אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

האהבה הלבנה: שירים / חיים ספטי


התמונה של יצחק שחר
האהבה הלבנה: שירים / חיים ספטי

האהבה הלבנה: שירים / חיים ספטי. הוצאת כרמל 2010

 

חיים ספטי, משורר נדיר בנוף השירה. כתיבתו מכבדת מאד את אמנות השירה, כמעט אפשר לומר מסורתית בהימנעות שלה ממבנים פורצי דרך ובהסתגננות המטאפורית  עתירת ציורי לשון מורכבים, האף שמרביתה ככולה היא שירת דיבור ולא שירת חרוז.

מעשה האהבה של ספטי עם העברית מניב אנקות עונג מצד הקורא (הזה) ומעורר השראה כשלעצמו. נדירותו ויחודו ככותב הם גם הקושי העיקרי שלו להיות במרכז הבמה של השירה ולהיות משורר מוביל ומשפיע על כותבים צעירים. משום שאין זה נחשב כיום לפופולארי או לסקסי, לקרוא שירה כל כך מורכבת עם ניחוח של דורות עברו ורק עמוקי הנפש ומיטיבי הלכת מצוידים בסבלנות ובתשוקה לכך.
כבר אמרה שימבורסקה, מנוחתה עדן, אחדים אוהבים שירה. אבל מי שמבין ששירה היא על זמנית ומבין כי את דברי הימים של הנצח יש לקרוא בלי משקפי העת הנוכחית- צפויה לו הנאה שלמה מהקריאה.

לחיים ספטי הרגל לציין תחת כל שיר את המועד המדויק בו נכתב, הרגל שמצאתי בו טעם לפגם כי איזו משמעות יש לציון רגע ההשראה כשאתה כותב שיר על נושא כמו אהבה? אם מדובר ביומן ניחא. אם מדובר בשירה פוליטית, כמו לדוגמא בשיר " עלה הכורת על עצי הזית", אכן יש חשיבות לציון מועד הכתיבה ולציון פרטים נוספים שרותמים את השיר למקום ולמקרה ספציפי. אבל בשיר אהבה כדוגמת "השקט הכניסני", מיותר לחלוטין לטעמי ציון הזמן: " באחד הימים שבין מאי 1985 לינואר 1986", יש בזה כדי להגחיך ולא זה היחס לו ראויים שיריו של ספטי.

מאפיין סגנוני בולט מאד אצל ספטי הוא התפתחות מתונה ואיטית של שיריו, כאילו קצב נשימתם מדוד ורגוע, גם שירים שנכתבו מתוך סערת נפש ושירים שנולדו מתוך הולם לב שואג, מתנהלים בישוב הדעת, עקב בצד אגודל, לאט. יש בכך סכנה לקורא העכשווי, הוא עשוי להתעייף ולוותר, עלולה להיווצר תחושה של טרחנות מה בקרב הקורא השואף אל השורה התחתונה... אבל דווקא משום שחיים עקבי בהתנהלות הזאת, שיריו הם מופת לשבחי האיטיות. כשהולכים יד ביד עמו, בקצב שלו, מבינים עד כמה אנו מפסידים בדהירה שלנו הלאה. כמה עניים אנחנו במרוצתנו וכמה שפע מבוזבז בצידי הדרכים.

בספר הזה ( אחרון מבין שלושה עד כה) מרוכזים שירי אהבה ובמהלך הקריאה מתגבשת תחושה נפלאה של מיצוי, של שלמות, של חקירה שאין מדוקדקת ממנה, של חשיפה שאין מתוודה ממנה. ואל מול כל אלה ענווה גדולה מאד מתמקמת בלבב הקורא המשורר.

אין לך מלמדת טובה יותר על שירתו של אדם מאשר קריאה בשיר ארספואטי שלו. והנה בלב הספר מופיע שיר קדום יחסית ( 1981) " נגלתה אליי הדממה". אפשר לראות בשיר, מעבר לחומרים הארספואטיים מהם הוא עשוי, ומעבר לאמירה המטלטלת שהוא נושא בחובו, את הקצב האיטי, את ההשתהות המבורכת, את העושר המילולי ואת העושר הנפשי. ואפשר לזהות עד כמה כל אלה עשויים לענג קורא, אם רק יבחר בכך.

נִגְלְתָה אֵלַי הַדְּמָמָה/ חיים ספטי 

נִגְלְתָה אֵלַי הַדְּמָמָה
וּבַקֶּשֶׁב הֶחְלִיקוּ רַכּוֹת הִרְהוּרַי עַל כָּרֵי מַיִם רַבִּים,
מַחְשְׁבוֹתַי דְּמָמָה פְּנִימִית
שׁוֹמֵעַ דְּבַר הַנֶּפֶשׁ,
נָכוֹן לָצֵאת לְאִי בֹּודֵד
וְלִקְרֹא וְלִקְרֹא וְלִקְרֹא
מִשַּׁחַר עַד שַׁחַר
וּלְהַרְהֵר
וּלְהַרְהֵר שָׁלֵו
וּלְשׂוֹחֵחַ בְּנֶפֶשׁ נִמְלֵאת
עַל שָׁרְשֵׁי הַחַיִּים וְעַל אֲמִירֵי הָרוּחַ
וְעַל טַבָּעוֹת הַנֶּפֶשׁ וְעַל חֶזְיוֹנוֹת הַשִּׁירָה
וְעַל רֶכֶב הָאֵשׁ וְעַל שַׁלְוַת הַמַּיִם.
וּבְהִפָּתַח רְצִיּוֹת הַנֶּפֶשׁ וּבְהִנָּשֵׂא הָרוּחַ לִכְבֹּשׁ נְתִיבוֹתֶיהָ
אֲנִי פּוקֵחַ עֵינַי
וּמַבִּיט וּמַבִּיט וּמַבִּיט
וְרוֹאֶה קִרְיָה הוֹמָה וּמַכָּרִים אָצִים וַעֲבוֹדָה שֶׁל חֻלִין
וּמַבִּיט  
וּמַבִּיט נִכְנָע
וְכוֹבֵש עֵינָי בַּתֶּלֶם
וּמוֹסִיף לִנְהֹג כִּבְיָמִים יָמִימָה
וּמִתְפַּכֵּחַ.

( האהבה הלבנה, עמוד 68, הוצאת כרמל 2010 )

 

 

תגובות

האהבה הלבנה

"מסכימה עם רוב דבריו של יצחק שחר על ספרו של חיים ספטי "האהבה הלבנה", אכן הוא משורר ייחודי.
שירתו נובעת מעומק הנפש בשירי אהבה כנים המציגים את קשת הרגשות וגוני הצבעים שביניהם.
מקצבם מיוחד במנעד הריתמוס המפעים את שירתו של המשורר.
בשירים הארספואטיים הקשבה פנימית, הבאה לביטוי בהגות הדיאלוגית הפנימית והחיצונית לבירור משמעויות ומהויות בשאלות שבין הרוח לחומר , למציאות ולחלום המעלות את שרעפי הרוח ".

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יצחק שחר