אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מה יש לילד שלי?


לתותחים הכי גדולים בשוק הלכתי כדי לברר מה יש לבן שלי. כל אחד הגיב על פי גישתו. זה הסתכל ושלח לאבחונים נוספים. זה הסתכל ותיכף אמר לצייר. זה ביקש שיכתוב. זה ביקש שיזכור מילים. וזה ביקש שילך על קו ישר. הפסיכולוגים והנוירולוגים לא הצליחו לומר לי בצורה ברורה מה יש לבן שלי.

אני עדיין רוצה לדעת מה יש לילד שלי. מה זה sli ומה זה היפוטוניה. מה זה כשלא יודעים להגדיר בדיוק מה יש לילד שלי. יש לו דיסלקציה ויש לו דיסגרפיה. קשה לו לקרוא ו"קל לו" בחשבון. קשה לו לחשוב מסודר והוא חושב אסוצאטיבי. וכאן אני אומרת לעצמי בשקט ראש יצרתי בטוח יש לו. מה שבטוח אני מבינה לילד שלי יש אינטליגנציה גבוהה בחלק מן התחומים ובחלק מן התחומים הוא יורד מתחת לקווי המינימום בצורה מפחידה.

הלכתי לכל התותחים כדי לברר מה יש לילד שלי. אני שואלת כל מי שפותח דלתו לפני, מה יש לילד שלי. ילד גבוה לגילו, ילד יפה שמגמגם לא מעט במיוחד בשעת לחץ. ועדיין לא אמרו לי מה יש לילד שלי. כבר שנתיים הוא לומד בבית הספר הרגיל מנסה להשתלב בחברה הבריאה ואף שלו קשה פי שבעה הוא משתדל במקצועות שהוא יכול ושהוא אוהב.

הוא לא מעתיק מן הלוח כמו כולם. אפשר לומר שהוא לא מעתיק כלל. הוא לא כותב עדיין באותיות כתב באופן חופשי. אבל להכניס לי למחשב הביתי תוכנות מאוד מסוימות שמעלימות לי עברית בחלק מן האתרים הוא יודע. הילד שלי אחר ושונה אני חייבת להודות ביני לבין עצמי, וזה שואב ממני את כוחי. זה שואב ממני את כוחי כאשר איני יודעת בברור מה יש לילדי. וגם אם אדע מה יש לילדי בוודאי לא אצליח להבין עד כמה הוא משקיע מאמצים כדי להיות כמו כל הילדים.

וילדי מצליח להיות כמו הילדים. המאמן האישי לימד אותו לרכוב על אופניים, ולשחק כדורגל וכדורסל. הבן שלי מבקש ממני ללכת להביא את הבן של השכנה הבייתה הוא יודע להתחבר לילדים הרגילים, ויודע להסתיר את נכותו אם אכן זו נכות בצורה מושלמת, עד שאני מאמינה שהשונות שלו רגילה. בעיניי הוא ילד רגיל עם התנדנדויות בלתי פוסקות עם קשיי התארגנות במרחב.

הילד שלי הולך איתי לכל מקום, וגם אבא שלו לא חוסך ביטול ימי עבודה כדי לברר מה יש לילד שלנו. בסך הכול אין כאן חיפוש בלעדי שלי אלא גם בעלי מנסה לדעת מה יש לילד שלנו. גם הוא לא מצליח להבין מה יש לילד שלנו. לא רק שאין אנו מצליחים להבין מה יש לילד אלא אנו זוכים לקבל בכל פגישה עצות חדשות. כל אחד מציע דרך טיפול משלו. זה מציע להכניסו בחלק מן השעות לכיתת שילוב, וזה בעיקר מוצע על ידי בית הספר שאינו יכול מערכתית להעניק לילד תשומת לב אישית. וזה מציע שניתן לילד ריטאלין אף שלא תמיד יש לו סמכות לומר זאת. זה שמציע ריטאלין וכשהוא בעל סמכות לעשות זאת מסתכל על הילד בחצי עין בכלל לא יודע אם בטוח זה יעזור, צריך לנסות. ויש מי שיכול לרשום ריטאלין ולא רושם ריטאלין כי זוהי האפשרות האחרונה והילד בסך הכל משתלב, אז מה אם אינו מעתיק מן הלוח שיצלמו לו את החומר. זה מציע שיבוא ללמוד קריאה לשיטתו. וזה מציע שיטות רכיבה טיפולית.

מכל כך הרבה עצות וכל כך הרבה אבחנות איננו מצליחים להבין מה יש לילד שלנו, מה עוד שהוא כבר בן שמונה ואנו כבר כמה שנים לא מרפים מן הבחינה, והיום מישהו כבר זרק לאוויר שיש גם אולי שיתוק מוחין קל.

מחר אלך לעוד מומחה, לעוד תותח. לבדוק מה יש לילד שלי. לילד שלנו לילד של כולנו.

מחר אלך לבדוק מה יש לילד שלי כדי לקבל דיאגנוזה בדוקה, דיאגנוזה מאבחנת. מחר ירשמו לי על גבי טופס לבן ונקי מה יש בדיוק לילד. לא ישערו, ולא יניחו ממצאים בלתי בהירים. מחר יהיה ברור לי ולכולנו מה יש לילד שלנו.

השאלה היא, היכן נמצא מאבחן כזה? היכן נמצא רופא כזה? אל תשלחו אותי שוב למישהו אחר. והעיקר, אל תטעו אותנו אם אינכם יודעים מה יש לילד שלנו.

הילד שלי צייר לרופאה האחרונה שאבחנה אותו את תחושותיו. הוא ישב מולה והחל לצייר המון ציורים של פחי זבל. חתכים שונים של פחי זבל. את מכסה פח הזבל, מראה מן הצד של פח הזבל. מראה מלמעלה. כתב באותיות דפוס פח זבל כדי שנראה בברור מה היא הרגשתו.

באמת, הכול פח זבל?

תגובות

אני מבינה אותך כלכך

אמא יקרה גם אני נמצאת באותה סחרחרה בדיוק כמוך ושומעת כל יום אבחונים חדשים והרצאות מצות הסגל העליון .. בביתי הספר בועדת ההשמה אצל הפביכיאטר הנאורולוג וכו
... בנינו מה זה משנה מה יש לילדים שלנו . זה עולם חדש עם ילדים מתחדשים אסור לנו לתת להם הרגשה שהם לא בסדר כי הם בסדר . אנחנו הסביבה לא בסדר . אנחנו צריכים להשתנות ולהכיל . העולם לא מקבל את השונה אבל שונות יש לה כח ויש בה טעם. הילד שלי נמצא בתהליך אבחון לאספרגר .. אין לך מושג איזה דברים נוראים שמעתי במהלך השנים אבל מה הוא ילד טוב אוהב תמים מלא באהבה לעולם מנוכר ואלים והוא שמח בחלקו ואני מעריצה אותו על הכח שלו למרות כל הבעיות לראות את העולם בעניים חיוביות לשאוב ממה שיש את הנכון והמקסים . הוא רק בן עשר הילד שלי ... אמא יקרה ילדים כאלה הם מתנה ואתגר .. הדרך ארוכה וגם התהליך נסי להנות מהתהליך. את אוהבת את הילד שלך?? חמשי אותו באהבתך זה הכלי החזק ביותר שאת נותנת לו לחיים. אל תדאגי מחר יהיו קשיים אחרים לדאוג בעבורם זו דרך העולם . זה הטל שלי אם את רוצה לדבר 0548005717 אורית בראון .

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת חדווה הר משי