אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הפיסיקה והנפש – דעה אישית


נח שמיר's picture

אימגו

למען הגילוי הנאות, אני הולך לכתוב כאן על משהו שאני ממש לא מתמצא בספרות הקיימת עליו. ממש הולך להמציא את הגלגל ולכן אני קורא לזה "דעה אישית".

הצורך לכתוב על הקשר בין הפיסיקה לנפש האדם נובע מהמאמר של צחי כהן על העולמות המקבילים וההשפעה על נפש האדם והדיון בו בפורום, אבל הוא עקרוני ומעבר למאמר הספציפי הזה.

כשהגבתי ואמרתי שאני לא ממליץ לצחי לבנות שום תורה פסיכולוגית על סמך עקרונות תורת הקוונטים הוא הגיב ואמר "דוקא פנרוז עושה את זה יפה בספר הצללים של המיינד".

אני מודה, לא קראתי את פנרוז וגם לא ספרים אחרים בנושא. זה לא מדע בעיני (ומיד אסביר למה) ותחביבים יש לי אחרים, מה לעשות. ובכל זאת ארשה לעצמי להתייחס ולהסביר את עמדתי בנושא.

הפיסיקה של המאה ה-19 היתה פיסיקה דטרמיניסטית. הדעה המקובלת היתה שהכל נשלט ע"י משוואות מתימטיות המבטאות במדוייק את חוקי הפיסיקה והכל מתנהג לפי החוקים האלה. ולכן, הקושי להציג מצב פיסיקלי מסויים בצורה מתימטית מדוייקת או לנבא התפתחות של תהליך פיסיקלי ומה יהיה המצב המדוייק בעתיד הוא קושי טכני של סיבוך המשוואות ותנאי השפה, אבל לא קושי עקרוני.

הגישה הפיסיקלית הזו היתה בהחלט בעייתית למי שרצה לגשר בין הפיסיקה לעולם הנפש. שכן אם הכל דטרמיניסטי, איפה זכות הבחירה ואיך ייתכן שמחשבת האדם ונפשו הן כל כך מפותלות ולא חד ערכיות. משהו לא נראה מסתדר ברצף הזה.

פריצות הדרך הפיסיקליות של ראשית המאה העשרים –תורת הקוונטים ותורת היחסות, שוויון מסה לאנרגיה, הדואליות של חלקיקים ובעיקר עקרון אי הודאות של הייזנברגשברו את הדטרמיניזם של הפיסיקה והפכו אותה לכר פורה לפסיכולוגים ופילוסופים המנסים להסביר את תורותיהם באמצעות הפיסיקה הבסיסית.

הקשר בין הפיסיקה לנפש קיים כמובן באופן עקרוני. כל הפעולות במוח הן פעולות אלקטרו-כימיות שבמהותן הן מעבר של אלקטרונים ויונים דרך נוירונים ממקום למקום ולכן הן נשלטות ע"י חוקי הפיסיקה. מי שטוען שהנפש, כמו כל דבר אחר בעולם כפוף לחוקי הטבע, שבבסיסם הם חוקי הפיסיקה (ברדוקציה המתאימה) מקבל את מלוא הסכמתי ותמיכתי.

מכאן ועד שימוש בתיאוריה פיסיקלית מסויימת כדי להסביר את הנפש המרחק גדול וכאן נעצרת הסכמתי עצירה מוחלטת. אולי הסיבה היא שאני איש מדעי הטבע ובדיסציפלינה שלנו אסור מה שאולי מותר בדיסציפלינות אחרות.

במדעי הטבע אין משמעות ואין טעם בהעלאת תיאוריות שאין כל אפשרות לאשש או לסתור אותן ע"י עובדות ניסוייות. תיאוריות כאלה טובות אולי לשיחות סלון או הגיגי נפש ספרותיים, אבל לא יתקבלו לפרסום בשום עיתון מדעי מסיבה טובה ומוצדקת והיא שאין לנו שום סיכוי לדעת אם התיאוריה הזו נכונה או שקרית ולכן אסור להשתמש בה כנדבך מדעי שעליה בונים את הבניין המוצק או כסימוכין.

הנפש כנראה נשלטת ע"י חוקי הפיסיקה, אבל אף אחד אינו יודע מהי. נכון, יש ניסויים בחיבור אלקטרודות למוח ומציאת קורלציות בין מצבי רוח ותחושות לזרמים וכו', אבל מכאן ועד הגדרת הנפש – האני בעל המודעות העצמית, העקרונות הדעות וכו' המרחק עצום. כל זמן שלא נמצא ניסוי שיוכל להגדיר את הנפש ע"י תנועות של אלקטרונים ויונים ויוכל לאפיינה ע"י תנועות אילו אין שום טעם בצעד הבא, כיוון שהוא אינו יכול לעמוד במבחן הניסוי. ניסויים יכולים לבחון סימפטומים מסויימים, אבל הנפש אינה סכום הסימפטומים האלה.

ולכן, בלי לטרוח ולקרוא את כל הספרים והמאמרים, נוסח זה של צחי כהן הבודקים בצורה פסבדו-מדעית את הנפש על סמך תיאוריות פיסיקליות ספציפיות או כלליות, אני יכול לקבוע שאין בכתובים האלה טעם רב וגם לא מדע בצורה שאני ממגדיר אותו. אם אתה לא יודע מהי הנפש אין לך הכלים לבדוק אם היא נשמעת לתורה פיסיקלית זו או אחרת.

אשמח מאד אם תעמידו אותי על טעותי.

תגיות: 

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נח שמיר