אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

תוכנית ביטוח הבריאות של אובאמה: ריפוי בהלם


וַיִּחַר אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם, מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם; וַיַּעַבְדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם, שְׁמֹנֶה שָׁנִים.

אני חייב להודות שכאשר אמרו לי שאובאמה מוזכר בתנ"ך הייתי בטוח שעובדים עלי והגבתי בלגלוג. אבל מסתבר שיש דברים בגו (שופטים פרק ג', פסוק ח').

על מנת לספק את סקרנותי בדקתי בתרגומים של התנ"ך לאנגלית (יש לי שלוש גרסאות) וללטינית, בכולם השם מופיע בנוסחו העברי כשהוא כתוב באותיות לטיניות ללא כל פרוש. מי שאיננו שולט בשפת עבר, איננו מודע למשמעות האפשרית של השם. כנראה שהפוליטיקה התקינה איננה תופעה של העידן המודרני.

מה שמפחיד במיוחד בתחזית הזאת זה הקטע על "שמונה השנים", ממנו משתמע שאובאמה ייבחר לתקופת כהונה שניה.

נו טוב, אם זאת גזירה משמיים שכושי רשע ישלוט בנו שמונה שנים, אין הרבה מה לעשות חוץ מלעקוב אחרי המתרחש ולקוות שהנזק לא יהיה בלתי הפיך. כפי שמשתמע מכותרת המאמר, הנושא בו אעסוק הפעם הוא הבריאות. למען הדיוק, תוכניותיו של אובאמה ל"הבראת" מערכת הבריאות של ארה"ב.

נושא הבריאות תופס בימים אלה מקום מרכזי בדיון הציבורי בארה"ב והוא הפך להיות מבחן מכריע למדיניותו החברתית של הממשל. מרוב רטוריקה אנשים מתקשים להבין במה מדובר. הברברת הממלאת את התקשורת רק מגבירה את הערפול ומעטים שמים לב לכך שאף אחד לא ממתייחס לבריאות או לשרותי הבריאות. הנושא היחיד בו מתמקד הדיון הוא ביטוח – ביטוח בריאות. כפי שניסח את זה אחד ממבקריו של אובאמה "הציבור האמריקאי הצביע בבחירות עבור מפקד עליון (commander in chief) ובמקום זה הוא קבל סוכן ביטוח". ובאמת, הצורה בה אובאמה מנסה ל"מכור" את תוכניתו מזכירה את הטקטיקה בה נוקטים סוכני ביטוח או את זו של מוכרי מכוניות משומשות – "תקנה תקנה, מחר לא יהיה". מצד אחד אנחנו שומעים כל הזמן כמה זה חשוב, כמה זה נחוץ, כמה זה דחוף, ושאם לא ייעשה מה שהוא ועוד היום, זאת תהיה בכייה לדורות, ומצד שני מסבירים לנו שבשל הדחיפות אין זמן לקיים דיון רציני בנושא ויש לקבל את ההחלטה בהקדם. זה לא נשמע רציני. אינני רוצה להתבטא יותר חריף.

הבעיה מתחילה מזה שלמרות כל הדיבורים, ביטוח הבריאות או, למען הדיוק, הליקויים בביטוח הבריאות כפי שהוא נהוג היום בארה"ב, הם לא הנושא האמיתי. הם רק משמשים כיסוי לאג'נדה פוליטית הרואה כיעד סופי הנהגת ביטוח בריאות ממלכתי (כאן נהוג לכנות זאת single payor system) כפי שהוא נהוג באנגליה או בקנדה. זו משאת נפשם של החוגים הליברליים והאגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית. הם אינם מסתירים זאת. גם אובאמה דבר על כך בתקופה לפני שהוא החל במרוץ לבית הלבן. מאחר והוא יודע שזאת גלולה שמרבית הציבור האמריקאי איננו מוכן לבלוע, הוא מתכחש היום לדברים שהוא אמר בעבר. היום, על מנת להפיס את דעתם של המתנגדים לרעיון בקרב המפלגה הדמוקרטית (יש רבים), הוא מדבר "אופציה של ביטוח בריאות ממשלתי" (public option) - תוכנית ביטוח בריאות "מרצון" שתוצע ע"י הממשלה כדי להגביר את "התחרותיות" בשוק הביטוח.

"תחרותיות"? יש בארה"ב בערך 1,300 חברות שמוכרות מגוון רחב של תוכניות ביטוח בריאות. מה שמונע תחרות חופשית זו שורה של תקנות וחוקים ברמה הפדרלית והמדינתית שאינן מאפשרות לחברות האלו לפעול בכל המדינות. בפועל מספר האפשרויות המוצעות לצרכן נע בין שתיים לשלוש במדינה בודדת (יש מדינות בהן יש רק אפשרות אחת). אם היה ממש בטענה שהכוונה היא לאפשר תחרות חופשית מה יותר פשוט מאשר לסלק את המגבלות האדמיניסטרטיביות האלו? נושאי דברו של אובאמה בסנאט ובבית הנבחרים אומרים בגלוי שהם רואים את ה"אופציה הציבורית" כצעד זמני שנועד לשמש פתח להכנסת ביטוח בריאות ממלכתי בשלב יותר מאוחר. אין אף אחד שמשלה את עצמו ש"האופציה הציבורית" עליה אובאמה מדבר באמת נועדה לפתוח את שוק הביטוח לתחרות חופשית. כל אחד יודע שכאשר הממשלה בתמונה, נדרש רק צעד קטן על מנת להפוך את האופציה ל"הצעה שאי אפשר לסרב לה".

נכון לעכשיו המצב בקונגרס הוא תיק"ו. האגף השמאלי של הדמוקרטים מונע קבלת כל הצעת חוק בבית הנבחרים שאיננה כוללת "אופציה ציבורית" (יש להם מספיק קולות) והדמוקרטים המתונים בסנאט מונעים קבלת הצעת חוק שכוללת את האופציה. על מנת להתקבל, חוק חייב להיות מאושר בנוסח זהה בשני בתי הקונגרס. יהיה מעניין לראות איך ומתי זה ייגמר, בייחוד לאור העובדה שאובאמה קבע תאריך יעד להנחת החוק על שולחנו – עד סוף השנה. הפעם הוא היה קצת יותר "נדיב", כמעט ארבעה חודשים לעומת שלושת השבועות אותם הוא "הקציב" לקונגרס בחודש יולי האחרון. כדאי לציין בהקשר הזה שחברי הקונגרס הדמוקרטיים דאגו להבטיח שהחובה לקבל ביטוח רפואי באמצעות האופציה הציבורית, אם וכאשר היא תתממש, לא תחול עליהם. אובאמה, במרבית נאומיו בזכות התוכנית המוצעת, התחייב ש"חברי הקונגרס יקבלו את אותם שרותי הבריאות שיקבל כל אזרח אמריקאי". אלו מלים ריקות בלבד שנועדו לרצות את הקהל הרחב. אין מאחוריהן כל כוונה ממשית.

כאשר עוסקים בביטוח הבריאות נושא חשוב הוא היקף הבעיה. באוויר מרחפים מספרים שאין כל דרך לוודא עד כמה הם נכונים. כדי להגביר את תחושת הדחיפות מנפחים את המספרים. נתון שחוזר על עצמו בלי הרף בתקשורת הוא ש"40 מיליון אמריקאים חסרי ביטוח בריאות". זה בהחלט מספר מכובד. זה כמעט 15% מהאוכלוסייה. נניח לצורך הדיון שאין בנתון הזה משום הגזמה (אתעלם כאן מכך שכשליש מ 40 המיליון הם שוהים בלתי חוקיים, וכשליש נוסף הם צעירים שאינם מעוניינים בביטוח כי הם אינם חושבים שהם זקוקים לו). לא נראה לי שיש הגיון ברעיון שצריך לדפוק את 85% הנותרים כדי לפתור את הבעיה של 15% מהאוכלוסייה. המעניין הוא שמשרד התקציבים של הקונגרס שנתח את הצעות החוק השונות הנידונות כעת בשני בתי הקונגרס הגיע למסקנה שאם הן תמומשנה בצורתן הנוכחית, בתום עשר שנים ואחרי הוצאה של קרוב לטריליון דולר, כ 10% מהאוכלוסייה עדיין יישארו ללא כיסוי ביטוחי נאות.

העובדה שכ 85% מהציבור נהנה מכיסוי ביטוח בריאות, ויתרה מזאת שאותם 85% מרוצים מהכיסוי הביטוחי ומשרותי הבריאות אותם הם מקבלים, איננה שנויה במחלוקת. את בעייתם של 15% הנותרים אפשר לפתור בשורה לא מסובכת של צעדים אדמיניסטרטיביים בלי להרוס את הקיים ובלי להזדקק לאופציות או לשמופציות. כל מה שצריך זה קצת רצון טוב וכוונה אמיתית למצוא פתרון. אבל כשיש אג'נדה, זה מה שקובע ולא הבעיה אותה צריך לפתור. במסגרת הזאת ראיינו בטלוויזיה אחד מתומכיו הנלהבים של אובאמה ותוכנית הבריאות שלו. המרואיין פסק חד משמעית ש"בכל יום 60 אמריקאים מתים שאין להם ביטוח בריאות". לא עזר כל מה שאמר המראיין והמתדיינים האחרים. האיש בשלו. זה כמובן שקר מוחלט כי כל אחד מתקבל בחדר חרום בבית חולים גם אם אין לו ביטוח. לעומת זאת זה נכון שבין מספר המתים היומי בארה"ב כתוצאה מפשעים, תאונות וסיבות אחרות, ניתן למצוא 60 (ואולי יותר) שאין להם ביטוח בריאות. זאת סטטיסטיקה פשוטה.

מה שבולט יותר מכל דבר אחר הוא חוסר ההתייחסות המוחלט לבעיות אמיתיות בפניהן ניצבת מערכת הבריאות, בעיות שמידת הדחיפות שלהן אינה פחותה מזו של כל אופציה כזאת או אחרת. לפי הערכות צנועות, מערכת הבריאות מוציאה כמיליארד דולר כל שנה על "רפואה דפנסיבית" – כל מיני בדיקות (בדיקות מעבדה, צילומים וכו') מיותרות שרופאים מבצעים כדי להתגונן מפני תביעות על רשלנות רפואית על ידי ועדה רפואית(גם הביטוח אותו על הרופאים לרכוש נגד תביעות כאלו אינו זול, והעלות מועברת ללקוחות). אבל רפורמה בתחום הזה היא בבחינת הס מלהזכיר כי ציבור עורכי הדין הוא אחד ממקורות התרומות העיקריים למערכת הבחירות של המפלגה הדמוקרטית. יש מחסור משווע ברופאים ואחיות, בעיקר רופאי משפחה. מי יטפל בכל החולים החדשים אם יוסיפו למערכת 40 מיליון מבוטחים חדשים בלי להגדיל את מספר הרופאים ובלי להוסיף בתי חולים?

במקום לתת תשובות ענייניות לשאלות שהציבור מעלה, אובאמה נדרש לרטוריקת השמצה על ציבור הרופאים. הוא מדבר על רופאי ילדים שמבצעים ניתוחי שקדים מיותרים כדי להגדיל את הכנסותיהם (הבור הזה אפילו לא יודע שרופאי ילדים אינם מבצעים ניתוחים, לא כל שכן אינם מתוגמלים בצורה כל שהיא כאשר יש צורך בניתוח כזה). הוא מדבר על רופאים שמעדיפים לקטוע אברים של חולי סכרת כי זה מביא להם הכנסות בהיקף של 40 עד 50 אלף דולר לכל ניתוח (שוב, הוא לא יודע שרופאים כלליים אינם מבצעים ניתוחים ושבכל מקרה, התשלום לרופא מנתח במקרה שיש צורך רפואי בניתוח כזה נע בין 500 ל 2,000 דולר, קצת רחוק מהסכומים בהם אובאמה נקב).

אובאמה תוקף את מתנגדי תוכניתו ומאשים אותם בשקרים, סילופים וכיוצא באלה. את השאלות שמועלות הוא פוטר בתשובות סתמיות. לדבריו הרעיון של "וועדות מוות" (death panels כפי ששרה פיילין הגדירה את הסעיף העוסק ב"וועדות לייעוץ בנושא סיום החיים" ending life consulting commissions המופיע בהצעת החוק הנידונה בסנאט) לא היה ולא נברא. הוא ניסה להפוך את זה לבדיחה "מה, אתם באמת מאמינים שאני אנתק את צינור ההנשמה של הסבתא שלכם?". אבל משום מה, הדבר הראשון שצ'ק שומר, הסנאטור ממדינת ניו יורק, עשה למחרת היום ששרה פיילין פרסמה את דבריה, היה למחוק את הסעיף הזה מהצעת החוק מפני שלדבריו "הסעיף הזה יכול לגרום לאי הבנות" . . . למה הוא לא חשב על זה לפני ששרה פיילין העלתה את הנושא וזכתה לגינויים בתקשורת הממסדית ומפיו של אובאמה? זה לא מנע מאובאמה לאמר בראיון לניו יורק טיימס ש"תוקמנה וועדות מומחים שתפסוקנה בדבר הנחיצות והתועלת בפרוצדורות רפואיות שונות", וכן ש"צריך יהיה לשקול את השימוש במשככי כאבים (pain killers) לעומת ניתוחים". אני עומד בימים אלה בפני ניתוח רציני – לא מצב של סכנת חיים (life threatening) ברוך השם, אז הוא יגיד לי להסתפק במשככי כאבים?! שישמור את העצה הזאת לאשתו ולילדות שלו. זה גורלם של אנשים בגילי החיים בקנדה או באנגליה.

אובאמה נתן עד היום 29 הופעות רשמיות בהן הוא דבר בשבח תוכניתו ל"הבראת" מערכת הבריאות – הנאום בפני שני בתי הקונגרס בשבוע שעבר היה ה 30 במספר. בנוסף לכך היו לו עוד כמה עשרות הופעות במסגרות קהילתיות (town hall meetings). כל ההופעות היו ביסודן מונולוגים – הוא אמר את מה שהוא רצה לאמר. דיון של ממש לא היה. בכמה מההופעות הקהילתיות אפשרו לקהל להציג שאלות, אבל זה היה מבויים לכל אורך הדרך. השאלות היו מוזמנות והתשובות היו מוכנות מראש. לא היה ולו ניסיון מינימלי לתת איזה שהוא הסבר על פרטי התוכנית. לפני ההופעה בפני הקונגרס דובר על כך ש"אובאמה שוקל לגלות לציבור את פרטי התוכנית", והיתה צפיה שהוא באמת ינסה להתעמת לפחות עם כמה מהשאלות שמטרידות את הציבור. בפועל זה לא קרה, והנאום היה חזרה על מה שנאמר בעבר. החידוש היחיד היה מידת התוקפנות בה הוא גינה את מתנגדי התוכנית.

אובאמה טוען שתהליך "הבראת" מערכת הבריאות המובטח יהיה "שקוף" מבחינת הגרעון התקציבי (deficit neutral). למשרד התקציבים של הקונגרס יש דעה קצת אחרת. איך יושג הנס הכלכלי הזה – הרחבת שרותי הבריאות ל 40 מיליון מבוטחים חדשים בלי להעמיס הוצאות נוספות על התקציב? אובאמה מסביר "חיסול הבזבוז וההוצאות המיותרות במערכת הבריאות הקיימת – מדיקייר ומדיקייד". זאת כלכלה ברמה של פאול קרוגמן, חתן פרס נובל לכלכלה מהניו יורק טיימס. כדי להמחיש במה מדובר, הצעת החוק הנידונה בבית הנבחרים כוללת בין השאר הקטנה של התשלומים במדיקייר לרופאים מרדימים ב 50% - זה אמור להביא לחיסכון של כ 150 מיליארד דולר בעשר השנים הקרובות. אובאמה שמבין ברפואה כמו שקרוגמן מבין בכלכלה, חושב שרופא מרדים זה מין טכנאי עוזר. אין לו מושג על מידת החשיבות של תפקידו של הרופא המרדים בחדר הניתוח. בארה"ב אין חוכמות אנשים הולכים בעקבות הכסף. פחות מ 2% מבוגרי בתי הספר לרפואה פונים היום לרפואת משפחה. הסיבה – התשלום הנמוך. אף רופא מרדים לא יעבוד בחינם. אם התשלום לא יספיק הם "יצביעו ברגליים". כבר היום צוואר הבקבוק בחדרי הניתוח של מרבית בתי החולים הוא זמינותם של רופאים מרדימים מיומנים. החיסכון המוצע בתוכנית אובאמה יביא לכך שניתוחים לא יבוצעו בזמן, וייווצרו תורים בלתי נסבלים – מה שקורה היום בקנדה ובאנגליה – הדוגמא (role model) שאליה לדעתו של אובאמה יש לחתור.

לוקש נוסף שאובאמה מוכר לציבור הוא ש"מי שמרוצה מתוכנית הביטוח שיש לו, יוכל להמשיך אותה". זאת איוולת. בודדים בלבד באמריקה מבוטחים באופן פרטי, ואלה בעיקר עתירי ממון ונכסים כמו משפחות קנדי או קרי ומליונרים אחרים המאיישים בעיקר את הנהגת המפלגה הדמוקרטית. רוב הציבור האמריקאי מבוטח באמצעות המעביד שלו, ואין לו כל חופש בחירה לגבי איזו תוכנית ביטוח תהיה לו. היות העובד מרוצה או לא מרוצה איננה מהווה גורם בשיקוליו של המעביד כאשר הוא בוחר בתוכנית ביטוח. אם המעביד יחליט לשנות את תוכנית הביטוח מסיבה כזאת או אחרת או מפני שהוא קבל "הצעה שאי אפשר לסרב לה" להצטרף ל"אופציה הציבורית", העובד יוכל לצעוק גוואלד מכאן ועד להודעה חדשה. זה יעזור לו כמו כוסות רוח למת.

