אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

טורני לינדגרן / מתיקות


התמונה של דן לחמן

טורני לינדגרן / מתיקות. הוצאת כרמל
טורני לינדגרן / מתיקות. הוצאת כרמל

הוצאת כרמל עושה יפה כשהיא מביאה לנו תרגומים שהם מחוץ לזרם המרכזי. רק לפני איזה זמן קראתי את ספרו של רולפו המקסיקני והנה כעת אני קורא את "מתיקות" של טורני לינדגרן השבדי.

אם בספר המקסיקני הכל היה שונה ורחוק בספר השוודי, למרות שמעולם לא הייתי בקצה רחוק הקפוא של שוודיה החיים מוכרים. הסיטואציה מערבית לחלוטין וכך המציאות, גם אם היא לא מוכרת היא הגיונית לקורא מערבי. מציאות סגורה בחווה אחת בקצה של ארץ, בחורף קשה ומבודד הכל. 

מרצה אורחת מגיעה לאיזה כפר נידח להרצות על קדושי הכנסייה, חמישה עשר מאזינים סך הכל.היא אמורה להתארח ללילה אצל אחד הכפריים, ביתו מרוחק ומבודד. אלא שסופת שלג משאירה אותה אצלו לכמה זמן.

הוא מספר לה שהוא חולה סרטן ואחיו חולה לב. הם יכולים להשקיף אחד על ביתו של השני ממרחק אך כל זמן שיש סימני חיים אצל האחד השני לא ימות. איבה רבת שנים קושרת אותם ולא נותנת לאחד להפסיד את חייו ראשון.

כך, בתוך השלג הלבן הטהור, אישה שמתמחה בחיי קדושים וכותבת עליהם צריכה לנסות ולפשר בין שני אחים שחילקו בינם אישה אחת וריב גדול, רחוקים מכל קדושה.

אולוף והאדר שני האחים. האדר חולה הסרטן ואולוף חולה הלב מתחלקים ברשעותם אך גם באחוות האחים העמוקה שלהם במעורבת בשנאה יוקדת.

חולה הסרטן עסוק בגופו. הוא מנהל אתה שיחות על מהות הגוף האנושי והחיים בכלל. הוא חיי על משככי כאבים.

"אבל הוא רוצה להבהיר ולהדגיש שאפילו בחיים מוגבלים וחסרים שכאלה יש יופי ייחודי. ברק טהור ומלוטש, שקשה להסבירו לאדם זר"

הסימן היחידי שהם יכולים לדעת ממנו אחד על השני שהם חיים עדיין הוא עשן האח העולה מן הארובה. אי אפשר להיות בקור הזה בלי תנור. אלא שהם משחקים אחד בשני, נותנים לאש לכבות כמעט עד לרגע שאי אפשר יותר וחוזרים להדליקה. הם מנותקים מהעולם. העיתון, כשהוא מגיע משמש להבערת אש בלבד. לא לקריאה.

"יש להתאים את נסיבות החיים לחיים עצמם: רק חיים גדולים מהחיים יכולים לשאת נסיבות גדולות מהחיים. כשחיים חיי צניעות וצנע, יש לשמור על האש כמו שצריך, בנחת ובהתמדה"

למרות המוות המשמש, למרות הבדידות והאיבה, התיאורים הם מצחיקים. לאיש אצלו היא גרה יש דעות ומנהגים מעוררי גיחוך ואני מוצא את עצמי מגחך יחד עם הספר שהיה אמור להיות לכאורה מדכא. בספר לא רק הומור שחור, הספר בחלקו הגדול מקברי.

ואז, בלילה כשלא עולה אור ולא עשן מבית חולה הלב שולח חולה הסרטן את המרצה לראות מה קרה לאחיו. אולי הוא כבר מת, אולי הוא צריך משהו. כך היא תתחיל מסכת נדודיה בין שניהם. היא מגלה שביתו של האחד הוא העתקו המדויק של השני, אלא שחולה הסרטן הוא רזה מאוד והשני שמן עד אין שיעור. ואם חולה הסרטן חי על בשר חזיר אחיו חיי רק על דברי מתיקה.

"המתיקות מדגדגת אפילו את תנוכי האוזניים, מלחחת את ציפורני הבהונות ונוסכת בהן רעננות....מחליקה את העליות והמורדות שבין פחד לתקווה... התופעה ששמה אושר אינה, למעשה , אלא מתיקות. חווית המתיקות וחווית האושר חד הן "

כריסטופר הקדוש, עליו היא כותבת ספר הוא זה שמגן עלינו מפני מוות פתאומי. הוא עוזר לאלו שלא רוצים למות בלי הכנה. מספרים עליו שחי בין המצורעים והחולים וטיפל בהם במו ידיו. כל מה שהיא עושה עכשיו. היא הופכת לקדוש שהיא כותבת עליו.

לתוך ניתוחים של דברי האחים, על הקשר ועל מערכת היחסים נכנסות אנקדוטות מזוויעות, החוזרות עד לסבא שלהם. אלא ששוב ההומור שבו מסופרים הדברים עושה איזו חלחלה כשמחייכים מול הזוועה.

הספר מלא הבחנות קטנות, לא בהכרח נכונות, המשקפות את האחים ולא איזו אמת. אחרי שאולוף ספר לה כמה העריץ את אחיו כשהיו ילדים הוא אומר

"הבגרות היא שהפרידה ביניהם. עליו הביאה הבגרות תוגה ומלנכוליה ובהאדר פגעה כמו מחלת נפש. הוא הפך לגנב, נוכל ורשע"

ומשפטונים כאלה שחייבים לעצור רגע לחשוב ולהמשיך לחשוב עם מה אפשר להסכים, ומה נאמר כבדיחה מקברית. עד למעצור הבא. הספר מלא במשפטים כאלה.

"רגשות הם מושג זר, לא טבעי ונפתל. זהו מושג מודרני ומיותר למדי. רגשות הם דבר שאנשים מייצרים לעצמם כשהם זקוקים לו, רגשות הם מצרכים, או אולי צרכים שאנשים יוצרים או מפיקים בעת הצורך"

קשה לעבור הלאה בלי לנסות לחשוב על אמירה מסוג זה. לקבל אמירות כאלה? לדחות? האם זו איזו אמת או רק משהו נוסף לטלטל את הקורא. ולעזור לו לקבוע דעה על כל אחד מן האחים ולפי הדברים שהם אומרים. מרגע מסוים מתחילה להישאל שאלה מה אמת.כשהם מספרים לה את סיפור חייהם כל אחד מהזווית שלו וכל אחד רואה אחרת את הפרטים. החל מילדותם התבגרותם, האישה הלבקנית שחלקו בניהם והבן שלא ידעו של מי הוא.

הסיפור הופך לדרמה ולבסוף לסוג של טרגדיה כשהיא משקרת לשניהם והופכת ממאזינה לחלק משפיע על סוף הסיפור. כשהחורף נגמר, והאשה שאין לה שם. שהייתה מטפלת וכמעט שפחה, שהייתה כמו הקדוש שהיא כותבת עליו מחליטה שכעת, כשלא מדליקים יותר תנורי חימום היא תגמור את הספור. הזרה מהחוץ נשאבת פנימה.

בסופו של דבר כמו כל ההבחנות המקבריות גם שמו של הספר הופך להיות חלק מאותה ציניות. מה זאת המתיקות הלא קיימת, מי יסביר.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן