אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מראה מקום / גלעד עברון


התמונה של דן לחמן

מראה מקום/ גלעד עברון. הוצאת עם עובד
מראה מקום/ גלעד עברון. הוצאת עם עובד

כבר אחרי חצי עמוד אי אפשר שלא להרגיש שלפנינו סופר מיוחד במינו. בעל שפה משלו ובעיקר קצב של שפה ייחודית לו.

עברון הוא לא ממש פנים חדשות, אלא שכתיבתו עד היום הייתה לקולנוע או לתיאטרון. מי שזוכר את סרט הטלוויזיה 'לחם' או מי שראה את המחזה 'יהוא' שאת שניהם כתב יודע שיש לפנינו כותב חד עין ומרתק. בספר הזה ישנם שישה סיפורים. 

בסיפור הראשון, "הבז" מולי, איש עדין נפש, מפקד ביחידה מובחרת מגיע לחופשת שבת והולך יחד עם אשתו ובנותיו לבקר את הוריו שם מתכנסת כל המשפחה.

"תינוקות מורדים מהידיים לזחול על הרצפה, ומבוגרים רוכנים מולם לצקצק בלשונם, ולהמשיך בשיחה שלא התחילו בה, או להביע דעה על הצעה שלא הובנה, או לא נשמעה, כי השיחה אינה מתפתחת והיא נקטעת שוב, כי בלחץ האורחים הנוספים הם נדחקים לפינה אחרת, וצלחת תקרובת מוגשת להם בינות לעומדים או היושבים, או שהם נמשכים ונפלטים בחזרה אל החצר שבפתח הבית, שכן החדר צר מלהכיל את התנועה האנושית הדחוסה הזאת, ונשמעות קריאות צהלה על היכרות מחודשת, וחבטות חיבה נמרצות על שכם, ונשיקות וליטופים, ושאלות נסערות ותשובות מטושטשות, וכוסיות פלסטיק שמתפצחות, וצחוק, ופיות, ועיניים, ואצבעות, וכתפיים, ושערות, וחיוך, וחיוך, וחיוך, ואיפה אתה? ומה קורה? ועלה כיף כפאק, וזיכרונות, ולהיטות, וכעס רחוק, ושמחה, ושממון"

יום ששי. סיטואציה מוכרת המתוארת בשטף קצבי כזה שמעלה מיד את הסיטואציה הפשוטה לרמה כמעט פואטית. וכשהוא בצבא, הוא משתלט על כפר ערבי וקובע את מושבו באחד הבתים. בעל הבית ערבי, מתרפס, אלא שיש לו בבעלותו בז, ציפור חופשייה, גאה. הציפור מעוררת אי שקט בחיילים. זכרותו הגאה מתעמתת עם זכרותם שלהם. האיש הכבוש, החנפני הזה, מגדל צפור אצילה, מאולפת אמנם, אך עדיין חופשייה. וסוף המפגש בין הישראלי השקט, המפקד האדיב והגברי ובין האריסטוקרט הערבי, אין לו דרך אלא להיגמר רע.

סיפור אחר מתרחש ביפו אליה מגיע במאי אמריקאי לצלם סרט.

"אבל יפו לא הייתה עוד יפו מהצילומים שראה פעם... "יפו נכבשה, אנשים נמלטו, בתים פונו, ארמונות התפוררו. נתנו להם להתפורר. צווים יצאו דחופים, הכריזו על סכנת התמוטטות בכל מקום. חסמו בקרשים ובלבנים חלונות ריקים, דלתות פעורות, והגשם דלף פנימה מבעד לרעפים שבורים וחלחל לתוך קירות שאם לא תצבע אותם שנה שנה הם יתפוררו, כי הקירות רכים כמו האנשים שחיו ביניהם"

ובהמשך הוא מתאר את יפו החדשה. כשהוא מדבר על הארכיטקטים והיזמים להם הוא קורא "ארכיזמים". המבנים שהצמיחו הארכיזמים בראש גבעה נישאה:

"הם סתמו את החלל, הם הציבו גוש מעוצב יצוק שפניו אל הים ואחוריו ליפו, לאנשיה המתפוררים, לעברה הארכיטקטוני. הארכיזמים התכתבו עם איטליה דרך אבנים חשופות: נקשרו באמצעות דוגמאות טיח לרומא הרנסנסית, שלא לומר האימפריאלית, דוגמאות שביקשו ליצור רושם של עבר מתקלף בטבעיות ועלו הון: חלונות רחבים וסוככי בד רמזו על פריס המעתירה, על חופים קיציים בריביירה, עמודים חשבו על יוון העתיקה ונוצקו בתבנית של פלסטיק"

אלא שהסיפור הוא כמובן לא רק על יפו העיר, גם לא על הניגוד שבין הצורך לצלם את יפו העתיקה לסרט חדש. יפו העתיקה שאיננה שצריך לצייר אותה על מסכים כדי שמצלמה מודרנית תחיה ציור. ובסצנת הפגנה נגד שוטרים בריטיים השחקנים בהתחלה לא מספיק אמיתיים. במדיום שכולו "כאילו" העמדת פנים היא אסון. וכשמחממים את הרוחות ההפגנה הופכת לאמיתית יותר מאמיתית ונזרקות אבנים אמיתיות ונשפך דם אמיתי. והשוטרים שנשכרו להשגיח ועמדו משועממים

"בתוך הרף עין נדרשו לעבד במשק מוחם סוגיות כגון חציית גבולות, נאמנות לשלטון או לשוכר, והאם יתכן שקיימת סתירה בין שני המעסיקים הללו, האם אפשר שהם נמצאים בתוך אתר צילום ולא נודע להם? האם הם חלק מהסרט, האם הם שוטרים או ניצבים, האם המכוניות המתנפצות אכן מתנפצות או שהן תפאורה מתנפצת. כלומר האם מה שמתרחש סביבם הוא המשל או הנמשל"

הסיפור הוא לא על יפו עצמה והסרט הוא רק חלק מהסיפור, מקבילה מלאכותית לחיים אמיתיים בהם ערבים אמיתיים חיים את חייהם עם הפחדים וההתנגשות במשטרה האמיתית. איך סצנה שחרגה ממסלולה המבוים הפכה להיות שיעור פוליטי למישהו שלא השתתף בה.

בסיפור אחר בחור רוסי מצ'רנוביל הנגועה בקרינה שלמד להיות סמוראי והוא מוזמן לארץ ללמד שחקני תיאטרון ישראלים תרבות מעודנת שיוכלו לחקותה על במה. ההתנגשות בין התרבות המזרחית לישראלים המהבילים מביאים לקונפליקט עמוק אצל כולם.

כל הסיפורים עמוקים, נפלאים. הם אף פעם לא על דבר אחד בלבד. הם מקיפים תמיד ומכניסים סביבה ותרבות, יחסים ואינטימיות אנושית אפשרית או לא לסיפור אחד. אין ספר שמתגלה כאן כותב ייחודי מאוד. ששאלות אנושיות של זהות, תרבות, חיים מול אשליה מהווים בסיס לסיפורים כולם. אל תחמיצו.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן