אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אלברט שוויצר ואורי שוורצמן


אורי

אורי שוורצמן – צילום וזכויות : לימור שריר

אלברט שווייצר, תיאולוג, פילוסוף, מוסיקאי מחונן, רופא שהקדיש חמישים שנים מחייו לבית החולים שהקים בגאבון שבאפריקה המשוונית וחתן פרס נובל לשלום על פועלו היה כבן שלושים כאשר הניח מישהו קונטרס על שולחן הכתיבה שלו שבו סופר על המחסור ברופאים במושבה הצרפתית. מאז החליט שוויצר לנטוש הכול ולהקדיש את שמונה השנים הבאות ללימוד רפואה כדי לצאת לגאבון. הוא נשא לאישה את בתו של המרצה להיסטוריה היהודי באוניברסיטת שטרסבורג בה למד, פרופסור בראסלאו, שהחליטה ללמוד בקורס לאחיות כדי להכשיר עצמה להצטרף למסעו.אורי שוורצמן היה כבן שלושים בסיום הסטאז' ולפני ההתמחות בפסיכיאטריה כשהחליט לנסוע לאפריקה. הוא שמע על רופא גנאי בשם וויליאם שגודל בילדותו על ידי נזירות ביער בגאנה, טלפן אליו וביקש לעבוד שם כרופא ביערות הגשם. וויליאם הפגיש אותו עם הבישוף של המחוז המערבי של גאנה וזה שלח אותו לבית החולים האומלל והעני ביותר בכל המחוז. הרופאים הגנאים שנולדו שם על מצע של זבל לתרנגולות, לא החזיקו מעמד וברחו ממנו. הובטח לו שיפגוש שם רופא גנאי שיחנוך אותו אך הרופא נעלם עוד לפני שהגיע ואורי שוורצמן נשאר לגמרי לבדו אחראי על חצי מיליון תושבים. מאז החל מסעו המרתק של אורי המשמש זה השנה הרביעית יחד עם אשתו בריטה, כירורגית ילדים, כרופא באזור יערות הגשם בגאנה.את בריטה, רופאה גרמניה, פגש שוורצמן בגאנה כששהתה שם לאותה המטרה עצמה. כיום הם מתגוררים יחד עם שלושת ילדיהם בכפר קטן בחבל האשנטי שבמרכז גאנה ומטפלים בצוותא באחת האוכלוסיות הנחשלות והעניות ביותר בעולם. מאז אף החל מסעו לחיפוש אחר משמעות בחייו- לחיפוש אחר "מימד של עומק" כפי שהוא מכנה זאת.ביתם בכפר נחשב מפואר לעומת המקומות שבהם התגוררו במסעותיהם הקודמים ביערות הגשם של גאנה. בית אבן פשוט החוסה בצל עצי צפצפה אפריקאיים עם שבע תרנגולות ונחשים בחצר שבמרכזה פינת בישול ובאר ויש אפילו חשמל שלדבריו רוב הזמן לא מגיע ולומדים לחיות בלעדיו.הם שוהים שם מטעם עצמם, כעמותה ללא מטרת רווח וחיים מתרומות ומחסכונות אישיים. הפרויקט שהקימו בגאנה, מרפאה ניידת עם ציוד רפואי עולה, להם כ-80,000 דולר בשנה. במרפאה הניידת ישנו אגף פסיכיאטרי עליו אחראי הוא עצמו ואגף לכירורגית ילדים המנוהל על ידי אשתו. על התורמים נמנית עמותתו צדקה בשבדיה, חברת לופטנזה וארגונים גרמניים. חברת stl הישראלית שבראשה רפי אדרי ופועלת בגאנה תורמת אף היא. החברה עוסקת בבניית רשתות ביטחון ובפרויקטים שונים של בניה. ישנו אף תורם ישראלי פרטי שמעדיף לשמור על אנונימיות.אוכלוסיית גאנה מונה 23 מיליון בני אדם המטופלים על ידי 2000 רופאים שיושבים ברובם בעיר הבירה אָקרָה ורופאים בודדים המטפלים באוכלוסיית הפריפריה. באופן כללי ישנם מעט מאוד רופאים מומחים בגאנה שרובם בני המשפחות האמידות המתחנכים בערים בבתי ספר לרפואה בעלי רמה גבוהה. לימודי הרפואה הם בשפה האנגלית ומהר מאוד הם מהגרים לארה"ב, אנגליה ואוסטרליה ונשארים שם לצמיתות. יש להדגיש שמשכורתו של רופא מומחה עירוני בגאנה עשויה להגיע ל-700 דולר לחודש בעת שבקליבלנד משכורתו עשויה להגיע ל-10,000 דולר לחודש. עד שאורי ובריטה הגיעו לגאנה, אומר ד"ר שוורצמן, הייתה שם כירורגית ילדים אחת בלבד ורק ארבעה פסיכיאטרים פעילים שישבו כולם בעיר הבירה. כירורגים נדירים מאוד בפריפריה כמו גם רופאים פנימיים. החולים בפריפריה הסובלים ממחלות אופייניות כגון מלריה, קרצינומה של הקולון, אפילפסיה, בורקיט לימפומה או כוויות לא מסוגלים להגיע לבתי החולים בעיר הבירה גם בשל הריחוק הרב וגם בשל מחיר הנסיעה שבשל העוני הקיצוני הם אינם מסוגלים לעמוד בו. נדרשים יומיים של נסיעה בטרוטרו- רכבים מסחריים כמו מרצדס 207 סטשן שהופכים אותם לכלי תחבורה באמצעות פתיחת חלונות בגג. בטרורו מעבירים יחד עם האנשים גם כבשים וחזירים. המסע עצמו עשוי לעלות 10 דולר ובנוסף יש לשלם לבית החולים ולרופאים עובדה ההופכת את הפנייה לעזרה רפואית עירונית לבלתי אפשרית מבחינתם. לעתים הם עושים מסע של לילה שלם ברגל עם ילד גווע וכשמגיעים לבית החולים לא מוצאים שם רופא מספר שוורצמן.בגאנה כיום מתים מדי שנה כ-510,000 ילדים ממלריה. הילדים מגיעים מאוחר מידי לטיפול כשהם במצב של תת תזונה ולא תמיד הם מקבלים את התרופות הנכונות. חלק מהתרופות הן ישנות כשהפרזיט מפתח עמידות נגדן. בכפרים הללו יש לאם שישה ילדים בממוצע מסביר אורי ומצב שכיח הוא שכל יום מישהו אחר מהם קודח ממלריה. הנסיעה מהכפר לבית החולים המיסיונרי אורכת שעות, עולה ביוקר ובאותו זמן האם שהיא מפרנסת עיקרית לא יכולה לצאת לעבוד בשדה. על האם להחליט מתי להניח לילד לעבור את המלריה ללא טפול ומתי לקחת אותו לרופא. הגברים לעתים נעלמים לאחר לידת הילדים או שהם שותים לשוכרה וכל העול מוטל על הנשים.בגאנה עדיין אין משאבים להשקיע באמצעי מניעה כדי להקטין את הילודה. מחלות אופייניות נוספות שם הן איידס, שחפת, ציסטומיאזיס, מחלות הנובעות מתולעים למיניהן וסיבוכים של תת תזונה. נתקלתי במקרים רבים מאוד של ילדים עם תת תזונה כללית בעלי בטן נפוחה, שרירים מדולדלים, נשירת שיניים עור יבש ושיער בצבע חלודה. לילדים האלה הבעה קשישה והם חשופים למחלות בשל מערכת אימונית ירודה.בשנים האחרונות התחילו להכניס חוק ביטוח רפואי ממלכתי המכסה רק מקרים אקוטיים כגון: טיפול למלריה, טיפול אנטיביוטי, ניתוחים קיסריים, ניתוחי אפנדיציטיס ולידות. לעומת זאת טיפולים כרוניים, טיפול בגידולים סרטניים ובורקיט לימפומה וכן בדיקות א.א. ג למשל לא מכוסים.המרפאה הניידת של אורי ובריטה מנסה להעניק כיסוי רפואי לאזור נרחב. היא עובדת בשיתוף עם בית חולים מיסיונרי קתולי שהוקם על ידי האירים וכיום הוא בשליטה גנאית. בכל יום הם יוצאים לכפר מרכזי אחר שנמצאת בו מרפאה כלשהי וכל הכפריים מסביב מתנקזים אליו. אורי ובריטה מנסים לחזור ולבקר בכל כפר כזה פעם ב2-3 שבועות עד פעם בחודש. הם אוספים את כל החולים הספציפיים שלהם כאשר אורי עוסק בחולים הפסיכיאטרים ובריטה אוספת את כל הילדים שמצבם מצריך התערבות כירורגית. לפעמים הם גם מיילדים כאשר מרפאת הכפר מאכלסת מיילדת או אח או עובד בריאות שקיבל הכשרה רפואית קצרה. לעתים הם מטפלים במחלות כלליות כולל בשברים ובכוויות. המצבים הכירורגיים הנפוצים ביותר אומר שוורצמן הם מומים מולדים והרניה אומבליקלית המצויה ב-100 אחוזים מהילדים. שוורצמן מציין שאין הסבר לכך בספרות הרפואית והוא משער שיתכן וישנה השפעה לתת-תזונה הנפוצה בכפרים הללו ואולי למרכיב גנטי. בסקר של מומים מולדים שעשתה בריטה היא גילתה ב-100 אחוזים של המקרים הרניות אומבליקליות ענקיות. בילדים מגיל שישה חודשים ואילך נתקלה בריטה גם בהרניות אינגווינאליות ענקיות. כמו כן נפוצות באזורים אלה מחלת הירשפרונג ואטרזיה אזופגאלית.בריטה מנתחת את החולים הללו בבית החולים המיסיונרי. התנאים בחדר הניתוח שם אינם דומים לתנאים שאנו רגילים להם בבתי החולים בארץ או בארצות מערביות. רוב הניתוחים נעשים ללא תאורה בשל מחסור בחשמל. פותחים את החלון לרווחה כדי שיכנס אור. אין מנורות מצח ואין גם בטריות למנורות מצח. אין מכונת הנשמה ומנשימים באמצעות אמבו ובמידה והמנותח זקוק תנאי הנשמה מיוחדים- מוותרים עליו. בחצר בית החולים ישנה באר שניתן לשאוב ממנה מים ברציפות. תוך כדי ניתוח בריטה מפנה את הנמלים שחודרים למיטת המנותח. כלב השייך לאחד הרופאים הגנאים נכנס ויוצא מחדר הניתוח ובחצר מהלכות תרנגולות.יש חסר גדול בתרופות כיוון שחברות התרופות העולמיות כולל חברת טבע הישראלית חוששות מפני תביעות במקרים של תופעות לוואי. אורי ואשתו ביקשו מחברות התרופות שיספקו לאזורים אלו תרופות שפג תוקפן אך נתקלו בסירוב מאותה הסיבה.במסגרת טיפולו בחולים הניאורו פסיכיאטרים בגאנה נתקל ד"ר שוורצמן במקרים רבים של אפילפסיה ושיתוקים: המיפרזיס והמיפלגיה וזאת לדבריו בשל השכיחות הגבוהה באזורים אלה של מלריה מוחית ומנינגו אנצפליטיס. חלק גדול של החולים לא שורדים את המלריה המוחית ומי ששורד נותר פגוע. ישנה שכיחות גבוהה של ילדים עם פיגור שיכלי, אוטיסטים, חולים פסיכוטיים ודיכאוניים פוסט טראומטיים שמגיעים מצפון גאנה ומארצות סמוכות- אלה שנמלטו מליבריה ומסיירה ליאונה- מקומות בהם פרצו מלחמות אכזריות בעזרת כלי נשק שמסוקים על ידי מדינות מערביות וגם על ידי מדינת ישראל. שאלתי את ד"ר שוורצמן מה ההבדל בשכיחות מחלות הנפש לסוגיהן בגאנה ובמערב אפריקה לעומת שכיחותן בעולם המערבי ובארץ. ד"ר שוורצמן מסביר שישנן כמה מחלות שנבדקו. ארגון הבריאות העולמי (who ) בדק ונוכח שהשכיחות של סכיזופרניה היא של 1% מהאוכלוסיה בכל הציוויליזציות ללא קשר לתרביות. עובדה זאת מעידה לדבריו על המרכיב הביולוגי הדומיננטי של המחלה. גם לגבי דיכאון לא נמצאה שכיחות יתר בגאנה ושכיחות של 15% מופיעה בכל האוכלוסיות בתרבויות השונות שנבדקו.ההבדל לדברי ד"ר שוורצמן הוא הסימפטומים של המחלות הללו. לדוגמא- חלק מהותי מהתרבות המערבית הם מחשבות אובדניות וניסיונות אובדניים. 10% עד 15% מהחולים הדיכאוניים בעלי מחשבות אובדניות בארצות המערב יסיימו את חייהם בעוד שבאפריקה % זה הוא זניח.מדוע בתרבות האפריקאית יש אחוז כל כך נמוך של אובדנות שאלתי. אולי נוכל להסיק מסקנות מהעובדה הזאת ואף נוכל לנקוט באמצעים להורדת התמותה ממחלות אלה במערב?ד"ר שוורצמן מצביע על שני הסברים: האחד תלוי לדבריו באלמנט הדתי-שבטי. בתרבות המסורתית של אפריקה האובדנות נחשבת למוות מביש. היא לא רק מביישת את האדם הספציפי אלא גם מונעת ממנו להגיע לארץ של האבות הקדומים על פי אמונתם.ההסבר השני, נעוץ לטענת שוורצמן, במערכת התמיכה המשפחתית והשבטית המאוד מפותחת באפריקה. החולים הדיכאוניים מעולם לא נותרים לבדם. המשפחה מקיפה אותם, מטפלת בה במסירות ולא נותנת להם לחוש חסרי ערך. חולים כאלה מטופחים, רחוצים, מגולחים ובני המשפחה אף לוקחים אותם עימהם לטקסים שבטיים.מושג המחלה שונה לדברי ד"ר שוורצמן באפריקה לעומת זה שבתרבות המערבית. המחלה נחשבת באפריקה כפגיעה בהומיאוסטאזיס של גוף האדם אך באפריקה אין מבדילים בין מחלות נפש כגון סכיזופרניה למשל לבין מחלות גופניות מובהקות כמו יתר לחץ דם. מבחינת האפריקאים קרצינומה של הקולון וסכיזופרניה זה היינו הך. גם האטיולוגיה למחלות הנפשיות והפיזיות דומה לדעתם.עבור האפריקאים על האטיולוגיה נמנים 1. הכישוף ו-2. הפרת הטאבו של השבט למשל גניבה, משכב עם קטינות. בגאנה רווח המנהג שיום אחד בשבוע לא יוצאים לעבוד בשדה כדי לפייס את האבות הקדומים. האבות הקדומים באפריקה הן דמויות מוסריות. כשאחד ההורים נפטר הוא עובר על פי אמונתם לארץ האבות הקדומים שם הוא נשאר בקשר עם המשפחה כדמות על. הוא מסוגל גם לכעוס ולהעניש על התנהגות בלתי הולמת כגון ריב בין אחים על ירושה. לפי המסורת האפריקאית המוות הוא רק נקודה ברצף שבסופה אתה מצטרף לאבות הקדומים שלך, בתנאי שחיית חיים מוסריים ולא התאבדת, אומר שוורצמן. ישנם חוקים שבטיים קבועים לגבי ירושה ועל כן סכסוכים אלה הם לא בנמצא. באפריקה, אומר שוורצמן, הטיפול המחלות מתאים לאטיולוגיה: צריך לפייס את האבות הקדומים. יש לגשת אל הכוהן המסורתי המאבחן את המחלה ומפייס אותם באמצעות טקסי קורבן. באפריקה פגיעה במשפחה מתפרשת כפגיעה בכפר, בשבט וביקום כולו כאילו הרסת את ההרמוניה של היקום כולו. סוגי הטיפולים האפשריים באזורים הללו הם לדברי ד"ר שוורצמן כדלקמן:טיפול על ידי הכוהן המסורתיטיפול על ידי הרופא המערבי טיפול על ידי הרבליסט בצמחי מרפא חלקם מבוצע על ידי הכוהן המסורתי.יישור עצמות ללא רנטגן, ct או mri כאשר האפריקאים פונים למי שהם מאמינים בו.conversion - כאשר מופיעים סימפטומים נאורולוגים שלא מוצאים להם סיבה גופנית כמו למשל עיוורון היסטרי- הם פונים או לכומר נוצרי או לכוהן המסורתי. הפתרון בהיסטריה היא סוגסטיה המבוצעת על ידי המטפלים הללו כאשר האפריקאים לא שמעו על פרויד מדגיש אורי.תפקידי כפסיכיאטר, הוא מוסיף, הוא רק אחת האפשרויות הטיפוליות. זה לא מעלה או מוריד את ערכי כמטפל והבחירות של האפריקאים קשורות לתרבות, לאמונה וליעילות המטפל. בגאנה אני נחשב כיעל לטיפול באפילפסיה ללא eeg.אני משתמש בתרופות כגון פנוברביטל, דיאזפם וגם טגרטול הנחשבות במערב כתרופות ישנות אך בגאנה אין תרופות מהדור החדש ושיעור ההצלחה עם התרופות הישנות הללו הוא גבוה מאוד- כ-90% .לי ולבריטה ישנם כיום כ-4000 חולים. מספר החולים האפילפטיים המטופלים על ידי נע בין 400 ל- 500.אורי שוורצמן, אני שואלת, חזרת להיות רופא כפרי בן דמותו של זה המתואר בספריהם של קפקא וצ'כוב?יש בזה משהו הוא עונה. כפר ניימבצ'רה אנחנו אהודים מאוד. הכפר הזה מנותק לחלוטין מהדרך הראשית. כשבריטה ואני הגענו לראשונה למקום נערכה בו במקרה אסיפת גברים כך שיכולנו להציג את עצמינו. בכפר יש בניין מרפואה המט ליפול והאחות היחידה ששרתה שם נמלטה ממנו לפני שתיים עשרה שנים. מסתבר ששבוע לפני שהגענו נפל ילד למדורה. לא היה זה אפשרי לפנות אותו לבית החולים המיסיונרי והוא נפטר מכוויות. פעם בשבועיים אנו מגיעים עם המרפאה הניידת לכפר הזה. הדרך מדהימה ועוברת ביערות הגשם. יש לינו קשרים הדוקים עם הצ'יף ועם המשפחות וגם ילדתנו נגדולה אמרל ( שמשמעותו פרח בשפת המקום) עברה שם בגיל שתיים עשרה את טקס החניכה. לטקס שלה הגיעו כפריים מכל האזור כביטוי להכרת תודה.העבודה באפריקה נותנת לי משמעות קיומית. החיים באפריקה מנטרלים את תחושת האומניפוטנטיות שלנו. הם מלמדים אותי על המגבלות שלי. מדי יום יש כאן תזכורת כואבת של מוות, מחלות חשוכות מרפא מגבלות תרבותיות.ד"ר שוורצמן האם אין עניי עירך קודמים? מדוע הרחקת עד גאנה?הסבל שם הוא ענק והצרכים עצומים. העוני הוא בלתי נסבל. חלק מהקושי נובע מהעובדה שהממשלות באפריקה הן אימפוטנטיות ומושחתות ומי שעודד אותן לכך הוא המערב. מצב זה החל עוד בתקופת המלחמה הקרה עת ששיחדו ממשלות כדי שיתמכו בצד הנכון. המצב נמשך כיום בשל שליטה של חברות מסחריות גדולות. יש לזכור אף שהצבא הישראלי מימן ממשלות אכזריות באפריקה כמו זאת של אידי אמין. ההתנשאות של האדם הלבן על אפריקה שורשיה נעוצים עוד מימי הפלישה האירופית לאפריקה במאה החמש עשרה. היא התבטאה בסחר עבדים, ניצול תושבי אפריקה והרס של תרבות שעל מנת להצדיק אותה נבנתה מערכת גזענית. השליטה במשאבים של המדינה תוך ניצול תושביה נמשכים גם היום. מצב הסיוע של מדינות העולם לאפריקה הוא עגום. חלק מהכסף נעלם לכיסיהם של מנהיגים מושחתים וחלק משמש למשכורות של פקידים. כשתרמו מאה מיליון דולר לאפריקה- הכסף שימש למימון משכורות של פקידים דנים ואדמיניסטראטורים שיושבים בקופנהגן או באיזשהו מרכז באפריקה אך האדם הפשוט נותר עני מתמיד. לכאורה השקיעו סכומי ענק במערכת ההסברה וחינוך בנושא מחלת האיידס אך שכיחות האיידס באפריקה דווקא עולה חלק בשל כישלון אפריקאי וחלק בשל כישלון המערב . האם אינך חש תחושה של בדידות חברתית בגאנה?לא. יש לנו חברים רבים מקרב הקהילה הישראלית שחיים בעיר הבירה עליהם נמנים אנשי עסקים ומהנדסים שעובדים כאן. יש לנו גם חברים גנאים משכילים: רופאים, כמרים, גננות ומורים. אתה חי עם אשתך ועם שלוש בנותיך באפריקה המשוונית. כיצד החיים בגאנה משפיעים על ילדיך?בתי הבכורה אמרל היא כיום בת שלוש עשרה, אבנה בת שמונה וינאי בן ארבע. הם לומדים בבית ספר גנאי ואנגלית שם היא השפה הרשמית אך הם מדברים גם את שפת המקום- טווי ולמרבית הפלא הם לא רוצים לחזור ארצה.נראה לי שילדיי לומדים להתייחס בצורה אחרת לצבע העור השחור ולשוני, להכיר את העוני ואת הקיום באווירה תרבותית שונה וזאת חוויה שיישאו עימהם לכל חייהם.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת לימור שריר