אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

האישה שאהבה סיפורים / רון ברקאי


התמונה של דן לחמן

האישה שאהבה סיפורים. רון ברקאי. הוצאת חרגול

רון ברקאי הוא פרופסור להיסטוריה של ימי הביניים המחלק את חייו בין סלמנקה בספרד שם הוא מרצה באוניברסיטה ובין תל אביב. מחקריו עוסקים בעיקר ביחסים בין הנוצרים המוסלמים והיהודים, ואיפה היה מפגש קרוב יותר של שלושת הדתות אם לא בספרד. התמצאותו התרבותית ניכרת במקומות רבים בספר. הן בשמות המקריים והלא מקריים של הגיבורים שרובם קשורים לתרבות ספרדית. אך ישנה עוד דמות נסתרת, מוסלמית כנראה, מפורסמת, שסיפרה סיפורים כדי להלחם על חייה, שחרזדה שמה. בספר זה, האישה היא שאהבה לשמוע סיפורים ורון ברקאי הסופר נהנה לספר אותם. ספרד מהווה להרבה אנשים משאת נפש רומנטית, קצת בשל מלחמות השוורים, קצת בשל זיכרונות נשכחים של מלחמת האזרחים ומעט בשל ספריו שלארנסט המינגווי ואולי עוד כמה סיבות נסתרות. ואם אתם אוהבים סיפורים רון ברקאי שהפך את גיבורו למצבה של אישה אמיתית שהנהיגה כוחות בספרד הופך להיות השחרזאדה המספר לנו, הסולטאנים, כמה וכמה כאלה מפיו של גיבור הספר. הוא ממש נהנה לספר, וסיפוריו מהנים.

את גיבור הספר אנחנו פוגשים לראשונה בבית משוגעים בישראל. שמו אפאסיונארו. הוא נקרא כך על שמה לה פסיונאריה אחת ממנהיגות כוחות הרפובליקה במלחמת האזרחים. שם שבהחלט יכול לשגע בחור ישראלי. על הסיבה שתביא אותו לבית משוגעים , על זה הספר, אך לא רק הסיפור לוקח אותנו במהרה לספרד בה אמור לחקור אפסיונארו מסמכים ישנים מימי מלחמת האזרחים. שם מתחילים הסיפורים ורובם נסבים מסביב לנשים שפגש, ושכב, כולל נזירה צעירה המלמדת אותו ששבועת הבתולים לישו אוסרת חדירות אך לא כוללת את כל צורות יחסי המין אחרים, וכמה כאלה שלא הכיר. כשהוא מחפש אישה שכן תרשה לחדור אליה הוא פוגש בזונה ישראלית מבת גלים והיא האישה שאהבה סיפורים.והוא מספר לה ומספר. מתי מלחמת האזרחים הולכים ולוקחים מקום גדול יותר ויותר בתוך הסיפור. הוא מחייה לה בסיפוריו את ההיסטוריה אותה בא לחקור. וההיסטוריה בספרד היא עדיין אנשים, רובם זקנים שזוכרים עדיין את הימים ההם ומספרים. הוא פוגש את זרטוסטרה, פליט מהמלחמה ההיא שמפגיש אותו עם זונה המכירה את הסיפורים האמיתיים מכיוון ששירתה את שני הצדדים.

"אתה מבין, היא אומרת לו, מלחמת אזרחים זה לא סתם מלחמה, זו הזדמנות לחסל חשבונות, כאילו בשם האידיאלים. אפילו בתוך אותה משפחה, אחים שרבו על ירושה.... במלחמת אחים ההרג חשוב יותר מהניצחון. הרצח עצמו הוא הניצחון"

ומזונה לזונה, ויקי הישראלית ,אהבת הסיפורים שלה מחזירה אותה יחד איתו לישראל כשהוא מסיים חלק ממחקרו. אלא שלא לוקח הרבה זמן והיא עוזבת אותו כי נמאס לה מסיפורי מלחמת האזרחים. והוא חוזר לספרד להמשיך את מחקרו, מפגשיו והאנשים. מתוך סיפורי ההווי הספרדי המקומי צצות ועולות דמויות חלקן שוליות וחלקן יקבלו מימד מלא בסיפור, בעיקר פליקס, שהוא סיפור בפני עצמו, שמעריץ את משורריה היהודים העתיקים של ספרד, בעיקר את אבן גבירול, ייהפך לדמות מרכזית בחייו הספרדיים של פסיונארו. וכמו זוג ספרדי מפורסם אחר, דון קיחוטה וסנצ'ו שלו הם יוצאים למסע הרפתקאות. פסיונארו מוצא וגונב מהארכיון מכתב שלא נשלח לאישה שלוחם כתב לה ערב מותו בקרב. אלא שהכתובת בת חמישים השנה הייתה בסביליה. פליקס ופסיונארו מחליטים לצאת לגלות את האישה ולמסור לה את המכתב.

"כמו לתת ורד בחורף. זה מה שעשו לנו הערבים" אומר פליקס כשהוא עומד מול מגדל תפילה עתיק. הם מוצאים את קלאודיה, הנמענת של המכתב בן חמישים השנה, וגם לה, אחרי ההלם יש סיפור משלה. והסיפורים ימשיכו עד שיהפכו למארג שהוא גם מהנה אך גם גורם לנו לראות את התמוטטותו של גיבורנו.

חזרה בסלמנקה בבר של חוספינה, סלסטינה שומעת את סיפורם של השניים ואומרת לפסיונארו שלא צריך להעיר את המתים. את ההיסטוריה שאתה מחפש אתה הופך לרומן. וזה מה שקורה כמובן בספר הזה. ההיסטורי, והיסטוריה היא סיפור לספר אותו הופך לספר אותו קוראים. וכל התובנות על מלחמת אזרחים בהחלט נראים בפתאום כאות הזהרה לאפשרויות מקומיות. אולי בכוונת כותב ואולי במקרה של היסטוריה שחוזרת על עצמה.

לפתע מופיעה תמונה, תצלום שעליו מספר פסיונארו וכל הבדיה הופכת לסימן שאלה. מה מכל הסיפורים הוא סיפור ומה אמיתי. האם כל הסיפורים שאין בהם צילום מומצאים או שמא כולם הנצחה אמיתית של דברים שהיו.

אין לספר על מלחמת האזרחים בלי להזכיר את גרניקה - העיר שנמחקה מהמפה בהפצצות ולפתע הפתעה גדולה. לפסיונארו נקבעת פגישה עם מושא חלומו, לה פאסיונאריה החיה במדריד. ישישה בת תשעים שחזרה מגלות ארוכת שנים ברוסיה. זאת שאת שמה הוא נושא. היא מרשה לו לבקש ממנה דבר אחד בלבד והוא מבקש לשמוע אותה חוזרת על קריאת הקרב שהטביע חותם על מלחמת האזרחים כולה " נון פסאראן" הם לא יעברו. חסר עוד שם מפורסם אחד. נרצח אחד, משורר. גארסיה לורקה. לא ייקח הרבה וגם סיפורו יעלה.

אמת הסיפור? בדיה נפלאה של סופר המערב המצאה בהיסטוריה, אמת באמנות.. האמת שזה גם לא חשוב. כל כך נעים לשקוע בסיפורים המסופרים.סוף הספר מעלה שאלה. היה או לא היה. הזיה? או אולי סיפור ממומצא כולו כולל ההזיות למען האישה שאהבה סיפורים. מספר סיפור בתוך סיפור. כולו מחמדים.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן