אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

קרח בארץ האש


ארץ האש (tierra del fuego) הוא שמו של הקצה הדרומי של יבשת דרום אמריקה. למרות השם די קר שם. חבל הארץ שמצפון לארץ האש, פטגוניה, הוא ברובו קרחון אחד גדול, מהגדולים שבקרחוני העולם. האזור כולו מכיל נופים משגעים והוא מוקד משיכה לתיירים מכל העולם. אבל נושא המאמר איננו תיירות הפעם, אלא תגלית מדעית מעניינת הקשורה לחבל ארץ זה.

ידיעה של סוכנות החדשות אסושייטד פרס מיום 14 ביוני, 2009, מספרת על כך שהקרחון הזה בארגנטינה הוא "אחד מכמה שדות קרח בעולם שלא 'נכנעו' להתחממות כדור הארץ" (one of only a few ice fields worldwide that have withstood rising global temperatures).

קרחון פריטו מורנו בארגנטינה קרחון שממשיך לצמוח

זאת חדשה לא כך נעימה לאוזני ציבור המדענים שהעיסוק בשואה האקלימית המאיימת כביכול על האנושות היא מקור פרנסתם. למעשה, עבורם תופעה כזאת היא אמת שקשה לחיות אתה (an inconvenient truth). בסמיכות מקרים מעניינת, המשפט האחרון הוא גם שמו של סרט שהופק ע"י אל גור, סרט שבזכותו הוענק לו פרס נובל לשלום, סרט שהקנה לו מעמד של בר סמכא ופוסק אחרון בכל מה שקשור לתחזיות אקלימיות.

התעלמות של מדעני השואה האקלימית מכל מחקר או מדען שלא "הולכים בתלם" כבר הפכה לשיטה. עם זאת, קצת קשה לעצום עיניים ולהתעלם מתופעת טבע, וכאשר התופעה איננה עולה בקנה אחד עם הקונצנזוס יש למצוא לה או, יותר נכון, להמציא לה סיבה.

"לא ברור לנו מדוע זה קורה" (we're not sure why this happens), מסביר מומחה לקרחונים מהמרכז למחקרים מדעיים בצ'ילי (the center for scientific studies in valpia, chile), והוא מוסיף "לא כל הקרחונים מגיבים באותה צורה לשינויי האקלים" (but not all glaciers respond equally to climate change).

"לא ברור מדוע זה קורה"? מה בקשר לאפשרות שיש קצת הגזמה בסיפורים על התחממות כדור הארץ? אופס, שכחתי. זה מנוגד לקונצנזוס. אסור להגיד את זה בקול רם. זה לא פוליטיקלי קורקט.

"לא כל הקרחונים מגיבים באותה צורה לשינויי אקלים" כאן אתה לא לוקח שום סיכון. קהל היעד - התקשורת והציבור הרחב, בלאו הכי לא מבין הרבה. השימוש בתואר "מדען" מקנה לדברים שיוצאים מפיו של המסביר גושפנקא של אותנטיות. אף אחד לא בודק בציציות. כימאי ימי הביניים המציאו את תיאוריית הפלוגיסטון – גז בלתי נראה בעל משקל שלילי – על מנת להסביר תופעות שהם לא הבינו. היה קונצנזוס רחב לגבי נכונות התיאוריה הזאת, ועוד במאה ה 18 היו חסידים שהאמינו בה.

כדאי גם לשים לב לניסוח של ההודעה. הרבה פעמים הודעות כאלה יש לקרוא מספר פעמים כדי לתפוס את כל הניואנסים. בקריאה שטחית קל מאוד לפספס. "אחד מכמה שדות קרח בעולם". את המילה a few שבמקור האנגלי אפשר לתרגם ל"כמה", או ל"קצת", או ל"מעט". מה שחסר כאן זה כמה זה "כמה", או כמה קצת זה "קצת", או כמה מעט זה "מעט". מאחר ומדובר בקרחון המכיל כשליש מרזרוות המים המתוקים של העולם, לכמות יש משמעות. אם ה"כמה", או ה"קצת" או ה"מעט" זה שניים זה יכול להיות הרבה מאוד, ואם זה שלושה זה יכול להיות כמעט הכל. ההתעלמות הזאת אומרת דרשני.

עברו כבר כמה שנים מאז שלמדתי פיסיקה בבית הספר התיכון, ואת הדוקטורט שלי בפיסיקה קבלתי בדור אחר. אני עוקב באופן שוטף אחרי הנעשה במדע, אבל סביר להניח שישנן תגליות והתפתחויות עליהן לא שמעתי, במיוחד בשטחים בהם לא עסקתי ישירות. בכל זאת, קצת קשה לי להאמין שגילוי של סוג קרח שאיננו מפשיר כאשר הוא מתחמם היה עובר בלי לעשות כותרות. אחרי ככלות הכל לא מדובר בניסוי מעבדתי עם גוש קרח זעיר. הקרחון בו מדובר הוא בעל מימדים של מאות קילומטרים, וה"מעבדה" בה התופעה נצפתה היא הטבע עצמו.

בבית הספר התיכון למדתי בפיסיקה על אנומליה של המים. בהעדר כינוי מדעי מתאים נראה לי שכינוי הולם לתגלית הזאת יהיה אנומליה של הקרח.

אני מסתכן באפשרות שבגלל שאני לא up to date אולי החמצתי מה שהוא, אבל אם יש בסיפור הזה ממש, למי שהוא מגיע פרס נובל הרבה יותר מהפרס שהוענק לאל גור.

אל גור. עם האמת הוא חש מאוד לא בנוח

אם נעזוב את הציניות, ההסבר "לא כל הקרחונים מגיבים באותה צורה לשינויי אקלים", נשמע כמו מדע ברמה של אל גור. אצלו סיפור כזה יכול ללכת. ממדען של ממש הייתי מצפה לגישה קצת יותר רצינית.

שינויי אקלים מעשה ידי אדם על פני כדור הארץ הם נושא הנמצא על סדר היום כבר כמה עשרות שנים.

במהלך שנות השבעים של המאה הקודמת היה קונצנזוס בין מדעני שואת האקלים שהאנושות צועדת לקראת עידן קרח (ice age) חדש, ושגל קור אימים יביא להרס מוחלט של החיים כפי שהם מוכרים לנו על פני כדור הארץ. הנושא לא כל כך עיניין אותי באותה תקופה ולא עקבתי אחרי הפרטים. אינני יודע אם היתה אז תמימות דעים בין כל המעורבים באשר לזהותו של הגורם (the culprit) להתקררות וכן אם הוצעו אז רעיונות איך להתמודד אתו.

באיזו שהיא נקודת זמן לקראת סוף העשור מומחי האקלים עברו מהפך מחשבתי והתחזיות אודות עידן קרח הממתין לנו מעבר לפינה שינו כיוון. השואה האקלימית ממשיכה להמתין בסיבוב אבל הפעם היא באה מכיוון אחר – לא קור כלבים הוא שיביא את הקץ, עכשיו האנושות צפויה להיצלות באישו של גיהנום.

