אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

המספנה / חואן קרלוס אונטי


התמונה של דן לחמן

המספנה/ חואן קרלוס אונטי. הוצאת עם עובד
המספנה/ חואן קרלוס אונטי. הוצאת עם עובד

אונטי הוא סופר מפארוגוואי. את ספרו הראשון שתורגם לעברית לא קראתי, זהו ספרו הראשון שאני קורא.ב 1980 זכה בפרס סרוונטס שהוא הפרס היוקרתי ביותר לכותבים בשפה הספרדית.

סנטה מריה היא עיר פיקטיבית שהומצאה על ידי אונטי ובה מתרחשים כל ספריו האחרים. הנראים כחלק בסאגה גדולה של עיר אחת. הקדים אותו בהמצאה הזו הוא וויליאם פוקנר האמריקאי שהמציא מחוז שלם, וגבריאל גרסיה מארקס שהמציא את העיר מקונדו שחלק גדול מהקוראים מרגיש בה בן בית וכאילו ביקר בה ממש. אונטי עקר לארגנטינה ב 1930 ויתכן שלאות תודה לארץ המאמצת קרא לעיר הפיקטיבית שלו בשם סנטה מריה שלמעשה היה שמה הראשון של בואנוס איירס.

כבר מתחילת הספר מתגלה אונטי כאשף של שפה. ומבלי להבין ספרדית ורק לפי הדפים הראשונים נראה שטל ניצן - קרן תרגמה להפליא. מימי לא נתקלתי בספר שמתחיל באווירה אפלה כל כך. השפה והדימויים יוצרים מיד איזו אוירה של כובד, הכל קודר מאוד. הוא מצליח ליצור איזו אווירה כבדה באמצעות השפה כבר עם התיאורים הראשונים של העיר סנטה מריה שבה מתרחשת העלילה עוד לפני שהכרת את הדמויות.

גיבור הספר שמו לארסן שזהו שם סקנדינבי לכאורה אלא שכינויו הוא אוספגופות. כבר לא ממש נעים להיתקל באיש הנושא כינוי כזה.

 הוא נשכר להיות מנכ"ל של מספנה, אלא שכבר בסיור הראשון הוא רואה שאין מספנה. אין כלום מלבד אולם ענקי וריק שעומד בשיממונו הרבה זמן. שאולי היה מספנה בעבר, אך אין ספר ששבתה מעבודה לפני עידנים. אלא שהמוני פקידי עובדים שם והוא לא מבין מה עושים כולם. במה כל אלו מתעסקים. לארסן מבין שהוא בתוך איזו מלכודת אלא שאינו מבין של מה. אין לו שם לתת למלכודת שנתפס לתוכה.

זה סיפור של לוזרים, לא רק אוספגופות, כולם. העיר הריקה הכבדה הזאת מביאה שיגעון לנשים וכליה לגברים. כולם יצאו מפסידנים מהחיים בסנטה מריה והמספנה שהיא גם ריקה לחלוטין ומעט הדברים שנשארו בה מרקיבים כולם הם סמליים למצב כשם שהם מתארים אותו.

האנשים, העובדים במספנה כולם נוכלים, מנסים לסדר אחד את השני, תוך ידיעה. כולם עסוקים בהרס עצמי .

יש משהו מייאש בספר הזה ממשפטי הפתיחה והלאה, שקט מייאש לחלוטין. הן במקום והן בכתיבה.

כולם משחקים את משחק החיים הקטנים בעיר הנידחת המחוקה, משחק שיכול להיגמר רק ברע ביותר. לעתים נוצרה בי תחושה שאם אפשר היה במציאות לשאוב אוויר ממקום, להשאיר וואקום השואב את הכל את תוכן המספנה וכתיבתו של אונטי הייתה נעשית כזאת.

האם אני ממליץ על הספר? האם מישהו ממליץ לצאת למלחמה?

כן, אני ממליץ על הספר למי שיש המון סבלנות ויכולת התמודדות עם טקסט מפותל ונפלא. הספר הוא מצוין, אלא שקשה לעמוד בו. הייתי אומר שרק קוראים קומפולסיביים כמוני יכולים להתמודד איתו, אבל אולי לא. אולי עם קצת רצון, לקרוא ספר שכתוב אחרת לגמרי. בכובד בלחץ, אולי ימצאו ואני מקווה שהרבה קוראים. כי אונטי הוא סופר גדול ומיוחד במינו.

ועוד עצה קטנה למי שקורא, תתחילו באחרית הדבר שכתבה טל ניצן המתרגמת. זה יעזור לכם להיכנס לרוח המיוחדת בו כתוב הספר.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן