אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פדרו פארמו / חואן רולפו


התמונה של דן לחמן

פדרו פארמו / חואן רולפו. הוצאת כרמל

מעט מדי ספרים מתורגמים אצלנו מהספרדית. רק לפני איזה זמן קראתי והתרשמתי מספרו של חואן קרלוס אונטי והנה אני באמצע ספרו של חואן רולפו המקסיקני.

מורכבות השפה, גם פואטית וגם שוברת כללים. מערבת זמנים מקומות. הווה עם דמיון, זיכרון עם עתיד ותיאורים יפים כל כך, גם של הרע והמכוער. רמי סערי, משורר בפני עצמו תרגם את הספר והתמודד עם הטיות חדשות של מלים מוכרות עם כתיבה לירית.

הספר נכתב ב1955 אך אין ספק שהשפיע על כתיבתם של גבריאל מארקס ואיזבל איינדה. ישנה הפריה הדדית בין הכותבים הדרום אמריקאים גם כשהם באים מארצות שונות. בשפה, באווירה, ובעיקר בנושאים, הפוליטיים בחלקם, חיי העוני בחלקם האחר. העממיות השונה לחלוטין מהעממיות המערבית המוכרת לנו הופכת כל ספר כזה ליחיד במינו. לדמיוני, לאחר לגמרי. השונות הזו, הופכת קריאה של ספרות מתורגמת שהיא לא ממש בזרם המרכזי למרתקת כל כך. ספרות שלוקחת אותנו לעולמות אחרים. למחשבה ספרותית אחרת לחיי יום יום שונים מאלו המצטיירים לנו מסביבנו.

חואן פראסיאדו נשלח על ידי אמו המתה לעיירה קומלה. שם אמור לגור אביו. לתוך קו הסיפור על הבן המגיע לעיירה ייכנסו בסדר אסוציאטיבי סיפורם של אנשים רבים מבני העיירה שיש להם חלק בסיפור או שחלקם בסיפור מרוחק ורק תודעתי והקשרם הוא בחיי העיירה. לתוך הריאליזם יכנס הפנטסטי ויערב את כל עד שקשה להבחין. כל אחד יספר את סיפורו ואת סיפורם של האחרים.

" הדרך עלתה וירדה, עולה או יורדת, תלוי אם הולכים או באים. מבחינת מי שהולך היא עולה: מבחינת מי שבא, היא יורדת.

-איך אתה אומר שקוראים לעיירה שנראית שם למטה?

- קומלה, אדוני

- אתה בטוח שזאת קומלה?

- בטוח אדוני

- ולמה הנוף נראה עצוב כל כך?

- זאת התקופה אדוני."

זה המפגש הראשון של חואן עם העיירה אליה נשלח. הוא מדבר עם נוהג חמורים, אלא שקומלה בה מתייחס אליו הסופר היא בהם מלשון בהמה. שכן הוא כמו הבהמה שהוא מוליך. יתכן שהמלה קימת בספרדית, אך אם המתרגם בחר בה לעברית כנראה שהייתה לו סיבה טובה לא להשתמש במלה העברית חמר המוכרת.

"אחרי שהעננים חלפו, השמש הצמיחה אור מהאבנים. ססגנה (הכוונה הפכה לססגוני) את הכל, שתתה ממי האדמה, שיחקה עם האוויר והעניקה בוהק לעלים שהאוויר שיחק בהם."

הבהם שולח אותו לגברת שתשכיר לו חדר, והיא מצידה מספרת לו שהבהם חרש ואיננו מדבר. היא מתחילה להעלות זיכרונות מחיי אמו ומספרת על ימי ידידותן בעבר ולמה ברחה אמו מאביו. אבל אמו אמרה לו " על העזובה שעזב אותנו, בן שלי, תעשה שהוא ישלם לך ביוקר" אלא שאביו כבר מת, וכשהיא מספרת לו על אחיו למחצה שהיה הולל. אונס נשים ופוגע בכנסיה שמת גם הוא היא שואלת אותו:

- שמעת פעם אנקה של מת?

- לא דוניה אדוויחס

- התמזל מזלך.

דונה אדוויחס, חברתו של אמו מתחילה לספר את סיפור העיירה. היא ממשיכה לשמוע את דהרת סוסו של המת שנים לאחר המקרה. והכומר השוכב על מיטתו בלילה שאחרי הלוויה נזכר בהתאבדותה של אדוויחס. האם זה היה לפני או אחרי שהשכירה חדר לחואן. מי זאת אדוויחס בעלת הבית ומי המתאבדת. חואן שומע על התאבדותה של אותה אישה שפתחה לו דלת ושיכנה אותו בבייתה ומתה מזמן. וכמו בכל הספר הדמיון והממשי ובעיקר החיים והמתים מתערבבים. הוא לא ממש מתפלא. המתים ממשיכים להופיע לפני החיים. הדים של שיחות ישנות חוזרים מהקירות. וכשהוא מת ונקבר גם הוא מתחיל לדבר עם המתים הוותיקים. להמשיך לשמוע את סיפורי העיירה. הרכילות העתיקה.

מכיוון שהסיפור מתרחש בימי אחת המרידות במקסיקו הדיה מגיעים גם לעיירה הנידחת. הפוליטיקה נכנסת גם למחוזות הפנטסטי. הספר מורכב מאוד, בגלל כל הקולות המספרים. כל אחד ושפתו, כל קול וזכרונו, כולם מדברים על כולם וכולם למעשה מתים כבר מזמן. קולות המתים המדברים על החיים הוא חידוש ולמעשה נראה לי כמעשה חד פעמי שהמתים מספרים את הסיפור.

הספר מהנה ברמת הדימויים. סיפורי החיים של אנשי עיירה קטנה עניה ומוזנחת. אך יחד עם זאת יש משהו מוכר ומצופה באווירה האהבות והשנאות. מאוד מוכר מספרות לטינו אמריקאית. מעניין אם זו באמת המנטליות הכללית והתרבותית המערבת את הפנטסטי בחיי היום יום או שזו צורה שנולדה בספרות ונשמרת רק בה.

הוצאת כרמל מבטיחה להוציא בהמשך עוד ספרים שנכתבו באמריקה הלטינית. נלמד להכיר סופרים חדשים וכתיבה אחרת. יש למה לחכות בעולם הספרות.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן