אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הבטחה והגשמה – מאה הימים הראשונים של ברק אובמה


עם סיום "תקופת החסד" של מאה הימים הראשונים לנשיאותו של אובאמה, אפשר להתחיל לבחון את ביצועיו. מעמדו של אובאמה בדעת הקהל עדיין טוב מאוד אם כי חלה ירידה משמעותית לעומת מה שהיה מיד אחרי הבחירות. ירידה כזאת היתה מנת חלקם של כל הנשיאים שקדמו לו מאז תום מלחמת העולם השניה. ה"רייטינג" הכללי של אובאמה עומד כעת על 62%, וזה כמעט זהה לזה של קודמו בתפקיד, הנשיא בוש (63%). מה שקצת חריג היא העובדה שיש פער משמעותי בין הרייטינג האישי של אובאמה (69%) לבין התמיכה במדיניותו. הירידה ברייטינג של אובאמה קצת מפתיעה לאור הכיסוי האוהד לו הוא זוכה בתקשורת המובילה שהוא חסר תקדים. במהלך 100 הימים הראשונים, אובאמה "כוסה" ע"י רשתות הטלוויזיה 28 שעות – זה יותר מזמן השידור שהוענק לבוש ולקלינטון ביחד. אף נשיא, אפילו לא אייזנהאואר, שהיה עטור בהילת המנצח במלחמת העולם השניה, לא נהנה מכיסוי כל כך אוהד. אמצעי התקשורת מגמדים כל פאשלה ו/או חריקה של אובאמה, אם הם בכלל מדווחים עליהן, ובמקביל מנפחים כל "הישג" שלו מעבר לכל פרופורציה. שמונה ימים עברו עד שהסיפור על ההשתחוות למלך סעודיה הוזכר בתקשורת, וגם זה נעשה בטון מאוד מינורי. נכון לעכשיו, התקשורת המובילה ממשיכה לראות באובאמה את המלך המשיח.

למעט שתי הערות, במאמר הנוכחי אצטמצם לתחומי מדיניות החוץ והביטחון, כולל המלחמה בטרור. במאמר נפרד אעסוק בתחומי הבריאות, האנרגיה והחינוך, וכמובן בהשפעתם על הכלכלה. דעתי על אובאמה ו[אי] התאמתו לתפקיד איננה בגדר סוד. למי שמצפה לנייטרליות וכן לכל מי שרואה בבחירתו של אובאמה לנשיאות בארה"ב את התגלות השכינה, אני מציע ללכת למקום אחר.

ההערה הראשונה קשורה לצד הכלכלי של יוזמותיו של אובאמה. תקציב הבנוי על הוצאות בהיקף של למעלה משלושה וחצי טריליון דולר אושר בהינף יד בשני בתי הקונגרס בלא שהתקיים כל דיון. על מנת "לקצץ" מהתקציב הזה מאה מיליון דולר (בקושי 0.3 מיליוניות האחוז!) כל הקבינט (15 שרים), הנשיא, וכל צוות היועצים הכלכליים שלו ישבו ודנו למעלה משש שעות, וזה לא נגמר כי הישיבה הסתיימה בכך שעל כל אחד מחברי הקבינט הוטל לעשות "שיעורי בית" ולהכין פרוט של "חלקו" בקיצוץ, אותו עליו להביא לישיבה הבאה שעדיין לא נקבע לה מועד. את ה"הישג" הזה אובאמה הביא כראיה לכך שהוא עומד בהבטחת הבחירות שלו ל"צמצם את הוצאות הממשלה הפדרלית". הוא אמר את זה בפנים רציניות, והשפתיים לא רעדו לו. מעניין היה לדעת אם אובאמה שמע על פרקינסון.

ההערה השניה מתייחסת ל"החזרת עטרת המדע" לקדמותה ע"י אובאמה בכך שהוא ביטל את המגבלות ש"מנעו" מהמדע לתפקד בתקופתו של בוש. שורה של מייבינים הכותבים כאן בקרו בחריפות את מה שכתבתי במאמרים קודמים על ימיו הראשונים של אובאמה, כשהמכנה המשותף העיקרי לכולם היה הביטול של אובאמה של "האיסור הגורף" שהנשיא בוש הטיל כביכול על מחקר תאי גזע. כמובן שלא היה כל איסור כזה, ועל אחת כמה וכמה לא היה "איסור גורף" (למעלה ממאה חברות ומעבדות מחקר עסקו במחקרים כאלה במלוא הקצב בתקופת בוש), הנשיא בוש הטיל איסור (חלקי בלבד) על השימוש בתקציבים פדרליים למטרה הזאת. את האיסור הזה אובאמה ביטל בהינף חתימה מול מצלמות הטלוויזיה, ועשו מזה "צימא'ס" שלם בתקשורת. בימים אלה התפרסמו ההנחיות של ה nih (הגוף דרכו מוזרמים כספים פדרליים למחקרים ברפואה) בתחום מחקר תאי הגזע, וראה זה פלא – ההנחיות כמעט זהות לאלו שהיו בתקופתו של בוש. יש מספר שינויים מינוריים אבל מרבית האיסורים שהוטלו ע"י הנשיא בוש נשארו בתוקף. נשיא חדש, עידן חדש, אבל במדע אין כל כך הרבה חדש. העיקר להגיד מה שהוא נוסף בגנות האדמיניסטרציה הקודמת.

את 100 הימים הראשונים של אובאמה אפשר לסכם במשפט קצר אחד - "אסון מעשה ידי אדם" (a man made disaster) ביטוי אותו טבעה השרה לביטחון פנים של אובאמה כתחליף לפיגוע טרור. בהבל פה אובאמה הצליח להביא לסיום המלחמה בטרור. אין יותר חיה כזאת. ארה"ב של אובאמה מתמודדת עם "מצבי חרום מעבר לים" (overseas contingencies). מלחמה? טרור? זאת מורשת אומללה מעידן בוש/צ'ייני שנועדה לשלהב את האספסוף, זו המורשת של בוש/צ'ייני שבגללה כל העולם שונא אותנו. אצלנו הדברים מתנהלים בצורה שונה. אנחנו לא זורעים פאניקה והיסטריה בציבור. אחרי ככלות הכלרק אחד מבין כל המעורבים בארועי ה 11 בספטמבר הועמד לדין והורשע (את זה מלמדים היום בשיעורי אזרחות בבתי ספר תיכוניים ובקורסים למדעי המדינה באוניברסיטאות!). זה לא מצדיק "פגיעה בזכויות האזרח", המגמה שאפיינה את משטר בוש/צ'ייני.

ה"טבילה" הראשונה של אובאמה בתחום יחסי החוץ היתה פגישת ה g20 באנגליה, אליה נוספו ביקורים במספר ארצות נוספות. קדמו לזה מספר ביקורים של מנהיגים זרים בבית הלבן, אבל זה לא נחשב. לאחר מכן אובאמה נטל חלק בפגישת פסגה של מנהיגי ארצות יבשת אמריקה. לא היה בהיסטוריה מסע התרפסות כזה של מנהיג אמריקאי - אני מתקשה למצוא גם דוגמא של מנהיג של איזו שהיא מדינה אחרת שנהג בצורה דומה. התנהגותו של אובאמה דומה יותר לזו של "פעיל קהילתי" (community organizer – ה"ניסיון הביצועי" בו הוא התהדר בעת מסע הבחירות) מאשר לזו של מנהיג מעצמה. קריאת עיתונים כמו הניו יורק טיימס ועיתונים ליבראליים אחרים, ו/או הצפייה ברשתות הטלוויזיה המרכזיות (main stream media - msm) יוצרת את הרושם שבעולם שוררת תמימות דעים באשר לתדמיתו של אובאמה ושכולם רואים בו כוכב עליון. מנהיגי וגדולי עולם מתפלשים בעפר רגליו ועומדים בתור למלא את כל משאלותיו. זו התמונה המוצגת בתקשורת. המציאות קצת פחות וורודה. העיתונות האירופית לא הגיבה באותה מידה של התלהבות כמו זו האמריקאית על רעיונותיו והצעותיו של אובאמה (זה בלשון המעטה). ההתנצלות שלו על "שחצנותה" (arrogance) של ארה"ב ועל "חטאי העבר" האחרים שלה, התקבלה בזרועות פתוחות לעומת זאת. זה שיקף מידה לא מעטה של שמחה לאיד. בפומבי לא חסרו מחמאות ומחוות (האירופאים יודעים להתנהג בנימוס), אבל כשזה הגיע לתכל'ס, הם לא הסתירו את מה שהם חושבים באמת. הקנצלרית של גרמניה שפכה קיתון של צוננים על ההתבטאות אודות "ניו דיל גלובלי" (global new deal) באומרה "אף אחד לא יכתיב לי לבזבז עוד כספים" (i will not let anyone tell me that we must spend more money) – לא ראיתי את המקור בגרמנית אבל אני בטוח שזה לא נשמע יותר מנומס. שר האוצר הספרדי, גם הוא לא הראה התלהבות מהרעיון. "בנסיבות הקיימות, לדעתי ולדעת הקולגות שלי מהקהיליה האירופית, אין מקום לתמרוץ כספי נוסף"

(in these conditions i and the rest of my colleagues from the eurozone believe there is no room for new fiscal stimulus plans) - timesonline.co.uk/

סרקוזי, נשיא צרפת, לא הסתיר בשיחה חופשית עם חברי מפלגתו את דעתו על אובאמה "אובאמה הוא בחור אינטליגנטי ומבריק עם הרבה כריזמה. הוא נבחר לתפקיד לפני פחות מחודשיים בלא שמלא אי פעם תפקיד ניהולי. יש שורה של נושאים בהם אין לו כל עמדה. . . . הוא לא תמיד מתעלה לרמה הנדרשת לקבלת החלטות בצורה יעילה"

(obama est un esprit subtil, très intelligent et très charismatique. mais il est élu depuis deux mois et n’a jamais géré un ministère de sa vie. il y a un certain nombre de choses sur lesquelles il n’a pas de position . . . il n’est pas toujours au niveau de décision et d’efficience–.liberation.fr).

הדברים האלה כמעט ולא זכו לכיסוי בתקשורת האמריקאית. לעומת זאת הציבור האמריקאי זכה לכיסוי מלא של הופעה של אובאמה ב"אסיפת בחירות" מבוימת ומתוקשרת היטב בפני כמה מאות סטודנטים בשטרסבורג שקבלו אותו בתשואות. בצד המעשי, ה"טיול" הזה באירופה היה לא יותר מאשר מסע יחסי ציבור. הוא לא הביא לשום הישג ממשי – לא בצד הכלכלי ולא בצד הבטחוני (הצפיות שהיו לו שבעלות בריתה של ארה"ב באירופה תסכמנה ליטול עליהן חלק מהנטל באפגניסטאן היו קצת מוקדמות). אף אחת מבעלות בריתה של ארה"ב גם לא הציעה לאובאמה ללכת לקראתו בנושא העצורים בגואנטאמו אתם הוא תקוע.

רוקסנה סברי

נסיונות "הושטת היד" (outreach) לאיראן ולעולם המוסלמי גם הם לא היו בדיוק סיפור הצלחה. כדי שלא תהיה כל אי הבנה "מאיזה צד הדג משתין", עיתונאית אמריקאית ממוצא איראני, רוקסנה סברי (roxana saberi), יושבת עכשיו בבית סוהר באיראן. בתגובה להצהרתו ש"הוא היה רוצה לראות את טורקיה מצטרפת לאיחוד האירופי", עיתונים באירופה הציעו לאובאמה לדאוג לאיחוד של מכסיקו עם ארה"ב לפני שהוא מתערב בענייני הקהיליה האירופית. בהופעותיו בטורקיה אובאמה עשה מאמץ על במסגרת מה שמכונה כאן "התכופפות לאחור" (bending over backwards) להתלקק לעולם המוסלמי. "ארה"ב איננה במלחמה עם האיסלאם" (america is not at war with islam) הוא ציטט

מדברי קודמו, הנשיא ג'ורג' בוש, ולזה הוא הוסיף "מוסלמים העשירו את החברה האמריקאית" (the united states has been enriched by muslim americans). הבעיה עם ההתבטאות הראשונה היא שגם לפני אירועי ה 11 בספטמבר ארה"ב לא היתה במלחמה עם האיסלאם, האיסלאם הוא שהיה במלחמה עם ארה"ב. חילופי האישים בבית הלבן לא שינו את המציאות הזאת.

באשר להתבטאות השניה, העולם האקדמי בארה"ב, עולם בו כל מילה שפיו של אובאמה מפיק היא על תקן של דברי אלוהים חיים, שקוע מאז שהדברים נאמרו במאמץ מחקרי מקיף לאתר כמה מבין החותמים על מגילת העצמאות של ארה"ב היו ממוצא מוסלמי, כמה מוסלמים היו מעורבים במלחמת האזרחים לביטול העבדות, וכמה מוסלמים היו מעורבים במאבקים לשיווין הזכויות בשנות ה 60 וה 70 של המאה הקודמת. בשעה ששורות אלו נכתבות הם הצליחו לאתר 18 שמות, ללא יוצא מן הכלל, כולם "תרומות" של האיסלאם במאה ה 21, ללא יוצא מן הכלל כולם נושאים את אותו תאריך - 11 בספטמבר 2001. רובם ככולם לא היו בעלי אזרחות אמריקאית אבל כולם היו מוסלמים.

הופעותיו של אובאמה בטורקיה שודרו בשידור חי באל ג'זירה. עד עכשיו קשה לראות שהם הביאו לשינוי כל שהוא ביחס לארה"ב בעולם המוסלמי, גם לא במדינות שנהוג לראותן כידידותיות.

תחום פעילות נוסף של אובאמה בזירה הבינלאומית הוא טיפולו באיום הנשקף מ"מדינות פרא" (rogue states) העומדות על סף התחמשות בנשק גרעיני וטילים בין-יבשתיים. במישור הרטורי הוא קצר הישגים מרשימים ביותר (כך לפחות זה נראה דרך משקפי התקשורת הממוסדת כאן). כפי שהיה צפוי מראש, הרטוריקה התגלתה כאמצעי לא כל כך יעיל לבלימת טילים בין יבשתיים. במועצת הביטחון של האו"ם התקשו למצוא ניסוח הולם לתגובה על שיגור הטיל הקוריאני, והיתה מוכנות לעבור לסדר היום. בסופו של דבר, אחרי מספר ימי דיונים מייגעים, נמצא נוסח מוסכם לגינוי השיגור ואובאמה יכול היה לרשום הצלחה נוספת של מדיניותו. בנושא ההתגרענות של איראן, למרות ההסכמה שאיראן "לא בסדר", לא הצליחו עד כה להגיע אפילו לנוסח כל שהוא של גינוי. על סנקציות כבר שכחו מזמן. כדאי לציין שבתגובה לשיגור הטיל ע"י קוריאה, שר ההגנה האמריקאי אמר ש"לא היה צורך לנקוט בפעולה כל שהיא, כי הטיל לא איים על אף מטרה אמריקאית". מעניין לדעת מה חושבים ביפן ובדרום קוריאה, בעלות בריתה של ארה"ב, על ההתבטאות הזאת. זה לא רחוק מהתרחיש שתיארתי במאמר "משענת קנה רצוץ" מה 2 בספטמבר , 2008,.

בשעה שהשורות האלו נכתבות, נפתחת חזית חדשה – פקיסטאן בסכנת נפילה לידי הטליבאן, התפתחות שהיא כמעט בחזקת וודאות אם לא תהיה מעורבות צבאית ישירה של ארה"ב שם. טליבאניזציה של פקיסטאן, אם תקרה, תותיר את חיל המשלוח האמריקאי באפגניסטאן תקוע ללא דרכי אספקה – מצב הרבה יותר גרוע ממה שהיה בוייטנאם או ממצבם של הרוסים בניסיונם הכושל לכבוש את אפגניסטאן. לארגון אל קעידה וגם לאיראן החומייניסטית תהיה גישה לנשק גרעיני זמין.

פגישתו של אובאמה עם מנהיגי אמריקה הלטינית גם היא לא היתה סיפור הצלחה מי יודע מה. החבר'ה האלה פחות נימוסיים מהאירופים, והוא נחשף לשורה של התבטאויות שבאירופה נאמרו רק מאחורי גבו. הרבה אי נעימות נחסכה לו בזכות אי שליטתו בספרדית. שידורי הטלוויזיה בדרום אמריקה, גם הם לא הציגו אותו באור חיובי במיוחד. הדיקטטור של וונצואלה, הוגו שבז, העניק לו כמתנה ספר בשם "הוורידים הפתוחים של אמריקה הלטינית" (open veins of latin america -las venas abiertas de américa latina במקור הספרדי), ספר שנכתב ע"י סופר אורוגוואי מרקסיסטי בשם אדוארדו גליאנו (eduardo galeano). האמור לתאר את "חמש מאות שנות שוד היבשת" (five centuries of the pillage of a continent) בידי המעצמות האירופאיות ובעיקר בידי ארה"ב. הספר הזה זכה בקרב חוגים המאמינים במדיניות שוק חופשי ביבשת דרום אמריקה לכינוי ה"תנ"ך של האידיוטים" (the diot's bible). שליט ניקרגואה, דניאל אורטגה, העדיף לאמר את הדברים במקום לסמוך על כך שאובאמה יקרא אותם בספר. אובאמה נאלץ להאזין לנאום מלא גינויים וטרוניות על התנהגותה של ארה"ב, שנמשך קרוב לשעה.

מדיניותו של אובאמה המתבססת על הושטת יד (outreach) למשטרים עויינים ואויבים באה בהרבה מקרים לידי ביטוי על חשבון האינטרסים של משטרים ידידותיים. את המשטרים העויינים זה לא יקרב, אבל מספר הידידים יפחת. במובן מסויים יש כאן חזרה למדיניות החוץ של ארה"ב בשנות ה 50 וה 60 של המאה הקודמת, מדיניות בה ארה"ב נשענה על שיתוף פעולה ובריתות עם משטרים דיקטטוריים חשוכים בחלקי העולם השונים. השוני הוא שבניגוד לעבר, בו שיתוף הפעולה היה עם משטרים ימניים, עכשיו שיתוף הפעולה וה"הבנות" הם עם משטרים שמאלניים או כאלה שנתמכים ע"י השמאל (קצת קשה להגדיר את המשטר באיראן כ"שמאלי").

במשך שבע וחצי השנים שחלפו מאז הפיגוע של ה 11 בספטמבר, לא היה אף פיגוע דומה על אדמת ארה"ב. זאת המורשת העיקרית שאובאמה קבל מקודמו בתפקיד, וזה האתגר האמיתי העומד בפניו – להבטיח שככה זה ימשיך. בסיס התמיכה של אובאמה בשמאל קורא תגר על הרקורד הזה ומנסה לפגוע באמינותו בכל אמצעים שאפשר להעלות על הדעת. מה שמקל עליהם את המלאכה היא העובדה שאי אפשר להוכיח נגטיב. אם דבר מסוים לא קרה לא תצליח בחיים שלך לשכנע את מי שלא רוצה להאמין בכך שהדבר יכול היה לקרות. תארו לכם את התרחיש הבא: בבוקרו של ה 11 בספטמבר, 2001, הנשיא בוש מקבל מידע מהימן שהושג באמצעות עינויים או בדרך לא חוקית אחרת, על העומד להתרחש, על סמך המידע הזה הוא נותן הוראה לחיל האוויר להפיל את המטוסים החטופים על נוסעיהם, מגדלי התאומים היו עומדים היום על תלם, הפנטגון היה נותר ללא פגע, ו 3,000 אזרחים אמריקאים (פחות 400 או 500 הנוסעים שהיו במטוסים) היו היום בחיים. מי שהוא מוכן להסתכן בניחוש מה היה עולה בגורלו של בוש במקרה כזה? גם ככה יש בקרב האקדמיה פרופסורים המלמדים שאירועי ה 11 בספטמבר היו קונספירציה של בוש/צ'ייני שנועדה להנהיג משטר פשיסטי בארה"ב, ובמהלך וועידת המפלגה הרפובליקנית בקיץ 2008, קבוצות של צעירי המפלגה הדמוקרטית ארגנו הפגנות בהן נשאו כרזות שבהן נאמר 9/11 was an inside job (פיגוע ה 11 בספטמבר היה תרגיל הונאה). זאת התשתית המנטלית עליה נשען דפוס החשיבה של אינטלקטואל ליבראלי טיפוסי בימינו.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת ישראל בר-ניר