אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לנדאו כן ולא


עוזי לנדאו היה מאז ומתמיד עוף שונה בתוך הגוורדיה הליכודית. גם כשלא הסכמת לדעותיו נטית לקבלן. רהוט, לוגי, ומדוד, הציג את משנתו המדינית בעקביות מעוררת הערכה, במשך שנים מאז כניסתו לפוליטיקה. למרות דעותיו בקצה הימני של המפה הפוליטית, לא השתמש בדמגוגיה נפוחה וחצאי אמיתות כדי לשפר עמדות בדעת הקהל. והנה לפתע, חל אצלו מפנה קיצוני: האיש שנתפס בציבור כאחד מסמלי היושר הפוליטי, החל במקצה שיפורים כללי לקראת הבחירות. ראשית, התנהלותו הפוליטית שהביאה לפרישתו על קו הסיום של המירוץ לראשות הליכוד כדי להצטרף לנתניהו, אותו שנוא נפשו הפוליטי עד אז, היתה שעור מאלף בלוליינות פוליטית . עד לאותו רגע מופלא, ביסס לנדאו את הקמפיין שלו על סלידה מהאיש שלטענתו סבל וסובל מחוסר שדרה מדינית ומוסרית שתדרדר את הליכוד לתהום, ומי יודע, אולי להיות מפלגת לווין שולית לקדימה,אם לא לעבודה, רחמנא ליצלן. והנה מרגע שהוכיחו הסקרים שנתניהו מוביל בגדול כל פניו, ושסיכוייו לנצח קטנים הסיר את מועמדותו וחבר במהירות לנתניהו שבקמפיין הנוכחי שלו מציע סופרמרקט רעיוני כדי להשיב בוחרים לליכוד: החל מהבטחות לשטח אדמה לכל חייל משוחרר דרך עזרה לאותם נזקקים מהם קיצץ אך לפני פרישתו מכס שר האוצר,וכלה בהבטחות לביטול המע"מ. בצד הביטחוני מדיני, נתניהו שהתחיל את הקמפיין שלו תוך תזוזה חדה ימינה כדי ליצור בידול מ"קדימה" הדוהרת, נזהר כעת להציג עמדות מרכז מתונות תוך קריאת הסקרים.. למי ששם לב, גם עמדותיו המדיניות של לנדאו כבר אינן כה חד משמעיות כבעבר, וצריך להאזין לו יותר מפעם אחת כדי להבין למה הוא מתכוון .

ממש כמו נתניהו. אם בעבר הציג קו ימני ניצי ברור נגד החזרת שטחים וויתורים לערבים אשר לא יובילו לשלום אלא יתפרשו כחולשה ויעודדו אותם לעוד תוקפנות, פתאום החל לדבר על פשרה מסתורית, ועל זה "שלא מגלים את הקלפים לפני המו"מ".השבוע, לדוגמא, בתכנית "הזירה" בערוץ השני בהנחיית דן מרגלית בהשתתפות מאיר שטרית, הציג לנדאו גישה תמוהה בנוגע לעמדותיו המדיניות. כל אימת שנשאל אם כעת הוא מוכן לויתורים השיב שלא מגלים את פרטי המו"מ מראש, ופטר עצמו בכך שהוא מוכן לויתורים כלשהם בתמורה לשלום אמת. על מה מדובר,באיזה נסיבות, ובאילו תנאים,לא היה מוכן לגלות. לראיה לביסוס דבריו, הביא את תמיכתו בהסכם השלום עם ירדן, שדרך אגב מעולם לא היוותה בעיה ביטחונית כבדה מידי. זכותו של לנדאו לשנות את דעותיו כמובן, אבל אי אפשר להימנע מהעיתוי ומהאופן .הוא יוצר תחושה מבוססת כי לא האידיאולוגיה השתנתה, אלא הטקטיקה- אם לא להנהיג,לפחות לתפוס כסא מרופד ככל הניתן- והחבירה בשניה האחרונה לנתניהו מוכיחה זאת. ללנדאו יש חוש הישרדות חזק כמו לכל פוליטיקאי, והוא זה שמנחה אותו בפעולותיו. אידיאולוגיה,יושרה ציבורית,הם נכסים חשובים לכל מי שרץ לפוליטיקה לתפקיד בכיר ובוודאי למדינאי . לנדאו הוכיח בהתנהלותו כי הוא קודם כל, ומעל לכל פוליטיקאי.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עמית עוז