אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

קריאה חוייתית בפסוקי התנ"ך


קריאה חוייתית בפסוקי התנ"ך

קריאה חוייתית בפסוקי התנ"ך

  רציתי לשתף את קוראי "אימגו" היקרים בתחילתו של ספר שאני מעוניין לכתוב על התנ"ך.

  אני מנסה מהלך מסויים של הבנה, המתבסס בעיקר על המילה הכתובה, תוך השוואתה למקומות אחרים בטקסט התנכ"י.

  אין אני מחפש לבאר, אלא יותר לשאול שאלות, שתתכן להם יותר מתשובה אחת.

  אשמח לשמוע את תגובותיהם של הקוראים היקרים, ואם הדבר ימצא חן, אשמח לשתף את הקוראים הלאה בחוייתי האישית תוך כדי כתיבת הדברים.

  כאן הבאתי את הפסוק הראשון בתורה, וכיצד עברתי בין מילותיו.

 

 

פרשת בראשית

 

פרק א:

 

א:

  בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ

  כאשר ננסה לנתח את הפסוק, אנו נתקלים במספר נקודות בולטות.

  * מהי חשיבותה של המילה "בראשית"? האם בלעדיה לא היה מובן שהייתה אמורה להיות בריאה מחודשת של שמיים וארץ?

  * האם יש משמעות מיוחדת למילה "ברא", במקום "יצר", "עשה", וכדומה?

  * כאן מופיע הבורא בשם "אלוקים". האם יש משמעות מיוחדת לכך שאינו מופיע בשם אחר אלא דווקא בשם זה?

  * האם ישנה כוונה בכך שבריאת השמיים מופיעה לפני בריאת הארץ?

  * האם המילה "את" משמשת כאן רק מילת קישור, או שמא יש לה משמעות מיוחדת?

 

[משמעות המילה: "בראשית"] 

  כך אומר הפסוק בספר ירמיה (פרק כ"ו פסוק א):

  "בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה מֵאֵת יְדֹוָד לֵאמֹר".

  נראה כאילו המילה הינה סמוכה להמשך הפסוק, וכך הוא הסבר הפסוק: "בראשית מלכות... היה...", כלומר: היא אינה מילה בפני עצמה, אלא התחלה להמשך של דבר מה שאירע.

  האם זהו ההסבר המחייב של המילה?

  אם כן הוא הדבר, הרי אנו נתקלים בשאלה: מה אירע בבראשית?

  כמו כן, המילה "בָּרָא" הייתה אמורה להיות מנוקדת: בְּרֹא, היוצרת סמיכות אל הדבר שאירע בראשית.

  גם מבחינה עניינית יקשה לבאר כן, היות וכל עוד לא סיפרה לנו התורה על הבריאה, כיצד היא מספרת לנו על אירוע שאירע בה?

  מוכרחים אנו לומר אם כן, שהמילה "בראשית" אינה נסמכת, אלא באה לתאר מצב של התחלה.

  זאת אומרת: המילה "בראשית" הינה בעלת משמעות עצמית, ורק כאשר היא מופיעה במבנה משפט של סמיכות, אז היא הופכת למילת סמיכות.

 

[משמעות המילה "ברא"] 

  מהי משמעות המילה: "ברא"? במה שונה משמעותה מ"יצר", "עשה", "תיכן"?

  ייתכן שעלינו לחפש מקבילה בארמית, שפה הקרובה לשונית לעברית.

  בספר בראשית (פרק י"ט פסוק ט"ז) כתוב:

  "וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר".

  וכך מתרגם אונקלוס מילים אלו:

  "וְאַפְּקוּהִי וְאַשְׁרוּהִי מִבָּרָא לְקַרְתָּא".

  המלה: "ברא" משמעותה בארמית: "חוץ".

  האם "ברא" משמעותו: הוציא לפועל? בניגוד ל"יצר" או "עשה", שמשמעותו לקיחת חומר קיים והפיכתו לבעל צורה;

  אם כן, ייתכן שמשמעות מילה זו הינה: הוצאה לפועל של דבר שכלל לא היה קיים עד אז.

  וכך אומר הפסוק בספר משלי (פרק ל"א פסוק ב):

  "מַה בְּרִי וּמַה בַּר בִּטְנִי".

  המילה "בר" בארמית משמעותה: בן. כלומר: הולדה מחודשת.

  האם "ברא", הוא צורת הפעולה של המלה "בר"?

 

[משמעות המילה "אלהים"] 

  השם "אלהים"  מופיע בתנ"ך בשני משמעויות:

  האחת: כינוי לבורא ומנהיג העולם.

  השניה: כינוי לשופטים.

  וכך אומר הפסוק בספר שמות (פרק כ"ב פסוק ז):

  "אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב, וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ".

  בדרך כלל כאשר מופיע השם "אלהים" בכינוי לבורא, מופיע השם כאשר הבורא הוא שופט או מעניש.

  מדוע אם כן מופיע שם זה בבריאת העולם? איזה דין ומשפט יש כאן, שצריך לבוא דווקא כינוי זה?

  בספר דברים (פרק ל"ב פסוק ט"ו) אנו מוצאים כינוי זה בלשון יחיד:

  "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ".

  ובספר בראשית (פרק ל"ג פסוק כ) אנו מוצאים:

  "וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל".

  גם כאן אנו מוצאים כינוי לבורא בלשון יחיד.

  האם ישנה אם כן משמעות לכך שכינוי הבורא מופיע בעיקר בלשון רבים, ובפרט בתיאור בריאת העולם?

  נחזור לתחילת דברינו. שם ראינו שגם השופטים מכונים בשם זה. מדוע?

  מה המשותף לשופט ולבורא, ששם זה משותף להם?

  מה משמעות המילה: "אל" בלשון יחיד?

  אנו מוצאים בספר בראשית (פרק י"ד פסוקים י"ט-כ) את הפסוקים הבאים:  

  "וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ".

  בהמשך שם (פסוק כ"ב) אנו מוצאים:

  "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל יְדֹוָד אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ".

  היינו שהמילה "אל", אין משמעותה רק כינוי לבורא, אלא יש לו משמעות מסויימת.

  בספר תהילים (פרק ל"ו פסוק ז) אנו מוצאים:

  "צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל".

  וכך מתרגם יונתן שם:

  "צדקותך רמא היך טוריא תקיפא".

  כלומר: "אל" משמעותו "חזק".

  אנו גם מוצאים בספר תהילים (פרק פ פסוק י"א): 

  "וַעֲנָפֶיהָ אַרְזֵי אֵל".

  גם כאן מתרגם יונתן:

  "לארזין תקיפין".

  כלומר: "אל" משמעותו "כח".

  אם כן: "אלהים" משמעותו "כוחות".

  לכן מכונים השופטים "אלהים", כי בידם הכח לדון ולהוציא לפועל את דבר המשפט.

  ולכן מכונה הבורא "אלהים" בכל מקום שבו הוא שופט ומעניש.

  לכן גם בסיפור בריאת העולם מכונה הבורא "אלהים" בלשון רבים, להראות שבו כלולים כל הכוחות, אף שהם סותרים זה את זה, ורק הוא יכול להשלים ביניהם. ויבוארו הדברים בע"ה לקמן.

 

[משמעות המילה "שמיים"]

  מהי משמעות המילה "שמיים"?

  ומדוע היא מופיעה ראשונה בפסוק?

  האם יש לכך משמעות מיוחדת?

  כאשר אנו מנסים לנתח את משמעות המלה, היא נשמעת לכאורה כמו צורת הרבים של "שם".

  האמנם אכן זו פירושה של המלה? האם הכוונה לבטא מרחקים? ריחוק? משהו שאינו קשור?

  האם זה ביטוי פיזי או גיאוגרפי?

  או שמא ביטוי המבטא מרחק מהותי?

  אנו מוצאים הלאה (בפסוק ח):

  "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם".

  כאן לכאורה משמעות המלה היא דבר מה פיזי.

  לכאורה נקרא הרקיע בכינוי "שמים", אף שזהו שם מושאל או משותף, ולא שם עצמי. השם העצמי הוא "רקיע".

  מדוע נקרא הרקיע "שמים"?

  מה הם השמים?

  או אולי יש משמעות נוספת למלה, מלבד ריבוי שם "שם"?

  אולי המילה: "השמים", שונה מהמילה "שמים"?

  אולי המשמעות של: "ברא אלהים את השמים", אינה כמשמעות "ברא אלהים שמים"?

  האם הכוונה ליצירה רוחנית מהותית, המוכרחה להיות קודמת לבריאת הארץ?

  אולי מדובר על בריות רוחניות?

  אולי מדובר על עצם הרוחניות שנמצאת בבריאה, המכונה "ארץ"?

  אולי זו המשמעות המהותית "השמים", מהות של מרחק רוחני מהיצירה הגשמית?

 

[משמעות המילה "ארץ"]

  מהי משמעות המלה "ארץ"?

  ומדוע כתוב: "ואת הארץ"?

  האם זה רק המשך הלשון של: "את השמים"?

  האם אי אפשר היה לכתוב: "את השמים והארץ"?

  בהמשך הפסוקים (פסוק י) אנו מוצאים:

  "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ".

  זאת אומרת שאין זה השם המקורי, אלא שם מושאל או משותף.

  מהי אם כן המשמעות המקורית של המלה?

  האם המלה "הארץ" שונה מהלה "ארץ"?

  מדוע נקראה היבשה "ארץ"?

  מה במשמעות המלה מתאר את היבשה?

  האם החומר המוצק הוא הנקרא "ארץ"?

  או שמא ההגבלה של החומר המוצק, בנפרד מן המים, הוא הנקרא "ארץ"?

  בהמשך הספר (פרק ב פסוק י"א) אנו מוצאים:

  "הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה".

  כלומר: שטח אדמה מסויים מכונה "ארץ".

  האם החומר הגשמי המוגבל, הוא המכונה "הארץ"?

  האם זו הגדרה מהותית?

  האם משמעות המילה "ארץ" נובעת המלה "רצון"?

  האם היא באה לבטא את רצון הבורא ליצור מהות מוגבלת? 

 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עדינו העצני