לעזרתו של אובאמה התגייס צבא של מוכיחים בשער, פונדיטים המאיישים את מערכות התקשורת הממוסדת. את הדגל נושא פאול קרוגמן הכלכלן/אקלימן מהניו יורק טיימס. אחרי שהוענק לו פרס נובל הוא הרחיב את תחום מומחיותו למזג האוויר (את הרעיון הוא קבל כנראה מאל גור). עכשיו הוא גילה תחום התמחות חדש – הבריאות. וכך, בטון מתנשא של יודע כל, הוא אומר בזכות הרעיון של תוכנית ביטוח בריאות ממלכתי ובגנות מתנגדי הרעיון " באנגליה הממשלה מנהלת את בתי החולים ומעסיקה את הרופאים. כולנו שמענו סיפורי זוועה על מה שהולך שם. סיפורים אלה הם שקרים" (in britain, the government itself runs the hospitals and employs the doctors. we've all heard scare stories about how that works in practice; these stories are false). אני מאחל לקרוגמן שיזדקק לשרותי בריאות באנגליה וילמד על בשרו את מידת "השקריות" שבסיפורים האלה.

העיתון הלונדוני דיילי מייל (daily mail) מספר על " אלפי נשים המנועות מלקבל תרופות יותר טובות נגד אוסתיאופורוזיס בגלל הנחיות מגבילות מיותרות של הממשלה"

(thousands of women are being denied better osteoporosis drugs because of unnecessarily restrictive government guidelines). אותו עיתון מצטט מפיו של רופא בשם רייד (professor david reid), המתמחה בטיפול בעצמות המתפוררות כתוצאה מאובדן סידן (brittle bones) על " זריקה הניתנת פעם בשנה שיכולה לחסוך לאלפים את הסבל הכרוך בשברים, ששרותי הבריאות הממלכתי של אנגליה לא יתפנו לאשר אותה בשלוש השנים הקרובות" (a once-a-year jab that could save thousands from the misery of broken bones is also not going to be assessed for use on the nhs in england and wales for at least three years). גם עיתונים אנגליים אחרים כמו הדיילי טלגרף (daily telegraph) והסנדיי טיימס ( sunday times) מלאים בסיפורי זוועה דומים. אליבא דקרוגמן, כל העיתונות הבריטית התגייסה כדי לסייע לרפובליקנים להכשיל את אובאמה. בשביל זה מקבלים פרס נובל לכלכלה.

העלויות הגבוהות של שרותי הבריאות, הן נושא החוזר על עצמו בלי הרף בתעמולה שאובאמה מנהל למען תוכניותיו. לדבריו "לא כל מה שיותר יקר הוא בהכרח יותר טוב". האם יש לאמירה הזאת כיסוי? בשנות הששים של המאה שעברה בין 30 ל 40 אחוזים מהאנשים שלקו בהתקף לב מתו תוך מספר ימים. ב 1975 המספר ירד ל 27%, ב 1984 הוא היה 19%, ב 1994 זה ירד ל 10% והיום המספר הוא בסביבות 6%. ההוצאה הממוצעת הכרוכה בטיפול בנפגעי התקף לב ב 1977 היתה כ 5,700$, מאז היא עלתה בהתמדה והיום היא מגיעה לכ 54,000$. גם אם נתעלם מהאינפלציה, המספרים מראים בברור שלעליית המחירים היתה תמורה הולמת. כמו בתחומים אחרים בחיים, מה שלא עולה כסף לא שווה כסף.

לא חסרים פגמים במערכת הבריאות של ארה"ב, ויש הרבה מה לתקן בה, אבל עדיין לא שמעתי על אף אמריקאי שנסע לקבל טיפול רפואי באנגליה או בקנדה או בקובה או באיזו שהיא ארץ אחרת בה הרפואה מנוהלת בידי הממשלה. לעומת זאת כל יום שומעים על אלפים הבאים לארה"ב כדי לקבל - בתשלום מלא - טיפול רפואי אותו הם מנועים מלקבל בארצותיהם בהן נהוגה תוכנית ביטוח בריאות ממלכתי שהיא האידיאל הסוציאליסטי.

נכון לעכשיו, מיעוט קטן של חברי קונגרס דמוקרטיים שפויים הוא המעצור היחיד בפני הריסת מערכת הבריאות של ארה"ב שעם כל החסרונות שבה היא הטובה בעולם.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת ישראל בר-ניר