|
 אנחת הרווחה של חברי הקונגרס הדמוקרטיים בעקבות תוצאות הבחירות לסנאט במדינת מסצ'וסטס הדהדה בכל רחבי ארה"ב. במחי קלפי הם נפטרו מהצורך להצביע עבור הצעת חוק המנוגדת לרוחו של רוב ציבור בוחריהם, הצעת חוק שהתמיכה בה עלולה היתה לעלות להם במושבם בקונגרס. בוחרי מדינת מסצ'וסטס הוציאו עבורם את הערמונים מן האש. אובדן הרוב המיוחס שהיה לדמוקרטים בסנאט מאפשר לרפובליקנים למנוע הצבעה על החוק הזה, וללא אישור הסנאט לא ניתן להעביר את החוק, לפחות לא בלי להכניס בו שינויים שיענו על דרישות של הרפובליקנים. לחברי בית הנבחרים הדמוקרטים שנאלצו להצביע עבור החוק בעל כורחם בעקבות מערכת לחצים חסרת תקדים שהופעלה עליהם ע"י היו"ר ננסי פלוסי (החוק אושר בבית הנבחרים על חודו של קול) באה עדנה. עכשיו הם לא יצטרכו להסביר בנובמבר במחוזות הבחירה שלהם מדוע הם פוחדים מננסי פלוסי יותר מאשר מבוחריהם.
תוצאות הבחירות לסנאט במדינת מסצ'וסטס הן סטירת לחי לאובאמה, סטירת לחי מצלצלת. אם היה צורך בהוכחה עד כמה מדיניותו של אובאמה, ובמיוחד ה"רפורמה" במערכת הבריאות אותה הוא מנסה לכפות על הציבור האמריקאי, אינן מקובלות על הרוב, בחירתו של רפובליקני לסנאט במדינה שאף אחד מנציגיה בקונגרס איננו רפובליקני ושכבר למעלה מ 50 שנה לא שלחה נציג רפובליקני לסנאט, מדינה שבה מספר הבוחרים הרשום כדמוקרטים הוא למעלה מפי שלוש ממספרם של הרשומים כרפובליקנים, ספקה את ההוכחה הזאת.
אובאמה זכה לפני שנה בבחירות במסצ'וסטס בפער של יותר מ 20 אחוז. בין 50 המדינות המרכיבות את ארה"ב אין מדינה שאפשר להגדיר אותה כיותר "דמוקרטית" מאשר מסצ'וסטס. בנוסף לגיוס כל ה"תותחים" של המפלגה, אובאמה הניח את היוקרה האישית שלו על המאזניים והתערב במסע הבחירות לטובת המועמדת הדמוקרטית בשלב שבו כבר היה ברור שהיא עומדת לנחול תבוסה. חברות הביטוח ויצרני התרופות התגייסו לאיסוף תרומות למימון מסע הבחירות של המועמדת הדמוקרטית. ואף על פי כן, ולמרות הכל, הבלתי צפוי קרה – הדמוקרטים אכלו אותה.
הפגיעה האישית באובאמה, והנזק המוראלי שנגרם למפלגה הדמוקרטית הם לאין שיעור. התבוסה שהם נחלו בבחירות האלו היא הרבה יותר צורבת ממה שזה נראה במבט שטחי. כדי לתת לקורא הישראלי מושג על מימדי הפגיעה בדמוקרטים, תארו לכם מצב בו בבחירות בארץ "ישראל ביתנו" – מפלגתו של ליברמן – זוכה ברוב הקולות בקיבוץ מרחביה. לפני פחות משנה כל הפרשנים, המומחים והמייבינים ספדו למפלגה הרפובליקנית וניבאו לה דורות של מפלגת מיעוט. כנראה שלא רק אני מפספס בתחזיות הבחירות שלי. הדמוקרטים יכולים להאשים רק את עצמם כי, כפי שמקובל לאמר כאן, הם ירו לעצמם ברגל. בשנת 2004 הם שינו את החוק במדינת מסצ'וסטס לפיו המושל ממנה סנאטור במקום סנאטור שנבצר ממנו להמשיך לכהן (זה היה כשקרי התמודד על הנשיאות, והם התכוננו לאפשרות שהוא יזכה) וקבעו שיש לקיים בחירות. עד לפני פחות מחודשיים, אף אחד לא העלה בדעתו שהם עלולים להפסיד בהתמודדות על המושב הבטוח של קנדי. זה מה שנקרא סוף מעשה בחוסר מחשבה תחילה – אין "בטוח" בחיים, ועל אחת כמה וכמה לא בפוליטיקה. אלמלא השינוי בחוק שנעשה לצורך רגעי, ובדיעבד התגלה כמיותר, הצרה הזאת לא היתה מתרגשת עליהם.
תוצאה ישירה של המפלה האלקטורית היא שיותר לא ניתן יהיה למכור את הלוקש אודות "מיעוט קולני" של גזענים/קיצונים ימניים/פאשיסטים המוסתים ע"י הרפובליקנים (במדינת מסצ'וסטס המנגנון המפלגתי של הרפובליקנים למעשה בכלל לא קיים). ייתכן שיעבור קצת זמן עד שהמסר ייקלט בבית הלבן ובקרב ההנהגה של המפלגה הדמוקרטית, אבל חברי המפלגה בקונגרס קוראים כבר את הכתובת על הקיר. ההתנגדות למדיניותו של אובאמה היא אמיתית, ו"מסיבות התה" משקפות את עמדותיהם של חוגים רחבים בקרב ציבור המצביעים. הבחירות של נובמבר אינן כל כך רחוקות, וחברי הקונגרס שצריכים לעמוד לדין הבוחר בעוד עשרה חודשים לא שוכחים את זה.
אבל לא הכל אבוד, יש דרכים למזער את הנזק, לפחות בטווח הקצר אם לא לאורך זמן. הדמוקרטים יכולים עדיין להעביר את ה"רפורמה" במערכת הבריאות למרות התבוסה האלקטורית. בפני הדמוקרטים עומדות שתי דרכים באמצעותן הם יכולים לעקוף את רצון הבוחר. בשתי הדרכים מדובר ב"תרגיל מסריח", אבל זה יהיה חוקי.
הדרך הראשונה היא למנוע הצבעה על החוק בסנאט. תהליך החקיקה בארה"ב מחייב שכל חוק צריך להיות מאושר בנוסח זהה בשני בתי הקונגרס. מאחר ובחקיקה הראשונית יש כמעט תמיד הבדלים בין הנוסחים המתקבלים בשני הבתים, בעקבות האישור הראשוני מוקמת "וועדת גישור" שתפקידה לסלק את כל הפערים, ולהגיע לנוסח משותף אותו יש לאשר בהצבעות חוזרות בשני הבתים. הפערים בין הנוסחים של ה"רפורמה" במערכת הבריאות שאושרו בסנאט ובבית הנבחרים הם מהותיים, ומלאכת הגישור היא לא טריוויאלית גם כשהמחלוקות הן בין הדמוקרטים לבין עצמם. בנושא ה"רפורמה" במערכת הבריאות הדיונים מתנהלים בחדרי חדרים בלי שלאיש יהיה מושג על מה שהולך שם, אבל ממעט ההדלפות משתמע שהם כנראה מתקשים למצוא מכנה משותף. בזכות הרוב המכריע שיש לדמוקרטים בבית הנבחרים, ובזכות הרוב המיוחס שהיה להם בסנאט הדמוקרטים יכלו להרשות לעצמם להוציא את הרפובליקנים מהתמונה. תוצאות הבחירות במדינת מסצ'וסטס טרפו לדמוקרטים את הקלפים, ועכשיו זה "משחק חדש". סכומי העתק שהושקעו בשיחוד סנאטורים דמוקרטיים "מתנדנדים", תשלומי האתנן לחברות הביטוח ולייצרני התרופות על מנת לקנות את תמיכתן ב"רפורמה", מיליארדי הדולרים ששולמו לאיגודים המקצועיים כדי להסיר את התנגדותם לתוכנית, כל אלה הם כרגע השקעות שעשויות לרדת לטמיון. את זה ננסי פלוסי איננה יכולה להרשות. ההתבטאות האחרונה שלה בנושא היתה ש"החוק יעבור ויהי מה". מה שכנראה עומד לקרות הוא שננסי פלוסי תדרוש מחברי בית הנבחרים הדמוקרטים לאשר את נוסח החוק שהתקבל בסנאט כלשונו. במקרה כזה הצבעה בבית הנבתרים תספיק ולא יהיה צורך בהצבעה חוזרת בסנאט. זה לא פשוט כמו שזה נשמע כי כמה מהסעיפים בנוסח החוק שאושר בסנאט הם בבחינת ייהרג ובל יעבור בעיני האגף הרדיקאלי של הדמוקרטים בבית הנבחרים. ננסי פלוסי תזדקק לכל יכולת ה"שיכנוע" שלה כדי להעביר את זה. אפשר לסמוך עליה שהיא כבר תמצא את הדרך, וקרוב לוודאי שהיא גם תצליח בסופו של דבר. שאלה פתוחה היא אם היא תוכל לעמוד בלוח הזמנים שאובאמה קבע – להביא את החוק לחתימה לפני מועד הנאום לאומה בחודש הבא. הסיכויים שזה יקרה אינם נראים וורודים במיוחד.
הדרך השניה העומדת בפני הדמוקרטים היא פשוט למנוע מהסנאטור החדש להגיע לסנאט. זה תרגיל יותר מסריח מהקודם, אבל גם הוא בהחלט בר ביצוע. תוצאות הבחירות חייבות להיות מאושרות ע"י רשם הבחירות של מדינת מסצ'וסטס (שהוא כמובן דמוקרט) ועד שהוא מאשר אותן, בחירתו של הסנאטור אינה תקפה. לא נראה לי שאם הצורך יתעורר הדמוקרטים יתקשו למצוא סיבות טכניות לעכוב את האישור עד לאחרי מועד ההצבעה על החוק בסנאט.
כך או כך, עם אישור ה"רפורמה" ובלעדיה, מעבר לטווח המיידי הדמוקרטים יצטרכו להתמודד עם המציאות הפוליטית החדשה. השאלה לפיכך היא כפי שהצגתי אותה בכותרת המאמר – מה הלאה? תתכנה שתי אפשרויות.
האפשרות האחת היא שאובאמה ימשיך במדיניות בה נקט במהלך השנה הראשונה לכהונתו, מדיניות שגובלת בארוגנטיות וזלזול בכל מי או מה שעומד בדרכו. זה אומר המשך "דחיפת" האג'נדה שלו תוך התעלמות מההתנגדות בציבור, אי שיתוף פעולה עם המפלגה היריבה וקביעת סדרי עדיפויות שאינם מתחשבים במציאות. אם לשפוט ממה שהלך בשנה הזאת, תפארתו לא תהיה על הדרך הזאת. אם ננסי פלוסי לא תצליח ל"כופף" את ידיהם של מספר מספיק מבין חברי בית הנבחרים ולא "תספק את הסחורה" של ה"רפורמה" במערכת הבריאות, אובאמה יגיע למועד הנאום לאומה עם אפס הישגים. הדבר היחיד שהוא הצליח להעביר עד היום היה "חבילת התמריץ" שמלבד בזבוז של כמה מאות מיליארדים דולרים, אף אחד לא יודע על מה הם הוצאו. לכלכלה האמריקאית זה לא תרם כלום, והאבטלה – שהיא אולי המדד הכי רלוונטי למצב הכלכלי – ממשיכה להיות בתחום הדו ספרתי (זה אחרי שהמספרים עברו מסג' בידי הספינרים של הבית הלבן). למעשה ה"הישג" הממשי היחיד עליו הוא יוכל להצביע יהיה עצירת הבניה בהתנחלויות ביהודה ושומרון . . .
במאמר קודם, "הטרור בפרספקטיבה של שנת 2009" (1 בינואר, 2010), הבאתי את הדוגמא של הנשיא טרומן שעל שולחנו היה מוצב שלט עליו נאמר "הכדור נעצר כאן" (The buck stops here) – מטאפורה מעולם הכדורגל האמריקאי. אובאמה רואה מול עיניו כנראה את משחק הרוגבי ממנו נגזר הכדורגל האמריקאי. ההבדל בין רוגבי לבין הכדורגל האמריקאי הוא שברוגבי לשחקנים מותר למסור את הכדור לאחור בלבד. זה מה שאובאמה מנסה לעשות כל הזמן – הוא "מוסר את הכדור" (מטיל את האחריות) אל קודמו בתפקיד. זה היה במקום אולי בשניים שלושת החודשים הראשונים לכהונתו. היום, למעט עדת חסידים שוטים, אין לסחורה הזאת הרבה קונים. במאמר מוסגר אני חייב לציין שדווקא בין חסידי אובאמה בישראל ישנם כאלה המחזיקים בגישה הזאת עד היום (אחד מהם, המוכר לי, מתגורר משדה בוקר ומשם הוא רואה ויודע את מה שכל 435 חברי בית הנבחרים ו 100 הסנאטורים בוושינגטון אינם רואים . . .) מה הם יגידו בעוד שלוש שנים? גם אז הסיסמה תהיה "בוש אשם"?
האפשרות השניה היא שהדמוקרטים ואובאמה ילמדו ממה שקרה בתקופת קלינטון. קלינטון זכה בפער גדול בבחירות לנשיאות בשנת 1992. הוא ניסה לדחוף בכוח אג'נדה שאולי לא היתה קיצונית כמו זאת של אובאמה, אבל היא לא היתה לרוחו של הציבור. קלינטון גם הסתפק ביעדים קצת יותר צנועים ולא ניסה לעשות בבת אחת את הכל. בכל זאת, זה הספיק להביא לתבוסה מוחצת של הדמוקרטים בבחירות של 1994, בהן הם איבדו את הרוב בבית הנבחרים ובסנאט. לקח לדמוקרטים 12 שנים להתאושש מהמפלה הזאת. קלינטון קרא את הכתובת על הקיר, "שינה כיוון", ירד מהעץ וזכה בקלות בתקופת כהונה שניה בבחירות של 1996. לאור התקדים הזה, המפלה הנוכחית במדינת מסצ'וסטס היא ברכה לאובאמה, כי היא נותנת לו שנה נוספת לעשות את השינויים הנדרשים. הוא לא צריך לחכות לתוצאות הבחירות של 2010. כישלון חוק ה"רפורמה" של מערכת הבריאות גם הוא נותן "פסק זמן". העדרה של ה"חבילה" הזאת יקל על הרבה חברי קונגרס דמוקרטים ממחוזות "מתנדנדים" להגן על מושביהם בחודש נובמבר הקרוב.
מצד שני בכלל לא מובן מאליו שהאפשרות הזאת היא ברת ביצוע. מצבה של ארה"ב היום שונה לחלוטין מזה שהיה בשנת 1994. לקלינטון לא היו הבעיות בפניהן עומד אובאמה. הכלכלה תפקדה ללא חריקות, האבטלה היתה נמוכה, מעמדה הבינלאומי של ארה"ב היה בכי טוב, ומה שהכי חשוב – הטרור היה רק בחיתוליו. נסיון הפיגוע במגדלי התאומים ב 1993 נראה יותר כמעשה של חבורת שלומיאלים מאשר כאיום שיש להתייחס אליו ברצינות. אבל יותר מכל מה שמעמיד בספק את יישימותה של האפשרות הזאת היא העובדה שאובאמה זה לא קלינטון. קלינטון היה "חיה פוליטית" במלוא מובן המילה. היו לא אינסטינקטים בריאים לגבי מה הוא יכול ומה הוא לא יכול לעשות. אחרי השנתיים הראשונות הוא מצא את הדרך לעבוד בשיתוף פעולה עם קונגרס עוין. אובאמה, לעומת זאת, מתקשה להסתדר עם קונגרס שאמור להיות ידידותי. כמו כל פוליטיקאי שמגיע לבית הלבן, גם קלינטון לא סבל מחוסר אגו, אבל בתחום הזה יש לו הרבה מה ללמוד מאובאמה. מה שנותר לראות זה אם האגו של אובאמה יאפשר לו לרדת מהעץ (במקרה שלו מדובר בעץ הרבה יותר גבוה מאשר זה שקלינטון ניסה לטפס עליו), ולחזור על ההישג של קלינטון.
לאובאמה יש אג'נדה. זה בהחלט טבעי ולגיטימי. זה גם טבעי ולגיטימי שהוא מנסה ליישם את האג'נדה שלו. אובאמה לא הסתיר שבכוונתו להביא ל"שינוי", וקצת מאוחר לבוא היום ולהתלונן שהשינוי הזה הוא לא בדיוק השינוי שאלה שבחרו בו התכוונו אליו. על זה נאמר Be careful what you ask for, because you may get it (תזהר בבקשותיך כי הן עלולות להתגשם).
הבעיה המרכזית של אובאמה, לעניות דעתי, היא שגם היום, אחרי שנה בבית הלבן, הוא עדיין לא הפנים את העובדה שלמרות העוצמה השילטונית שיש לנשיא, הוא איננו הפוסק האחרון בכל מה שקשור לאג'נדה ולסדרי העדיפות של הנושאים בהם עליו לטפל. לגורמים חיצוניים, עליהם אין לו שליטה, יש גם כן מה לאמר. המציאות הזאת באה לידי ביטוי טוב בטיפול הכושל בנושא הטרור. אין דבר שאובאמה היה רוצה יותר מאשר לטאטא את הנושא הזה אל מתחת לשטיח ולהפנות את מלוא תשומת לבו לנושאים שנראים חשובים באמת בעיניו. אבל, בהשאלה מהגששים – זה מה שהוא רוצה, אבל זה לא מה שיוצא.
הנשיא בוש, קודמו של אובאמה בבית הלבן, גם כן היה מעדיף לעסוק בנושאים אחרים מאשר בטרור. כשזה נחת עליו הוא הגיב מיד והעלה את הנושא לראש סדר העדיפויות. אצל אובאמה התגובות הן מה שמכונה "הצתה מאוחרת", ועד עכשיו הוא לא מצא לנכון לשנות את סדרי העדיפויות שלו. ההבדל בין השניים הוא שאצל בוש זה בא בהפתעה, בלי שאף אחד ציפה שמה שהוא כזה עומד לקרות. אצל אובאמה, לעומת זאת, חסר אלמנט ההפתעה. הוא ידע בדיוק מה מחכה לו עוד לפני שהוא נבחר. למרות זאת הוא לא נקט בצעדי הכנה מיוחדים, החליט להשאיר את הנושא על "המושב האחורי", ונמנע מיוזמה מדינית הולמת.
|
|
|
ישראל, הפוליטיקה הפנימית בארה"ב
|
1 |
|
חזי ( 2010-01-22 15:42:21 ) בתגובה לemago |
|
|
אינה מעניינת את הישראלי המצוי.
היא מעניינת בכל הנוגע להשפעה על ישראל בלבד.
התרגלנו כבר שאתה צוהל משמחה על כל דבר אשר מזיק לאובמה...
לא תוכל להכחיש שאובמה אדם אמיץ,
ומוכן להתמודד עם נושאים שאחרים התעלמו מהם.
ההתבטאויות שלו האחרונות בנושא עוצמת הבנקים
והמנפולציות שלהם בשוקי ההון,
גרמו אומנם ירידות בשוקי המניות,
אבל הוא ראה הכרח לפעול גם בנושא זה, ולהבריא את שוק ההון, גדי שלא תגרם מפולת נוספת....
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
סתם אחד ( 2010-01-22 16:11:55 ) בתגובה לחזי, ( 1 ) |
|
|
איך מקבלים בארה"ב את ההודאה של אובמה בכישלון שלו להניע את תהליך השלום?
איך הם מתחייסים לזה שהוא הודה שהציפיות היו מוגזמות, ולזה שהדרישה המגוחכת
של הקפאת ההתנחלויות תקעה את כל העסק, ועכשיו אובמה מנסה לרדת מהעץ?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אינ יכול לנחש- זה לא מעניין אף אחד שם.
|
4 |
|
אבנר ( 2010-01-22 16:20:07 ) בתגובה לסתם אחד, ( 2 ) |
|
|
ניראה לך שאת האזרח הממוצע מטריד ברמה יומיומת מה שקורה כאן?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אינני מתיימר לדעת את מה שעובר בדעתו של הציבור האמריקאי
|
7 |
|
ישראל בר-ניר ( 2010-01-22 18:28:06 ) בתגובה לסתם אחד, ( 2 ) |
|
|
אני יכול לשפוט ממה שאני שומע בשיחות עם כל מיני אנשים וממה שאני
קורא בעיתונות ושומע/רואה בחדשות.
לא נראה לי שהאמריקאי הממוצע מגלה עניין מיוחד במה שמתרחש במזרח
התיכון, לפחות כל עוד התותחים שותקים. הכיסוי הרחב שניתן לנושא
בתקשורת רחוק מלשקף את מה שמעניין את האדם הפשוט.
לעניות דעתי גם אובאמה לא מגלה עניין מיוחד בנושא. היו לו צפיות,
בעקבות ייעוץ שהוא קבל מחוגים יהודיים ליבראליים (הגוף המכונה J
Street היה בין המובילים אם כי גם יוסי ביילין טען שהוא "תדרך" את
אובאמה, אבל אינני בטוח שאובאמה בכלל יודע מי זה יוסי ביילין .
. .), שהוא יצליח לפתור את הסכסוך הישראלי ערבי ויכול להשיג הישג
במקום בו כל הנשיאים שקדמו לו נכשלו. התברר לו שזה קצת יותר
מסובך ממה שהוא חשב, ולכן הוא החליט לרדת מהנושא.
[%sig%]
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
סתם אחד ( 2010-01-23 09:57:16 ) בתגובה לישראל בר-ניר, ( 7 ) |
|
|
ברור שהאזרח הפשוט לא מתעניין בזה, אני התכוונתי לתיקשורת ולאקדמיה.
בכל מקרה, בטח קל להם להתעלם מזה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ישראל בר-ניר ( 2010-01-22 18:42:12 ) בתגובה לחזי, ( 1 ) |
|
|
והפוליטיקה הפנימית של ארה"ב איננה מעניינת הרבה ישראלים. זה לא
נראה כך מכמות התגובות למאמרים שכתבתי על ה"רפורמה" המוצעת במערכת
הבריאות, נושא שזכה וזוכה גם לכיסוי רחב בפורומים אחרים.
יש קשר הדוק בין הצלחתו או אי הצלחתו של אובאמה לדחוף את האג´נדה
שלו בחזית הפנימית לבין יכולתו להשיג הישגים כל שהם בזירה
הבינלאומית. נשיא שצריך להשקיע את רוב זמנו ומאמציו במאבקי יוקרה
עם הקונגרס יתקשה להשיג הישגים כל שהם במדיניות החוץ, כי בעולם
הרחב מודעים היטב למה שמתרחש כאן.
יש לך גם טעות בקביעתך שאני "צוהל משמחה" על כל דבר שמזיק
לאובאמה. אני מאמין שבחירתו היתה טעות חמורה ביותר של הציבור
האמריקאי, שהאג´נדה אותה הוא מנסה לדחוף היא רעה - רעה לארה"ב
ורעה לעולם החופשי. אני חושב שיותר ויותר בקרב הציבור האמריקאי,
בעיקר בקרב הבלתי תלויים, מגלים שההצבעה עבורו היתה מקח טעות.
אני מקוה שהדברים יבואו לידי ביטוי בנובמבר 2010 ויותר מכך
בבחירות של 2012.
ולסיום, כדי להסיר דאגות מלבך, אני אמשיך לכתוב על מה שמעניין
אותי ולא על מה שמעניין אותך (אם כי לא תמיד יש סתירה בין השניים).
[%sig%]
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ישראל, אם שמתה לב, הפורום עכשו פחות שמאלני...
|
9 |
|
חזי ( 2010-01-22 18:53:31 ) בתגובה לישראל בר-ניר, ( 8 ) |
|
|
נכון שאתה זוכה לכמות תגובות רבה,
הסיבה נעוצה בחוסר של כותבים כאן,
ולא בגלל שהנושא מעניין את הישראלים...
אני חוזר וטוען,
שאובמה מתפקד טוב כנשיא של המדינה החזקה בעולם,
על אף ההסתיגות שהיתה לי עם בחירתו.
בניגוד לנשיאים קודמים,
הוא מתמודד עם משימות קשות,
ודי בהצלחה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
לא ברור לי בדיוק מה נקרא אצלך "הצלחה"
|
11 |
|
ישראל בר-ניר ( 2010-01-22 19:40:10 ) בתגובה לחזי, ( 9 ) |
|
|
אבל אני קצת מתקשה לראות באפס הישגים "הצלחה".
התיפקוד של אובאמה כנשיא הוא מתחת לכל ביקורת במיוחד בנושאי ביטחון
וטרור. אם תסתכל פעם בחוקה האמריקאית, תראה שבהגדרות התפקידים של
מוסדות השילטון השונים, תפקידו של הנשיא מוגדר בראש ובראשונה כ
Commander in Chief - המפקד העליון של הצבא. זה קודם לכל נושא
אחר המוטל עליו כראש הרשות המבצעת. כאשר אין איום ישיר על ארה"ב
הנשיא יכול להרשות לעצמו להפנות את מלוא תשומת לבו לנושאים אחרים
הנראים לו חשובים.
אובאמה פשוט מתעלם מהמציאות אליה הוא נקלע, ופועל כאילו העניינים
יסתדרו מאליהם. הוא אפילו לא מצא לנכון לקצר את חופשת הגולף שלו
בעת ניסיון הפיגוע האחורן.
כל ה"הצלחות" שתהיינה לאובאמה בריסון הבנקים, החברות הגדולות ומערכת
הבריאות (בינתיים אין לו אף אחת חוץ מרטוריקה), תמוגנה כעשן אחרי
פיגוע טרור רציני אחד עם מספר קורבנות גדול. רק המזל מנע שזה
יקרה בנסיון האחרון בחג המולד.
[%sig%]
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
חזי ( 2010-01-22 22:52:57 ) בתגובה לישראל בר-ניר, ( 11 ) |
|
|
א- הטרור בעיראק פחת הרבה.
ב- המצב באפגנסטאן משתפר לעומת המצב שהיה בימי בוש.
ג- השגים בנושא צמצום הנשק הגרעיני.
ד- התקדמות ברפורמת הבריאות. לא מספיק מעורה בנושא זה...
ה- לא היה אף פיגוע טרור. נסיון עלוב אחד שלא הצליח.
ו- ריסון הבנקים, משימה באמת קשה...
ז הכלחכלה האמריקאי במיתון קשה, אבל לא התמוטטה כפי שציפו.
ח עליית שוק המניות בצורה מרשימה...
נראה לי (מרחוק) שבוש לא היה מצליח יותר טוב מאובמה...
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
הצלחות קטנות..., נו באמת
|
14 |
|
ישראל בר-ניר ( 2010-01-23 00:06:36 ) בתגובה לחזי, ( 13 ) |
|
|
א. זו הצלחה של בוש (אובאמה ניסה להכשיל אותו ולא הצליח)
ב. המצב באפגניסטאן בהחלט לא השתפר. להיפך. למרות
שהתקשורת לא מרבה לדווח על כך, המצב הוא בכי רע. זו חזרה על
הסיפור של וויטנאם - גם שם הדיווחים של הגנרלים סיפרו על הצלחות.
ג. סיפורי מעשיות בלבד. הרוסים עושים ממנו צחוק, ואיפה שזה באמת
קובע - בצפון קוריאה ובאיראן, בכלל לא מתייחסים אליו.
ד. "הרפורמה" במערכת הבריאות תקועה בינתיים. אם היא בכל זאת
תעבור בצורתה הנוכחית התוצאה תהיה הרעה דרסטית בשרותי
הבריאות במקביל לעליה דרסטית במסים ובפרמיות הביטוח.
ה. הנסיון ה"עלוב" היה נגמר במאות קורבנות אלמלא ליקוי בנפץ. נוסף
על כך 13 הרוגים ועשרות פצועים בפיגוע בטקסס, רצח של שני
חיילים בלשכות גיוס בשני פיגועים, ועוד כשבעה או שמונה נסיונות
שבמזל נתפסו.
ו´ וז´ אינם "הצלחות"
ח. עלית הבורסה איננה מדד להצלחה. האבטלה היא המדד הכי
רולוונטי. שיעורי האבטלה, גם אחרי המסג´ של המספרים הם עדיין
בתחום הדו ספרתי.
[%sig%]
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
חזי ( 2010-01-23 11:05:28 ) בתגובה לישראל בר-ניר, ( 14 ) |
|
|
בודאי זכורים לכה מיתונים שהיו בארץ.
כל מיתון מתלווה באבטלה.
זה חלק ממשחק הגאות והשפל של שווקים קפיטליסטיים.
השוק האמריקאי התאפיין בגאות ממושכת,
שלובתה מהתנפחות השוקים הפיננסיים.
גאות זו היתה מלאכותית ברובה.
האבטלה היא תוצאה בלתי נמנעת של המיתון.
היוזמה החופשית והתחרותיות הבריאה של המשק האמריקאי תשפר את המצב בהדרגה.
מובן שאין בז לנחם את הסובלים עכשיו מהאבטלה...
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ישראל בר-ניר ( 2010-01-23 18:29:17 ) בתגובה לחזי, ( 18 ) |
|
|
זה נכון שאבטלה היא תופעה המלווה כל מיתון. אבל אם לדבריך הכלכלה
נמצאת במיתון אז איפה ה"התאוששות" עליה אתה מדבר?
העליות בבורסה אותן הבאת כראיה ל"התאוששות" המשק כבר נמוגו
(הנפילה של שלושת הימים האחרונים לבד הספיקה כדי למחוק את כל
ה"התאוששות" עליה דברת).
כשמדברים על אבטלה צריך להתכל קצת יותר לעומק. המספר הכולל איננו
אומר הרבה וכפי שכל אחד יודע, עם סטטיסטיקה אפשר לחולל הרבה
"נסים" - עד עכשיו זה היה הצד החזק של אובאמה.
יש להסתכל על פרמטרים אחרים - כמה אנשים עברו למשרות חלקיות, כמה
אנשים נמנעים מלהרשם לקבלת מענקי אבטלה, מה משך התקופה עד שאדם
שאבד את מקום עבודתו מצליח למצוא תעסוקה חדשה, כמה אנשים עברו
מעמד של שכיר למעמד של קבלן וכו´.
המספר הרשמי - קצת יותר מ 10% אבטלה, רחוק מאוד מלשקף את המציאות.
בפועל זה הרבה יותר גבוה, ומה שיותר חמור, עד עכשיו למרות כל
הרטוריקה, אין כמעט תזוזה בתחום של יצירת מקומות עבודה חדשים.
מעסיקים, במיוחד בינוניים וקטנים, מפחדים לקחת סיכונים בגלל חוסר
הוודאות לגבי מה שאובאמה מכין להם.
[%sig%]
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אבטלה מהווה חלק מהריסון בכלכלה
|
24 |
|
חזי ( 2010-01-23 23:03:25 ) בתגובה לישראל בר-ניר, ( 22 ) |
|
|
כמו בן-אדם שעושה דיאטה,
האבטלה מהוה האמצעי הקפיטלסטי להורדת שומן מיותר.
בישראל לא חוינו אבטלה כזו כבר הרבה זמן,
אבל אנחנו בהחלט מכירים מספר גלי מיתן חריפים שהיו בארץ.
הממשל "שפך" סכומי כסף אדירים,
בממדים שלא נודעו בעבה,
כדי למנוע התמוטטות גמורה של מוסדות פיננסיים.
יש לזכור כי המשבר היום, הוא תוצאה של משבר פיננסי,
אשר נגרם מתקופה ארוכה של הפקרות ןוניפוח בועה מלאכותית.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אובמה לא ישנה מדיות ולא כלום
|
3 |
|
אבנר ( 2010-01-22 16:16:50 ) בתגובה לemago |
|
|
אובמה לא ישנה מדיות ולא כלום.
אובמה הגיע בשגגה לבית הלבן, זה גדול עליו עשרות מונים. הוא בסך הכול
דחליל עליו הלבישו במציאות את התסריט של 24.
אובמה מאיפה נפלת עלינו, הא?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
סטודנט להיסטוריה ( 2010-01-22 17:32:18 ) בתגובה לאבנר, ( 3 ) |
|
|
ומדבריך ניכר שאתה פשיסט וגזען בקיצור ימני מצוי.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
"פאשיסט" מילא, אבל למה "גזען"?
|
6 |
|
ישראל בר-ניר ( 2010-01-22 18:16:58 ) בתגובה לסטודנט להיסטוריה, ( 5 ) |
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אלמונימי ( 2010-01-22 21:17:03 ) בתגובה לסטודנט להיסטוריה, ( 5 ) |
|
|
לפי רמת הדיון והעלבונות שאתה מטיח, זה נראה שאתה תלמיד בבית ספר ולא באוניברסיטה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אני כבר גדול, בן 14.7655 שנים ארציות
|
17 |
|
אבנר ( 2010-01-23 10:47:02 ) בתגובה לאלמונימי, ( 12 ) |
|
|
אבל מר אלמוני בוגר. זכור את הדברים ותיוכח שהם יהיו נכונים.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: אני כבר גדול, בן 14.7655 שנים ארציות
|
20 |
|
אלמונימי ( 2010-01-23 15:00:08 ) בתגובה לאבנר, ( 17 ) |
|
|
התגובה שלי היתה מופנית אל "סטודנט להיסטוריה" ולא אליך אבנר.
לא ראית שזה שורשר אליו?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אבנר ( 2010-01-23 10:43:47 ) בתגובה לסטודנט להיסטוריה, ( 5 ) |
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
כנראה שהמסר עדיין לא נקלט
|
10 |
|
ישראל בר-ניר ( 2010-01-22 19:05:36 ) בתגובה לemago |
|
|
בראיון לרשת הטלוויזיה ABC ביום 20 בינואר, 2010, אובאמה ייחס את הצלחתו
של המועמד הרפובליקני להבחר לסנאט ל"תיסכול והכעס" של ציבור הבוחרים על
. . . שמונה שנות מימשל בוש/צ´ייני. להלן הנוסח המדוייק של דבריו:
(Here´s my assessment of not just the vote in Massachusetts,
but the mood around the country: the same thing that swept Scott Brown
into office swept me into office," the president said in an exclusive
interview with ABC News´ George Stephanopoulos. "People are angry and
they are frustrated. Not just because of what´s happened in the last
year or two years, but what´s happened over the last eight years)
אם אובאמה באמת מאמין שהבוחרים במדינה שהרוב המכריע באוכלוסיה שלה הוא
דמוקרטי, הצביעו עבור מועמד רפובליקני כדי ל"חסל חשבונות" עם המימשל
הרפובליקני של בוש/צ´ייני, אז הוא באמת יגיע רחוק.
כהערה לסיום, אני מכיר "מומחה" אחד למדיניות ארה"ב המתגורר בשדה בוקר
שמחזיק באותה דעה. לאחרונה הוא פרסם בפורום אחר מאמר ארוך מלא סילופים
וטעויות (אם לא שקרים בוטים) על ה"רפורמה" המוצעת ע"י אובאמה במערכת
הבריאות בארה"ב.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מסתבר שהדמוקרטיה באמריקה לא כל כך...
|
19 |
|
שמעון מנדס ( 2010-01-23 13:15:59 ) בתגובה לemago |
|
|
במחצית הראשונה של המאה ה-19 אלכסיס דה-טוקוויל הצרפתי בקר באמריקה. הוא
הגיע לשם מטעם ממשלת צרפת כדי לעשות סיור בבתי הכלא האמריקנים, וללמוד
מהם כיצד יש לשפר את מערכת הכליאה הצרפתית. האיש כל כך הוקסם משיטת
המשטר האמריקנית, עד שיש וחיבר ספר על הדמוקרטיה באמריקה. דה-טוקוויל
קשר לדמוקרטיה האמריקנית כתרים והרעיף עליה שבחים... והנה מסתבר
שהעניינים שם צולעים. האם חלה הרעה בדמוקרטיה האריקנית במשך השנים ? או
שהדברים היו כך גם אז, ודה-טוקוויל לא שם לב אליהם ?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מה שקרה לדמוקרטיה האמריקאית הוא תהליך טבעי
|
21 |
|
ישראל בר-ניר ( 2010-01-23 18:14:54 ) בתגובה לשמעון מנדס, ( 19 ) |
|
|
שרואים אותו בכל משטר דמוקרטי. ההגדרה שלי לתופעה היא "נוחיות
שילטונית". לשליט תמיד יותר נוח כשאין חוקה ו/או כל מגבלות אחרות
ליכולתו לפעול, והוא תמיד יחפש דרכים כדי לעקוף את ההגבלות
שהדמוקרטיה מטילה עליו.
הדבר המסמל את זה יותר מכל היא האמירה המפורסמת של בן גוריון "אני
לא יודע מה העם רוצה, אבל אני יודע מה העם צריך". בזכות הגישה
הזאת כל שליט מרשה לעצמו לנקוט במדיניות שאיננה עולה בקנה אחד עם
רצונם של בוחריו. מנקודת מבט זאת אובאמה איננו שונה מנשיאים
שקדמו לו בארה"ב, או שליטים במדינות אחרות. השוני היחיד בין
משטרים דמוקרטיים שונים הוא באיזו מידה השליט מעיז לצפצף על ציבור
הבוחרים.
מה שמייחד את הדמוקרטיה האמריקאית היא שבה קצת יותר קל לבוחרים
להתחשבן עם נציגיהם, וכאשר השילטון מגזים זה עולה לו בכסא.
[%sig%]
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
זאב רווח ( 2010-01-23 20:33:30 ) בתגובה לemago |
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אובמה מעדיף קדנציה טובה משתיים בינוניות
|
25 |
|
אנונימגו ( 2010-01-26 10:27:50 ) בתגובה לemago |
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
זה נשמע לא רע ככסת"ח לכישלון אפשרי ב 2012
|
27 |
|
ישראל בר-ניר ( 2010-01-26 18:42:19 ) בתגובה לאנונימגו, ( 25 ) |
|
|
אבל עוד לא נולד הנשיא שלא חתר להיבחר לתקופת כהונה שניה.
למעשה מהיום הראשון בו כף רגלו דורכת על רצפת הבית הלבן המשימה
מס´ 1 של כל נשיא היא לנסות ולהבטיח את בחירתו לתקופת כהונה שניה.
אובאמה איננו שונה מקודמיו בתפקיד.
[%sig%]
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
שפיק ( 2010-01-26 13:49:32 ) בתגובה לemago |
|
|
מה היה קורה לאובמה אם הפיגוע במטוס דלתא היה מצליח ?
מן הסתם אובמה היה מפנה מקום לבעוט בטרור יותר מאשר הוא מחצין בנאומיו
עוד בטרם הבחרו. אולי אף פותח במערכה בתימן כקודמו בתפקיד באפגניסטאן
ובעירק. אך אין ספק שמדובר יותר במזל מאשר בשכל וכי למרות נאומו
הפייסני כלפי עולם המוסלמים בקהיר שנפל על אוזניים ערלות, תקוותו
נגוזה.
מדיניות החוץ של ארה"ב על פני השטח לא השתנתה, היא רק למראית עין בכדי
לכפות על כשלונות המנהיגות החדשה בבית הלבן,והנשיא הנבחר שכח שבזמן
שהוא מתעסק בנושאי פנים אלה הרוצים לפגע בארה"ב לא מחכים למוצא פיו
ומעשיו וממשיכים לנסות, הטרור אינו דבר מקומי מזרח תיכוני, אחת עשרה
בספטמבר יכלה לחזור שוב בפיגוע קטן במטוס נוסעים...
דומני שמדיניות משטרו היא מילים ללא תוכן של אדם חסר ניסיון שחושב
שסיכסוכים ארוכי שנים ושנאה דתית כמו גם שנאה תהומית לארה"ב ולמערב
ניתן למחות במילים נבובות בנאום מבריק ועוצר נשימה.נאומו של אובאמה
הופך לקלישאה שעה שהוא מושוה לנאומו חוצב הלהבות של מרתין לותר קינג "I
HAVE A DREAM"
נראה לי ששנאת האמריקאים לבוש ומשטרו העבירה על דעתם את האמריקאים וחוץ
מלבחור בשונא בוש , בחרו בפרסומת לבושם ריחני שמתנדף באויר המזרח
התיכון והעולם הקיצוני המוסלמי.. ומזל שהפיגוע שתוכנן לא צלח...
YES WE CAN אומר אובמה ואל קאעידה אומרים
" YES ,BUT WE CAN DO BETTER "...
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
בר ניר, זה מאד מעניין אותנו ! ! !
|
28 |
|
רפי אשכנזי ( 2010-01-31 19:12:18 ) בתגובה לemago |
|
|
תודה לבר ניר על המאמר המושקע.
בניגוד למשתמע מדברי חלק מהמגיבים, הקורה בפוליטיקה האמריקאית מאד מעניין אותנו הישראלים.
הנשיא אובמה לומד להתגלח על הזקן שלנו , על ישראל, דבר שהוא מאד מסוכן!
אובמה שכישוריו להבחר הם בולטים לעומת כישוריו למשול, מתחיל להתגלות כמשענת קנה רצוץ למי
שהימר עליו בתוך ארצות הברית פנימה ולכל בעלות בריתה שמעבר לים.
לצערנו הישראלים, הוא מוקף מתזמורת של "שלום עכשיוניקים" שבראשה ראם עמנואל ראש
לשכתו. "תזמורת" זאת, שמנגינתה הכזיבה בכל הקשור לפוליטיקה הארצית והלאומית כאן בארצנו
החמה, מיצאת מרכולתה היום ל מעבר לים וההצלחה בהתאם.
זאת לדעתי הסיבה הגורמת לנשיא אובמה לפול כל פעם מחדש בכל הקשור להבנת הזירה המז´ תיכונית.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
 |
| | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | |
