אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

העקרונות של הדת היהודית


מגן דוד - העקרונות של הדת היהודית

נתבקשתי על ידי המגיב הוותיק, ידידי גיורא, לפרסם מאמר הסברה מפורט מהי לדעתי היהדות, ומי עונה להגדרה "יהודי" מבחינתי.

אני מדגיש: הדברים נכתבים על דעתי, ואחריותי הבלעדית. איני אחראי לדבריהם של אחרים, ולכן אין טעם להגיב: "אבל פלוני אמר אחרת", מהסיבה שאני כותב את דעותי האישיות (כמובן עם מקורות תורניים), וממילא כל התייחסות היא אישית אלי.

* היהודי, או העברי, הראשון בעולם, היה אברהם בן תרח מאור כשדים, שבא לארץ הנקראת "כנען", שהובטחה לו על ידי הבורא, ששלח אותו לשם.

* לאברהם היה בן בשם יצחק, וליצחק בן בשם יעקב, וליעקב היו שנים עשר בנים. יעקב ובניו ירדו לארץ מצרים, וגדלו מאד, עד לעם של מיליוני אנשים.

הם יצאו משם למקום המכונה "מדבר סיני" (לא ברור כלל שזהו חצי האי סיני של היום. זו מסורת נוצרית, ולא יהודית. ייתכן בהחלט שזה בערב הסעודית).

במדבר סיני הם קיבלו את התורה. עשרת הדברות ניתנו בהר סיני, והיתר ניתן במשך השנים שבהם הם שהו במדבר.

התורה מסתיימת במותו של משה לפני כניסת בני ישראל לארץ כנען.

בתורה ישנה מערכת חוקים מקיפה, והיא ההופכת את עם ישראל לעם, כפי שאומרת התורה בעצמה (דברים, פרקים כ"ו-כ"ז):

(טז) הַיּוֹם הַזֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:

(יז) אֶת יְקֹוָק הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ:

(יח) וַיקֹוָק הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו:

(יט) וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר:

(א) וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:

(ב) וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד:

(ג) וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ:

(ד) וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד:

(ה) וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל:

(ו) אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:

(ז) וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:

(ח) וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב:

(ט) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:

(י) וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְוֹתָו וְאֶת חֻקָּיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם:

במידה והעם לא ישמור את התורה, ישנה בתורה פעמיים אזהרה מפורשת על עונשים קשים שיבואו על העם, ובסופם גלות מהארץ שבה הם גרים.

* המטרה הסופית שאליה חותר עם ישראל, הוא הגאולה הסופית של העולם, והפיכתו לעולם טוב.

וכך אומר הנביא ישעיהו (פרק י"א):

(א) וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה:

(ב) וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְקֹוָק רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְקֹוָק:

(ג) וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְקֹוָק וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ:

(ד) וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע:

(ה) וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו:

(ו) וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם:

(ז) וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן:

(ח) וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה:

(ט) לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְקֹוָק כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים: פ

(י) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד: פ

(יא) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם:

(יב) וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ:

(יג) וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם:

* כאשר חטא עם ישראל, הוא גלה מארצו בפעם הראשונה לבבל, ובפעם השניה הוא התפזר לאפריקה, אסיה, ואירופה.

* בכל ארצות פזוריו הוא שמר את התורה, ולא חדל מתקוה ומתפילה לשוב לארצו על ידי משיח צדקנו, ולהמשיך לקיים בה את התורה בשלמות.

הוא לא נכנע לפיתויים מחד ורדיפות מאידך, ושמר לתורה אמונים בכל ארצות פזוריו.

* על עם ישראל נאסר בפירוש להקים יישות מדינית אחרת חוץ ממלכות משיח. דבר זה מכונה: "עלייה בחומה".

וכך אומרת הגמרא (תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קי"א עמוד א):

"השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה וגו'. ...שבועות הללו למה?

