אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

משפטי ראווה? גואנטאנמו


משפטי ראוה מבויימים היו אחד מהמאפיינים של המשטרים הסוציאליסטיים במזרח אירופה לפני קריסת האימפריה הרוסית. הם שימשו כלי בידי השלטונות לחסל מתנגדים פוליטיים. מאחר ובמשטרים האלה המושג של שלטון החוק (rule of law) היה במקרה הטוב בדיחה לא מוצלחת התופעה לא נראתה חריגה על הרקע של הרעיונות האחרים שנועדו ליישם שוויון וצדק סוציאלי. הידועים ביותר הם כמובן משפטי הראוה שהתקיימו ברוסיה בשנות השלושים של המאה שעברה, בהם סטאלין חיסל את מרבית הצמרת הוותיקה של המפלגה הקומוניסטית וכן את הצמרת הצבא האדום. יותר מאוחר, בסוף שנות הארבעים של המאה שעברה, התקיימו משפטים דומים בגרורות הקומוניסטיות של רוסיה שהידוע ביותר בהם מנקודת מבטה של ישראל היה משפטו של רודולף סלאנסקי בצ'כוסלובקיה, בו "שיחק" תפקיד מרכזי עסקן מפ"ם (מי שהוא עוד זוכר שהיתה פעם מפלגה כזאת?) מרדכי אורן. האחרון הורשע כ"אפש בין לאומי" (מה זה בדיוק?), אך למזלו, בניגוד לסלאנסקי, ראשו נשאר על כתפיו, והוא רק ישב כמה שנים טובות בבית סוהר צ'כי, מה שלא הפריע לו להביע את מלוא אמונו במערכת הצדק של עולם המחר כאשר שוחרר ושב לארץ. פטירתו של סטאלין ב 1953 עצרה סיבוב נוסף של משפטי ראוה ברוסיה שזכו לשם "משפטי הרופאים" – בכירי הרופאים, כולם יהודים, היו אמורים להישפט על קנוניה לחסל את צמרת המשטר. לא קשה לשער מה היה עולה בגורלם אילו סטאלין היה מאריך ימים והמשפטים היו מתקיימים – הרופאים המואשמים כבר הודו באשמות שהועלו נגדם . . .

ככלל, התופעה לא חרגה מגבולות האימפריה הרוסית, למעט משטרי חיקוי כמו סין, קובה, איראן ואולי עכשיו גם ונצואלה. ההתפתחויות האחרונות בנושא הטרוריסטים העצורים בגואנטאמו מהוות פתח לדאגה. ההחלטה התמוהה (זה בלשון המעטה) של אובאמה להביא חלק מהטרוריסטים הכלואים בגואנטאנמו (חמישה מה"מובילים") לניו יורק ולהעמידם לדין בפני בית דין אזרחי מעלה את השאלה אם אנו עומדים בפני הצגה חוזרת, הפעם במדינה בה שלטון החוק הוא אבן פינה של החיים הדמוקרטיים.

הבעיה היא פשוטה. אם המשפט יהיה משפט "על אמת", אז הוא יתנהל לפי הכללים הקשוחים המקובלים בבית משפט אזרחי לפיהם לא ניתן להרשיע נאשם אם יש פגם כל שהוא בעדויות נגדו. ארכי פושעים יצאו זכאים בשל פגם טכני שהיה בהשגת הראיות נגדם. מה"הסברים" שניתנים בתקשורת ע"י צמרת הממשל קשה הלא לקבל את הרושם שהכוונה היא באמת להצגה, "כאילו משפט", ולא למה שהוא רציני.

הופעתו של שר המשפטים, אריק הולדר, בפני וועדת המשפט של הסנאט, בה נסה להצדיק את ההחלטה הזאת, ששודרה בשידור חי בטלוויזיה, היתה מראה מעורר רחמים. הדמוקרטים, כמעט ולא פתחו את הפה, למרות שכעדר כבשים ממושמע הם תמכו פה אחד בהחלטה. התשובות שהולדר נתן לשאלות של הרפובליקנים היו מביישות כל סטודנט שנה א' בבי"ס למשפטים.

האם ידוע לו על מקרה אחד בהיסטוריה בו לוחם אויב שנלקח בשבי בעת מלחמה הועמד למשפט אזרחי בארה"ב? הולדר מהסס, ולאחר דקות ארוכות של שתיקה – אני צריך לבדוק את הנושא. הסנאטור שהציג את השאלה - אל תטרח, אין מקרה כזה.

איך אתה מצפה שבית המשפט יתייחס לנאשמים שהעדויות נגבו מהם ללא נוכחות עו"ד ומבלי שהובהרו להם זכויותיהם (מה שמכונה כאן מירנדה)? שוב דקות ארוכות של היסוס שבסופן הולדר פולט איזה משפט חסר משמעות שאפשר להבין אותו איך שרוצים. הסנאטור ששאל איננו מרפה - האם ידוע לך שהקפדה על זכויות הנאשמים בכל מה שקשור לגביית העדויות נגדם היא כלל ברזל של מערכת המשפט? הולדר מעדיף לא לענות הפעם.

לא ברור אם ההחלטה הזאת התקבלה ע"י אריק הולדר או ע"י אובאמה עצמו, אם כי מירב הסיכויים הוא שאובאמה בעצמו החליט על כך. הטרוריסטים האלה היו אמורים להישפט ע"י טריבונאלים צבאיים. החלטה מעל כך כבר התקבלה ואפילו נקבע להם מועד כשאובאמה הורה לעצור את ההליכים בגואנטאמו.

אין אף אחד שמבין מה הרעיון המסתתר מאחורי ההחלטה חסרת התקדים הזאת. עמוק בלב מסתתרת התחושה שהנאשמים יצאו זכאים בשל העובדה שהעדויות נגדם הושגו בדרכים שאינן קבילות בבית משפט אזרחי. די רק להזכיר את ה"טיפול" לו הם זכו במהלך החקירות שלהם – הנאשם הראשי, חאליד שייך מוחמד (khalid sheikh mohammed) זכה לתענוג המפוקפק של כ 180 "טבילות" (water boarding).

את החשש הזה העלה אחד מהסנאטורים הדמוקרטיים. מר הולדר, בשבוע שעבר הודעת שמשרד המשפטים יביא את העצורים המואשמים בתכנון הפיגוע של ה 11 בספטמבר מגואנטאמו לניו יורק על מנת להעמידם לדין בפני בית משפט פדרלי. דברנו על כך הבוקר. דאגה המובעת ע"י מבקרים של החלטתך היא שהנאשמים יזוכו על סמך פגמים טכניים ואז הם יצאו לחופשי. האם אפשרות כזאת היא מציאותית? ואם לא מדוע? ואם בכל זאת המשפט לא יביא להרשעה, מה יהיה הצעד הבא? (mr. holder, last week you announced that the department will bring to guantanamo detainees accused of planning the 9/11 attacks to trial in federal court in new york, as we've talked about this morning.

one concern we have heard from critics of your decision is that the defendants could get off on legal technicalities, in which case these terrorists would walk free. does this scenario have any merit? if not, why? and in the worst case scenario that the trial does not result in a conviction, what would be your next steps?)

תשובתו של הולדר מעניינת, לא הייתי מביא את המקרים לשם [ניו יורק] אם לא הייתי בטוח בהצלחת התביעה. אני מצפה שהתובעים המוכשרים של משרד המשפטים ינחלו הצלחה במקרים האלה.

)if i didn't think our chances of success were enhanced by bringing the cases there. my expectation is that these capable prosecutors from the justice department will be successful in the prosecution of these cases. (

אבל הסנאטור לא מרפה, כשאתה נכנס לבית משפט אתה אף פעם לא יודע איך זה ייגמר. במקרה שהנאשמים בכל זאת לא יורשעו, מה יהיה הצעד הבא שלך? אני בטוח שדנתם בנושא.

(but taking into account that you never know what happens when you walk into a court of law, in the event that for whatever reason they do not get convicted, what would be your next step? i'm sure you must have talked about it.)

תשובתו של הולדר הפעם היא עוד יותר מעניינת, את מה שאמרתי לתובעים אומר עכשיו גם לך. כשלון איננו בא החשבון. המקרים חייבים להסתיים בהרשעה. אינני מצפה לתוצאה אחרת.

(what i told the prosecutors and what i will tell you and what i spoke to them about is that failure is not an option. failure is not an option. this -- these are cases that have to be won. i don't expect that we will have a contrary result.)

failure is not an option? זה מה שיש לשר המשפטים של ארה"ב לאמר? הוא אף פעם לא היה בבית משפט בו פעם אחר פעם מקרים שהיו "סגורים" בכל מאת האחוזים מנקודת מבטה של התביעה הסתיימו בזיכוי מסבה כזאת או אחרת? למעשה אריק הולדר מנסה להכתיב מראש את תוצאות המשפט. בהנחה שיימצא שופט שיסכים לרקוד לפי החליל שלו, זה מה שלארה"ב יהיה להראות לעולם כ"משפט הוגן" (due process)?

מה שחמור במיוחד בגישה של failure is not an option הוא שכאשר אתה מאמץ אותה, אינך רואה צורך להכין תוכנית אלטרנטיבית (מה שנהוגל לכנות כאן plan b). תשובותיו של הולדר מראות בברור שלא הושקעה של מחשבה מה לעשות במקרה שבכל זאת תהיה הפתעה בבית המשפט. במאמר מוסגר כדאי לציין כאן שהסיבה העיקרית לכשלון תהליך אוסלו היתה גישת ה failure is not an option שפרס אימץ מהיום הראשון, ולא הוכנה כל אלטרנטיבה למקרה של כשלון.

כדי ל"חזק" את ידיו של הולדר, אובאמה הוסיף תרומה משל עצמו. בראיון לטלוויזיה ביום ג' (ה 17 בנובמבר) במהלך הסיור שלו בסין הוא אמר, אמריקאים המוטרדים מההחלטה להעמיד לדין את חאליד שייך מוחמד, מתכנן הפיגוע של ה 11 בספטמבר, ירגישו יותר טוב כאשר הוא יוצא להורג.

(americans who are troubled by the decision to send alleged sept. 11 mastermind khalid sheikh mohammed to new york for trial will feel better about it when he's put to death)

לא פחות ולא יותר. עוד לפני שנפתחו דלתות בית המשפט, והורכב חבר מושבעים, אובאמה כבר קבע את פסק הדין ואת גזר הדין. משפטים כאלה, בהם התוצאה נקבעת מראש, נהוגים בארצות כמו איראן או קובה. האם כחלק ממסע ההתקרבות לארצות העולם השלישי אובאמה החליט להתאים את מערכת המשפט של ארה"ב לזו הנהוגה שם?

כדאי לזכור שגם אם המשפט יסתיים בהרשעה כמצוות הנשיא ועוזרו המשפטי, זה לא יהיה הסוף. על הרשעה יהיה ערעור, ובבית המשפט לערעורים יימצאו פחות מועמדים שיסכימו ל"כאילו" משפט, ומשם זה יילך לבית המשפט העליון - אין צורך להוסיף.

והסיפור עוד לא נגמר. מסתבר שההחלטה להעביר את המשפט של הטרוריסטים לבית דין אזרחי על אדמת ארה"ב, איננה נובעת מהתנגדות עקרונית לשימוש בטריבונאלים צבאיים. טרוריסט אחר, עבד אל ראחים אל נשירי (abd al-rahim al-nashiri), שהיה אחראי לפיגוע במשחתת האמריקאית קול (cole) בנמל עדן, יועמד לדין בפני טריבונאל צבאי. לאריק הולדר יש "הסבר", אם אתה תוקף מטרה אזרחית כפי שהיה ב 11 בספטמבר ידונו אותך בבית משפט אזרחי, אבל אם אתה פוגע במטרה צבאית, כמן משחתת, תועמד לדין בפני טריבונאל צבאי

(if you attack a civilian target, as in 9/11, you get a civilian trial; a military target like the cole, and you get a military tribunal).

נשמע לכם הגיוני? תחשבו עוד פעם. מי מהשניים הוא פשע מלחמה? התקפת טרור על אזרחים חסרי מגן, או התקפה על מטרה צבאית שהיא פעולה מלחמתית מובהקת? לפי ההיגיון המנחה את אריק הולדר לאדם שביצע פשע מלחמה חסר תקדים, מגיעות כל הזכויות שיש לאזרח אמריקאי המועמד לדין בגין פשע כל שהוא.

למעשה הנזק כבר נגרם. זה בכלל לא משנה איך המשפט יסתיים. בעולם הרחב כבר התקבלה התדמית של מערכת משפט בה "המשחק מכור" והתוצאות נקבעות מראש. בנוסף לכל, לטרוריסטים יהיה בדיוק מה שהיה חסר להם --- בימה מעליה הם יוכלו להשמיע את דברם ללא מפריע. זה יהיה קרקס שיאפיל על המשפט של או ג'יי סימפסון (o j simpson).

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת ישראל בר-ניר