אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

משטרע


השתפכתי כאן בפומבי פעם או פעמיים, ייתכן ואתם זוכרים, בתארי את ההבדל העצום והמורגש מאד בין השוטרים הישראלים לעמיתיהם האוסטרלים. זה הגיוני וטבעי, בכל זאת, בהתחשב במקום ממנו אני בא. לאחר חשיפה מתמשכת למבט החושד או הסולד הקבוע (תלוי מי יזם את המגע) שלו זוכים רוב אזרחי ישראל מהמופקדים על ביטחונם (שוטרים/שוטרות), ההלם במעבר לכאן הוא עצום.

השוטר האוסטרלי, בינינו, אל תגלו לאף אחד, נראה כמו שוטר שיצא מקופסת לגו, וממש לא מזמן. המדים המצוחצחים, הנעליים המבריקות, ובעיקר בעיקר הלוגו המשובץ המגוחך שמעטר את הניידות, המדים והתגים, איך להגיד את זה בעדינות, לא ממש תורמים ליצירת הילה אימתנית או מזרת אימה סביב השוטר או השוטרת האוסטרלים.

זה מתחיל במראה. השוטר האוסטרלי, בינינו, אל תגלו לאף אחד, נראה כמו שוטר שיצא מקופסת לגו, וממש לא מזמן. המדים המצוחצחים, הנעליים המבריקות, ובעיקר בעיקר הלוגו המשובץ המגוחך שמעטר את הניידות, המדים והתגים, איך להגיד את זה בעדינות, לא ממש תורמים ליצירת הילה אימתנית או מזרת אימה סביב השוטר או השוטרת האוסטרלים. תוסיפו לזה את הסביבה החייכנית והשלווה שהם גדלים בה, ותתחילו לקבל את התמונה ההפוכה בתכלית מזו שאתם רגילים אליה. השוטרים הישראלים, הבאים מן החברה הישראלית ונאלצים להתמודד מדי יום ביומו עם הגרועים שבתחלואיה, לא זקוקים למדים ותגים נוצצים כדי להוכיח את מעמדם. בחולצת כותנה דקה ופשוטה הם עושים את עבודתם המאוד לא קלה במקצועיות שרבים מעמיתיהם האוסטרלים אינם חולמים עליה אפילו. אלא שהחיים בסביבה בה הם חיים, העיסוק במשימות היומיומיות בהן הם עוסקים ובעיקר המגע הבלתי פוסק עם ההתחכמות, התחמנות והאלימות המילולית השגורה ברחוב הישראלי מותירים את חותמם, וכשעוברים ממגע איתם למגע עם השוטרים החייכנים, המנומסים והמצוחצחים שמסתובבים כאן ברחוב אי אפשר שלא להרגיש בהבדל הצורם בגישה שהם מפגינים אל האזרח הממוצע הנקרה בדרכם ובמהלך מילוי תפקידם.

מה שכן, אני חייב להכות על חטא. עם הזמן ועם קריאת החדשות (והישנות) ביבשת החדשה בה בחרתי לחיות, נחשפת תמונה שונה בתכלית, האורבת מתחת לפני השטח המשטרתי האוסטרלי. בעוד שאכן, שוטר המקוף והתנועה שהאזרח הממוצע (וראוי להוסיף, הלבן) פוגש ברחוב הוא התגלמות הנימוס, החיוך והסיוע, מסתבר שיש בכל זאת משהו רקוב מאד, ולא רק בדנמרק. גם ובעיקר במשטרת אוסטרליה.

ברמות הנמוכות, הסמיילי הכחלחל והמנומס מחליף את עורו, מסתבר, כשהוא בא במגע עם אבוריג'ינים, מהגרים או סתם אזרחים מעוטי יכולת. בהיות אוסטרליה מדינה דמוקרטית ביסודה, בדומה לישראל, עמוסים העיתונים חדשות לבקרים בדיווחים, שאת חלקם כבר קראתם כאן, הנוגעים לאלימות משטרתית שהסתיימה, לעיתים קרובות מדי, בהצתת וליבוי מהומות ענק בקרב בני הקהילות המוחלשות, בשתילת וזיוף ראיות ולעיתים אף בפציעות חמורות ובמוות. מעצם אופייה של העבודה המשטרתית, ניתן להניח כי תמיד יהיה בנמצא אחוז מסוים של תלונות בדבר אלימות משטרתית בכל מדינה. בכל זאת, המשטרה נאלצת, בדומה לצבא, להפעיל לעיתים קרובות אלימות במהלך עבודתה, וכפי שמערכת הבריאות לעד תואשם ברשלנות רפואית, כך גם המשטרה לעד תואשם בהפעלת כוח שלא לצורך. זה לא רצוי, זה לא נעים, אבל זה חלק מן המציאות. מה שכן, הריכוז המטריד של כלל המקרים בהם מואשמת המשטרה האוסטרלית באלימות דווקא בקרב הקהילות מעוטות היכולת הוא בדיוק כזה � מטריד ומעורר מחשבה.

