אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אוליפיאדת ריו - Si tu vas à Rio


si tu vas à rio

אם תלך לריו. אובאמה היה קרוב לוודאי בחיתולים כאשר השיר הזה של חבורת הזמר (les compagnons de la chanson) הצרפתית, הוביל במצעדי הפזמונים.

בלשכת הנשיא על סיפון air force one בדרך חזרה מקופנהאגן, אובאמה יושב ומהרהר נוגות, 'כמה זה היה יכול להיות שונה אם הם היו מחליטים ללכת לשיקגו ולא לריו'. "לפני קרוב לשנה," הוא נזכר, "בלילה בהיר בחודש נובמבר, אנשים מכל קצווי תבל התכנסו בשיקגו או צפו מעל מסכי הטלוויזיה בתוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב".

(nearly one year ago, on a clear november night, people from every corner of the world gathered in the city of chicago or in front of their televisions to watch the results of the u.s. presidential election. - מתוך נאומו של אובאמה בפני הוועד האולימפי בקופנהאגן, 2 באוקטובר, 2009). 'מה יכול היה להיות יותר הולם מאשר הצגה חוזרת לציון תום שמונה שנות כהונתי בבית הלבן', אובאמה ממשיך. 'איך הם לא הבינו דבר כל כך אלמנטרי?' אבל הפור נפל. ברחובות ריו דה ז'נירו ירקדו סמבה, ושיקגו תשאר עירו של אל קאפונה, ממוקדי השחיתות המוניציפלית העיקריים בארה"ב.

אחד הכללים הראשונים אותם לומד כל עורך דין מתחיל הוא "אף פעם אל תשאל שאלה שאינך יודע מראש מה תהיה התשובה עליה". אובאמה הוא בוגר בי"ס למשפטים יוקרתי (אוניברסיטת קולומביה בניו יורק). הוא גם לימד משפטים, ואפילו עסק באופן חלקי בעריכת דין במהלך הקריירה שלו. איך שהוא, הכלל הזה לא נקלט אצלו.

הכלל הזה ישים גם למנהיגים. מנהיג אמיתי, ובפרט מנהיג של מעצמת על, איננו מעמיד למבחן את היוקרה האישית שלו (ומטבע הדברים את זו של המעצמה בראשה הוא עומד) על נושא בו הוא איננו בטוח מראש מה תהיה התוצאה. התנהגות כזאת מתאימה לפעיל שכונתי (community organizer), לא למנהיג.

החלטת הועד האולימפי לשלול משיקגו את הכבוד של ארוח האולימפיאדה היא מכה מתחת לחגורה לארה"ב. עלבון לארה"ב, עלבון אישי לאובאמה ועלבון למוסד הנשיאות אותו הוא מייצג. מנהיג עם קצת שכל היה חושב על האפשרות שהתשובה לבקשתו תהיה "לא". הוא היה חושב על זה לפני העלייה למטוס בדרך לקופנהאגן. אובאמה, אמון על הופעות בפני קהל של חסידים שוטים באספות בכיכר העיר (town hall meetings), כלל לא העלה בדעתו שמי שהוא יעיז לסרב לבקשתו, ולכן הוא גם לא חשב מה תהיה המשמעות של סרוב כזה. הארוע הזה שופך קיתון של צוננים על הספינים בהם התקשורת כאן מלעיטה את הציבור על כך ש"אובאמה שפר את מעמדה הבינלאומי של ארה"ב". אינני יודע אם קודמו של אובאמה בבית הלבן היה מצליח יותר ממנו, אבל ידועה האימרה "פיקח יודע לצאת ממצבים אליהם חכם לא היה נכנס". אובאמה בהתנהגותו הוכיח שהוא גם לא פיקח.

אני מרשה לעצמי לנחש שמכונת הספין תתחיל לעבוד עכשיו בכיוון ההפוך. "למי בכלל איכפת איפה תתקיים האולימפיאדה?", "בסה"כ סתם ארוע המוני חסר משמעות", "בזבוז כספי ציבור חסר תכלית", "העולם 'מחזיר' לנו על שנות ההתנשאות של משטר בוש" הן רק מדגם קטן של הכותרות אותן אני חוזה. אבל מקום מיוחד שמור לספין שאני בטוח שיעלה במוקדם או במאוחר "האירופאים האלה הם פשוט גזענים" (בוועד האולימפי יש רוב לארצות אירופה). לזה האחרון יש למעשה "כיסוי" בזכות התבטאויותיו ה"ססגוניות" של ראש ממשלת איטליה, ברלוסקוני (silvio berlusconi), "הזוכה בבחירות הוא צעיר, נחמד ואפילו שזוף" (young, handsome, and even has a good tan) – נובמבר 2008, וכן "אני מביא לכם ברכות מארה"ב מה'מה שמו?, בחור שזוף מסויים, אה, ברק אובאמה!' " (greetings from the united states from "what's his name? some tanned guy. ah, barack obama!") – ספטמבר 2009. המימסד בארה"ב לא "נדלק" על ההתבטאויותיו של ברלוסקוני שלכל הדעות מעידות על חוסר טעם וגסות רוח ממדרגה ראשונה. אבל עד עכשיו הם שמרו על פרופיל נמוך ונמנעו מכל תגובה לאור מעמדה של איטליה כבעלת ברית מרכזית בנאט"ו. זאת לא תהיה הפתעה עבורי אם עכשיו הם יחליטו לא לבלוע יותר. הבעיה היא שהיחס לאובאמה איננו שונה בארצות אירופאיות אחרות. בגרמניה בצרפת וגם באנגליה גם כן לא רואים את אובאמה כמאור הגולה. כדאי לקרוא את העיתונות בשפת המקור (ציטוטים מ le monde על התבטאויות של סרקוזי, גם אם נאמרו בלשון קצת יותר מנומסת מזו של ברלוסקוני, אינם מותירים מקום לספק).

נשאלת השאלה לאן כל זה יוביל, מי יצא נשכר ומי יפסיד. אחרי ככלות הכל, אולימפיאדה שמולימפיאדה – זה לא big deal. העולם ימשיך לנוע גם אם האולימפיאדה תתקיים בריו דה ז'נירו. למרות התאור שהבאתי בקטע הפתיחה, אינני מתיימר לדעת מה עבר במוחו של אובאמה בעת הטיסה בחזרה מקופנהאגן, אבל יש לי תחושת בטן שלארועים בבירת דנמארק תהיה השפעה מכרעת על המתרחש במזרח התיכון. תאמרו, מה הקשר? יש קשר, ועוד איך. אחרי ההשפלה הצורבת שספג מידי הוועד האולימפי (ותאמינו לי, הוא לוקח את זה הרבה יותר קשה ממה שמשתמע מפי כל הספינרים הסובבים אותו), אובאמה זקוק יותר מכל להישגים בזירה הבינלאומית, הישגים בעזרתם הוא ינסה לשקם את תדמיתו כמנהיג הבלתי מעורער של העולם החופשי.

כתובת אחת היא בירושלים. אם היה רמז כל שהוא מצדו של אובאמה לנכונות לפשרה כל שהיא בנושא הבניה בהתנחלויות ובירושלים, תשכחו מזה. מכבש הלחצים יופעל מעכשיו על נתניהו במלוא העוצמה (זה הרבה יותר קל מאשר להתמודד עם סין או רוסיה על סנקציות נגד איראן. זה גם לא כרוך בשום סיכונים). שלום לא יצא מזה, אבל אובאמה יוכל לאמר לקהל חסידיו "אתם רואים, למרות הכל אני מנהיג, כשאני אומר הופ! הם קופצים".

כתובת שניה נמצאת בג'נבה, שם מתנהלות השיחות עם האיראנים בנושא הגרעין, שיחות שמהותן מתוארת היטב באיור המצורף. השגת הסכם עם האיראנים, לא חשוב איזה הסכם, העיקר שיהיה הסכם, הוא עכשיו אינטרס עליון עבור אובאמה. למרות כל הדיבורים, שימוש בכוח ו/או הטלת סנקציות של ממש על המימשל האיראני אינם יותר על סדר היום. זה יכול לקלקל את התמונה האידילית של עולם חופשי מנשק גרעיני עליו אובאמה דבר בהופעתו באו"ם.

השורה התחתונה – את המחיר עבור "חרפת קופנהאגן" ישלם נתניהו, את הפירות יקצור אחמדינג'אד. נשמע כמו מדע בדיוני? חכו ותראו.

אובאמה, צריך להתמודד בימים אלה עם שורה של בעיות רציניות מחוץ ומבית. המלחמה באפגאניסטאן, האיום הגרעיני מצד איראן וצפון קוריאה, הבראת מערכת הבריאות בארה"ב, חוק האנרגיה – cap and trade, שישפיע בצורה דרסטית על הכלכלה של ארה"ב, שיעורי אבטלה חסרי תקדים שלמרות התמריצים אינם נבלמים, ומעל לכל, הבעיה מס' 1 המאיימת על שלום העולם - הקפאת הבניה בהתנחלויות ביהודה ושומרון. מכל אלה הוא בחר להעלות לראש סדר היום שלו טיפול בנושא, שעם כל הכבוד ליוקרה הכרוכה בו, הוא נושא שולי לחלוטין.

תנסו לחשוב מה זה אומר על סדרי העדיפויות של האדם שנבחר להנהיג את ארה"ב ואת העולם החופשי. בנושא הבריאות הנמצא היום במרכז ההתעניינות של הציבור האמריקאי שבחר בו, אובאמה נמנע מלגלות כל מעורבות אישית. הוא משאיר את העשייה לחברי הקונגרס ובעצמו "שומר על מרחק" ממלאכת החקיקה. הדברים הגיעו לידי כך שהוא בעצמו לא תמיד יודע בדיוק מה מתבשל במסדרונות בתי המחוקקים. המצב אינו שונה בכל מה שקשור לחוק האנרגיה, גם אם כרגע הנושא "תקוע" בקונגרס. במקום זאת הוא בוחר להטיל את משקלו האישי, להזניח את כל הבעיות הבוערות, ולהקדיש את מלוא זמנו לשתדלנות שתאפשר לו מצעד סיום אולימפי לציון תום שמונה שנות כהונתו בבית הלבן.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת ישראל בר-ניר