אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פסק -דין חברתי לקוי


במקום לראות את תמונת העוני בכללותה, העדיפו שופטי בג"צ להתחמק מקביעה מוסרית נחרצת בנוגע לפתרון המצב.

פסק הדין של בג"צ שנתקבל עתה, בדבר העתירות שהוגשו לפני שלש שנים דבר אי השבת סכום הקיצוץ בהשלמת ההכנסה הוא באופן פרדוכסלי פופוליסטי . הטיעון המרכזי של שופטי בג"צ היה "לא שוכנענו שהקיצוץ בקצבאות פוגע בכבוד האדם". המדובר בקיצוץ של כ 600 שקלים בממוצע מכמאה אלף משפחות. שתי שאלות מרכזיות צריכות להישאל במקרה דנן. האחת, עד כמה בטוח בג"צ בהכרתו את מצב העוני הנוכחי בישראל , והשאלה השניה מובנית לאורך הפסיקה.האם לדעת בג"צ אין המדינה אחראית לקיום מינימלי בכבוד לכלל אזרחיה? בג"צ מודה שקיים עוני נרחב בחברה הישראלית, הגורם לעוגמת נפש ופגיעה אנושה בחלשים. "אנו יודעים כי מצבן בכלכלי של משפחות רבות קשה מאד. אך זקוקים אנו לתשתית עובדתית ראויה" כותב השופט ברק בפסק הדין.

כנראה שאלפי בתי אב נזקקים ומאות מצטרפים חדשים כל חודש, הם עדות דוממת מדי. אם כך, מדוע דוחה בג"צ דווקא עתירה שהוגשה בידי שלושה גופים כמו "האגודה לזכויות האזרח","עמותת מחויבות לשלום ולצדק חברתי", ו"התנועה למלחמה בעונ"י? גופים ציבוריים, שכל מטרתם להיות לפה לנפגעים לחלשים? אם המדינה שגתה ביחסה לחלשים, חובתו של בית המשפט העליון כבג"צ כמפלט אחרון לאזרח הקטן, מרגליו הדורסניות של הממסד לנקוט עמדה ,לתת לו סעד מוחשי במאבקו להשרדות כי אין לו כתובת אחרת לכאביו.

דומני שהתשובה נעוצה בהלך הרוח של שכבות רחבות בציבור, שממונן בידן,והן רחוקות באורח חייהן ממציאות קשת יום כמרחק מזרח ממערב. מהמפורסמות הוא, והשופטים אפילו אומרים זאת בקולם ,שדעת הקהל מהווה סמן חשוב גם עבורם, בכל סוגיה ערכית. שופטי בג"צ אינם נמנים על המעמד הנמוך או מעמד הביניים בחברה, ובצדק,ועל כך אין איש מלין. הבעיה היא, שכאשר נדרשת החלטה בנושא חברתי כלכלי, שהחברה חלוקה בו , נדרשים השופטים בעיקר בבג"צ,להביט מעבר למציאות הנשקפת מחלונם – זאת השייכת למעמד הבינוני גבוה והאליטה, המילייה אותו הם מכירים, אותו פלח בדעת הקהל שקרוב אליהם ומשקף את עולמם . הם חייבים לפצות על בורותם היחסית (הגדולה, מסתבר)בנוגע למצבן של השכבות הנזקקות כדי לרדת לעומק מצוקתם ואולי לפענח אותה.. ואמנם בג"צ הפתיע, אבל לרעה.

במקום להפגין פתיחות מוסרית וחמלה, כי מדובר בנושא חברתי סוציאלי הנוגע לציבור של מאות אלפים בקרבנו,התיישר הרוב המכריע בבג"צ עם דעת הנשיא ברק שכתב את פסק הדין הפתלתל מוסרית ואתית. השופטים,במקום להסתכל מסביב,לקרוא את כותרות העיתונים,ולשמוע חדשות, העדיפו להיצמד לזוטות כגון חוסר יכולתם לחשב את סף העוני,והעדיפו להדוף את הכדור חזרה לאוצר, יוזם הקיצוץ, שטען שאין ביכולתו לחשב את סל המינימום בכבוד. בהמשך פותח בג"צ פתח תקדימי לעתירות אישיות באותו נושא ממש של אזרחים שיתדרדרו לסף העוני כתוצאה מהקיצוץ שומה היה על השופטים לאמץ את חושיהם,את המוסר וההגיון, ולאמץ אליהם את פסק דינו של השופט אדמונד לוי, שבמיעוט מזהיר כתב את מה שכל בר דעת עם לב היה אומר: שהזכות לחיות ולהתפרנס בכבוד היא הזכות הטבעית הראשונית של כל אדם,, והמדינה חייבת לחזור לפצות את אלה שידם אינה משגת לממש אותה בעצמם. קרוב לוודאי, שבעלי עניין ואינטרסים בהנצחת המצב הקיים יסופקו מהחלטת בג"צ . למעשה, כל מי שלא מקבל השלמת הכנסה, לא ייפגע ממנה: רוב הציבור בישראל. אבל מספרם של אלה שכן ייפגעו אמור להדיר שינה מכולם .. לפי האומדן האחרון, מדובר במספר מדהים של שליש מבתי האב בארץ, עובדים למחייתם אבל לא מצליחים לחיות,לגמור את החודש. שלא לדבר על נכים, עיוורים, וקשישים, תלויים לחלוטין כמעט בחסדי הממשלה .

לכל אלה אין ברירה אחרת, אלא להתיישר עם מדיניותה הכלכלית,שהתאמצה לרפא את חוליי המדינה בהתעלמות מקשיי הפרטים. עד לנקודת השבירה. הם אינם קבוצת לחץ פוליטית דווקא בגלל חולשתם וחוסר אונם. חלק מהעשירים ובעלי חברות כח אדם אולי ישמחו. הראשונים מאידיאולוגיה שבעה ואגוצנטרית, האחרונים אף יצהלו למראה עוד כמה נפשות הבאות לעבודה בעל כורחן, ללא תנאים סוציאליים ובשכר שלעתים נמוך מהמינימום. השאלה שהיו צריכים שופטי בג"צ לשאול את עצמם היא, מה מקומם של אלה בחברה, והאם חלה עליהם אחריות וחובה ערכית עליונה לדאוג להמשך חייהם בשלום. לסיום אצטט מפסק דינו של השופט לוי וכל מילה נוספת מיותרת:" עניין לנו במציאות קשה ומורכבת. אין להתכחש לנסיבות שבהן היא נוצרת. לא יהיה זה מופרך להניח כי היא רחוקה מלהיות תוצאתו הבלעדית של מנגנון הבטחת ההכנסה וההטבות שנלוו לו. על המשיבים,(המדינה) האחריות הלאומית לפעול לשינויה.

חובתם החוקית דורשת זאת מהם. בעשותם זאת, ייטיבו לפעול לו נתנו ליבם למכלול הנסיבות היוצרות את מציאות חייהם של מי שמנסים למלט עצמם ,ללא הצלחה, ממלכודת העוני, ואף לחזונם של מקימי המדינה, אשר הרהיבו עוז לשוות בנפשם מקום בו מתקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עמית עוז