אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

נובל – נשברה המסורת


כבשנים קודמות, בפרוס חודש אוקטובר, אני מקדיש מספר מלים לפרס נובל ששמות הזוכים בו מתפרסמים בתקופה הזאת. החידוש הגדול, או שבירת המסורת כפי שהגדרתי את זה, מתייחס לצד הנשי. השנה יש חמש נשים בין הזוכים (שתיים ברפואה, אחת בכימיה, אחת בכלכלה ואחת בספרות). בשנה שעברה היתה זוכה אחת (ברפואה) – לגבי המדעים זה בא אחרי "תקופת בצורת" שנמשכה מ 1964.

כבכל שנה, פרסי נובל הוענקו בתחומי הרפואה (שלושה זוכים), הפיסיקה (שלושה זוכים), הכימיה (שלושה זוכים), הספרות (זוכה אחד), השלום (זוכה אחד), והכלכלה (שני זוכים). חידוש נוסף הוא בכך שאישה זכתה בפרס לכלכלה, דבר שלא קרה אף פעם מאז הפרס הזה הונהג לפני 41 שנה.

"מסורת" שלא נשברה ע"י מעניקי הפרס השנה היא ההתעלמות מכוונותיו של נובל כפי שנוסחו בצוואתו. נובל בצוואתו הועיד את הפרס בתחומי המדע והרפואה לחוקרים צעירים ומבטיחים הנמצאים בראשית דרכם כדי שיוכלו לנהל את מחקריהם מבלי שיהיה עליהם לדאוג לפרנסתם. בפועל הפרסים הוענקו עבור הישגים מהעבר, לעתים קרובות מהעבר הרחוק, למדענים שכבר עברו את שיא הקריירה שלהם ואפילו לכאלה שכבר חדלו מכל פעילות מדעית. כך זה היה גם בשנים קודמות.

אי אפשר שלא להקדיש מספר מלים להיבט הישראלי של פרסי נובל השנה. בראש ובראשונה הישגה של עדה יונת ממכון ווייצמן ממלא ברגשות גאווה את לבו של כל ישראלי. כרבים בישראל חשתי אכזבה על כך שיקיר אהרונוב לא זכה בפרס. הכרתי אותו היטב מתקופת עבודתי באוניברסיטת ת"א, וגם שטח המחקר בו עסקתי הוא אותו שטח בו אהרונוב עסק. הוא ללא כל ספק מדען בעל הישגים המצדיקים פרס נובל. לרוע המזל בפסגה יש מקום רק לאחד, ותחומי מחקר אחרים הם לא פחות חשובים.

התרגשתי פחות פחות מאי זכייתו של עמוס עוז בפרס. לא אחזור כאן על ההשגות שהעליתי בעבר על הרעיון של הענקת פרסים על ספרות, לא כל שכן על ספרות שנכתבה בשפה ועל רקע תרבותי שהם זרים לחלוטין למעניקי הפרס. העובדה הפשוטה היא שעם כל הכבוד לעמוס עוז כסופר, ש"י עגנון הוא לא. למעמדו כ"סופר מוביל" בתרבות הישראלית הוא הגיע בזכות כתיבתו הפוליטית לא פחות מאשר בזכות הערך הספרותי של כתיבתו. כנראה שהשוודים, למרות ש"אימצו" את דו"ח גולדסטון, החליטו שזה לא נימוק מספיק להענקת פרס נובל. הענקת פרס נובל לספרות היתה מאז ומתמיד פרובלמטית. כשלושה רבעים מבין הזוכים בפרס הם סופרים סקנדינביים שאף אחד לא שמע עליהם מחוץ לארצות סקנדינביה (עד לפני קצת יותר מעשר שנים זה היה כ %90). מעניין לדעת כמה אנשים היום יכולים למנות את שמו של אחד מבין הזוכים בפרס בעשר השנים האחרונות.

כבשנה שעברה, הפרס לכלכלה עורר בי עניין מיוחד בשל הכישלון המונומנטלי של הכלכלנים לחזות את המשבר הכלכלי שהתרחש לקראת סוף שנת 2008. רבים מהם, בראשם הזוכה בפרס מהשנה שעברה, פאול קרוגמן (paul krugman), המועסק ע"י הניו יורק טיימס ויש לו טור קבוע במדור "דעות" של העיתון, אינם מצליחים גם היום לתת הסבר משכנע בדיעבד למה שקרה. מקריאה נוספת על הנושא התגלו לי פרטים אותם לא ידעתי בעבר.

ובכן הפרס הזה הוא בכלל לא פרס נובל. נובל בצוואתו איננו מזכיר אותו וכן, בניגוד לפרסים האחרים, המימון איננו מכספי ירושתו של נובל. זה פרס שעל הענקתו החליט הבנק המרכזי של שוודיה ב 1968, וכינויו הרשמי הוא "פרס לכלכלה מטעם הבנק המרכזי של שוודיה, לזכרו של אלפרד נובל" (במקור השוודי: sveriges riksbanks pris i ekonomisk vetenskap till alfred nobels minne). בזמנו של נובל אף אחד לא ראה את הכלכלה כמדע, לא כל שכן כנושא שראוי להעניק עבורו פרס יוקרתי. סכום הפרס, מועד הענקתו והנסיבות של הענקתו הותאמו למה שמתרחש בטכסי הענקת פרס נובל המקורי כך שאצל האדם הממוצע מתקבל הרושם שמדובר ב"מוצר האמיתי". מטרת הפרס הזה, כאשר הוא הוחלט להעניק אותו, היתה להקנות לעוסקים בכלכלה, שתמיד סבלו מרגש נחיתות לגבי ה"מדעיות" של המדע שלהם, את התחושה שהם עוסקים במדע אמיתי. לא כולם רואים את זה כך. נסים טאלב (nassim nicholas taleb), לבנוני החי בקליפורניה, אדם עם רקורד של הצלחה מסחררת בניהול תיקי השקעות בעבר, הנותן היום הרצאות בנושאי כלכלה (הוא גובה 60,000$ לשעה(!) ויש ביקוש עצום להרצאותיו), קובע חד משמעית ש"הכלכלנים לא צדקו בשום דבר" (economists didn't get anything right), וכן שזה "חרא של מדע" (bull [expletive] science). נהוג לכנות את המשבר הכלכלי (שעדיין לא עבר) לעתים קרובות "התמוססות" (melt down). האיור המצורף ממחיש שהמושג הזה הולם את מעמדה של הכלכלה כמדע בעקבות המשבר האחרון.

אחרון חביב ברשימת הפרסים הוא פרס נובל לשלום, שהוענק השנה לנשיא ארה"ב אובאמה. בניגוד לשאר הפרסים המוענקים ע"י האקדמיה השוודית למדעים, את הפרס לשלום מעניקה וועדה נורבגית המורכבת מפוליטיקאים הממונים ע"י הפרלמנט הנורווגי. אינני יודע מה היו השיקולים של אלפרד נובל בהחלטתו זו, אבל התוצאות הן הרסניות. פעם נוספת חברי הוועדה התגלו כחבורה של שוטים בעלי אג'נדה שמאלנית ליבראלית שאין להם מושג בין ימינם לשמאלם.

ההודעה על הענקת הפרס לאובאמה והתגובות עליה ממלאות את התקשורת. קשת התגובות משתרעת מהקצה הרואה את הארוע כפארסה ועד לקצה המתמוגג מהשתאות לנוכח "ראיית הנולד" ו"גדלות הרוח" של חברי הוועדה שידעו להעניק כבר היום פרס על הישגי העתיד שאף אחד אינו יודע מתי הוא יבוא. בינתיים ההישג הגדול היחיד עליו יכולים להצביע חסידיו של אובאמה כעילה להענקת הפרס היא העובדה שהוא איננו בוש. הנשיא בוש יכול לזקוף לזכותו לפיכך שלושה פרסי נובל (ארבעה אם מוסיפים לרשימה את הפרס של פאול קרוגמן מהשנה שעברה). אין אף אחד שמתקרב להישג הזה. כאשר כתבתי על כך בשנה שעברה, ראיתי בזה בדיחה ותו לא. מסתבר שהרעיון שלי אומץ ע"י אחרים. עד עכשיו כבר מניתי כעשרה מאמרי תגובה בהם נכתב בדיוק אותו הדבר.

להלן קטעים משני מאמרי תגובה על הענקת הפרס לאובאמה.

שבועון החדשות טיים, במאמר מערכת מיום 9 באוקטובר, הנושא את הכותרת "פרס נובל לאובאמה– הדבר האחרון לו הוא זקוק" (obama's nobel - the last thing he needs), מופיע הקטע הבא "בנאום אותו נשא אובאמה לפני פחות משנה הוא קרא לעם האמריקאי 'להתאחד במלאכת הקמתה מחדש של האומה בדרך בה הדברים נעשו במהלך 221 שנות קיומה של אמריקה --- אבן אחר אבן, לבנה אחר לבנה, בעבודת כפיים מיובלות'. נכון לעכשיו, לאובאמה יש יותר יבלות על השפתיים מאשר על הידיים."

(join in the work of remaking this nation the only way it's been done in america for two-hundred and twenty-one years — block by block, brick by brick, calloused hand by calloused hand." by now there are surely more callouses on his lips than his hands)

העיתון טיימס הלונדוני, במאמר מערכת מיום 9 באוקטובר, הנושא את הכותרת "עושים צחוק מפרס נובל לשלום" (absurd decision on obama makes a mockery of the nobel peace prize).

מופיע הקטע הבא "לעתים רחוקות הוענק פרס בצורה כל כך גלויה על מנת לשרת מטרה פוליטית. וועדת הפרס הנורווגית ראתה בהענקת הפרס אמצעי להבעת תודה לסיום עידן בוש, הוקרה לבחירתו של הנשיא השחור הראשון בארה"ב ותקווה שארה"ב תעמוד בהבטחה לחדש את יחסיה עם העולם. במקום זאת, הענקת הפרס לאדם שבקושי החל למלא את התפקיד לו נבחר, שעדיין אין לזכותו כל הישג של ממש למען השלום, גורמת לפרס להראות מגוחך, מתנשא ומשפיל"

(rarely has an award had such an obvious political and partisan intent. it was clearly seen by the norwegian nobel committee as a way of expressing european gratitude for an end to the bush administration, approval for the election of america’s first black president and hope that washington will honour its promise to re-engage with the world. instead, the prize risks looking preposterous in its claims, patronising in its intentions and demeaning in its attempt to build up a man who has barely begun his period in office, let alone achieved any tangible outcome for peace)

במאמר קודם תארתי את טכס חלוקת פרסי האיג נובל (ig nobel), המתקיים מדי שנה באוניברסיטת הרווארד, והמהווה פארודיה על פרסי נובל. הדבר הראשון עליו חשבתי כאשר שמעתי בחדשות על הענקת פרס נובל לשלום לאובאמה, היה שמקור הידיעה הוא בהרווארד, פרטים על פרסי ה ig nobel וכן את רשימת הזוכים בהם ניתן למצוא כאן.

אובאמה יעשה שרות גדול לעצמו, לארצו ולמוסד הנשיאות אליו הוא נבחר, אם במקום להרחיק ולנסוע לשטוקהולם, ייסתפק בביקור באוניברסיטת הרווארד.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת ישראל בר-ניר