עד היום לא ברור מה בדיוק גרם לתפנית הזאת, אבל היא מצאה "קהל אוהדים" גדול בקרב האינטלקטואליה הליבראלית, קהל של חממיסטים - מסדר של אבירים שנטלו על עצמם את המשימה של הצלת האנושות מידי עצמה. ציבור החממיסטים הוא קואליציה המורכבת ממיגוון של קבוצות של בעלי עיניין – חסידי איכות הסביבה, מתנגדי הקידמה הטכנולוגית, מתנגדי השימוש באנרגיה גרעינית, אגודות צער בעלי חיים למיניהן (לא ברור לי מה האינטרס שלהם בנושא), אירגונים הלוחמים בניצול ארצות העולם השלישי ע"י הארצות המפותחות, אירגונים הרואים באדם את אויבו של הטבע ושורה ארוכה של קבוצות שה raison d’être הבלבדי לקיומן הוא להיות "אנטי". לא משנה אנטי מה, כל עוד אתה אנטי זה הולך. לא פעם האינטרסים הבסיסיים של הגופים האלה מנוגדים זה לזה, אבל כאשר מדובר בהתחממות כדור הארץ השורות מתלכדות – לכולם "אוייב" משותף – גזי החממה. לסיכול ה"אוייב" הזה כולם פועלים שכם אחד. לקואליציה הזאת הצטרפה שורה של פוליטיקאים שהפכו את הנושא לקרש קפיצה לקידום מעמדם הפוליטי, וכן מדענים בעלי אג'נדה שרואים בעשיית כותרות את תמצית העשייה בתחום האקדמי. ואחרון אחרון חביב, נו איך אפשר בלי? - התקשורת.

בצעד שאין לו אח ורע בהיסטוריה של הדמוקרטיות המפותחות, התקשורת נרתמה כמעט ללא יוצא מן הכלל לניהול מסע צלב שמטרתו אחת ויחידה - יצירת "מודעות" בציבור לשואה הממשמשת ובאה. הכיסוי לו זוכה הנושא בתקשורת מזכיר את זה הניתן לאובאמה. יקצר המצע מלפרט כאן במלואן את כל השטויות שהתפרסמו וממשיכות להתפרסם על הנושא.

הניו יורק טיימס יודע לספר ש"80% מהציבור מאמין שהסכנה האקלימית יש בה ממש" (משאלים אחרים של העיתון נתנו תוצאות קצת שונות, אבל המגמה היתה אחת). עבור הניו יורק טיימס הממצאים של מישאלי קוראים כאלה הם "הוכחה מדעית". כתבי העיתון מתקשים להבין איך זה ייתכן שישנם מדענים שמעיזים להטיל ספק בתופעה. במגזין סוף השבוע של העיתון התפרסם לפני מספר שבועות ראיון עם פרימן דייסון ( freeman dyson), אחד מגדולי הפיסיקאים של המאה העשרים.

השאלה הזאת חוזרת כחוט השני לאורך כל 14 עמודי הראיון. מה שמרגיז את החממיסטים במיוחד היא העובדה שדייסון ידוע כבעל דעות ליבראליות, מעדיף את אובאמה על בוש, ומבקר חריף של פיתוח נשק גרעיני (למרות שהיתה לו תרומה לא מבוטלת בתחום הזה), בקיצור "אחד משלנו". קיטון העלבונות וההתקפות האישיות להן דייסון זכה בשל עמדותיו, הוא מה שהוא. בין מבקריו של דייסון אפשר למצוא "מומחים" לנושא כמו פרופ' למשפטים (!) בשם אריק פוזנר (eric posner) מאוניברסיטת שיקגו. כדאי לציין כאן שדייסון לא טען שהתופעה איננה קיימת. הוא הביע ספק באיכות המדעית של המחקרים שנעשו (הוא רחוק מאוד מלהיות היחיד), והעמיד בסימן שאלה את הקביעה שהתופעה היא מעשה ידי אדם (שוב, יש רבים החושבים כמוהו). הטלת ספק זאת גישה מדעית בריאה. למעשה זאת אבן הפינה של כל מחקר מדעי. אבל לא אצל החממיסטים. אצלם אם אתה לא אתנו אתה נגדנו,ואם אתה נגדנו אין לך זכות קיום. זאת גישה המאפיינת פסאודו מדע, ואין זה מפליא לפיכך שהתקשורת אימצה אותה.

לתקשורת כללי משחק משלה. הקו הרשמי (the party line) נקבע ע"י קבוצה קטנה של יודעי כל, "עיתונאי צמרת", הרואים את עצמם כמעצבי דעת קהל - פונדיט (pundit) הוא התואר הרשמי. מקור המילה פונדיט הוא בהודו, ומשמעותה בסנסקריט היא מלומד בעל השכלה רחבה, אבל לעניות דעתי, ההגדרה שוויליאם ספיר (william safire), המומחה ללשון של הניו יורק טיימס, הציע למונח פונדיט - "מחרחר דעות" (opinion monger), מתארת הרבה יותר טוב את עדת המייבינים המאיישים את מערכות התקשורת הממוסדת בימינו.

התקשורת הממוסדת מוצפת במאמרים, פרשנויות וניתוחים העוסקים בשואה האקלימית העומדת עלינו לכלותינו, וכמובן, נו איך אפשר אחרת – בשפע של רעיונות איך לקדם את פני הרעה. הפונדיטס, שעברו שידרוג בזק ממעמדם כמומחים לפוליטיקה, נושאי ביטחון וטרור, וכלכלה, למעמד של יודעי כל בנושאי אקלים ומדעי הסביבה, נטלו על עצמם ללמד את הציבור הרחב פרק בהילכות מיזוג אוויר ותחליפי אנרגיה. בין כל המומחים האלה, שרק אתמול נולדו, אין אף אחד הרואה מה שהוא מוזר בכך שאנשים המתקשים לחזות מה יהיה מזג האוויר בשבוע הבא מסוגלים לקבוע בדיוק של עשירית מעלה מה תהיה הטמפרטורה על פני כדור הארץ בסוף המאה.

אבל זה למעשה סוד כוחה של הפונדיטוריה. עבור הפונדיט הבורות איננה חיסרון. אדרבא, אם הוא מכלכל צעדיו בתבונה היא אפילו יתרון. ההכרה כפונדיט היא בבחינת רשיון להתבטא על כל נושא שבעולם ללא כל קשר למה שהוא יודע או מבין. כל מה שנדרש מהפונדיט בבואו לכתוב על נושא כל שהוא זה הכרת כמה מילות מפתח (buzz words) מהז'רגון המקצועי, אותן הוא משבץ בהתאם לכושר הכתיבה שלו לתוך טקסט שכולו מורכב מביטויים מנופחים וחסרי משמעות (המונח האנגלי לצורת כתיבה כזאת הוא bloviation).

צו השעה הוא הצלת האנושות מידי עצמה בנושא האקלים וכך, מיטב שולפי העט של הפונדיטוריה התגייסו למשימה הקדושה של יצירת יש מאין – ניפוח הבלון האקלימי. מידת הבנתם של הכותבים בנושא אינה עולה על זאת של קוראיהם – קרוב לוודאי שהיא אפילו פחותה מאחר והם ניזונים מדיסאינפורמציה המסופקת להם בשפע ע"י פסאודו מדענים בעלי אג'נדה. דוגמא קלאסית של "הפיסח המוביל את העיוור" (the lame leading the blind).

ככלל, מידת הבנתו של הפונדיט המצוי בנושא נתון היא ביחס הפוך למומחיות שלו. זה נכון בכל תחום ובכל נושא, ונושא אקלים כדור הארץ איננו יוצא מן הכלל. המומחה התורן לנושא האקלים, אל גור, איננו יודע אפילו מה ההבדל בין טמפרטורות פארנהייט וצלזיוס, ועל טמפרטורות קלווין הוא בכלל לא שמע. למרות זאת, בניצוחו הנושא הפך לזירת פעילות מרכזית של הפונדיטוריה. בהופעה באנגליה לאחרונה, אל גור פסק שמידת הדחיפות של הטיפול בנושא האקלימי איננה נופלת מזו של הצורך לנצח את גרמניה במלחמת העולם השניה. נו, באמת.

פאול קרוגמן כלכלן שהתאקלם

בין הבולטים שבצמרת התיקשורת ניתן למנות את תום פרידמן, כוכב התקשורת של הניו יורק טיימס, אדם שלזכותו שלושה פרסי פוליצר, שהחל לאחרונה לכתוב מאמרים על מזג האוויר ואנרגיה "נקיה", וכוכב תקשורת אחר של הניו יורק טיימס, פאול קרוגמן, שגם הוא החליט שיש לו מה לאמר בנושא. השניים ממלאים כבר שנים את המדור "דעות" במאמרים שופעים חוכמה וידע על כל נושא שבעולם. קרוגמן הוא מקרה מיוחד שראוי להרחיב עליו קצת את הדיבור. כלכלה היא השטח בו הוא אמור להיות מומחה. הוא לא מבין גדול בנושא, אבל בשל מעמדו כפרופ' לכלכלה באוניברסיטת פרינסטון, אנשים מתייחסים אליו ברצינות. הוא לא הפגין יכולת מיוחדת בקשר לחיזוי המשבר הכלכלי האחרון, וגם ההסברים שלו בדיעבד ל"מדוע זה קרה" אינם משכנעים במיוחד.

מאז שהוענק לו בסתיו האחרון פרס נובל (פרס נובל לכלכלה זה לא בדיוק פרס נובל, אבל זה נושא לדיון אחר) בן תמותה רגיל אינו זכאי להסתופף בד' אמותיו. עכשיו הוא מצא לו תחום חדש להפגין את מומחיותו.

המינימום שאפשר היה לצפות לו מאדם כמו פאול קרוגמן, היה התייחסות לאספקטים הכלכליים של חוק האנרגיה החדש שאושר לאחרונה ברוב זעום בבית הנבחרים, ועומד לדיון בפני הסנאט. ישנה מחלוקת אמיתית לגבי השאלה אם החוק הזה ישיג את היעדים שנקבעו ואם הם בכלל ברי השגה, אבל אין כל מחלוקת לגבי העובדה שלחוק הזה, אם הוא יאושר, תהיינה השלכות מרחיקות לכת – הייתי אומר אפילו מונומנטליות - על הכלכלה. מאדם שחושב שהוא מבין בכלכלה הייתי רוצה לשמוע מה דעתו על שאלות כמו העלאות המסים הצפויות, התייקרות האנרגיה והשפעתה על עליית מחירי המוצרים השונים, מימדי האבטלה שהחוק יגרום להם, פגיעה בתחרותיות של מפעלים אמריקאיים וכו'. במקום זה הוא מסתפק בחזרה על השטויות של אל גור בנוסח "כמה זה חשוב", "כמה זה נחוץ", "כמה זה דחוף" ועוד כהנה וכהנה.

אובאמה בלע את הלוקש האקלימי במלואו (hook, line and sinker) והקיף את עצמו בחבורת יועצים שכולם מכורים לרעיון ובראשם אל גור. שר האנרגיה החדש, פיסיקאי בעל שם – חתן פרס נובל – נשא הרצאה לפני כשלושה חודשים בה הוא הסביר שכל הרעיונות בדבר אנרגיה ממקורות חליפיים לדלקים ממאובנים הם עורבא פרח, אבל על החוגים הקובעים דבריו לא עשו רושם. מה הוא כבר מבין בנושא? בסך הכל הוא פיסיקאי. כלל לא ברור מה מידת השפעתו האמיתית של השר, מאחר ושיטת הניהול של אובאמה מתבססת על צארים (על כך במאמר נפרד), שהם הפוסקים האחרונים בכל נושא.

