אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

העתיקו את הפתרונות הסקנדינביים – לא את הבעיות! תרגום


[23.10.2006 ג'וני מונקהאמר, הרצאות]http://www.institute.sk/print.php?1006תרגום: אריה פרלמןאני

שמח מאוד להיות בסלובקיה, ארץ בעלת היסטוריה מרגשת, ולהיות בברטיסלבה הנפלאה, שזהו ביקורי הראשון בה. הטענה היחידה שאני עשוי להעלות קשורה לרקורד ההיסטורי של שחקני ההוקי-קרח שלכם, שכבשו יותר מדי שערים נגד שבדיה. אני שמח שהוזמנתי על-ידי מכון מ. ר. סטפאניק השמרני כדי לדבר על העניינים החשובים הללו בנוגע לרפורמות. אומר ישירות שהשקפתי מבוססת על העקרונות של חירויות הפרט, סחר חופשי וכלכלה חופשית. וזאת לא רק משום שמדובר בעקרונות טובים, אלא מפני שחברות חופשיות יצרו יותר שגשוג מכל סוגי החברות האחרים.מובן שחקרתי בעניין רב את מה שהתרחש במזרח אירופה ובמרכזה במהלך 15 השנים האחרונות. אני זוכר כיצד אנשים רבים האמינו שעתיד המדינות המשוחררות עומד להיות עוני נרחב, אבטלה ענקית ותלות בסיוע חוץ למשך עשרות שנים.כמה שגויה היתה הנחה זו. מובן שהיו בעיות ועדיין ישנן. אולם הגידול הניכר בהשקעות, סחר וצמיחה כלכלית היו למושא קנאה במערב אירופה. לרפורמות הקפיטליסטיות שהתבצעו היתה השפעה עצומה. המס האחיד הפך לנושא לדיון כלל עולמי. אני יודע שכעת ישנה ממשלה חדשה בסלובקיה. אין בכוונתי לנסות ולסקור את מצעה. אני יכול רק להגיד שהרפורמות שסלובקיה ביצעה עד כה היו מרשימות והפיקו תוצאות כבירות. אני יודע שבימינו עיניים רבות נישאות אל עבר המדינות הסקנדינביות, ייתכן שגם בסלובקיה. ובכך אתמקד היום.*רוב מדינות מערב אירופה חוות בעיות כלכליות חמורות מזה כמה שנים, גם אם מחזור העסקים טוב למדי ברגע זה. עיקר הבעיות הן צמיחה כלכלית נמוכה, אבטלה גבוהה ותלות של אנשים רבים בממשלה. בזמנים כגון אלה, פוליטיקאים ניסו לחפש השראה במדינות אחרות כדי לפתור את הבעיות.רוב הפוליטיקאים יודעים מה לעשות. מישהו אמר ש"אנחנו יודעים מה לעשות, אנחנו רק לא יודעים איך להיבחר מחדש לאחר מכן." לכן, רוב הממשלות מנסות למצוא רפורמות שהן נוחות לטווח הקצר. הן מחפשות מוצא קל מהסבך. אז במקום להביט במדינות שביצעו רפורמה רדיקלית והצליחו, הן מנסות למצוא מדינות שלכאורה לא ביצעו רפורמה רדיקלית אך למרות זאת הצליחו.מדוע אין בנמצא רפורמה רדיקלית? לדוגמא, במערב אירופה, אנשים רבים תלויים בממשלה. אי לכך, הם לא יתמכו ברפורמות שיצמצמו את הטבותיהם. ואלו שמוגנים מבפנים באמצעות פיקוח על שוק העבודה לא יתמכו בהסרת הפיקוח כדי ליצור משרות לאחרים. כך מתקיימים מכשולים רבים בפני רפורמות. זאת הסיבה שפוליטיקאים מחפשים קיצורי-דרך.המדינות הסקנדינביות הפכו להיות התשובה. הן הצליחו לכאורה לשלב בין שיעור גבוה של צמיחה כלכלית לבין מדינת רווחה גדולה, כלומר כלכלה מוצלחת עם מסים גבוהים ומערכות נרחבות של שירותי רווחה וביטוח לאומי. ממשלות רבות סבורות שהן מצאו את הדרך להצלחה מבלי להזדקק לרפורמות בלתי-נעימות. סברה זו, בכל אופן, הינה כוזבת מכמה טעמים. ניתן לצפות כמובן לגישה זו ממי שמנסה לפתור את הבעיות מבלי לפתור אותן למעשה. אני אצביע על השגיאה ומהם הלקחים הנכונים שיש ללמוד באמת מהמדינות הסקנדינביות.

