אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מבט מכאן – הערות נוספות למצב (יוני, 2009)


מאמר המשך בסדרת מאמרי סקירה/ביקורת על מדיניותו של אובאמה.

א. where general motors goes,there goes america

ה 1 ביוני, 2009, ייזכר בהיסטוריה כיום בו חברת ג'נרל מוטורס (gm), האייקון של התעשייה האמריקאית, ירדה מהבמה. כבר היו בעבר פשיטות רגל דרמטיות של חברות ענק, ותעשיות שלמות הפכו לזיכרון היסטורי בלבד – מי שהוא עוד זוכר את הזמנים בהם השוק העולמי היה מלא במכשירי טלוויזיה מתוצרת ארה"ב? בכל זאת התדמית של ג'נרל מוטורס היתה ייחודית, וכפי שזה מתבטא בכותרת הפרק, בתודעתו של האמריקאי הממוצע ג'נרל מוטורס סמלה יותר מכל את חוסנה של התעשייה האמריקאית. שאלה שכל אחד שואל את עצמו עכשיו היא האם החלק השני של משפט הכותרת הוא הצעד הבא. 

תקלה זמנית או אות לבאות?

המשבר שהביא להתמוטטות של ג'נרל מוטורס לא פרץ היום. הוא גם לא נגרם כתוצאה מהמשבר הכלכלי של השנה שעברה. עובדה אחרונה זאת לא עולה בקנה אחד עם התיאוריה לפיה "בוש אשם בכל", אבל יהא לבכם סמוך ובטוח שיימצאו "מייבינים" בכלכלה שייתלו את הקולר בבוש. לא חסרים כאלה.

ה 1 ביוני, 2009, היה סופו של תהליך שנמשך עשרות שנים, וקשה להצביע על נקודת זמן ספציפית בה הוא התחיל. מקובל לאמר "רומא לא נבנתה ביום אחד". מעטים בלבד שמים לב לכך שבאותה מידה נכון גם לאמר "רומא לא נהרסה ביום אחד". כך גם ג'נרל מוטורס. שילוב של סיבות העלה את ג'נרל מוטורס על הדרך שהביאה את ג'נרל מוטורס אלי פשיטת רגל. למשבר הכלכלי האחרון גם כן היתה תרומה, אבל הוא כשלעצמו לא היה גורם לפשיטת רגל אלמלא הסיבות האחרות. חברת פורד, יצרני המכוניות היפניים וכן היצרנים האירופאים הצליחו לעבור את המשבר בלי לפשוט את הרגל. זאת לא הבמה לדיון מלא בכל הסיבות שתרמו להתמוטטותה של ג'נרל מוטורס. תספיק דוגמא מייצגת אחת להמחיש איך ג'נרל מוטורס איבדה את יכולתה לייצר מכוניות במחיר תחרותי.

בשנת 1998 איגוד העובדים uaw הכריז על שביתה בשניים ממפעלי חברת ג'נרל מוטורס. המפעלים האלה יצרו רכיבים חיוניים לכל מפעלי ההרכבה של החברה והשביתה גררה השבתה של כל מפעלי החברה. השביתה פרצה בשל מחלוקת בין ההנהלה ואיגוד העובדים בנושא מכסות הייצור שאותן עובד ממוצע היה מסיים ב 5 או 6 שעות ואח"כ היה מקבל תשלום עבור "שעות נוספות". ככלל, חוקי העבודה בארה"ב אוסרים על שביתות כאשר יש חוזה עבודה תקף. איגוד העובדים, על מנת לא להפר את החוק, העלה שורה של טענות בדבר קיפוחים כביכול. המחלקה המשפטית של החברה הכינה תביעה משפטית נגד האיגוד, אולם ברגע האחרון המחלקה ליחסי עובדים הטילה ווטו, התביעה לא הוגשה והחברה וויתרה לעובדים. ככה זה נמשך. איגוד העובדים, אחד החזקים בארה"ב, מנע באופן עקבי כל ניסיון לייעל את הייצור, למרות שראשי האיגוד היו מודעים לעובדה שהם כורתים את הענף עליו הם יושבים. 

מאוגדים הם צועדים בגאון גם אם זה מוביל לאבדון

הבאתי את הדוגמא הזאת כי בעזרתה ייקל להבין את מה שקורה ויקרה אחרי פשיטת הרגל של החברה. תהליך פשיטת הרגל של gm הוא תקדים היסטורי לא רק בשל המי והמה, אלא לא פחות בשל אופן הביצוע. ההתערבות הבוטה של הממשלה בתהליך, התערבות שכללה הפרת כל הכללים המקובלים בתהליכי פשיטות רגל, היא נקודת מפנה שבמהותה היא מהפיכה ב"כללי המשחק".

תהליך פשיטת רגל של חברה בארה"ב מנוהל ע"פ מערכת של כללים שנועדה להשיג שתי מטרות : א. לנסות להבריא את החברה על מנת שהיא תוכל לצאת מן הבוץ ולחזור לפעילות נורמלית. ב. למזער את הנזק שייגרם לעובדים, ללקוחות, למשקיעים ולגופים אחרים שהיו קשורים בחברה. השלב הראשון בתהליך פשיטת רגל, המכונה "פרק 11" (chapter 11), דומה (אבל לא זהה!) למה שמכונה בארץ מינוי כונס נכסים. בארה"ב היו הרבה מקרים של חברות שנכנסו למצב של פרק 11 והצליחו להתאושש ולחזור לפעילות עסקית. הבולט שבהם היה המקרה של יצרנית המכוניות קרייזלר, שבראשית שנות השמונים עמדה על סף חיסול, והצליחה לצאת מזה. כדאי להשוות את זה למתרחש בקרייזלר היום.

לא שמעתי על מקרה אחד בו חברה בארץ התאוששה וחזרה לפעילות עסקית אחרי שהיתה בידיו של כונס נכסים. בארץ, במרבית המקרים עליהם היה ויש לי מידע, כונס הנכסים, הממונה ע"י בית המשפט, דואג בראש ובראשונה למלא את כיסיו, והיתר לא כל כך מעניין אותו. יש הרבה סיפורים על הקשרים בין שופטים לבין כונסי הנכסים אותם הם מינו. אבל כמו בנושא תפירת התיקים, אלה סיפורים בלבד. זה לא קורה ולא קרה במציאות. בארץ לא תופרים תיקים וכונסי נכסים ממונים ע"י שופטים ללא משוא פנים.

בארה"ב, עד שהגיע אובאמה, התהליך של פרק 11 התנהל בדרך כלל ללא סטיות, כונס הנכסים היה עושה כמיטב יכולתו על מנת השיג את המטרות המוצהרות. זה לא אומר שהוא לא נהנה משכר טרחה מכובד, אבל זה לא נעשה על חשבון המטרות.

כחלק מהתהליך של פרק 11, על כונס הנכסים לקבל את אישור בית המשפט לתוכנית/יות ההבראה אותן הוא מציע או, לחילופין, לקבל את אישור בית המשפט לחלוקת הנכסים במקרה של חיסול כאשר לא ניתן להבריא את החברה. כניסתה של חברה למצב של פרק 11 משחררת אותה מכל המחויבויות החוזיות שלה. זה אולי המרכיב הכי חשוב בתהליך כי הוא מאפשר לכונס הנכסים לעשות את מלאכתו כשהוא משוחרר מלחצים, ובמיוחד לנהל מו"מ להכנסת שינויים בחוזי העבודה הקיימים או לכתיבת חוזים חדשים. יש בחוק כללים ברורים הקובעים את סדרי העדיפויות על פיהם כונס הנכסים חייב לנהוג לגבי הענות לתביעות של נושים. שכר העבודה של העובדים, למשל, עומד בראש הרשימה. לרשות כונס הנכסים עומדים מספר אמצעים, שהעיקרי בהם הוא איתור משקיעים שיהיו מוכנים לקחת סיכון ולהשקיע בחברה מתוך תקווה שבעקבות ההבראה הם יפיקו רווח מהשקעותיהם. זה הימור, אבל גם בקזינו אנשים מהמרים, לא פעם כשהסיכוי לזכייה הוא הרבה יותר נמוך.

וכאן אנחנו מגיעים למה שמייחד את פשיטת הרגל של ג'נרל מוטורס (זה קרה, בשינויים קלים, גם בקרייזלר, אבל נתרכז במקרה אחד). האיגוד המקצועי לא היה מוכן להסכים לתהליך המקובל של פשיטת רגל. ראשי האיגוד ידעו שלא תהיה פגיעה בשכר (שהוא בהחלט מכובד), אבל הם ראו בזכויות העובדים להטבות "זכויות שאינן ניתנות לערעור" (inalienable rights). ב"זכות" ההטבות האלו עלות הייצור הממוצעת של מכונית ב gm היא בכ 2,000$ יותר מזו של מכונית מקבילה בטויוטה למשל. לאיגוד המקצועי יש כח והשפעה מעל ומעבר למה שמשתמע ממשקלו המספרי, כח והשפעה שהם פועל יוצא של סכומי העתק (הרבה מילוני דולרים) שהם מזרימים למערכת הבחירות של המפלגה הדמוקרטית. על מנת לקצר, ממשל אובאמה החליט להתערב בתהליך וכדי למנוע פגיעה באיגוד המקצועי, כפה על הנהלת gm "כללי משחק" חדשים, כללים המשנים מיסודו את תהליך פשיטת הרגל. תוצאה מיידית של המהלך הזה היתה שאבד הסיכוי למצוא מי שהוא שיהיה מוכן להשקיע בחברה (אפשר היום לרכוש מניות של gm בפחות מדולר למניה, השקעה מאוד אטרקטיבית למי שמאמין שיש לחברה סיכוי להבריא. אין "קונים"). בהעדר פריירים שישקיעו לא נותר לממשל אלא לקנות בעצמו את מניות החברה. וכך ממשלת ארה"ב היא היום הבעלים של חברת מכוניות (ההסדר החדש מקנה לאיגוד המקצועי עשרה אחוזי בעלות, אבל הממשלה היא "בעל הבית").

בעת ההכרזה על פשיטת הרגל של gm, אובאמה הצהיר ש"אין לו עניין לנהל חברת מכוניות" להלן הנוסח האנגלי המלא של הצהרתו :

"what we are not doing -- what i have no interest in doing -- is running gm," mr. obama said in yesterday's bankruptcy announcement. "when a difficult decision has to be made on matters like where to open a new plant or what type of new car to make, the new gm, not the united states government, will make that decision"

במסגרת ה"אי ניהול" של gm, אובאמה מפטר את המנכ"ל, מורה להנהלת החברה להימנע מהעברת משרדי ההנהלה מדטרויט למבנה קצת יותר צנוע בכתובת יותר זולה, מכתיב את רמות השכר של המנהלים בחברה, ובאמצעות נציגיו בהנהלה, שרובם ככולם חסרי כל ניסיון בניהול עסק כלשהוא, הוא מורה לחברה איזה מודלים להפסיק לייצר ואיזה להמשיך כשההחלטות מוכתבות לא ע"פ שיקולי רווחיות, אלא ע"פ האג'נדה של ה"ירוקים" אותה הוא אימץ. 

אובאמה: "אני לא הנהג, אני רק הנוסע"

אובאמה הקים "כח משימה" (task force) לטיפולבתעשיית המכוניות, שבראשו עומד צוציק בן 31 שנכשל בלימודי המשפטים באוניברסיטת ייל (yale). בעקבות כישלונו, ה dropout, בריאן דיז (brian deese), התמסר לעבודה במשרה מלאה במערכת הבחירות של אובאמה. עכשיו הוטלה עליו המשימה של עיצוב מחדש של תעשיית המכוניות האמריקאית. לאיש אין השכלה פורמלית לא במינהל עסקים ולא בכלכלה, מעולם לא היה לו תפקיד ניהולי כל שהוא. זה הפרופיל של האיש שאובאמה מינה לנהל ביחד עם וועד העובדים את ייצור מכונית העתיד של ג'נרל מוטורס.

בעזרת הזרמה מאסיבית של כספי משלם המסים החברה החדשה תצליח לייצר מה שהוא. אם יהיו לזה קונים זאת כבר שאלה אחרת.

ב. אם אין להם לחם שיאכלו ח . . .

לאובאמה יש אג'נדה ברורה. אפשר להתווכח עליה, אבל את המציאות שהוא נבחר אי אפשר לשנות. כנו שמקובל לאמר כאן elections have consequences. למי שהאג'נדה הזאת לא מוצאת חן בעיניו לא נותר אלא לחרוק שיניים ולהמתין לשנת 2012. אובאמה נחוש לממש את האג'נדה שלו וההשלכות הכלכליות אינן מרתיעות אותו. הוא פותר אותן באמצעות תחזיות חסרות בסיס. היעדים אליהם אובאמה חותר הם יעדים לטווח ארוך. חלק מהם אמור להגיע למימוש אחרי 2012 (קשה להאשים את אובאמה בחוסר אופטימיות, הוא בטוח שתקופת כהונה שנייה – דבר שאף נשיא דמוקרטי במחצית השניה של המאה העשרים לא זכה לו -

מונחת בכיסו). היעדים אליהם אובאמה חותר כרוכים בהשקעות עצומות - הגרעון התקציבי החזוי לשנה הנוכחית הוא כפול ממה שקודמו "הצליח" לצבור בשמונה שנים, וזה כאשר אף אחת מתוכניות של אובאמה עדיין לא נכנסה לשלבי ביצוע. ההוצאות האלו תבואנה על חשבון מה שהוא – לא ניתן יהיה להימנע מזה. יישומה של האג'נדה לטווח הארוך יהיה על חשבון יעדים לא פחות חשובים לטווח הקצר. ביסודו של דבר זאת שאלה של סדרי עדיפויות. מה קודם למה.

וכאן עולה השאלה מה ההיגיון בהשקעה של מאות מיליארדים של דולרים בתוכנית אנרגיה שכביכול אמורה להציל את האנושות משואה אקלימית שאולי תתרחש ואולי לא, אי שם בסוף המאה, בשעה שמאות מיליוני בני אדם חיים היום בתנאים של תת תזונה או נמצאים ממש על סף גוויעה ברעב. המחסור במזון ילך ויחמיר כי אין שום סימן להאטה בקצב גידול האוכלוסייה. על פי הערכות קונסרבטיביות יהיה צורך להכפיל את כושר ייצור המזון עד לאמצע המאה על מנת לספק את הביקוש. שום דבר לא נעשה להתמודד עם הבעיה הזאת כי כל תשומת הלב וכל המשאבים מופנים למלחמה דון קישוטית בדו תחמוצת הפחמן על מנת ליצור "עולם ירוק". המחסור במזון הוא בעיה עולמית, ולא רק של ארה"ב, אם כי לארה"ב נועד תפקיד מכריע בפתרון הבעיה בשל היותה מגדולי יצרני המזון בעולם. הצטרפותה של ארה"ב ל"חגיגה" האקולוגית במסגרת ה change של אובאמה תורמת משמעותית להחמרת הבעיה.

מרי

מרי אנטואנט

בהיסטוריה לומדים על מרי אנטואנט, מלכת צרפת בתקופת המהפיכה הצרפתית, שכאשר נאמר לה שלהמוני העם אין לחם לאכול, היא הגיבה "שיאכלו עוגות" (qu’ils mangent de la brioche). סיפור נחמד שבא להמחיש את הנתק בין המעמד השליט והעם. הסיפור הזה, כמו הרבה סיפורים מהסוג הזה, הוא לא כל כך מדויק. ראשית, brioche זאת לא עוגה (המילה "עוגה" מופיעה גם בנוסח האנגלי של הסיפור), אלא סוג של לחם שאניני טעם אוכלים לארוחת הבוקר (אכלתי כבר הרבה עוגות שאינן מתקרבות בטעמן לזה של ה brioche). על כל פנים זה לא מומלץ לשומרי משקל). שנית, ייחוס האימרה למרי אנטואנט הוא כנראה סתם השמצה. ז'ן ז'ק רוסו מביא את הסיפור באוטוביוגרפיה שלו, שנכתבה בשנת 1736. רוסו מדבר על "נסיכה" (grande princesse) בלי לנקוב בשם, אבל זה נכתב יותר מחמישים שנה לפני המהפיכה הצרפתית. מרי אנטואנט עדיין לא נולדה.

האג'נדה של נסיך החלומות המודרני גורסת שהפקת אנרגיה "ירוקה" בעתיד קודמת לייצור מזון לרעבים היום. זה סדר עדיפויות מעוות לחלוטין, סדר עדיפויות המראה שלמרות שחלפו למעלה ממאתיים שנה מהמהפיכה הצרפתית, שום דבר לא השתנה ביחסן של האליטות השליטות להמונים. כותרת הפרק היא נוסח קצת יותר וולגארי מאשר זה של מרי אנטואנט, אבל זו המציאות של עידן אובאמה.

אברהם מסלו (abraham maslow), פסיכולוג אמריקאי שחי במאה שעברה, פתח "תיאוריה של המוטיבציה האנושית" (a theory of human motivation), שבה הוא מגדיר "היררכיה של צרכים" (hierarchy of needs) אותה הוא מציג כפירמידה המורכבת מרבדים, כאשר ברובד התחתון צרכי הקיום הבסיסי. התיאוריה של מסלו אומרת שאדם יתחיל לדאוג לסיפוק הצרכים ברובד נתון רק אחרי שהצרכים ברבדים שמתחתיו באו על סיפוקם. יש בזה היגיון. אדם רעב לא יראה דחיפות רבה ביצירת עולם ירוק. אותו מטרידה לפני כל דבר אחר השאלה מה הוא יאכל מחר לארוחת הבוקר.

אדם צריך להיות אובאמניאק שרוף כדי לא להתעלם מהעוול המשווע הנגרם בשל סדר העדיפויות המעוות המתבטא בצד הביצועי של האג'נדה של אובאמה. אובאמה מרבה להשתמש בנאומיו במילה אמפתיה (empathy) בתרגום חופשי – היכולת להזדהות עם מצוקת הזולת, להבין לנפשו כאשר הוא חש שנעשה לו עוול. קצת קשה למצוא מידה כל שהיא של אמפתיה לצרכים המיידיים של הציבור הרחב במדיניות האנרגיה אותה אובאמה מנסה לדחוף. במקום זה מנסים להסיח את דעת הציבור בסיפורים על "חמישה מיליון מקומות עבודה חדשים" שמדיניות האנרגיה הזאת תייצר. אלוהים לבד יודע מאיפה אובאמה לקח את המספר הזה. בשלבי ההתחלה של הסיפור הוא הסתפק במיליון וחצי מקומות עבודה חדשים, וגם אז לא היה לזה כל בסיס. בינתיים "משחקים אותה על בטוח" (to play it safe) ובחוק האנרגיה המוצע יש הקצאת משאבים לתשלום דמי אבטלה במשך שלוש שנים (!) לכל מי שיאבד את מקום עבודתו כתוצאה מהחוק הזה. בחוק לא נוקבים במספר ספציפי. אם ללמוד מה"מודל הספרדי" (בספרד מיושם חוק דומה מזה כמה שנים) על כל מקום עבודה חדש שנוצר, שני עובדים איבדו את מקום עבודתם. באשר לעלויות, עדיין לא יודעים מתי ייסגר הגרעון התקציבי שהחוק הזה גרם לו.

בעקבות ההתגייסות הטוטאלית של התקשורת הממסדית למסע ממוקד של העלאת מודעות הציבור להתחממות הגלובאלית יש חוסר מודעות מוחלט לצד השני של המטבע. כדאי להסתכל לשם כך על מה שנעשה בעבר. שני גופים שאין לחשוד בהם במשוא פנים, המשרד לאיכות הסביבה בממשל אובאמה (environmental protection agency - epa) ומשרד התקציבים של הקונגרס (congressional budget office – cbo) פרסמו מחקרים בנושא מאזן התועלת נזק של המעבר לדלקים ביולוגיים – אתנול בעיקר. מי שרוצה פרטים להלן הקישור למאמר המלא.

לממצאי המחקרים האלה יש חשיבות בשל העובדה שהם מתייחסים לתוצאות של מדיניות שכבר יושמה – הקונגרס העביר חקיקה המכתיבה מכסות ייצור ומכסות שימוש בדלקים ביולוגיים - ולא לתחזיות שאף אחד לא יודע אם הן תתממשנה או לא. המסקנה העיקרית של המחקרים היא שהשימוש בדלק ביולוגי לא תרם להקטנת הפליטה של דו תחמוצת הפחמן (הוא אפילו הגדיל אותה במידת מה) אבל לעומת זאת הוא עולה הרבה יותר. תוצאת לוואי אחרת היא שהמעבר לדלק ביולוגי נעשה על חשבון ייצור המזון, דבר המביא לעליית מחירים ובשלב הבא למחסור.

כדאי לציין שאם כל היבול החקלאי של ארה"ב יוקדש לייצור אתנול, זה יספיק לכסות פחות מעשרים אחוזים מצריכת הדלק של התחבורה המוטורית. נתון אנקדוטי נוסף - בכמות היבול הנדרשת להפקת 25 גלון של אתנול (תכולת מיכל הדלק של מכונית suv ממוצעת) אפשר לספק את צריכת המזון השנתית של אדם אחד.

ג.לילות ערב arabian nights

זה השם האנגלי של מה שאנחנו מכירים כ"סיפורי אלף לילה ולילה" (למיטב ידיעתי זה גם השם במקור הערבי). ע"פ המסורת הערבית, שחרזדה, שדינה נחרץ להיות מוצאת להורג, "עבדה" על הכליף הרשע, ובאמצעות סיפורי מעשיות שבכל ערב נפסקו ב"המשך יבוא", הצליחה למשוך את הזמן וזכתה לפסק זמן שנמשך 1,001 לילות. הסיבוב השני במסע ההתרפסות של אובאמה בפני העולם המוסלמי כלל ביקורים בערב הסעודית ובקהיר, כשבאחרונה הוא נשא נאום "מבריק" של "הושטת יד והתפייסות. אין לי הרבה מה לאמר על התוכן, אבל הברק הוא רובו ככולו תוצר של מערכת טלפרומפטרים משוכללת המלווה את אובאמה בכל אשר יילך. השאלה היחידה המסקרנת אותי בכל מה שקשור ליחסי אובאמה עם העולם הערבי היא מי היא השחרזדה ומי הוא הכליף הרשע (במלים פשוטות, מי עובד על מי). את התשובה נדע כנראה רק בעוד 1,001 ימים . . .

החלק הישראלי בנאומו של אובאמה לא חידש הרבה. כל אחד מוצא בו את מה שהוא רוצה לשמוע (זאת לפחות ההתרשמות שלי ממה שראיתי בשידורי הטלוויזיה הישראלית ומהמתפרסם בעיתונות). הוא אימץ את הגישה האינלקטוליבראלית שהסכסוך באזורנו – בראש ובראשונה ה"כיבוש" - הוא מקור כל הצרות והתחלואים של זמננו, ושאם רק יפסיקו את הבניה בהתנחלויות תבוא גאולה לעולם (אני מכיר הרבה ישראלים שמאמינים שזה כך). הבורות התהומית שהוא מפגין בכל מה שקשור לפרטים ההיסטוריים אינה מפריעה לאף אחד. זה נכון גם לגבי שורה של התבטאויות שלו על האיסלאם שאינן קשורות לישראל.

המרכזיות וחוסר הפרופורציה המאפיינים את ההתייחסות לישראל איננה דבר חדש. אובאמה לא המציא את זה. דו''ח של האו"ם משנת 2003 העוסק במצבה של האוכלוסייה בעולם הערבי (- אזהרה – זה מסמך ''כבד'', קרוב ל 300 עמוד!). הדו''ח מתאר את הפיגור, הנחשלות, הדיכוי הבוטה של זכויות האדם, מעמד האישה והאופי הדיקטטורי של המשטרים (כולל אלה שבהם נשיאים נבחרים באופן דמוקרטי לכל החיים). הדו"ח מוקיע אתדיכוי החופש הבסיסי בארצות ערב ומתריע על כך שדיכוי זה מונע את האפשרות להתפתחות ערבית כוללת:

un development programme (undp) warned of a repression of basic human freedoms in arab countries, charging that repression was stifling the opportunity for an overall arab renaissance.

מקור הרע הוא האופי האנטי דמוקרטי של המשטרים והתנהלותם לפי מסורת שבטית

the source of these limits is the anti-democratic character of the regimes in power and their appeal to tradition and tribalism.

כיבוש פלשתינה בידי ישראל מהווה מכשול חמור להתפתחותם של בני האדם... הוא מעכב את התפתחותם של בני האדם ועוצר הזדמנויות לגידול, שפע וחופש בכל האזור.

the israeli occupation of palestine constitutes a severe impediment to human development ... retards human development and freezes opportunities for growth, prosperity and freedom across the region.

מאות מיליוני ערבים נידונים לחיות במצוקה ובמחסור, ולסבול דיכוי ורדיפות בידיהם של שליטים טוטליטאריים, והכל בגלל שכ 3.5 מיליון פלשתינאים חיים תחת "כיבוש" ישראלי. נו, באמת.

גם אובאמה דיבר על "60 שנות כיבוש של הפלשתינאים".

כמו בשיר, השנים חולפות אבל אותה מנגינה תמיד חוזרת.

קריאה נוספת אימגו

->כמה הערות למצב (סוף מאי 2009)- במדרון הבינוניות- אמור לי מי חבריך- הבטחה והגשמה - מאה הימים הראשונים של ברק אובמה- הוא גם לא ידיד / אהרון רול- הדוד מאמריקה - מחיר המעורבות /דני רשף- אובמה - נאום רב ערך / צבי גיל- תשוקה ושמה חשמלית / עודד רוט

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת ישראל בר-ניר