חוק האנרגיה, אותו דוחף מימשל אובאמה, הנידון כעת בסנאט הוא נסיון ליישום האג'נדה החממיסטית. כפי שציינתי למעלה, לחוק הזה, אם הוא יאושר, תהיינה השלכות מרחיקות לכת והוא יביא לשינוי דרמטי בכלכלה האמריקאית. אין כל אפשרות לדון כאן בכל הפרטים כי מדובר במסמך של כ 1,300 עמודים, שגם חברי הקונגרס שהצביעו עליו לא קראו אותו במלואו. כבר היום יש שפע של טענות בקרב חוגי התומכים בחוק מהשמאל הליבראלי על כך ש"הוא מכיל יותר מדי פשרות" המריקות אותו מתוכן של ממש. אפילו כמה מהמובילים בין החממיסטים – למשל האנסן (james e. hansen), פיסיקאי בכיר ב nasa - טוענים שהחוק בצורתו הנוכחית לא יביא שום תועלת אבל יגרום הרבה נזק. על מכבש החקיקה של מימשל אובאמה זה לא משפיע, והלחץ על חברי הסנאט נמשך ללא הפוגה.

לסיכום מספר נקודות שתמחשנה את הגישה האנטי מדעית של החממיסטים והתקשורת התומכת בהם. ראש וראשון היא הגישה הזלזלנית למימצאים ועדויות מדעיות שאינם "בהתאם לקו" כפי שזה מתבטא בצורת הצגת הסיפור על הקרחון בארגנטינה שמסרב להפשיר בראשית המאמר. קורא תמים שאינו מתמצא בפרטים יבין מהמאמר שמדובר באיזו תופעה אקזוטית שאין לה כל משמעות מדעית. בתקשורת המובילה אפילו לא טרחו לדווח על כך. מקרה שני היה לפני כחצי שנה כשבעיותונות דווח בהתרגשות רבה על "עליה משמעותית" בטמפרטורות של האזור הקר ביותר בעולם בסיביר בחודש נובמבר. זה עשה הרבה כותרות. כמה שבועות יותר מאוחר התברר שבטעות הזינו למחשבים את הטמפרטורות שנמדדו (באמצעות לוויינים) באוקטובר. מי שמכיר קצת את תנאי מזג האוויר ברוסיה ובסיביר בפרט בחודשי הסתיו יודע בדיוק מה המשמעות של שימוש במדידות של אוקטובר עבור חודש נובמבר. מלבד לגרום להאנסן שהוזכר למעלה להסמיק בשל הפאשלה הזאת, התקשורת לא מצאה לנכון לדווח על הטעות הזאת. אפיזודה שלישית התרחשה לפני כחודשיים. משלחת של חממיסטים בריטיים יצאה לאנטארטיקה למדוד את מימדי הפשרת הקרח ביבשת הזאת. בניגוד למשלחת דומה שיצאה מאוסטרליה ועשתה את דרכה בהליקופטרים, הבריטים העדיפו לנוע על היבשה. קור כלבים ששרר באזור וסופות שלגים עזות אילצו את הבריטים להפסיק את מסעם בלי להשלים את המשימה. איך דיווחה על זה התקשורת? "הפשרת שלגים מנעה מהמשלחת לבצע את משימתה". ודבר אחרון. אמנת קיוטו ומה שבא בעקבותיה מטילות יעדים לצמצום פליטת גזי חממה על המדינות המפותחות בלבד. מדינות העולם השלישי, ובמיוחד הכלכלות הצומחות של סין והודו, פטורות מהמיגבלות האלו. האם לדו תחמוצת הפחמן שכתוב עליה made in china יש תכונות פיסיות שונות מאלו של דו תחמוצת פחמן "מערבית"?

קריאה נוספת אימגו

- ממה (אולי ממי) נשקפת סכנה לעתיד המין האנושי?- שינוי האקלים - מדיבורים לברבורים- שחור על הנשמה – חזית נוספת בראיית השחור- עולם ירוק? – ניהול משאבים במחסור / שמעון גילר- שינוי האקלים - מדיבורים למעשים / עודד רוט- סגירת צומת נאס"א / אלי אשד

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת ישראל בר-ניר