אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עידן אובאמה - עולם חדש ישן


מבט נוסף מכאן, עידן אובאמה - עולם חדש ישן (יוני, 2009) , מאמר המשך בסדרת מאמרי סקירה/ביקורת על מדיניותו של אובאמה.

א. תהיה לי בריא וחזק - זיי מיר געזונט אונד שטארק

נושא הפרק, כפי שמשתמע מהכותרת, הוא הבריאות או, למען הדיוק, תוכניותיו של אובאמה להבראת מערכת הבריאות.

נושא הבריאות תופס מקום מרכזי בתוכניותיו של אובאמה. זה נושא שמדבר אל לבו של כל אמריקאי. ישנם חילוקי דעות (לפעמים מהותיים) לגבי ה"איך", אבל יש הסכמה מלאה לגבי העובדה שמצבה של מערכת הבריאות בארה"ב היא בעיה אמיתית המחפשת פתרון. אובאמה איננו הראשון שמנסה למצוא לו פתרון. בתקופת כהונתו הראשונה של קלינטון נעשה ניסיון להתמודד עם הבעיה, למיטב ידיעתי זה היה הניסיון הרציני הראשון. הניסיון הזה הוכשל ע"י הרפובליקנים ששלטו אז בקונגרס. באותה תקופה עדיין הייתי "טירון" מבחינת היכרותי את המערכת הפוליטית כאן, והנושא גם לא כל כך עניין אותי. אינני מתמצא בפרטי התוכנית ההיא וקשה לי לשפוט היום אם הרפובליקנים צדקו בטענתם שהתוכנית לא היתה טובה. תוכנית הבריאות שהוצעה אז היתה "פרוייקט" שקלינטון הטיל על רעייתו כדי שהיא לא תשתעמם במסגרת תפקידה כ"ליידי הראשונה". לאור הניסיון הביצועי שלה, לא הייתי פוסל על הסף את הטענות של הרפובליקנים.

הבריאות (ביטוח בריאות למען הדיוק) היא נושא שכולם מדברים עליו. כולם אומרים ש"צריך לעשות מה שהוא". אבל כמו מזג האוויר – כולם מדברים עליו אבל לאף אחד אין תשובה מספקת מה לעשות בקשר אליו. בחלל מרחפים רעיונות שונים, וחילוקי הדעות אינם בהכרח ע"פ ההשתייכות המפלגתית. לכל אחד מהרעיונות הנמצאים כעת על סדר היום יש חסידים ומתנגדים המצביעים על היתרונות והחסרונות (שבחלקם נובעים מהשקפת עולם), אבל אחרי שמנפים את הרטוריקה, השורה התחתונה היא המחיר ומי ישלם אותו.

לפני שאמשיך, מספר מלים על הכשל העקרוני בדרך בה אובאמה מנסה ליישם את מדיניותו. דרך הניהול של אובאמה היא מה שהייתי מגדיר כ"חקיקה בלחץ". הוא לוחץ על הקונגרס שיקבל חוקים בלוחות זמנים שאינם מותירים זמן לדיון מהותי בנושא, לפעמים ללא כל דיון בכלל. חוק התוצאות להן לא התכוונת (the law of unintended consequences) הוא האוייב מספר 1 של חקיקה חפוזה. אובאמה כבר נכווה בתחום הזה מספר פעמים. מקרה בולט היה אישור "חבילת התמריץ" (stimulus package) שנועדה להציל את הכלכלה. הצעת החוק הועמדה להצבעה ללא כל דיון בקונגרס, ויו"ר וועדת הכספים של הסנאט ניצל את ההזדמנות כדי להגניב לחוק סעיף המאפשר להשתמש בכספים לתשלום בונוסים שמנים למנהלי החברות (היה להם קשה להמשיך ולתפקד בלי לקבל את התמריץ הזה . . .). כאשר הדבר התגלה זה עשה רעש רב בתקשורת (יש כנראה גם גבול למה שעיתונות החצר של אובאמה מסוגלת לבלוע). אובאמה כמובן "לא ידע, לא ראה ולא שמע". לדבריו הוא "נדהם" (he was stunned) כאשר זה נודע לו. הסנאטור המעורב (דמוקרטי כמובן) עומד לבחירה חוזרת בעוד שנה וחצי, וסיכוייו להיבחר מחדש אינם מזהירים במיוחד (זה בלשון המעטה). הוא לא היה מוכן ל"שרוף" את סיכוייו, וכאשר העיתונאים לחצו אותו לפינה, הוא גילה שהיוזמה להכניס את הסעיף הזה לחוק "באה מהבית הלבן". הוא לא נקב בשמות, אבל גם "השרופים" שבין חסידי אובאמה בתקשורת יודעים שיוזמה כזאת לא יכולה לצאת מהבית הלבן בלי שהנשיא יהיה בתמונה. זה השתקף בדיווחים, וכרסם לא מעט באמינותו של אובאמה. כל זה לא מונע מאובאמה להמשיך בשלו, ויוזמות חקיקה בשיטת ה"חפ לפ" ממשיכות להיות הנורמה. בשל הרוב שיש לדמוקרטים בשני בתי הקונגרס, הרפובליקנים מתקשים לעצור את התהליך, ורק במקרים בהם ישנם למספר מספיק של מחוקקים דמוקרטיים הסתייגויות, ניתן לקיים דיון רציני בחוק המוצע.

במאמר הקודם בסדרה הזכרתי את חוק האנרגיה שאושר בוועדת בית הנבחרים בלי שאף אחד מחברי הוועדה, כולל היו"ר, קרא אותו. אחרי שהחוק אושר בוועדה, אובאמה לוחץ להביא את החוק להצבעה מיידית. מדובר במסמך של בערך 1,000 עמודים, חוק בעל השלכות כלכליות מרחיקות לכת. אבל לדעתו של אובאמה אין כל צורך בדיון בפרטים, תנו לו צ'ק פתוח והכל יסתדר. הסיפור הזה חוזר עכשיו בנושא הבריאות. אובאמה רוצה, דורש למען הדיוק, שהחוק יהיה מונח על שולחנו לחתימה עוד לפני שהקונגרס יצא לפגרה באוגוסט. מה כל כך דחוף? כבמקרים קודמים, אם מאזינים לאובאמה, התקרה תיפול אם החוק לא יאושר ועוד היום, מחר יהיה מאוחר. שוב, דיון בפרטים מיותר ורק יגרום לעיכובים. די לאשר תקציב מסגרת. מה, מו, מי ואיך - תסמכו על אובאמה.

מנקודת מבטו של אובאמה ישנה סיבה נוספת לדחיפות, מעבר לרצון למנוע דיון בפרטים. האווירה הפוליטית בוושינגטון תהיה שונה לחלוטין כאשר הקונגרס יחזור מהפגרה בסוף הקיץ. כל חברי בית הנבחרים ושליש מהסנאטורים יהיו כבר עסוקים במסע הבחירות שתתקיימנה בסתיו 2010. זה יהיה גורם מכריע בהחלטות ההצבעה שלהם. זה כמעט חוק טבע שמפלגת השלטון מאבדת מכוחה בבחירות ביניים ולכן חברי הקונגרס הדמוקרטים יהיו הרבה יותר זהירים בהצבעות על נושאים קונטרוברסליים, במיוחד בכל מה שקשור למיסוי. בינתיים הגרעון התקציבי המובנה תופח ומגיע למימדים מבהילים. גם אנשים שאינם מתמצאים כל כך בתחום הזה אינם חשים בנוח. חברי הקונגרס, העומדים לבחירה אישית, אינם יכולים להתעלם מתחושות בוחריהם.

האמריקאי הממוצע אינו יודע מספיק כדי להבין את השלכות המיסוי של הצעת חוק האנרגיה שאושרה בוועדת בית הנבחרים. מרבית חברי קונגרס אינם במצב יותר טוב. ישנם כיסי עוני ומצוקה בקרב הציבור האמריקאי, אבל בדרך כלל מצבם הרבה יותר טוב מזה של התושבים בארצות העולם השלישי. עליית המחירים והמחסור במזון שייגרמו ע"י חוק האנרגיה לא נתפסים בשלב זה כסכנה מוחשית (זה ישתנה כאשר המצב יגיע למחסור של ממש, אבל זה לא יקרה מחר).

התמונה שונה לחלוטין כשמדובר בבריאות. כאן כל אחד חש מעורבות אישית. אובאמה נמנע מלתת כל פרטים על הפתרון(ות) שלו, למעט קלישאות בנוסח "זה טוב", "זה נחוץ", "המצב הקיים הוא בלתי נסבל", "אי אפשר לחכות" ועוד, ועוד, ועוד. הוא מבקש מהקונגרס אישור לתקציב של קרוב ל 650 מיליארד דולר למימון הרפורמה במערכת הבריאות, וזה פשוט מצחיק. גם בלי להיכנס לפרטים על מה בדיוק יוציאו את הכספים האלה, מאחר ומדובר בביטוח בריאות לכל אוכלוסיה, הערכות קונסרבטיביות הן שיידרש סכום כמעט פי שלוש יותר גדול - זאת ההערכה של "קרן המורשת" (heritage foundation), צוות חשיבה הידוע כבעל דעות שמרניות. הערכת משרד התקציבים של הקונגרס - cbo, היא הרבה יותר גבוהה. השאלה מה הם המקורות מהם יגויסו אותם 650 מיליארדים גם היא אינה זוכה למענה ברור. כל אחד מבין שגיוס כספים בהיקף כזה יכול לבוא רק ממקור אחד – מיסוי. ברגע שאתה אומר מיסוי, ההתלהבות מכל הרעיון יורדת בכמה סדרי גודל. ההתנגדות ליוזמה של אובאמה, לפחות בצורה שהיא מוצגת לציבור, באה ממגזרים שונים – ציבור הרופאים (בארה"ב רשומים כ 800,000 רופאים), בתי החולים (בארגון בתי החולים רשומים כ 5,700 מוסדות), חברות הביטוח (יש כ 1,300 מבטחים), ויצרני התרופות. בקונגרס גם כן לא "נדלקים" עליה.

$endimg$

החמור הדמוקרטי מתמודד עם יוזמת אובאמה להבראת מערכת הבריאות

החלל מלא ברעיונות שונים ומשונים על מה אפשר וראוי להטיל מסים כדי ליצור הכנסות בהיקף של 650 מיליארד דולר. כמה מהרעיונות גובלים בטרוף, אבל ההכנסות הצפויות מהמקורות האלה הן ברובן "כסף קטן". מקור אחד שיכול להביא הכנסות בהיקף הנדרש הוא הטלת מס על תשלומי מעבידים לביטוח הבריאות של עובדיהם. חלקו של המעביד בתשלומים האלה הוא בסדר גודל של מאות דולרים בחודש (תלוי בגודל המשפחה). למרות שזאת הכנסה של העובד לכל דבר, היום היא פטורה ממס. הרעיון איננו חדש. כבר בוש העלה אותו, ומקקיין הציע אותו במהלך מסע הבחירות. תגובת הדמוקרטים, ובמיוחד זו של אובאמה היתה אש וגופרית. עכשיו, בצעד flip flop נוסף, אובאמה שינה את עורו, והוא "מוכן לשקול" את הרעיון. אתם יכולים לתאר לעצמכם את תגובת האיגודים המקצועיים, ובעקבותיה את תגובת חברי הקונגרס הדמוקרטיים. לגבי דידם של אלה האחרונים "אם זה ככה, אז אולי כדאי לדחות את כל הרעיון למועד יותר מאוחר". הבעיה האמיתית, מנקודת מבטו של אובאמה, היא שקצת קשה למכור לציבור את הלוקש שזה "מס על העשירים בלבד". בקיצור, שמח. לא נראה לי שיש הרבה סיכויים שאובאמה יצליח להעביר את החקיקה הזאת – וודאי לא בצורה הנוכחית.

לקינוח, לפני כשבוע, ב 13 ביוני, אובאמה יצא בהודעה חגיגית לאומה שהוא הצליח לאתר 313 מיליארד דולר נוספים למימון התוכנית (today, i am announcing an additional $313 billion in savings that will rein in unnecessary spending, and increase efficiency and the quality of care). לפני כן, באותו שידור רדיו, הוא הכין את הקרקע לכך שצפויה התייקרות מיידית במחירי הביטוח הרפואי (any honest accounting must prepare for the fact that health care reform will require additional costs in the short term in order to reduce spending in the long term). "הורדת מחירים בטווח הרחוק" נשמע לגמרי לא רע. מה שחסר כאן זה כמה "רחוק" הוא הרחוק הזה. עליית המחירים הצפויה, לעומת זאת, היא מיידית. לא צריך להמתין. אבל מה שיותר מעניין הוא איפה אובאמה "מצא" את אותם 313 מיליארד דולר. 313 מיליארד דולר זה לא סכום שאתה סתם ככה הולך ברחוב ופתאום הוא נופל מהעץ. ה"בונאנזה" הזאת מקורה הוא קיצוץ בשרותי הבריאות הניתנים היום לקשישים ומעוטי יכולת - medicare ו medicaid. התוספת הזאת תעלה את התקציב לתוכנית הבריאות לקרוב לטריליון דולר – כשני שליש מההערכות הכי קונסרווטיביות של הסכום הנדרש.

יש "הגיון" ברעיונות של אובאמה. הוא דבר ומדבר הרבה על צדק סוציאלי ועל כך שבאמצעות "חלוקה מחדש של הרכוש/נכסים" (wealth sharing) המטרה הזאת תושג. הקיצוץ בשרותי הבריאות והמיסוי על התשלומים לביטוח הם "חלוקה מחדש של הבריאות" (health sharing). אלה שנהנים מביטוח ושרותי בריאות ישלמו גם עבור אלה שאין להם ביטוח. אבל health sharing ו wealth sharing זה לא בדיוק אותו הדבר, בייחוד כשמדובר בקשישים. הצרכים והבעיות הרפואיות של קשישים הם מעל ומעבר לאלה של צעירים בשנות השלושים והארבעים. גם ב wealth sharing יש הרבה אי צדק, אבל לקצץ בשרותי הבריאות של קשישים כדי שאפשר יהיה לתת יותר לצעירים זה גזל לאור היום. רעיון אובאמניאקי. ככה, במושגי המפלגה הדמוקרטית, דואגים לחלשים.

המטרה המוצהרת של אובאמה היא להבטיח כיסוי בריאותי לאלה שאין להם כיסוי היום. יש מידה לא מעטה של אי דיוק והגזמה בצורה שבה מציגים את המשבר. יש לפי ההערכות כ 46 מיליון אמריקאים שאין להם ביטוח בריאות (אני מניח שלהערכה הזאת יש בסיס, ואתייחס אליה כנתון), אבל כשבודקים את הפרטים, התמונה העולה איננה כל כך שחורה. לפחות שליש מהמספר הזה הוא מהגרים בלתי חוקיים, וכרבע עד שליש מהנותרים הם אנשים שוויתרו על ביטוח רפואי תמורת שכר יותר גבוה (בעיקר צעירים ושכירים העובדים לפי חוזה מיוחד). העדר ביטוח רפואי עדיין איננו סוף הדרך. אדם שאין לו ביטוח חייב לשלם מכיסו את הוצאות הטיפול לו הוא זקוק, סכום שלמעט מקרים טריביאליים, הוא בהחלט לא מבוטל. אבל בתי החולים חייבים לקבל כל חולה, גם כאלה שאין להם ביטוח. הם מפצים את עצמם ע"י העלאת המחיר שהם גובים מהמבוטחים (חברות הביטוח מכסות את זה וגובות פרמיות יותר גבוהות). בפועל ציבור המבוטחים מכסה באופן חלקי את אלה שאין להם ביטוח.

ניתוח פרטי תוכנית הבריאות המוצעת ע"י אובאמה (הגרסא עליה עובד הסנאטור קנדי) ע"י ה cbo – משרד התקציבים של הקונגרס, שהתפרסם ב 18 ביוני, מראה שאחרי עשר שנים והוצאות בהיקף של יותר מטריליון דולר, 38 מיליון אמריקאים עדיין יהיו ללא כיסוי ביטוחי. הדמוקרטים, ואובאמה בראש, אינם כל כך מאושרים מהמספרים האלה, על אחת כמה וכמה מהעובדה שלא ניתן היה להסתיר אותם מהציבור.

בעבר כמעט ללא יוצא מן הכלל, הערכות של ה cbo על ההוצאות הכרוכות בתוכניות ממשלתיות, היו הערכות חסר (underestimates). ההוצאות בפועל היו הרבה יותר גדולות – לפעמים בסדרי גודל.

אובאמה במסגרת התעמולה האינטנסיבית למען הרפורמה מבטיח ש"מי שמרוצה מהביטוח שיש לו היום, יוכל להמשיך אותו" (you will be able to keep your insurance if you like it). וכן ש"כל אמריקאי יהיה זכאי לאותם שרותי בריאות הניתנים לחברי הקונגרס" (you'll be able to get the same kind of coverage that members of congress give themselves). כמו ביוזמותיו האחרות של אובאמה, המציאות קצת שונה. בגרסא הנוכחית של הצעת החוק אותה מכין הסנאטור קנדי (the affordable health choices act) יש שורה של הגבלות חמורות על השירותים הרפואיים שיוצעו ע"י חברות הביטוח, ובאותו זמן – ניחשתם נכון – ההגבלות האלו אינן חלות על חברי הקונגרס.

דבר אחד אליו לא התייחסתי - איכות השירותים הרפואיים. אסתפק בקוריוז אחד. במאי סרטים ידוע בשם מייקל מור, בעל דעות שמאליות רדיקאליות קיצוניות, הפיק סרט השופך אש וגופרית על מערכת הבריאות העכשווית של ארה"ב ומהלל בכל פה את רמת שרותי הבריאות של קובה. כששמעתי על כך רצתי להירשם כדי לקבלת שירותים רפואיים בקובה. התייאשתי אחרי שגיליתי שבעקבות סרטו של מור, מיליוני אמריקאים נדחקים בתור כדי ליהנות מהזכות הזאת וההרשמה סגורה לכמה שנים. בחופי פלורידה אין מקום לדרוך על החול מרוב אמריקאים המחפשים אמצעי תחבורה כדי להגיע לקובה.

בשנות עבודתי בחב' אלסינט היה לי מגע עם ציבור רחב של רופאים ואני מכיר טוב את מערכות הבריאות בארה"ב, קנדה ומרבית ארצות מערב אירופה. לא זכיתי לכבוד המפוקפק של הכרת המערכת בקובה. לכל מי שבכל זאת רוצה לנסוע לשם אני יכול לאחל רק דבר אחד - זיי מיר געזונט אונד שטארק.

ב. העבודה היא כל חיינו – מספרים באוויר

ילד שב לביתו מבית הספר מחייך ומפסוט מעצמו. "אבא" הוא אומר, "הרווחתי היום חמישה גרוש". "יפה, יפה" אומר האב, "איך עשית זאת?" "במקום לנסוע הביתה באוטובוס, רצתי אחרי האוטובוס כל הדרך, וחסכתי את מחיר הכרטיס" משיב הילד. האב חושב לרגע, כשבלבו רגש גאווה על התושייה שגילה הבן. "אתה יודע מה" האב ממשיך ואומר לבנו, "מחר תרוץ אחרי טקסי, ותרוויח חצי לירה".

נזכרתי בבדיחה הזאת מתקופת ילדותי, מהימים שבגרוש היה חור, כשקראתי על הצלחתו של אובאמה לצמצם את מימדי האבטלה.

עם כניסתו לתפקיד, אובאמה דרש מהקונגרס לאשר ללא כל דיחוי, וללא כל דיון, את חבילת התמריץ שנועדה להציל את הכלכלה. אם זה לא ייעשה, ומייד, הוא איים, מימדי האבטלה יגיעו באפריל, 2009, ל 8.5%. הקונגרס נענה לאובאמה וחבילת התמריץ אושרה. בסוף אפריל 2009, עם תמריץ של 787 מיליארד דולר, מימדי האבטלה הגיעו ל 8.9%. בסוף מאי 2009, מימדי האבטלה הגיעו ל 9.4%. המרחק שנותר עד לאבטלה דו ספרתית כבר לא כל כך גדול. כדאי לזכור שכל עשירית אחוז משמעותה כ 75,000 מובטלים.

ב 27 במאי, בהופעה בנבאדה, אובאמה הכריז ש"חבילת התמריץ הצליחה" - "היא ייצרה כ 150,000 מקומות עבודה חדשים" (it has saved or created nearly 150,000 jobs), ובהמשך "עד סוף הקיץ היא תייצר עוד 600,000 מקומות עבודה חדשים" (the stimulus spending can save or create an additional 600,000 jobs this summer). 150,000 מקומות עבודה חדשים לעומת למעלה מארבעה וחצי מיליון מובטלים נשמע כמו טיפה בים, אבל כמו שהיו"ר מאו אמר "גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד קטן". לכאורה אובאמה יכול לטפוח לעצמו על השכם – יש תזוזה בכיוון הנכון, גם אם זה רק צעד קטן.

הבעיה היא שכשקוראים טוב את דברי אובאמה, זה לא בדיוק מה שהוא אמר. קל לפספס את זה. במיוחד כשהדברים נשמעים במהלך נאום קולח מפיו של נואם בעל כריזמה. הנוסח המדויק הוא, בשני המקרים, "מקומות עבודה נוצרו או ניצלו" (it has saved or created). מקומות עבודה ש"ניצלו"? זה לא נשמע כמו מקומות עבודה חדשים. זה נשמע יותר כמו עובדים שלא איבדו את מקום עבודתם הקיים. איך אובאמה יכול לדעת כמה עובדים לא איבדו את מקומות העבודה שלהם? איך הוא יכול לדעת כמה עובדים לא יאבדו את מקומות עבודתם עד סוף הקיץ? בטקסט האנגלי המקורי של דברי אובאמה גם לא מופיע הביטוי "מקומות עבודה חדשים". מופיע שם "מקומות עבודה" בלבד, ללא כל תוספת.

בהערכה גסה, קרוב למאתיים מיליון אמריקאים עדיין לא איבדו את מקומות עבודתם. ממש סיפור הצלחה. "הצלחה" שבמהותה אינה שונה מהרווח של הילד עליו כתבתי בתחילת הפרק.

ציון מעולה באומנות הניסוח מגיע לאובאמה, או לכותב הנאומים שלו.

ג. אובאמה כוכב עליון

אובאמה ממשיך לשמור על רייטינג גבוה, והתקשורת הממוסדת ממשיכה לסגוד לו. מספר הפעמים שהתמונה שלו הופיעה בעמוד השער של ה newsweek בחצי השנה האחרונה עולה על זה של כל נשיא אחר במחצית המאה שעברה. אחד מעורכי ה newsweek אפילו השווה אותו לאלוהים (i mean in a way obama's standing above the country, above -- above the world, he's sort of god). שבועון אחר, ה u.s. news & world, מתייחס לזיג זגים של אובאמה אותם הוא רואה כדבר חיובי (obama flip-flops for the public good). יש בהחלט אי שביעות רצון וחששות מהמדיניות שלו, אבל בינתיים זה לא פוגע ברייטינג האישי שלו. הכיסוי התקשורתי לו הוא זוכה ומאמרי ההתפעלות מ"הישגיו" מזכירים את סגידת התקשורת ל"שמש העמים" בתקופות החשוכות של המשטר הסובייטי. ועם כל זה, אובאמה לא מרוצה. "יש רשת טלוויזיה אחת שכל הזמן תוקפת אותי" הוא מתלונן בראיון ברשת הטלוויזיה abc. הוא מתנהג כמו ילד קטן שלא מקבל 100% ממה שהוא רוצה. הוא זקוק לחיזוקים כל הזמן. זאת לא התנהגות נשיאותית.

קריאה נוספת אימגו

- מבט מכאן – הערות נוספות למצב (יוני, 2009)- כמה הערות למצב (סוף מאי, 2009)- במדרון הבינוניות

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת ישראל בר-ניר