אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שושנה דמארי


התמונה של דן לחמן

קשה להספיד את שושנה דמארי. הכל ידוע וממוחזר תחילת דרכה עם השיר כלניות. שלמעשה כמעט ולא שרה אותו. למעשה היה לה שיר אחר לתכנית הראשונה שלה, את כלניות הכינו רק במידה ויבקשו הדרן. כלניות נשאר מזוהה אתה, השיר האחר נעלם בשכחה.

מבלי לדעת וייתכן שמבלי להכיר את המושג שושנה הייתה אמנית קאמפ ענקית. הבגדים העגילים תנועות הידיים. מכיוון שזה נעשה ברצינות והיה חלק מהופעתה זה לא נתפס כמגוחך. אהבו אותה כמו שהיא.

צריך להגיד עליה כמה דברים מכיוון אחר. היא הייתה הזמרת בעלת הדיקציה המופלאה ביותר שהייתה לנו. כל אות נחצבה בדיוק כמו שהיא אמורה להישמע. רק אסתר עופרים למדה ממנה ויכולה להשתוות לה בעניין הזה. לשושנה היה קול ייחודי מאוד מלא ועשיר אך מה שהיה מונח מתחתיו הייתה האינטנסיביות האדירה שהייתה בבסיס האישיות והקול.

מי שלא ראה אותה מקרוב לא יודע אולי שהייתה אישה נמוכה. ברגע שעלתה על במה היא קיבלה נפח וגודל ונראתה ענקית. נמרה אמיתית. לביאת במה.

הימים הפחות מדוברים בחייה היו השנים שחיה באמריקה. היו ימים שהיא כמעט שהפכה כאן ל"מי שהייתה" ליאו פולד שהקים מועדון ישראלי ייבא אותה לניו יורק. היא הופיע שם פעמיים בערב וחייה היו נוראיים. אך היא לא העזה לחזור. מלחמת ששת הימים תפסה אותה שם, והיא זו שהחזירה אותה ארצה.

התייחסו אליה כמו אל מלכה, והיא קיבלה עליה את הדין. מי שקרא את הראיון שנתנה לידיעות אחרונות בעקבות תמונה שלה מהלוויה של אהוד מנור בו נראתה עצובה, היא אמרה שהיא מצטערת שראו עליה. למלכה אסור להראות עצובה.

שנים רבות הייתה פותחת את פסטיבל המחולות בדליה. מופעים אחרים כמעט ולא היו לה. פה ושם הוזמנה לטלוויזיה לשיר אחד, או לראיון קצר. בועז שרעבי כתב שיר עליה ובשבילה, הדואט שהקליטו יחד "לשיר אתך" לשניהם לא היה שיר מוצלח כזה הרבה זמן. ההצלחה הוליכה לאלבום המלא האחרון שהקליטה תחת שמה ובעיבודו של מתי כספי היה זה עם השיר "אור" שם היא הוכיחה שקולה לא נשחק. שיש לה עדיין את כל הקצב הפנימי והאינטנסיביות האדירה. ונוסף תמונתה על העטיפה. צילום מופלא. יפה כמו שבאמת לא נראתה עידנים. אחר כך שתקה שנים עד שעידן רייכל הצליח להוציא אותה להקליט אתו שני שירים.

שושנה קיבלה את פרס ישראל. וגם תואר דוקטור באוניברסיטה. כשרואיינה אמרה בבדיחות "עכשיו יהיה לי עוד כובע לאוסף, אבל כזה שלא יהיה לי לאן ללכת אתו" היא הייתה אישה מצחיקה מאוד.

מה עוד אפשר לספר על אישה אהובה כל כך שהכל ידוע עליה. שהפכה לסמל של תקופה ובמידה מסוימת של עם מתחדש. היא הייתה כל כך מזוהה עם המדינה הצעירה. היום מספידים אותה. אהבו אותה אך לא הרבו לשמוע אותה, ואם אפשר היה לחשוב שהאופנה או היכולת השאירו אותה מאחור הרי שהדברים האחרונים שהקליטה מראים שכשהציעו לה חומר מתאים היא הצליחה להתחבר לחומרים המודרניים ביותר. אישה יקרה. אישה אהובה על כל מכריה. היא לא תהייה אתנו יותר. נותרו רק ההקלטות המעבירות רק חלק מהקסם.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן