ב) אומרת:
"איזו היא מחול הכרם"?
ר' עובדיה מברטנורא מבאר:
"מחול הכרם: - מקום פנוי בין כרם לגדר סביב, כמו מחולות הנשים כשמרקדות בסבוב לשון אז תשמח בתולה במחול (ירמיה לא)
וזה לשון תלמוד בבלי במסכת תענית דף לא עמוד א:
"אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים, והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו".
מובן שמחול הוא עיגול, כלומר: ריקוד סביב עצמו, או מעגל של רוקדים.
ייתכן שמקור המילה הוא: "חלל", כלומר שנוצר חלל על ידי הרוקדים.
המילה: "ותחולל" משמעותה לכאורה: "התחלה", ושורשה הוא "החל", ולא "חלל". כלומר: גורם למשהו להתחיל.
וזה לשון הפסוק בספר ישעיה פרק סו (פסוק ח): מִי שָׁמַע כָּזֹאת מִי רָאָה כָּאֵלֶּה הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד אִם יִוָּלֵד גּוֹי פַּעַם אֶחָת כִּי חָלָה גַּם יָלְדָה צִיּוֹן אֶת בָּנֶיהָ
המילה "חלה" אין לכאורה משמעותה לידה אלא מלשון "חיל", שהם הצירים שלפני הלידה, כלשון הפסוק בספר ירמיה פרק כב (פסוק כג): ישַׁבְתְּי \{יֹשַׁבְתְּ\} בַּלְּבָנוֹן מְקֻנַּנְתְּי \{מְקֻנַּנְתְּ\} בָּאֲרָזִים מַה נֵּחַנְתְּ בְּבֹא לָךְ חֲבָלִים חִיל כַּיֹּלֵדָה
וכן אומר הפסוק בספר ישעיה פרק נד (פסוק א):
רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא חָלָה כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר יְדֹוָד
היינו: החולי או החיל שלפני הלידה.
כלומר שיש כאן שלש מילים שהגייתן דומה אך משמעותן שונה. ולכן לכאורה אין לדמות בין אחת לשניה לגבי המשמעות.

לעדינו העצני שלום רב

תודה על קריאת המאמר ותשומת הלב שהקדשת לו.

לגבי נושא רהב, התייחסתי אליו רבות במאמריי הקודמים שכולם התפרסמו באימגו. גם בספרי שיצא לאור לא מזמן, שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה, מוקדשים דפים רבים לעניין זה. דעתי בנידון מובאת שם בפרוטרוט אך אני מכבדת את כל הדעות האחרות.

לגבי כל הפעלים הנגזרים מהבסיס חל – לא היה בכוונתי במאמר זה לנתחם. האישו שלו היה אחר. עם זאת אומר שאני נוטה לחשוב שבכל הפעלים האלה שיושבים על אותו בסיס, שתי האותיות חל, יש מן המשותף אבל עדיין לא ביססתי את מסקנותיי. בקצר זה התייחסתי ביעף לשם מחול, מהפועל לחולל – לרקוד – מהשורש ח.ו.ל ולפועל לחולל – ללדת – מהשורש ח.י.ל. אין לי ספק ששני השורשים קשורים זה לזה בקשר הדוק ביותר. הדוגמות שנתתי במאמר טובות בעיניי אך אפשר כמובן לבחור עוד דוגמות, למשל:

לחולל (לרקוד):
מן המחוללות (שופטים כא:כג)

לחולל (ללדת):
חולל אילות תשמור (איוב לט:א)

תגובה לאורנה

בס"ד
לאורנה היקרה!
אני שמח על קשר ההתכתבות שנוצר בינינו.
אני מחפש זה מכבר מישהו שאוכל לדון עימו, ואני איני מחפש אומרי אמן, אלא אנשים שיוכלו לחלוק עלי.
בנוגע לענין רהב, קאסוטו בביאורו על חומש בראשית (הוצאת מאגנס) מרחיב בענין, וכמדומני שגם הופמן בפירושו על ספר בראשית.
לצערי לא יצא לי לקרוא את יתרק מאמרייך המחכימים, כי אני עצמי כותב באימגו על מגוון רחב של נושאים, ועד עתה היססתי עם להכנס לנישה של תנ"ך. גם ספרך החשוב עדיין לא הגיע לידי.
לא הבנתי עדיין מדוע "ותחולל" הוא מלשון לידה.
כך אומר הפסוק באיוב פרק לט (פסוק א): הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר.
זאת אומרת שהחילה היא שונה מהלידה.
אשמח להמשיך בדיון הפורה.

לחולל

צירי הלידה עבורי מאוגדים עם הלידה. מלבד זאת, לחולל לא תמיד מדגיש דווקא את הצירים, כמו למשל
בדברים לב:יח: צור ילדך תשי, ותשכח אל מחוללך.

כדאי יהיה לך אולי גם לגלוש באתר הניווט בתנ"ך, לכתוב שם, להעלות נושאים, נקודות, דיונים.

לאורנה

בס"ד
אורנה היקרה!
אני שומע את הפרשנות שלך, אך אני מניח שאת מסכימה שניתן לתת גם אחרת.
המשמעות של "מחוללך" בפסוק שהבאת היא לכאורה כמשמעות של "ותחולל".
מה הכוונה: "אתר הניווט בתנ"ך"? אשמח לקבל הסבר והנחיות.

תגובה לאורנה: מהו רהב

בס"ד
אורנה היקרה!
אני מנסה לתת גירסא משלי לפרשנות על המושג "רהב".
כך אומר הפסוק בישעיהו פרק נא (פסוק ט):
עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ יְקֹוָק עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין
וכך מפרש זאת רד"ק:
"עורי - רהב, זה מצרים, וכן אזכיר רהב ובבל, ואמר "המחצבת", שהכה אותם בעשר מכות.
מחוללת - מגזרת "חיל כיולדה"
תנין - זה פרעה, וכן אמר התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו".
כלומר: הוא מצטט את הפסוקים,שבהם מכונה מצרים "רהב" ו"תנין".
לפי דבריו, כל המאמר מתייחס ליציאת מצרים.
גם המפרשים המסורתיים האחרים (מצודת דוד ומלבי"ם) מסבירים כן.
וכך אנו מוצאים באיוב פרק ט (פסוק יג):
אֱלוֹהַּ לֹא יָשִׁיב אַפּוֹ (תחתו) [תַּחְתָּיו] שָׁחֲחוּ עֹזְרֵי רָהַב
שם מסבירים זאת המפרשים מלשון התרברבות, כלומר גאוה, שעוזרי השלטון שהוא גאה, ישחחו תחתיו. כאן קשה מאד לתאר קשר למצרים או לשר הים.
לעומת זה אנו מוצאים באיוב פרק כו (פסוק יב):
בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם (ובתובנתו) [וּבִתְבוּנָתוֹ] מָחַץ רָהַב
כאן אנו מוצאים לכאורה קשר ישיר לבריאת העולם, שה' מחץ את רהב.
אמנם הלשון תמוהה לכאורה, שכן הרגעת הים היא על ידי כח, ואילו מחיצתו של רהב היא בתבונה. לכאורה היה צריך להיות כתוב להיפך. פעולת ההרגעה קשורה לתבונה, ופעולת המחץ קשורה לכח.
היינו שישנה שייכות של פעולה שכלית למחיצת רהב.
וכך אומר הפסוק בתהלים פרק מ (פסוק ה):
אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם יְקֹוָק מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב
הרהבים הינם היפך מהביטחון בה'.
כך אומר הפסוק בישעיהו פרק ג (פסוק ה):
וְנִגַּשׂ הָעָם אִישׁ בְּאִישׁ וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד
היינו שרהב משמש שוב כלשון גאווה.
המילה כאן לכאורה משותפת. המצרים מכונים רהב בגלל גאוותם. השלטון מכונה רהב בגלל גאוותו.
איזה גאווה נמחצה על ידי הבורא בבריאת העולם על ידי תבונה?
כך אומר הפסוק בבראשית פרק א:
(ו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם
(ז) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן
אנו מוצאים כאן לשון כפולה: ויאמר אלהים... ויעש אלהים.
היינו שהייתה כאן פעולה כפולה. פעולת העשייה פעולה של כח. פעולת הדיבור היא תבונית.
החלוקה בין המים מעל ומתחת לרקיע, מראה על פחיתות. היפך מגאווה. בוצעה כאן פעולה כפולה: עשיית הרקיע, וחלוקת המים. ההבדלה, שהמעיטה את המים, נעשתה על ידי הדיבור. הרקיע נעשה בפועל.
[איני נכנס בכוונה למדרש חז"ל המפורסם, לגבי שרו של ים הנקרא רהב, שממנו נלקחה הפרשנות לגבי היות רהב כינוי לנחש, כי באתי לפרש פשוטו של מקרא. מדרשי חז"ל הינם נושא בפני עצמו, ואין כאן המקום לדון בהם באריכות]

