אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ארכה תקפה - דברים על הספר


"ארכה תקפה", דברים על הספר. הרחבות. מאלישע פורת.

"ארכה תקפה", שירים חדשים ואחרים, הוא ספר שיריו החמישי של המשורר אלישע פורת. אל השירים החדשים, שטרם באו בספר, כשליש משירי הספר, מצטרפים שירים משלימים, שהובאו מספרי שיריו הקודמים של המחבר. אלישע פורת, יליד תרצ"ח, 1938, נולד וגדל בקיבוץ עין החורש, שם הוא חבר גם היום. עסק בחקלאות ובבוסתנאות. כתב גם סיפורי ילדים, פרוזה למבוגרים ולאחרונה פרסם כמה מסות ספרותיות קצרות. נשוי ואב לארבעה.

בספר הזה מתבלטות ומבהירות תכונותיה העיקריות של שירתו של פורת: קונקרטיות מושגית, חושניות לשונית, דחיסות מילולית ועבריות מקורית ובסיסית. ואכן, תוך הקריאה בשירים, מסתברת לקורא הגדרת השירה המובאת בספר: "שירה היא הליך פתאומי של דחיסה מילולית". ופירוש הדברים מתחוור לו, כאשר בד בבד עם שימור הברק הראשוני של חוויית ההשראה, מכילים שירי הספר דחיסות מילולית, הדיקות מבנית וגרעיניות שירית. המשורר מנסה להחזיר בשיריו את "הכבוד האבוד" של מבנה השיר הדחוס והמהודק, לשירה העברית החדשה.

אלישע פורת מביא בשיריו חידושים במרחב התחולה של שירי זיכרון, שירי קינה ושירי געגועים. אין אלה שירי הזיכרון שהורגלנו אליהם מטקסי יום הזיכרון מצד אחד, אך גם אינם שירי פאר והלל למלחמות ולכיבוש. השירים שהובאו בספר, ממלחמת יום הכיפורים וממלחמת לבנון, בצד שירי זיכרון מרוחקי זמן ומקום, הם מהחטיבות הבולטות בספר החדש. שירי זיכרון כמו "הבן האובד", "תכריכי נייר", ו"ביום הזיכרון", מצאו להם קהל קוראים ומאזינים נרחב, והם מצאו את דרכם לאנתולוגיות וקבצים של שירי זיכרון וקינה ממלחמות ישראל.

גם סביבת גידולו וחייו של המשורר, הקיבוץ שבעמק חפר שבשרון, מוצאת ביטוי בשירי הספר. עופות נודדים, פרחי הבר וחילופי העונות חוברים אל הזמן הפרטי, אל הלשון המשתנה ואל מראות הילדות המשתכחים. ויוצרים במשותף מסע מילולי נוגע אל הלב, המתחיל באוהל הבודד, חולף דרך חיים שלמים של בן הדור, ומסתיים בשירי פרידה מרגשים מהעברית הישנה, ומהעולם המילולי שחלף.

שירים:

תיּיר מזדמן

לתקוה ועמוס עפרוני

פַּרְדֵס חוּרִי" נֶעֱקַר מִזְמַן,

וּתְעָלַת=הַקֶּשֶׁר שֶׁגָּבְלָה בְּפַאֲתָיו

כֻּסְּתָּה מִכְּבָר. וּבָעִיִּים שֶׁל

הַגִבְעָה, שֶׁנִּקְרְאָה אָז "תְּלֵיל"

מָחֲקוּ רוּחוֹת, גְשָׁמִים וּמִלְחָמוֹת

אֶת הָעֲקֵבוֹת הַמְחֹרָצִים שֶׁל

מוֹט פְּלָדָה יָשָׁן וּמְפֻתָּל,

עָלָיו נִשְׁעַנְתִּי אָז, מוּתָּשׁ

וּמְנֻמְנָם, בֵּין הַפְגָּזָה לְהַפְגָּזָה.