*הדגם הסקנדינבי הוא כמו עב"מ. כולם שמעו עליו, ואנשים רבים סבורים שהם יודעים מהו. אולם רק למעטים יש מושג כלשהו על פרטיו, על אופן פעולתו – או אף על עצם קיומו.- הרשו לי לומר, ראשית כל, שלא קיים דגם סקנדינבי. ישנם הבדלים גדולים בין המדינות הסקנדינביות, שמציבים אותם בקטבים מנוגדים באירופה בנוגע להיבטים רלבנטיים רבים, כגון שוק העבודה, מסים ופנסיות. - שנית, המדינות הסקנדינביות מוצלחות באופנים מסויימים, אולם באופנים שונים מאוד. ואם רוצים לשלב בין ההצלחות הללו, צריך גם לשלב בין הסיבות השונות להצלחה. - שלישית, מידת הצלחת הרפורמות היא ביחס ישר למידת התרחקותן ממדינת הרווחה המסורתית. והבעיות שעדיין קיימות נמצאות היכן שלא בוצעה כל רפורמה.אין ספק שחיוני ללמוד מהדברים הנכונים, מה להעתיק וממה להימנע. אם מחקים את העישון הכבד של גאון מתמטי, לא יחול שיפור בכישורים המתמטיים, אולם כן תחול הידרדרות במצב הבריאותי. מה שיש להימנע ממנו ביחס למדינות הסקנדינביות הוא ממשלה גדולה עם מיסים גבוהים, פיקוח ומונופולים של רווחה – הם יוצרים בעיות. אולם הרפורמות הקפיטליסטיות המשמעותיות שבוצעו במגוון תחומים יצרו הצלחה ובהחלט ראויים ללמידה. *לפני שניכנס לעובי הקורה במדינות הסקנדינביות השונות, ברצוני לספק סקירה קצרה של הדגם הסוציאלי האירופי ושורשיו ההיסטוריים. בסופו של דבר, המדינות הסקנדינביות הן חלק מזה, כל אחת בדרכה. כמובן שישנם הבדלים בין מדינות מערב אירופה, כשם שישנם הבדלים בין המדינות הסקנדינביות. אולם ישנם גם מאפיינים בסיסיים דומים.נטל המס גבוה מאוד והוא עלה מ-20% ב-1950 ל50%-40% ב-1980 – שם הוא עצר. הממשלה מממנת או מספקת, בצורה זו או אחרת, שירותי רווחה כגון חינוך, טיפול רפואי, וטיפול בילדים וקשישים. באופנים שונים, הדגם מכיל גם מערכות לביטוח לאומי: פנסיות ממלכתיות, ותשלומי העברה למימון אבטלה, חופשת מחלה, פרישה מוקדמת, וכו'.שוק העבודה נתון גם הוא תחת פיקוח הדוק או מאורגן במסגרת קורפורטיבית. הדגם צמח בעיקרו בין 1950 ל-1980.

