אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

קשר דם – תערוכה משותפת לאם ולבת, במרכז הבמה בגני תקווה


לרוחב הגלריה במרכז הבמה, בין שני עמודים, פרוש גשר רעוע, מורכב מגלילים וממקלות, שמאלץ אותך להתייחס אליו, בין אם להתכופף מתחתיו ובין אם לעקוף אותו.

המיצב הוא חלק מתערוכה משותפת לאם ובת – דליה בונה ובתה יפעת להב-בונה, כאשר רוב העבודות בתערוכה עשויות מחבלים דקים (חבל שפגאט) קשורים בצורות שונות, כאשר בין השאר פרושה על אחד הקירות העבודה "שתי וערב" המורכבת מחוטים שחורים, אדומים ואפורים שקשורים בקווים אנכיים ואופקיים ויוצרים מקצב מופשט, וכדברי האוצרת, מירי קרימולובסקי, מדובר כאן גם בקשרים מטפוריים – בין אב לבת, בין אם לבת, ובין האדם לארץ. מכאן, שיתכן שגם הגשר הוא סמל לסוג כלשהו של קשר, של התחברות.

הצבעוניות בעבודות המוצגות בתערוכה מינימליסטית ביותר, כמעט אחידה, צבעי אדמה, דבר הנובע מהשימוש בחומרים הבלתי שגרתיים– שקיות תה וחבלים. מדי פעם יש כמה נגיעות קטנות, של צבעים אחרים. בנוסף, הריבועים של שקיות התה גם יוצרים קומפוזיציות וגם מעניקים לעבודות טקסטורה מחוספסת.

בסדרה יפהפייה של קולאז'ים, הנקראת "ללא כותרת" יוצר החיבור בין שקיות התה ונייר העיתון קומפוזיציות מופשטות, שאפשר גם לפרש אותן כרמז לנופים, לשדות, אם כי באחד מהם נוצרת אסוציאציה לאש כתומה וגדולה המאכלת הכול. בסדרה "אנשים קטנים" מתרוצצות להן קבוצות אנשים על רקע שקיות תה, כאשר אחת התמונות נחצית ע"י כביש, או נהר, ובה שתי קבוצות אנשים, שכל אחת מהן מנסה להגיע אל הגדה השנייה של הכביש/הנהר, וכך נוצר שוב דיאלוג עם נושא הגשר, ואילו בתמונה אחרת, כל אחד מהאנשים הקטנים כלוא בתוך הקוביה שלו, שקית התה הפרטית שלו. אגב, בצמוד לסדרה "אנשים קטנים" ולקוביות שהם נמצאים בתוכם, נמצאת סדרת קוביות אחרת, לב?נים רבועות הנקראת "אבני דרך".

תמונה: "חבל הטבור". מתוך התערוכה

מיצב מרכזי וגדול אחר הוא "ביתי הוא מבצרי" - בית שהוא בעצם סוכה הבנויה משקיות תה. הבית נראה רעוע, רחוק ממבצר ככל שיעלה על הדעת. אולם האוצרת מירי קרימולובסקי מצאה היבט מעניין נוסף – הקשר בין התה לבין הרגשת הביתיות. בתוך הבית הלא-מבוצר יש אקווריום, שוב מעין מבנה שאינו מגן על דייריו, משום שהוא חשוף ושביר. בתוך האקווריום – ביצה (אלמנט שביר נוסף) ונבטי חיטה, המסמלים לידה והתחלה.

ואם דיברנו לעיל על הקשר לארץ, אי אפשר להתעלם מההקשר העכשווי של העבודה "ביתי הוא מבצרי", למרות שלא מדובר בעבודה פוליטית, כפי שמעידה גם האמנית, אם כי היא מציינת שהיא גדלה בבית רוויזיוניסטי ושהקשר בין החיים והאדמה הדוק ביותר בעיניה. לדבריה, "הנושא הזה מעסיק אותי כל הזמן, וכעת, עם מה שקורה במציאות סביבנו, השאלות ששאלתי את עצמי צפות ועולות שוב".

הקשר לארץ בא לידי ביטוי גם בסדרה "גווילים", שמורכבת מנייר בעבודת יד, שקיות תה, צבעי אקריליק וקליגרפיה, ובה הופכות שקיות התה למצע קשיח של מעין דפים עתיקים, שקצותיהם פרומים, כשעליהם כתובים טקסטים החוזרים על עצמם, ביניהם שירי אהבה לארץ, כגון "אין לי ארץ אחרת", "קום והתהלך בארץ", "אל נא תעקור נטוע" וכן ציטוטים מהתנ"ך, ביניהם קינת דוד על שאול ויהונתן.

מימין לבית, תלוי על הקיר דלי שממנו זורמים חוטים אשר נראים כמים זורמים במפל. העבודה נקראת "מים יבשים", אוקסימרון (דבר והיפוכו) והיא מתכתבת עם העבודה התלויה על הקיר ממול, "חבל הטבור", שממנו נובעים חיים, המורכבת מכדור, מעין רחם בצבעי אדמה, עשוי עיסת נייר, שממנו משתלשל חבל הטבור, גם הוא מחוטים קשורים, וכן עם העבודה "מעיין החיים", העבודה שהוגדרה ע"י האוצרת מירי קרימולובסקי כעבודה המרגשת ביותר בתערוכה, שבה ניצבת תמונתה של דליה בונה בילדותה עם אביה, יהודה בלכר ז"ל, שנפל בפעולת האצ"ל ב-1948, בתוך חבית שלתוכה זורמים מים מתוך מרזב העשוי עיסת נייר. "התמונה נמצאת שם, אך היא משייטת, אינה יציבה, אינה קיימת במציאות, אלא במישור התודעה" כותבת על העבודה האוצרת מירי קרימולובסקי "מסמלת, אולי, קשר החזק יותר מהחיים עצמם, קשר של זיכרון ומורשת, המורשת לאהוב את הארץ הזאת, ואת האדמה, שלא תמיד הייתה טובה".

התערוכה תוצג עד 15.11.05 ב"מרכז הבמה" בגני תקווה. מומלץ.

(הכתבה פורסמה בגיליון 783 של עיתון "גל גפן" בבקעת אונו בתאריך 29.9.05).

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עטרה מוסקוביץ