 

"תַּיָּר מִזְּדַּמֵן", אֲנִי אוֹמֵר

לְבַעֲלַת הַצִּימֶר הַיָּפָה, וְגַם

חוֹתֵם בְּסֵפֶר הָאוֹרְחִים. אֶצְבְּעוֹתַי

בּוֹגְדוֹת בִּי וְלִבִּי נִצְרָב,

וְשׁוּב אֲנִי אָחוּז בָּרַעַד

הַנִשְׁכַּח הַהוּא, בַּמַּאֲרָב שֶׁנִּתְגַּלָּה

פִּתְאֹם, מִתַּחַת לַסְּבָכִים, בֵּין

עַמּוּדֵי הַגֶּשֶׁר שֶׁפַּקָק אֶת

זִכְרוֹנִי. אֲנִי מוֹחֵק וּמְתַּקֵן:

"תַּיָּר, וּמִזְדַּקֵּן". וְהִיא צוֹפָה

בִּי בַּחֲשַׁאִי כְּשֶׁאֲנִי מֻטְבָּל

שֵׁנִית: בְּתוֹךְ אַגַּן טְבִילָה

לוֹהֵט, מוּצָף זֵעַת הַפַּחַד

הַמְּשַׁתֵּק, נִטְבָּע בְּתוֹך זִכְרוֹן

טְבִילַת הָאֵשׁ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלִי.

 

מכתב פרידה קצר

לְעִבְריתִי, גְּרוּסָתִי, רְסוּקָתִי שֶׁלִּי:

שָׁם, בִּשְׁכוּחָתִי, בְּיַלְדוּתִי הָרְחוֹקָה

הוּשַׂמְתְּ בְּתוֹךְ אָזְנִי, הֻטְבַּעְתְּ

בְּאֶצְבָּעִי, הוּצַקְתְ עַל צַוָּארִי.

עַכְשָׁו שָׁלוֹם: אֲנִי יוֹרֵד, נִשְׁכָּח

אַתְּ מַמְשִׁיכָה, לֹא מֵסֵבָה רֹאֹשֵׁךְ.

הֲיִי שָׁלוֹם, מַשְׁכּוּכִיתִי.

הִנַּעֲלִי כָּעֵת, רְחוֹקָתִי, עַל

צַוָּארוֹ שֶׁל נַעַר רַךְ, הֲעִיקִי

עַל לִבּוֹ שֶׁל בֶּן-חֲלִיפָתִי.

הבן האובד

למאיר איילי

וְהוּא חָזַר, חָזַר כְּמוֹ זָר.

וּכְשֶׁחָזַר, הִבִּיט סְבִיבוֹ וְלֹא

זָכַר. כִּי בִּשְׁבִילוֹ הַכֹּל הזַּר:

הַבַּיִת, הֶחָצֵר, הַשְּׁבִיל הַצַּר.

וְזִכְרוֹנָם חָתַךְ בְּתוֹךְ לִבּוֹ,

גָּזַר, וְהוּא שֶׁשָּׂרַד, וְהחַן,

חָזַר; וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּע עוֹד שָם

שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח דָּבָר, אֲפִילוּ שֶׁיּזַּר:

מִשְׁעוֹל עָפָר, וּשְׂדֵה הַבָּר וּתְעָלַת

הַגְּבוּל, וְעֵץ לִימוֹן, פִּרְיוֹ הַמַּר.

הוּא חָשׁ שֶׁהֶעְדְּרוֹ כְּמוֹ נִגְזָר:

לַחֲזֹר לִבַסּוֹף, לַחֲזֹר כְּמוֹ זָר,

עִם זִכָּרוֹן אָפֵל שֶׁלֹא נִזָּר,

וְחוּט נִפְרָם שֶׁל גַּעְגּוּעַ חָם

שֶׁלְּעוֹלָם כְּבָר לֹא ישְׁזַר.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלישע פורת