תמיד נאמר שזה לטובת רווחת העם. אולם מאחורי הקלעים פעלו גם מנגנונים אחרים. - ראשית, בימים ההם, פוליטיקאים רבים במערב האמינו בכלכלה ריכוזית מתוכננת. המונופול נחשב לדרך הטובה ביותר לניצול יעיל של משאבים. לכן, הם הפקידו בידי מונופולים ציבוריים את בתי הספר, הטיפול הרפואי, סיעוד לקשישים, פנסיות וכו'.- שנית, אצלנו יש בחירות על-ידי הציבור. על-מנת לנצח בבחירות, הפוליטיקאים הבטיחו לאזרחים הטבות ללא גבול מהמדינה. ושנה אחרי שנה, בחירות אחרי בחירות, המסים הועלו והממשלה עשתה יותר. וזאת מבלי להזכיר את כל האינטרסים המיוחדים שמעוניינים בחלק שלהם.הממשלה גדלה. אולם הקשר בין הגידול לרווחת האזרחים היה קלוש ביותר. עיקרון הליבה של הדגם גרס שרק גורם אחד שיספק שירותי רווחה וביטוח לאומי: המדינה. בחברה פרטית המצב שונה מהיסוד. חברות פרטיות, רכוש פרטי, תחרות חופשית, מימון חופשי, אינטרס ברווח – כל אלה אסורים בתחום שלטון הציבור.כפי שנזכר לעיל, ישנן בעיות כלכליות רציניות שנובעות מהדגם הזה. מספר נתונים מבהירים את התמונה כולה: המטרה הידועה של תהליך ליסבון היתה לסגור את הפער בעושר מול ארצות-הברית עד 2010. מאז, בשנת 2000, הלך הפער והתרחב. למעשה, האדם הממוצע ב-38 מדינות של ארצות-הברית עשיר יותר מהאדם הממוצע בכל מדינה אירופית, מלבד לוקסמבורג. והאמריקני הממוצע עשיר יותר בכ-35% מהאירופי. גם שיעור התעסוקה גבוה יותר באמריקה. בין 1970 ל-2003, חל גידול של 58.9 מיליון משרות, שהוא שווה ערך לגידול של 75%. בצרפת, גרמניה ואיטליה יחד, חל גידול של 17.6 מיליון, או 26%. אולם ההשוואות הטובות ביותר ניתנות לביצוע בתוך אירופה. בדנמרק קיים שיעור של 76% השתתפות בכוח העבודה אך פולין נמוכה עד כדי 53%. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בקרב הנוער הוא כ-20% ביוון, איטליה, שוודיה, צרפת, בלגיה ופינלנד, ובין 5% ל-8% באירלנד, הולנד ודנמרק. הצמיחה והתעסוקה התפתחו בצורה הטובה ביותר באירלנד, הולנד ובריטניה בין מדינות המערב, ובכמה מדינות במזרח אירופה. וללא צמיחה, התנאים החברתיים לעולם לא ישתפרו. אך הבעיות הגדולות ביותר נמצאות במדינות עם המעורבות הממשלתית הגדולה ביותר בחברה; גרמניה, איטליה, צרפת. הבעיות אינן מקריות בלבד. הכלכלה הריכוזית המתוכננת לא תיפקדה בשום מקום ולא יכולה לתפקד. אנחנו יודעים איזה סוג מכוניות אנו מקבלים ממונופול ממשלתי; מי סבור שאנו מקבלים מהמונופול שירות רפואי טוב? אני משווה בדרך כלל בין מכונית תוצרת טראבנט [טראנטה ממזרח-גרמניה] לבין ב.מ.ו. כדי להראות את ההבדל, אך מפני שאני בברטיסלאבה דומני שהשוואה בין הסקודה שלפני 20 שנה לבין הסקודה של היום תהווה דוגמא טובה באותה המידה.