רהב

הפרשנות שלך לרהב היא מאוד מעניינת. הגרסה שלי במאמר מגערה, דרך רגיעה, לערגה די קרובה אליה. גם אני מצאתי כפילות דומה.

לאורנה

בס"ד
לאורנה היקרה!
תודה על התגובה
אשמח הלאה להתכתב איתך מעל דפי המגזין, או באופן פרטי.
עדיין לא הבנתי מהו "אתר הניווט בתנ"ך". אשמח אם תסבירי לי.
לעת עתה מצאתי דוגמא נוספת להבנת הנושא שעליו דיברנו
כך אומר הפסוק בספר תהילים פרק מח:
(ה) כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו:
(ו) הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ:
(ז) רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם חִיל כַּיּוֹלֵדָה:
היינו שליולדה יש חיל, ולא שהלידה היא החיל.

פרשנויות תנ"כיות

נכון מאוד שהפסוק שהבאת מחזק את הפרשנות שלך אך אתה לא מסביר ממש את הפסוק שהבאתי אני מספר דברים שבו אין צירים. בכל מקרה קשה לתאר את האל הבורא הכל יכול מתפתל מכאבים. נקודה זו למשל ועוד רבות אחרות אתה יכול להעלות באתר הניווט בתנ"ך ולקבל דעות של עוד אנשים. תגלגל "אתר הניווט בתנ"ך" ותראה בדיוק למה אני מתכוונת. גם את הגיגיך המעניינים ביותר על רהב אתה יכול להעלות לשם ולקבל עוד תגובות.

תודה לאורנה

בס"ד
אורנה היקרה תודה רבה!
בנוגע להערתך: זו הסיבה בין היתר שאני טוען שאין קשר בין "תחולל", לבין "חיל".
אחפש בע"ה את האתר.
אשמח לשמוע ממך הערות על המאמר שלי, על קריאה חוייתית בתנ"ך.

שוב תודה לאורנה

בס"ד
אורנה היקרה!
תודה!
המאמר התפרסם.

לעדינו העצני, על החיל

בספרי "שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה" פיתחתי את הרעיון שכל מילה עברית משמשת דוגמה לאיחוד הפכים. און הוא כוח אך גם חולשה, רע הוא חבר אוהב אך גם אויב רע, העומד עלול למעוד (ראה מאמר באימגו ששמו כשם הספר). ניתן לקרוא טעימה מהספר באתר סימניה:http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=970118

וכך גם המילה חיל אשר מכילה חולשה: חיל ורעדה ואשר מציינת את היפוכה: גיבור חיל. מעוויתות כאב בלתי מבוקרות למפגן מחול מרהיב ואמנותי.

לאורנה

בס"ד
אורנה היקרה!
תודה על ההערה, אבל אני עדיין חושב שמחול הוא מלשון חלל, ולא מלשון חיל. בכל מקרה אשמח להמשיך את ההתכתבות בינינו אותי היא מעשירה, אף אם אני איני תמיד מסכים עם דברייך. אני מקווה שזה הדדי.

