אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אוהבי הרימות


התמונה של אבשלום אליצור

אימגו

תרומת איברי הנער הפלסטיני היא תזכורת לחרפת מחסור האיברים להשתלה בישראל

פורסם לראשונה ב"מעריב," 7 בנובמבר 2005

האנטומולוגיה המשפטית היא מדע מדוקדק העוסק בזיהוי מיני החרקים המטילים את ביציהם על גוף נרקב ובהכרת מחזור-חייהם המורכב. התולעים הלבנבנות המופיעות למגינת לבנו על כל מאכל שהושאר בחוץ זמן רב, רימות הזבוב המצוי, הן רק מין אחד משפעת החרקים המשגשגת על תוצרי הפירוק של כל אורגניזם מתפורר. חוק גדול ועתיק של החיים מצווה כי מות יצור אחד ייתן חיים למשנהו.

ניתוח השתלת איברים

אבל נראה כי כשלושים מחברי הכנסת של מדינת ישראל אינם מאמינים בחוק הזה וסבורים שגופם יישאר טרי ורענן בקבר, ומי יודע, אולי אפילו ימשיך להנפיק הגיגים מדיניים למיקרופון שאולי ייתחב במקרה אל מתחת למצבתם. ושמא חברי-הכנסת האלה – יותר ממחציתם חילוניים – סירבו לחתום על כרטיס "אדי" שהגיש להם חבר הכנסת שאול יהלום פשוט מפני שהם אוהבים את הרימות ואינם רוצים לשלול מהן את הטעימה מבשרם הנרקב?

יהיו מניעיהם של שלושים הנכבדים הללו אשר יהיו, הם מייצגים נאמנה חלק גדול מהציבור. אחרת אין להבין את מצבה העגום של מדינת ישראל לעומת ארצות המערב האחרות בכל הנוגע להשתלת איברים. כעניים בפתח אנו עומדים מול מרכזי ההשתלות הגדולים בעולם עם נזקקינו – אלף איש ממתינים כיום להשתלות וכחמישים מהם ימותו, כבכל שנה, גם השנה. ההצלה מצויה רק בהישג יד מהם: למנוע מהרימות הלבנבנות והזריזות השוכנות מתחת לקרקע את זכותן לנגוס מגווייה מרקיבה ומצחינה, ולהעניק ריאה, כליה או לב לאדם הרוצה לחיות. ישראל, בפשטות, אינה מקבלת איברים מארצות אחרות כי אינה זכאית לכך כל עוד ממשיך מספר תורמיה להיות קטן בחמישית ממספר התורמים המקביל במדינות אירופה.

בשעה שדברים אלה נכתבים עמלים רופאים לקצור ולהשתיל את אבריו הרעננים של אחמד אל חטיב בן השתים-עשרה מג'נין, שנורה למוות בידי חיילי צה"ל אחרי שכיוון לעברם רובה צעצוע. תחת מטר החרפות ושבועות הנקם שלהם היינו מצפים במקרה זה, בחר האב לתרום את אברי ילדו לאלה שהוריהם עלולים למצוא עצמם במצבו.

אם לקוראים רבים תהיה תחושת "דז'ה וו" מהסיפור הזה, הרי זה משום שתרומת איברים מפלסטינים כבר הפכה למין שיגרה מוזרה בשנים האחרונות. כך, אברי בנה של משפחת עודה מהכפר קוצרה ליד שכם הושתלו בשלושה ילדים ישראליים לפני שנתיים, בעידודם של אנשי-דת מוסלמיים אתם התייעצה המשפחה. באותה שנה בוצעה "השתלת דומינו" בבית-החולים בילינסון מאבריו של ילד פלסטיני בן 11 שנהרג בתאונה, בהסכמת אמו.

"זו תשובתי למשרד הביטחון הישראלי שחייליו ירו בצורה פראית בבני," אמר אתמול אביו של הנער המת לטלוויזיה, ובאוזניי מהדהדת עד עתה המילה הערבית הקשה "ווחשייה." כי "ווחשים" נהיה כולנו, ברברים חדורי אמונות-הבל, פושטים ידנו ביבבות בפני בני עמים אחרים בעודנו קופצים את ידנו השנייה, כל עוד "כבוד המת" ימשיך לרמוס בארצנו את קדושה החיים. אם רצונכם להיות מסוגלים להישיר מבטכם אל האנשים האצילים האלה, שגם בשעה שעולמם חרב עליהם מפעמת בהם החמלה לחולים אלמונים מקרב בני העם הרודה בהם, פנו עכשיו אל אגודת "אדי" שיסדו הוריו של אהוד בן-דרור ז"ל, טלפון 1-800-609-610 ובאתר 'אגודת אדי'. לחרדים שביניכם אזכיר כי אפילו תרומת עור או עצם, שניתן לקחתה מגופה השוכנת כבוד במקרר, יכולה להציל מישהו.

ויהי נא קרבן בנך, אסמעין אלחטיב, מרפא לא רק לחולי כליות ולב בקרבנו אלא גם לערלי-הנפש.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אבשלום אליצור