מסים גבוהים מניבים צמיחה כלכלית נמוכה ובולמים יצירת מקומות עבודה. מחקרים כלכליים רבים מראים זאת בבירור. הטבות מפליגות למובטלים ולעובדים בחופשת מחלה מדכאים את המוטיבציה לעבוד ומובילים אנשים רבים לחיות על חשבון המדינה. המונופולים הציבוריים גרועים במילוי תפקידם כפי שכל מונופול גרוע בכל זמן ומקום. ורגולציה בשוק העבודה עוצרת עוד יותר בעד יצירת מקומות עבודה. במידה רבה, מדינות סקנדינביה מהוות גירסא קיצונית של הדגם הסוציאלי של ממשל ריכוזי גדול ומתוכנן. אז כיצד ייתכן שמדינות אלה מהוות לעתים קרובות מושא לקנאה? הרשו לי להסביר, ראשית מדינה לאחר מדינה, ולאחר מכן ניתוח המאפיינים המשותפים.*** שבדיהאין זו רק ארץ הנשים היפות, חגיגות אמצע הקיץ, ביורן בורג וגם – ככל הנראה – שחקני ההוקי קרח הטובים ביותר. זהו גם סיפורה של מדינה בעלת שוק חופשי שהפכה לסוציאליסטית ואז שוב ביצעה כמה צעדים חזרה לכיוון כלכלה חופשית. מאחר שזו מולדתי, אתמקד בה מעט.בין 1890-1950, שבדיה החזיקה בשיעור הצמיחה מהגבוהים בעולם, עם נטל מס ממוצע של 10-20 אחוזים. תקופה זו מסבירה חלק ניכר מהעושר של היום. מתוך 50 החברות השבדיות הגדולות ביותר – רק אחת הוקמה לאחר 1970. היתה זו מדינת שוק חופשי עם ממשל מצומצם שעלתה מאשפתות לגדולה. ואז, הפכה שבדיה לסוציאליסטית. עול המסים כמעט הוכפל, חברות הולאמו, המדינה הרחיבה את מונופולי הרווחה, וכו'. לכך היו השלכות חמורות. לפי ה-oecd, דירוג התמ"ג לנפש של המדינה גלש מהמקום הרביעי ב-1970 למקום השלושה-עשר כיום. חל גידול באינפלציה ובאבטלה.עם זאת, בשנות ה-1990 המוקדמות, נחקקו רפורמות שוק חופשי ששיפרו את הביצועים הכלכליים של שבדיה. הוסר הפיקוח משוק התקשורת, קוצצו שיעורי המס השולי, הותר לחברות לספק כיסוי רפואי פרטי, הבנק המרכזי הפך לעצמאי ונעשתה רפורמה במערכת הפנסיה. הצמיחה עלתה בכל המגזרים שהוסר מהם הפיקוח. התעסוקה התפתחה טוב יותר ורשימות ההמתנה לטיפול רפואי התקצרו. אולם מאז הרפורמות חלפו 10-15 שנה והתוצאות מתפוגגות. מגזרים גדולים נשארו נטולי רפורמה, בעיקר שוק העבודה. ושם, יש לנו בעיות. הערכות עצמאיות של שיעור האבטלה הכולל נעות בין 15 ל-20 אחוזים. שיעור הגידול בתעסוקה הוא הרביעי מלמטה בקרב 15 מדינות האיחוד האירופי בשנים 1995-2004. שיעור האבטלה בקרב הנוער – 23% - הוא החמישי בגודלו בקרב 25 מדינות האיחוד האירופי. מספר הפורשים לגימלאות לפני גיל 30 כמעט הוכפל מאז 1999 והוא כרגע מעל 20,000. ממשלת המרכז-ימין שנבחרה לאחרונה בשבדיה מיקדה את רוב הבטחותיה, את תקציבה הראשון ואת האנרגיה שלה ברפורמה בשוק העבודה. רפורמות מוצלחות בתחום זה יהוו צעד הגיוני בכיוון רפורמת שוק חופשי מוצלחת בשבדיה. דנמרקדנמרק היא ארץ העיצוב, תחנות טורבינות הרוח, המותחנים המשטרתיים. וכאילו שאין די בכך, הדנים מפורסמים בדגם ה"גְּמִישׁוּטָּחוֹן" (flexicurity) [=גמישות+ביטחון]. אכן יש להם שוק עבודה מוצלח, ורבים להוטים ללמוד מהסדרי השוק הזה. אז מהו הלקח?ב-1970, במונחי תמ"ג לנפש, היתה דנמרק המדינה השלישית בעושרה בעולם, מפגרת אחרי ארצות-הברית ושווייץ בלבד.

ב-2003 – לאחר למעלה מ-30 שנות התרחבות מדינת הרווחה – נפלה דנמרק למקום השביעי. השינויים האחרונים כגון הרפיה בכללי הפיטורין, הבטיחו שירידה זו בשגשוג לא תהיה דרמטית יותר. שוק העבודה הדני מוצלח ביותר. שיעור האבטלה הנמוך ביותר בקרב בני נוער באיחוד האירופי, ושיעורי התעסוקה מהגבוהים ביותר ככלל. כחמישית מהאנשים מאבדים את מקום עבודתם בכל שנה, אולם הם מוצאים עבודות חדשות במהירות. אז מהו ה"גְּמִישׁוּטָּחוֹן" מלבד מילה מסקרנת? שילוב של גמישות וביטחון, הם אומרים. ראשית, שוק עבודה גמיש, ללא כללי העסקה ופיטורין. שנית, שיעור הטבות גבוה למובטלים. שלישית, מדיניות שוק עבודה פעילה כדי להשיב את המובטלים למעגל העבודה. אילו מחלקי השיטה חשובים? ישנם הטוענים שהשילוב בין גמישות וביטחון, "גְּמִישׁוּטָּחוֹן", הוא הדגם להצלחה, אולם דפוסי ההצלחה מבהירים על אילו מחלקי השיטה מדובר. מדינות עם גמישות בלבד מצליחות, בעוד שמדינות עם ביטחון בלבד אינן מצליחות. ועוד, יש אומרים שבני האדם לא ירשו לך להנהיג גמישות בלבד. אתה תיאלץ לתת להם גם ביטחון. באופן אישי, אני באמת לא יכול לראות מדוע שלא תתקבל גמישות יוצרת-תעסוקה. אך גם אם מקבלים זאת, אין הכרח לקבל את ההנחה שהממשלה צריכה לספק את הביטחון. עיסקאות פרטיות וביטוח פרטי יכולים לעשות אותו הדבר ואף טוב יותר.פינלנדארץ הטרולים המומינים, אלף האגמים ונוקיה. אך גם המדינה שבניגוד לרצונה נקשרה בקשרים הדוקים עם ברית-המועצות, הן במונחי מדיניות ביטחון והן בכלכלה, וסבלה מאובדן ניכר של יעדי ייצוא עם התמוטטות ברית-המועצות. וכעת, פינלנד ידועה בהצלחתה הכלכלית הגדולה. במהלך המשבר, התחילה הממשלה לקצץ בעלויות, האיצה את ההפרטה, והפסיקה את המיסוי הכפול של הדיבידנדים. ההוצאה הציבורית צומצמה ב-10 אחוזים בין 1993 ל-2003. כתוצאה מכך, חל גידול מטאורי בעושר הפרטי, ברווחי החברות ובתקבולי המס. מכאן התאפשר להוריד את שיעורי מס ההכנסה האישיים בשישה אחוזים בכל רמות ההכנסה, לשיעור ממוצע של 35 אחוזים לעומת 41 אחוזים. פינלנד הפתוחה לגלובליזציה, ביצעה רפורמה בפנסיות ובנתה תחנת כוח גרעינית חדשה. שינוים דרמטיים אלה דירבנו את הכלכלה הפינית. שוב, היו אלה רפורמות השוק החופשי שיצרו את הפתרונות. מה שהושאר מאחור היה מדינת הרווחה המסורתית, או למעשה הדגם הסוציאלי, שהיתה לו אחריות רבה יותר ליצירת הבעיות.נורבגיהנורבגיה, ארץ הפיורדים היפהפייה, הנפט וסוודר ה"לוסקופטה". זוהי אחת המדינות העשירות באירופה במונחי תמ"ג לנפש ובעלת שיעור אבטלה נמוך. במידה רבה, זהו מקרה מיוחד עקב הכנסות עצומות מנפט וגז. עם זכות-יתר שכזו, המדינה יכולה לקיים שגשוג סביר אפילו עם מדינת רווחה גדולה. אך למרות זאת, גם שם, רעיונות בכיוון שוק חופשי זכו לתחיה מסוימת כאשר נורבגיה ביצעה ליברליזציה בשווקיה הפיננסיים, ביטלה את המונופול של המדינה על השידור ואיפשרה להפעיל בתי חולים פרטיים. כאשר מפלגת לייבור "מתונה" יותר חזרה לשלטון בתחילת שנות ה-1990, היא בחרה שלא להפוך על פניה את המדיניות הזו.

קואליציית המרכז-ימין, שחזרה לשלטון ב-2001, הרחיקה לכת, והנהיגה תחרות בין בתי הספר הפרטיים לציבוריים. אולם הקואליציה הסוציאליסטית הנוכחית ניצחה בבחירות 2005 בהבטחה ל"פחות שווקים ויותר ממשלה".איסלנדגייזרים, הרי-געש ולא מעט שנות הצלחה כלכלית, זוהי איסלנד. כיום, האי הארקטי הזה הוא אחת המדינות העשירות בתבל. אולם עד סוף שנות ה-1980, החברה האיסלנדית היתה סוציאליסטית עמוקה עם חברות רבות בבעלות ממשלתית, מסים גבוהים ומעורבות ממשלתית מופזרת בעסקים. החל משנות ה-1990, נפתח תהליך ליברליזציה עקבי באיסלנד. מסי החברות קוצצו ל-18 אחוז לעומת 45 אחוז ב-1991 ומס ההכנסה ל-23.75 אחוז לעומת 32.8 אחוז. במהלך אותה תקופה, הופרטו רוב החברות הממשלתיות והרגולציות התייעלו. התמ"ג האיסלנדי צמח בממוצע שנתי של 4.3 אחוזים בשנים 1995-2005. כוח הקניה גדל בכל שנה מאז 1995 ושיעור האבטלה עומד על 1.6 אחוז.איסלנד היא אחת המדינות שהלכו הכי רחוק ברפורמות שוק חופשי בעשור האחרון. האיסלנדים הותירו מאחור כלכלה ריכוזית ושיחררו אותה. למרות מידה מסויימת של חוסר יציבות כלכלית לאחרונה, הם בהחלט נהנו מגידול מהיר בשגשוג. • * *על כן, המסקנה שניתן להסיק היא שהצלחתן הראשונית של מדינות סקנדינביה נבנתה כאשר הן נטו בחוזקה לכיוון השוק הפרטי עם מיסוי נמוך וממשלה מצומצמת. וכאשר הן ניסו את הסוציאליזם, ההצלחה פגה והבעיות התגברו. כעת, הן ביצעו רפורמות שוק חופשי בתחומי חברה שונים לחלוטין ויצרו הצלחה: פינלנד בשוק התקשורת, דנמרק בשוק העבודה, איסלנד בבנקאות, שבדיה בפנסיות הפרטיות, וכו'. כל זה אינו אלא מחקר אמפירי בהצלחת השוק ורפורמות המשחררות את החליפין החופשיים. הוא מאשר מספר רב של מחקרים מדעיים על איך שמיסוי נמוך מביא לצמיחה כלכלית גבוהה ועל איך ששוק עבודה חופשי יוצר יותר מקומות עבודה.מדינות אחרות יכולות ללא ספק ללמוד מכך. יש להימנע ממדינת הרווחה הסוציאליסטית הגדולה ולהמשיך ברפורמות השוק החופשי. מדינות סקנדינביה מלמדות הן את לקח ההימנעות מממשלה גדולה – תחת כינוייה השונים כגון מדינת הרווחה או הדגם הסוציאלי – והן את הלקח שרפורמות שוק חופשי עושות את העבודה.

מדינות סקנדינביה ביצעו רפורמות שונות מאוד, ואף אחת מהן – אולי מלבד איסלנד – לא הרחיקה לכת כמו באירלנד, בריטניה, אסטוניה, או סלובקיה ועל כן לא השיגו תוצאות חיוביות באותה המידה. במובן מסוים, ניתן לומר שמדינות סקנדינביה מוצלחות מאוד, באותו אופן שבו אנשים בכיסא גלגלים מעולים בטניס, הרבה יותר ממני. אין זה תודות לכיסא הגלגלים, אלא למרות הכיסא. עדיין יש להם חיסרון, אבל הם עשו מאמצים בדרכים אחרות על-מנת לפצות עליו. מדינות סקנדינביה שמרו על חלקים גדולים ממדינת הרווחה, אך השתפרו בדרכים רבות על-מנת לפצות על בעיותיה. • * *לבסוף, כמה מילים לגבי העתיד. ישנן כמה מגמות שכל מדינות אירופה עומדות בפניהן במידה מסוימת, לא כל שכן מדינות סקנדינביה. והוויכוח נמשך במדינות אלו לגבי המשך הרפורמות על-מנת לקדם את פני האתגרים. מדינות אלו לא יישארו כפי שהן. - ראשית, הכלכלה בעולמנו היא גלובלית, אשר מגדילה את הסחר, ההשקעות, הצמיחה והשגשוג. היא מגדילה את התחרות ואת השינויים המבניים בחברות ובמשרות. וזוהי רק ההתחלה. עד כה, רק 20 אחוזים מהסינים וההודים נכנסו לכוח העבודה הגלובלי. מצב זה תובע מאיתנו להיות תחרותיים, פתוחים, מוכשרים ומעל לכל, להסתגל לשינויים מהירים. מבחינה זו גדולה מתמיד חשיבותן של רפורמות השוק החופשי. - שנית, קיימת ההתפתחות הדמוגרפית. מובן שהארכת תוחלת חיינו היא הישג כביר. אולם מערכות שתוכננו לסוג אחר של חברה יצטרכו להשתנות. איננו יכולים להמשיך עם המימון הציבורי של הפנסיות ושירותי הבריאות אם איננו רוצים שהמיסים יתפוצצו. ואיננו יכולים לאלץ אנשים להפסיק לעבוד בגיל מסוים, אלא דווקא לעודד אותם להמשיך לעבוד.- שלישית, תוכן התפוקה שלנו עובר יותר מתמיד מייצור לשירותים. יכולתם של האחרים לייצר גוברת. מחקרים מראים שככל ששיעור השירותים בכלכלתה של מדינה גדול יותר, כך גבוה יותר התמ"ג שלה ונמוך יותר שיעור האבטלה בה. יש לנו את כל הסיבות להקל על המעבר הזה. אם כן, איננו יכולים לשמור על המבנים הישנים והמשרות הישנות. מוטל עלינו להקל על השינוי ככל שניתן ולאפשר לאנשים הכשרה מחדש. • * *כל מדינה אירופית שרוצה להיות מוצלחת באמת מחר, תצטרך להישיר מבט אל מול דרישות המציאות והעתיד. חשיבותן של רפורמות השוק החופשי עולה יותר מתמיד. מדינות סקנדינביה פסעו כמה צעדים ועתידות להמשיך בדרך הרפורמה. אי לכך, הלקח היחיד מהצפון הוא להמשיך ברפורמות השוק החופשי ולהימנע מממשלה גדולה.תודה לכם!

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.