אבל זה, כאמור, רק ברמות הנמוכות. ברמות הגבוהות, מסתבר שהדברים הרבה יותר מטרידים והרבה יותר מעוררי מחשבה. פשפוש קל בהיסטוריה של משטרת אוסטרליה בעשר השנים האחרונות מגלה תמונה לא נעימה בכלל � בעוד שהסקנדלים הציבוריים הגדולים של משטרת ישראל מאותה התקופה מסתכמים בחשדות מבוססים פחות או יותר לקבלת שוחד מסוגים שונים וברמות שונות, אבטחת מועדונים מחוץ לשעות הפעילות תוך שימוש בציוד משטרתי ושאר ירקות ברמת החשדות מרחיקי הלכת בהשתכשכות בג'קוזי מפכ"לי, הבחורים בכחול כאן אצלנו ממש אינם מסתפקים בזוטות כגון אלו. להלן כמה דוגמאות בודדות מן החורים השחורים של המשטרה האוסטרלית, שמסתבר שהיא רחוקה מאד, למרות הצחצוח והנימוס, מלהיות חליפת מדים שכולה תכלת -

בין השנים 1994-1998 גילתה וועדת ווד, וועדה עצמאית מלכותית שהוקמה כפועל יוצא של חקירה משטרתית פנימית, קשר שתיקה מחריד במשטרת ניו-סאות'-וויילס, שנועד להגן על כמה דמויות בכירות מאד בציבור שעסקו באופן רציף ומתמשך בפדופיליה מן הסוג המזעזע ביותר. בין השאר, מופיעה בתיקי הוועדה, טוענים מקורות רשת שונים, עדותו של אב שבנו בן השבע נאנס והגיע למשטרה בכדי להגיש תלונה, שם איים עליו קצין בכיר ברצח באם לא יחזור לביתו ו"ישכח מן העניין". בהמשך כמעט ישיר, גילתה וועדה נוספת, בשנת 2001, כי מחוזים מסוימים במשטרת סידני מעורבים "בהיקף עצום" בסחר הסמים בעיר. כדי לחדד את טיב ההאשמות, השוטרים הסורחים, שמחברי דו"ח החקירה הגדירו אותם כ"פועלים לפני נהלים שגורים שפשו בכוח כולו כאש בשדה קוצים" לא הסתפקו בקבלת שוחד ("מיסוי", בעגת השחיתות המקומית), העלמת עין, הודעה מראש על פשיטות משטרתיות, שחרור עצורים שלא כדין ושאר המחלות בהם חולים שוטרים "רגילים" שסרחו. היזמים הצעירים, חלקם מתחת לגיל שלושים וחלקם וותיקים יותר, בעלי דרגות בכירות ביותר, עסקו בגיוס ספקים, כינון רשתות הפצה ודרדור דילרים "זעירים" לעיסוק בסחר רציני יותר. במלבורן, עיר הנתונה במאבק כנופיות עקוב מדם בין כנופיות ה-old school סטייל ה"סופראנוס" של הפרברים הצפוניים ובין הצעירים המטורפים מן הפרברים המערביים, יוצאי פסי הפצת הסמים של מועדוני הלילה ומכוני הכושר, נדמה כאילו המשטרה היא, בחלקה, כוח צבאי בו עושות הכנופיות שימוש במאבקן, לעיתים עד כדי האשמות ברצח. בין השנים 1999-2001 "נעקרו" משם חמישים שוטרים מושחתים. כתבי אישום הוגשו נגדם וכנגד ארבע מאות (!)שוטרים שהואשמו בעברות נוספות. בתי המשפט, בצעד מפתיע, מסרבים כיום לקבל את תמלילי שיחות הטלפון המרשיעות שהוקלטו במהלך החקירה כחלק מן הראיות, בטענה כי מדובר בהאזנות בלתי חוקיות. החלטה תמוהה משהו, במדינה בה דרשה המשטרה וקיבלה את הזכות לצותת באופן שוטף לשיחותיהם של אזרחים המואשמים בגרימת תאונות דרכים במטרה להוכיח את אשמתם. המשטרה הפדרלית, שמגייסת לשורותיה משורות המשטרה המקומית, מודה כיום, כשישה חודשים לאחר מעצרה והאשמתה של שאפל קורבי בהעברת סמים מסידני לבאלי, אינדונזיה, בעקבות מכתב שנשלח באיחור ממשרדו של ג'וני (בוי) הווארד, כי מזה שמונה חודשים היא חוקרת כנופיית מבריחי סמים שפעלה במחלקת המטענים של שדה התעופה הבינלאומי בסידני ועשתה שימוש בתיקיהם של טיילים שלא היו מודעים לדבר. משפחתה ועורכי דינה של קורבי, שכבר ביקשו בעבר נתונים אודות קיום חקירה אפשרית שכזו ונענו בשלילה, תוהים מדוע החקירה לא הוזכרה קודם לכן, בשלב בו אפשר היה עוד להציג ראיות נוספות. ייתכן והסיבה היא כי העומד בראש אותה כנופיה, מסתבר, הוא לא פחות משוטר פדרלי. תהא אשר תהא הסיבה, לשאפל קורבי זה עלה בעשרים שנות מאסר.

שאפל קורבי. המשטרה הפדרלית, שמגייסת לשורותיה משורות המשטרה המקומית, מודה כיום, כשישה חודשים לאחר מעצרה והאשמתה של שאפל קורבי בהעברת סמים מסידני לבאלי, אינדונזיה, בעקבות מכתב שנשלח באיחור ממשרדו של ג'וני (בוי) הווארד, כי מזה שמונה חודשים היא חוקרת כנופיית מבריחי סמים שפעלה במחלקת המטענים של שדה התעופה הבינלאומי בסידני ועשתה שימוש בתיקיהם של טיילים שלא היו מודעים לדבר.

כל העובדות האלו, בנפרד וביחד, מציירות תמונה לא ממש יפה של המשטרה האוסטרלית. למרות שבפרברים המרוחקים יותר, דרום ומערב אוסטרליה, קווינסלנד (שבשטחה בוצע כבר טיהור מקיף לפני כעשרים שנה) ובשטחים הצפוניים המשטרה אינה מואשמת בחריגות יוצאות מגדר הרגיל, מדובר במשטרת ספר בסופו של עניין, למרות השטח העצום שבשליטתה. ה"אקשן" באוסטרליה, הכנופיות, הסמים, הפשע ולעיתים גם הזנות הלא-חוקית והאלימות הפלילית נמצאים במלבורן ובסידני. שם, למראית העין, היו חלקים נכבדים מן המשטרה מעורבים בחלק נכבד מן הפעילות בעשור האחרון, לעיתים גם פוליטית.

האם ה"טיהורים" האחרונים במשטרת אוסטרליה יסתיימו עם סיום מיצוי דינם של השוטרים הסורחים בוויקטוריה? האם אנחנו נמצאים על סיפה של משטרה טובה יותר, נקייה יותר, חדשה? אולי. אם יקבלו את האזנות הסתר כראיה וירשיעו את הנבלות. השאלות היחידות הן � במי זה יפגע ולמה זה מפריע לממשלת אוסטרליה?

פינת הדובדבן

אם לאמור את האמת, לא שזה מצדיק איכשהו את התנהגותם, לשוטרים כאן, למרות היעדר המימד הביטחוני, החיים לא תמיד קלים. שוטר נהרג בחודש האחרון ואחר הותקף ונפצע תוך נסיעה פרועה של רכב אחר, חזיתית, אל תוך ניידת המהירות שהפעיל, כשנהגים שיכורים, מסוממים או חולי נפש ירדו מהפסים. חולה נפש אחר, שלא אושפז מחמת מה שנראה ככשל בירוקרטי, נורה למוות כשהסתער על שוטרים בסכין שלופה. לכל חברה יש את המחלות שלה, מסתבר, ונותר רק לקוות שאוסטרליה "תמשוך" חזרה לכיוון הפרברים השקטים, המשפחתיים והאהובים של "שכנים שכנים", לפני שיהיה מאוחר מדי. "סליחה, טעינו" � מחלקת ההגירה גירשה, מסתבר, את הגב' ראו, אזרחית אוסטרלית חולת נפש נוספת שנמצאה משוטטת ברחוב, לפיליפינים. האישה, שלא נשאה כל אמצעי זיהוי ולא הצליחה לתקשר עם סביבתה, נמסרה לטיפול מנזר מקומי, ורק מקץ ארבע שנים, כשבעלה האוסטרלי גילה את דבר הטעות ופרסם את תמונתה בכלי התקשורת הבינלאומיים, נמצאה האבידה, השוקלת בימים אלה באם לשוב לאוסטרליה ובאם להגיש תביעה כנגד מחלקת ההגירה, שלא רק גירשה את ראו, אלא אף לא טרחה לשמור רישומים בדבר מקום מסירתה והגורם שלידיו הועברה בפיליפינים. הממשלה, מצידה, הבטיחה דיור ותמיכה במהלך התאקלמותה באם תבחר לחזור. כחלק מתוכנית חדשה לביעור האלימות הגברית המשפחתית ובמטרה להשאיר את הילדים והאם בבית במקרים מועדים לפורענות, תוקצבו שוברים לבילוי לילות במלונות דרכים לגברים אלימים, כדי לאפשר בחינה וטיפול של הרשויות הסוציאליות, תוך הרחקת הגבר וללא צורך בצווי מניעה. האופוזיציה תומכת (אני מרים גבה). בית המשפט בסידני, ברוח ימי הביניים, פסק כי אין ממש בתביעתה של סוזי זאנג, עובדת קזינו מקומי, שפוטרה כי סירבה ללבוש חצאית מיני לעבודה.השופט קיבל את "ראיות" ההגנה לפיהן זאנג הצטלמה לבושה בביקיני לירחון הגברים ההולל fhm כ"הוכחה" לכך כי לא הייתה לתובעת רתיעה קודמת מחשיפת רגליה בציבור (נו, באמת. אפשר לחשוב שהקזינו שילם לה כמו fhm). העובדה שמן הגברים בצוות לא היו כל דרישות לבוש מיוחדות לא הרשימה את כבוד השופט. מרצה בכירה אחת ממחלקת העסקים, העבודה והלימודים הארגוניים באוניברסיטת סידני מביעה את מורת רוחה ורוחי. "אנחנו בשנת 2005," היא ביקשה להזכיר לכבודו. וג'וני? מה יהיה עם ג'וני? מתי הוא הולך הביתה? גם פיטר קוסטלו, שר האוצר והמועמד היחיד למשרת ראש הממשלה מטעם הקואליציה, רוצה לדעת. עכשיו, לאחר שסיים עם התקציב החדש, הוא מוכן ומזומן לקבל אליו את המושכות המובטחות, אלא שג'וני מסרב לשחרר תאריך, בתואנות קלושות של מקורביו בדבר "הלבנת פניו ברבים בהודעת פרישה לפי דרישה". �שטויות," עונים המקורבים של קוסטלו. "זה בדיוק מה שעשה בלייר באנגליה, אפילו לפני הבחירות, וזה לא גרע מערכו ומערך מפלגתו. הקלף הכי חזק של ג'ון הווארד הייתה תמיד יכולתו להותיר את כולם מנחשים. אף אחד לא יודע מה הוא יעשה ומתי". אבל הפעם, הם אומרים, הוא קצת מגזים, ובעיקר מפר את הבטחתו, לפיה לא יישאר בתפקידו בניגוד לרצון המפלגה הליברלית. יאללה, זוז כבר. סוכנויות ההימורים טוענות שהישארותו של הווארד בראש המפלגה, לפי הימורי הציבור, שווה כחמישה סנט. לא משהו. "העולם מצחיק, אז צוחקים" � איש אחד שלא הספיק להתאושש כראוי מחגיגות הלילה שעבר לפני הנסיעה לשדה התעופה בקנברה, בירת אוסטרליה, נפל קורבן לחקיקה החדשה וההיסטרית בתחום אבטחת נתיבי התעופה. לשאלה "האם יש במטענך חומרים דליקים או חומרי נפץ?" ענה הטומטום "לא, רק קוקאין ורובים". זה עלה לו בשבע מאות וחמישים דולר, שנה מאסר על-תנאי והמון פדיחות בשדה.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת זיו מגן