אחת: שלא יעלו ישראל בחומה; ואחת: שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם;

"בצבאות או באיילות השדה"; אמר רבי אלעזר: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אם אתם מקיימין את השבועה – מוטב; ואם לאו – אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאיילות השדה".

כלומר: עד ביאת משיח אין רשות להקים מלכות יהודית, ולהלחם באומות העולם.

וכך מבאר זאת פרשן התורה ר' משה בן נחמן (רמב"ן) בבראשית פרק מט:

(י) לא יסור שבט מיהודה - אין ענינו שלא יסור לעולם, כי כתוב (דברים כח לו) יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך, והנה הם ומלכם בגולה, אין להם עוד מלך ושרים. וימים רבים אין מלך בישראל. והנביא לא יבטיח את ישראל שלא ילכו בשבי בשום ענין בעבור שימלוך עליהם יהודה:

אבל ענינו שלא יסור שבט מיהודה אל אחד מאחיו, כי מלכות ישראל המושל עליהם ממנו יהיה, ולא ימשול אחד מאחיו עליו, וכן לא יסור מחוקק מבין רגליו, שכל מחוקק בישראל אשר בידו טבעת המלך ממנו יהיה, כי הוא ימשול ויצוה בכל ישראל, ולו חותם המלכות, עד כי יבא שילה ולו יקהת כל העמים לעשות בכולם כרצונו, וזהו המשיח, כי השבט ירמוז לדוד שהוא המלך הראשון אשר לו שבט מלכות, ושילה הוא בנו אשר לו יקהת העמים:

ולא יתכן מאמר רבי אברהם שיהיה שילה דוד, כי לא היה ליהודה שבט קודם דוד, כי אף על פי ששבטו נכבד ונוסע בתחלה, אין שבט רק למלך ומושל, כדכתיב (תהלים מה ז) שבט מישור שבט מלכותך, שבט מושלים (ישעיה יד ה), שבט למשול (יחזקאל יט יד):

והכתוב הזה רמז כי יעקב המליך שבט יהודה על אחיו והוריש ליהודה הממשלה על ישראל. והוא מה שאמר דוד ויבחר ה' אלהי ישראל בי מכל בית אבי להיות למלך על ישראל לעולם כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי ובבני אבי בי רצה להמליך על כל ישראל (דהי"א כח ד). ואמר לא יסור, לרמוז כי ימלוך שבט אחר על ישראל, אבל מעת שיחל להיות ליהודה שבט מלכות לא יסור ממנו אל שבט אחר. וזהו שנאמר (שם ב יג ה) כי ה' אלהי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו:

וענין שאול היה, כי בעבור שדבר שאלת המלכות בעת ההיא נתעב אצל הקדוש ברוך הוא, לא רצה להמליך עליהם מן השבט אשר לו המלכות שלא יסור ממנו לעולמים, ונתן להם מלכות שעה. ולזה רמז הכתוב שאמר אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי (הושע יג יא), שנתנו לו שלא ברצונו, ולכן לקחו בעברתו, שנהרג הוא ובניו ונפסקה ממנו המלכות:

והיה כל זה מפני שהיה שמואל שופט ונביא ולוחם מלחמותיהם על פי ה' ומושיע אותם, ולא היה להם לשאול מלך בימיו, כמו שאמר להם וה' אלהיכם מלככם (ש"א יב יב), והקב"ה אמר לו לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם (שם ח ז), ולפיכך לא נתן להם מלכות של קיימא. ומה שאמר הכתוב (שם יג יג) נסכלת לא שמרת את מצות ה' אלהיך אשר צוך כי עתה הכין ה' את ממלכתך אל ישראל עד עולם, שאם לא חטא היה לזרעו מלכות בישראל, לא על כלם. וזה טעם אל ישראל. אולי היה מולך על שבטי אמו, על בנימן ואפרים ומנשה, כי יהודה ואפרים כשני עממים נחשבים בישראל, או היה מלך תחת יד מלך יהודה:

ולפי דעתי היו המלכים המולכים על ישראל משאר השבטים אחרי דוד עוברים על דעת אביהם ומעבירים נחלה, והם היו סומכים על דבר אחיה השילוני הנביא שמשח לירבעם ואמר ואענה את זרע דוד למען זאת אך לא כל הימים (מ"א יא לט). וכאשר האריכו ישראל להמליך עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך ולא היו חוזרים אל מלכות יהודה עברו על צוואת הזקן ונענשו בהם, וכמו שאמר הושע (ח ד) הם המליכו ולא ממני:

וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב. והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז"ל (ב"ב ג ב) כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא, שנכרתו כלם בעון הזה. ואף על פי שהיה בזרע שמעון עונש מן הצדוקים, אבל כל זרע מתתיה חשמונאי הצדיק לא עברו אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונשם מדה כנגד מדה, שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום:

* התורה ניתנה לעם ישראל חלקה בכתב, וחלקה בעל פה. אין כאן המקום לפרט את הסיבות לכך, אבל במשך כל ימי בית ראשון ושני נלמדה התורה באופן זה.

כאשר ראה ר' יהודה הנשיא שעם ישראל מתפזר, עמד וכתב לראשונה את התורה שבעל פה בספר המכונה: "משנה".

משנה זו זכתה לשני פירושים שמטרתן לבאר את דברי המשנה, שנכתבו בקיצור רב.

הראשון נכתב מיד אחרי כתיבת המשנה, ונקרא: "תלמוד ירושלמי", היות ונתחבר בארץ ישראל.

השני נכתב אחרי כ-150 שנה, בבבל, ולכן נקרא: "תלמוד בבלי".

אחרי חתימת התלמוד בבלי, הוכרעה ההלכה כדבריו. מאז נהגו כל ישראל כהכרעות התלמוד הבבלי.

* בעקבות המהפכה הצרפתית נכנס לכל העולם מימד חדש של לאומיות ואנטי דתיות.

גם עם ישראל הושפע מכך, חלק ממנו התנצר או התחתן עם גויות, וכך אבד לעם ישראל לנצח.

חלק ממנו החליט ליצור יציר חדש, המכונה: "לאום יהודי". אין זה עם ישראל המקורי, אלא עם חדש, המנותק ממורשתו. התורה אינה מחייבת אותו, אף אם ניתנה מהר סיני.

במהדורה יותר מתקדמת, כבר נאמרה הטענה שהתורה הינה זיוף, היא הומצאה על ידי גורמים אינטרסנטים שרצו להשתלט על העם באמצעות מערכת חוקים הזויה.

במהדורה יותר מתקדמת כבר לא היה בכלל עם ישראל. זה עם בשם "חבירו", שצץ מאי שם על במת ההסטוריה, לא ירד מעולם למצרים ולא יצא ממנה. כל היתר הוא מיתוס.

* עם ישראל המקורי, שאינו מצאצאי החבירו, אלא מצאצאי אברהם יצחק ויעקב, שירד למצרים ויצא ממנה, וקיבל את התורה, וגלה מארצו בגלל חטאיו, ומצפה בכל יום לביאת משיח – אינו יכול להכיר בלאום מצאצאי החבירו, שלא קיבל תורה, והקים מדינה שבה החוק של בית המחוקקים הוא מעל להלכות התורה, והארץ שבה גר הלאום הזה הוא טריטוריה, ולא ארץ הבטחה.

גם אם הייתה המדינה מנוהלת באופן דתי לחלוטין – היא אסורה על פי תורה, כל זמן שלא בא משיח.

כך שעל פי התורה אין מושג של "לאום יהודי", אלא "עם התורה"; או "מדינה יהודית" לפני ביאת משיח.

 

* יהודים רבים שגרו בארץ ישראל לפני הקמת המדינה הציונית של הלאום המכנה עצמו "יהודי" משום מה (לדעתי עדיף השם: "חבירי"), או שעלו אליה בעקבות השואה (במקום לעשות בשכל ולגור בארה"ב, למשל), נלכדו ברשתה של המדינה הציונית, שאינה מוכנה לבטל אזרחות של אדם שאינו מעוניין להיות אזרח שלה.