לעדינו העצני

מחול בא מהשורש ח.ו.ל גם לפי אבן שושן וגם לפי מילון גזניוס. גזניוס אף מכניס לאותו ערך את השרשים חול ו-חיל.
מכל מקום, מה שחשוב כאן הוא הבסיס חל המשותף. אם נהפכו, נקבל לח, אזכור למי בראשית אשר בעקבותיהם צווה ללכת אברהם. לח/לך, מתוהו לבריאה.
אם כי גם אני איני מסכימה תמיד לדבריך, בהחלט מצאתי בהם כמה רעיונות מעניינים ומעשירים.
אגב, קראתי את המאמר באימגו מאת רמי נוידרפר על הספר אלי קדם. התרשמותי היא שזהו מאמר מרתק על ספר מרתק, שנכתב על ידי חוקרים דגולים, והייתי שמחה לקראו.

לאורנה

בס"ד
תסלחי לי אורנה היקרה, שאיני מסוגל כרגע להרחיב את הדיבור. זה עתה סיימתי לכתוב מאמר תגובה ארוך על נושא האבולוציה כאן במגזין, כך שאין לי כח נפשי להכנס כעת לויכוח נוסף.
לכן מפני כבודך אגיב בקצרה: איני מכיר את גזניוס. אני מכיר את אבן שושן. אני גם מכיר את עדינו העצני. אני חושב שמותר לעדינו העצני לחלוק על שניהם, מבלי שייחשב ככופר בעיקר.
קראתי את המאמר של רמי נוידרפר בתחילתו, ולא הייתי מסוגל להמשיך לקורא את התיאור על גיבוב ההבלים המרוכז בספר, בהקשר לתנ"ך. איני מבין מה האובססיה לחפש מתחת לשורות בספר המונותיאיסטי הראשון בעולם, שכל כולו מלחמה נגד אלילות, שרידים ורמזים אליליים בכח. הגבתי על כך באריכות למאמר של עמוס אריכא על זילות השם המפורש, ושם תוכלי למצוא את דברי.
אני מאמין שמפגש בינינו או אפילו צ'אט או טלפון, יוכלו להבהיר הרבה נקודות יסוד בגישה ללימוד התנ"ך. כתובת המייל שלי נמצאת בדף החשבון שלי.

לאורנה

בס"ד
אורנה היקרה!
רציתי להמליץ על ספר שהשתמשתי בו הרבה בעבר, מהמלבי"ם, המכונה: "יאיר אור-הכרמל". ניתן כמדומני להורידו בתצורת pdf באתר "היברו בוקס".
הוא ספר שמדבר בהרחבה בכפילויות המילים ומשמעותן.
חנוכה שמח

יאיר אור מאת המלבי"ם

תודה רבה. לא הכרתי את הספר. זהו מילון מילים נרדפות מאת המלבי"ם ואני מצרפת קישורית למעוניינים.

http://www.daat.ac.il/daat/vl/malbimyair/malbimyair02.pdf

ניתן להשיג בחנויות

בס"ד
את הספר "יאיר אור" ניתן לכאורה להשיג גם בחנויות ספרים.

יאיר אור

אפשר גם לעיין בו חינם לפי הקישורית שנתתי. מילון מעניין להבחנה בין מילים נרדפות.
חג אורים שמח

לקריאה נוספת

הבלוג: לשון המקרא - אור חדש על שפה עתיקה, הבלוג של אורנה
הספר: אורנה ליברמן, שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה, הוצאת סלע ספרים, 2013

צריך עיון

אם רק תעיינו בתורתו של ר' אליהו בן אמוזג.. תבינו שהקבלה היא הדת הקמאית, ממנה נולדו המיתולוגיות - ובין היתר, גם הפרשנות המוכרת לתנ"ך.. התפיסה הראשונה של המציאות, כמצוי ראשון המהווה את המרחב וכל אשר בו, אמת שאין אמת כמותה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אורנה ליברמן