אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עיתונאות נשית באיראן


התמונה של תומר ריבל

מאז המהפכה, עיתונאות נשית באיראן היוותה סוגיה מורכבת. ב 1992, העיתונאית האיראנית שאלה שרקאט (shahla sherkat) העלתה לאוויר העולם את המגזין זנאן (zanan) שפירושו המילולי "נשים".

שרקאט נולדה למשפחה מסורתית מהמעמד הבינוני והייתה בת 20 כשפרצה המהפכה האיסלמית באיראן. לפני שהחלה לעבוד בזנאן, היא התפרנסה כעורכת בעיתון הנשים zan-e ruz. אולם לאחר פרוץ המהפכה החל העיתון אט אט להתחבר לגורמים ימניים עד שנהפך לשופר של הממסד הדתי הקונסרבטיבי. ב 1991 לאחר 8 שנות עבודה, פוטרה שרקאט מתפקיד העורכת – מה שדחף אותה לייסד את זנאן.

זנאן עוסק בסוגיות פמיניסטיות איראניות ובינלאומיות. ניתן למצוא בו מאמרים הדנים במעמד האישה באיראן הפרה והפוסט מהפכנית ובהפליית נשים בעולם המוסלמי. המגזין מפרסם כתבות בנושא אלימות נגד נשים, אימהות חד הוריות, הפלות חוקיות, איידס, ונערות שברחו מביתן. תשומת לב רבה ניתנה לאישה האיראנית זוכת פרס נובל לשלום – שירין אבאדי (shirin ebadi).

דרכה של שרקאט ושל זנאן אינה סוגה בשושנים. במהלך השנים האחרונות מוצאת היא את עצמה ללא הרף בבתי משפט על מנת להגן על פרסומיה וצוות הכתבים והכתבות העובדים תחתה. בימיו הראשונים של המגזין הזמינה שרקאט עורכת דין חילונית ואשת דת ליברלית לקחת חלק בסדרת כתבות שערורייתית על השפעתן של נשים על החוק האזרחי וחוקי משפחה איראנים. עורכת הדין ואשת הדת נאסרו לכמה חודשים. עורכת הדין נמלטה מאיראן ואילו אשת הדת הפסיקה לכתוב.

זנאן שם לעצמו כמטרה להעלות את הסוגייה הפמיניסטית לראש סדר העדיפויות באיראן. ישנן כתבות על נהגת המונית הראשונה במדינה, הטייסת הראשונה ואפילו נהגת המרוצים הראשונה. ואכן המגזין מחלחל לתודעה הציבורית. הוא מעורר ללא הרף שיחות וויכוחים בין גברים לנשים ובין שמרנים לרפורמיסטיים.

מפעלה של שרקאט זוכה להכרה בינלאומית. במאי השנה היא זכתה לפרס מטעם ה international women's media foundation בעיקר הודות לכתבה שהתפרסמה חודש לפני כן על ידי כתבת של זנאן שדנה בהעלאות שכר לא מוצדקות של פקידי ממשל איראנים. הכתבת מאשי עלי נג'אד, massih al nejad, נאלצה למסור לשלטונות את תעודת העיתונאות שלה וכמעט והותקפה על ידי חבר פרלמנט. תמונת השער של זנאן הציגה את נג'אד חשופת ראש וצוחקת.

למרות כל זאת עתידו של זנאן מוטל בספק. שתי בעיות עומדות בפני המגזין. האחת קשורה להעדר מקורות מימון. הבעיה השנייה חמורה בהרבה. בחירתו של הנשיא השמרן מחמוד אחמדינג'אד (mahmoud ahmadinejad) ביולי השנה אינה מהווה בשורה משמחת לפעילות הפמיניסטיות האיראניות. עם זאת שרקאט לא איבדה את האופטימיות האופיינית לה כל כך. היא לא מפסיקה לעודד את העומדים לצידה במילים

i am always hopeful; in journalism nothing is impossible

מקור:

haleh esfandiari, "iranian women, please stand up," foreign policy, november / december 2005, pp. 84-85

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת תומר ריבל