ילדיהם שנולדו כאן, הפכו באופן אוטומטי לאזרחי ישראל. לדוגמא: אם אדם בא לגור בארץ לתקופה, אף שאינו אזרח ישראלי, הרי בנו נהיה אוטומטית אזרח ישראלי, אף אם הוא אינו מעוניין בכך (אני מכיר מקרים כאלה באופן ספציפי).

* ישנו סוג של יציר כלאיים, הנמצא בתווך בין עם התורה ללאום הישראלי, המכונה: "הציונות הדתית". הוא רוצה מחד לשמר את המסורת היהודית של עם התורה, ומאידך להשתלב כחלק אינטגראלי בלאום הציוני החדש. לכן הוא המציא מן תורה שמכונה "אתחלתא דגאולה". תורה זו טוענת שמדינת ישראל החילונית במוצהר, היא בעצם התחלתה של הגאולה השלמה על ידי משיח.

עקב כך, היא אינה רואה פסול בהליכה לצבא הציוני. היא גם מוכרת אידיאולוגיה המכונה: "ארץ ישראל השלמה", בשם מצות ישוב ארץ ישראל.

כפי שבואר לעיל, דעת התורה שוללת השתלטות בכח על חלקי ארץ ישראל, והקמת מדינה יהודית בשטחה, עד ביאת גואל.

* כל עוד היהודים גרים כאן עם החילונים, ישנן שני גישות המקובלות בציבור החרדי.

האחת: הכרה דה פאקטו במדינה ומוסדותיה, השתתפות במערכת השלטונית, ניסיון להשפיע על הלאום הציוני לשמור מערכת סמלית מסויימת של השתייכות לעם התורה.

השניה: אי הכרה במדינה ומוסדותיה, וניסיון להלחם נגדה בצורה של הפגנות וכו'.

הדעה השלישית, שמקובלת בעיקר בחו"ל, וכן עלי, היא דעתו של האדמו"ר מסאטמער, ר' יואל טייטלבוים, שעדיף לא לגור כלל בארץ ישראל, וכמובן לא לנסות להשפיע על הקורה בה מבחינה דתית, בשום צורה שהיא.

* לדעתי אין מקום למגורים של יהודי (קרי: חרדי) בתחומי מדינת הציונים המכונה "מדינת ישראל". עדיף היה לסדר הגירה בצורה מסודרת למדינה כמו ארה"ב, שם היהודי החרדי הוא כמו יתר תושבי ארה"ב, ואינו צריך להתעמת עם יתר התושבים על שום נושא. הוא חי את חייו בשקט, עובד לפרנסתו, לא מקבל תקציבים מהמדינה, ונחשב כאזרח שווה זכויות.

* פיתרון אחר הוא: ביטול האזרחות לציבור החרדי, הכרתו רק כ"תושב עראי", אי גיוסו לצה"ל, אי נתינת תקציבים למוסדותיו, איסור עליו להשתתף במערכת הפוליטית הישראלית, הפרדת הדת מהמדינה, הכרזה על כל החילונים כגויים והוצאתם הרשמית מעם התורה. בקיצור: הפרדה רשמית לשני עמים.

עם כל הכאב הכרוך בכך (גם לי עצמי), ייתכן שאין ברירה אחרת.

עם ישראל כבר איבד רבים וטובים כמו הצדוקים, הקראים, הנוצרים הראשונים, האנוסים שהשתמדו ועקבותיהם לא נודעו.

אם אין ברירה, גם הלאום הציוני-חילוני, שאינו מכיר בתורה, ינותק מעם התורה, ויוכרז כאסורי חיתון.

תגיות נושא: 

תגובות

אל האתר:למה המאמר נדחק לשוליים וקשה לאתרו?

המאמר "עקרונות הדת היהודית" מאת העצני מופיע רק כבדרך אגב בשולי מאמר אחר שלו מדוע הוא לא מופיע
ברשימת המאמרים הרגילה.?הקוראים לא יודעים על קיומו

תגובה למאמר מאת העצני:עקרונות הדת היהודית( 3.11 ש.ז.)

מר העצני ידידי:יישר כוח על מאמר מעולה הביא בצורה בהירה את השקפתך על הדת היהודית השקפה לה שותפים רבים רבים במגזר החרדי. אני רוצה להגיב בעיקר במישור התיאולוגי. אין טעם להתפלמס על הרקע ההיסטורי שאתה מביא ושהוא בעיני אסופה של אגדות עם ומסורות שקובצו לא על מנת ללמד היסטוריה אלא על מנת להעביר מסר דתי
אפתיע אולי אותך באם אספר לך שההיסטוריה כמחקר מדעי נלמדת לא רק בחלק מהתיכוניים שאני מכיר ובאוניברסיטאות אלא אפילו בלימוד אקדמיים במגזר הדתי! ההבדל היחיד ששם מחקר זה מכונה רוויזיוניסטי ומובא בצד גישות מסורתיות למשל:תולדות ארץ ישראל בתקופת המקרא חומר לימוד במכללות הדתיות אורות ישראל קמפוס אלקנהןעןד ששכחתי כרגע שמותיהן
לגבי הצד התיאולוגי:אני משתייך למגזר החילוני(אני לא אוהב את ה ביטוי הזה. אני ישראלי) שהיידע שלו על יהדות הוא ממקור אחר והראייה שלו לגבי הדת שונה המקורות הם משכילים דתיים כמו אבי רביצקי משה קווה מיכה גודמן ובעיקר פרופסור ישעיהו לייבוביץ הם מדגישים שהיהדות היא ההלכה כאשר המקרא הו ספר קדוש אך ורק מכיון שכותבי ההלכה קבעו שהוא קדוש. המעמד של התורה שבכתב ניתן לה על ידי חכמי התורה שבעל פה ולכן לא הכרח לראות במקרא ספר לימוד היסטורי אפשר ללמוד היסטוריה ומדע כיוון שהמקרא לא היה מלכתחילה מיועד לזה למשל פרופסור קווה אומר"שיטת הרמב"ם בהניתן סתירה בין יידע מדעי מול טכסט מקראי יש להתייחס לטכסט המקראי כאל אלגוריה" כלומר לא חייבת להיות דיכוטומיה בים מחקר מדעי לבין שמירת מצוות ההלכה . אני מקווה שיום אחד תאמץ גישה זאת לגבי מדעי החיים לגבי מחקר היסטורי
אני מסכים עמך בנקודות מסויימות וחולק על אחרות אני מסכים עמך שהמושג עם יהודי במשמעותו ההיסטורית היה
מאז ומתמיד(להשקפתי מלפני אלפיים שנה )עם של תורה לא עם של גזע אלא עם של נאמני תורה. אנימסכים עמך שהמושג יהודי חילוני לא ממש קיים אני מסכים עמך שאין לאום יהודי רק החלק מתוך העם היהודי שבוחר לגור במדינת ישראל הוא לאום. אני מבין את השקפתך לגבי הציונות . אני מאוד מצטער שזאת השקפתך אך אני מקבל אותה הרב יואל טייטלבוים הוא הגולה הפוליטי הראשון מישראל כאשר בשנת 1949 בחר לעזוב הארץ ולהגר לארצות הברית אני חולק עליך ש1. למרות שאני מגדיר עצמי קודם כל ישראלי צאצא למשפחה שהייתה בין מקימי היישוב העברי הציוני החדש אני - נפשית ופסיכולוגית-יכול לחוש זיקה עמוקה לעם ולמורשת היהודית גם אם אני אתיאיסט מוחלט 2 כצאצא לאחת המשפחות הציוניות שבנו את היישובהעברי הקשר שלי למדינת ישראל שונה משלך אין לי צורך באמונות דתיות או במסורות דתיות לגבי ארץ זאת מספיקים לי היידע המצטבר המחקרי שתחילת ההיסטוריה שלנו השורשים ההיסטוריים שלנו מלפני 3000 שנה הם בארץ הזאת(לפני הופעת היהדות)
הקשר לנופי הארץ העובדה שנולדתי כאן כל זה מספקים לי את הרצון לחיות דווקא במדינה הזאת. אינני כמוך קוסמופוליט אני ישראלי אני חושב ש המאמר שלך הוא ציון דרך חשוב בהבנת החשיבה החרדית ויסייע להשגת יתר סובלנות הדדית הבנת "האחר" היא תנאי מוקדם לדו- קיום מתוך כבוד הדדי
9

לידידי גיורא

בס"ד
תודה על התגובה המקיפה והנרחבת.
אני שוב נכנס איתך לאותו ויכוח ישן. אתה מתייחס לרביצקי ושות' כאל לוחות הברית. אני מכיר רק את העצני. אני לא מעוניין לנהל ויכוח לגבי אמיתות התורה כהסטוריה מעל במת "אימגו". לא זה הפורום. אני מוכן להתכתב על כך עם גיורא או אבי רביצקי, באופן פרטי. לדעתי נעשה כאן עוול גדול להסטוריה היא מסולפת מתוך אינטרסים. אני לא סובל את זה. יש לי המון חומר בכתובים על הנושא, וזה אינו סילוף ההסטוריה היחידי הנעשה מתוך מגמה. כידוע לך, אני כבר כתבתי מספר מאמרים נון-קונפורמיסטים בנושא. זה נושא ארוך, ואני אולי פעם אוציא עליו ספר.
כבר כתבתי לך שמעט מאד מעניין אותי מה לומדים במגזר הדתי, או מה אומר לייבוביץ'. אני מעריך אומץ לבו האקדמי, אבל לא חייב לקבל את דבריו כ"כזה ראה וקדש". מבחינת יידע תורני לייבוביץ' היה לוקה בהרבה חסר (אני אומר זאת מתוך קריאה במאמריו). העצני לא! חוץ מזה: העצני הוא עצמאי בדעותיו, עצמאי במחשבתו, לא כפות לשום מסורת מדעית או מערכת קונפורמית. הוא כפוף רק להגיון הצרוף. מזה הטעם הוא מתנגד לציונות, כי אצל רוב האנשים (חוץ מאלה שעשו ממנה כסף), היא ניצול רגשות נאצלים של אנשים טובים ותמימים על ידי מניפולטורים מסוגם של הרצל בן גוריון ווייצמן.
כפי שאמרתי, אני חושש לכתוב על הנושא ברבים, וכבר ציינתי לך בתגובתי הקודמת למה.
אם אתה מעוניין, אני יכול להתכתב איתך באופן אישי, שם אוכל להתבטאות בחופשיות.
לגבי עיוות ההסטוריה על ידי בעלי האינטרסים, שעובדים על ציבור שלם ותמים, אני יכול כן לכתוב ב"אימגו", אבל אז אני חושש שזה יתפרש כהטפה לחזרה בתשובה, דבר שבו איני מעוניין בפורום הזה.
גם על כך אני מוכן להתכתב באופן פרטי עם כל מי שמעוניין לשמוע.

תוספת לגיורא

בס"ד
ידידי גיורא!
אני ממליץ לפניך על שני ספרים נפלאים, שנכתבו על ידי מומחים למקרא שהרצו באוניברסיטאות.
האחד: פירוש לספר בראשית של פרופ' משה דוד קאסוטו (לא מהסידרה של הרטום, אלא ספר בפני עצמו בהוצאת מאנגס, אם עדיין יש להם אותו)
השני: פירוש המקרא של הרב ד"ר דוד צבי הופמן (ניתן להשיג את הספרים על בראשית ודברים באתר "דעת". יש לינק אליהם בויקיפדיה בערך של הרב הופמן. את הספרים על שמות ויקרא ניתן להשיג בהוצאת מוסד הרב קוק).
אלו ספרים שנכתבו על ידי אשורולוג מומחה (הרב הופמן), וחוקר תנ"ך (הרב פרופסור קאסוטו). יש לי עוד חומר, בין היתר גם מפרופסור העצני (עדיין במחשב), אבל לעת עתה אני מאמין שאדם חכם ורציני כמוך יוכל למצוא הרבה מקום למחשבה בקריאת שני ספרים אלה (הם עבי כרס, אני מזהיר מראש).

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עדינו העצני