אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ברק אובאמה: הימים חולפים, שנה עוברת, אבל המנגינה...


בימים אלה מלאו חודשיים לכניסתו של אובאמה לבית הלבן. הוא נמצא עכשיו בעיצומם של "מאה הימים הראשונים" לכהונתו, תקופה בה, למעט "מתנגדים שרופים", לא מקובל לצאת בביקורת גלויה על נשיא חדש. עדיין מוקדם לשפוט את הממשל מאחר והדברים יכולים להשתנות מקצה אל קצה. עם זאת, עם חלוף הימים מסתמנות מגמות המצביעות על סדרי העדיפויות של הממשל החדש ולאן מועדות פניו. ה"שינוי" המובטח (a change that we need), שהיה מרכיב מרכזי במערכת הבחירות של אובאמה, מצטמצם בשלב זה לעצם בחירתו, דבר שהוא כשלעצמו שינוי מהפכני. אם לשפוט ע"פ צעדיו הראשונים של אובאמה בתחומי הכלכלה, האנרגיה, הבריאות והחינוך, היוזמות בהן הוא עומד לנקוט תבאנה ללא ספק שינוי מהפכני. אם אפילו רק חלק מהן יתממש פני החברה האמריקאית ישתנו ללא הכר. נכון לעכשיו אנחנו נמצאים בשלב ההצהרתי בלבד. "לדבר", כפי שידוע, "לא עולה כסף". רק העתיד יראה לנו אם באמת יצא מזה מה שהוא. המילה "שינוי" כשלעצמה איננה אומרת שום דבר, וגם שינוי לרעה הוא "שינוי". התשובה לשאלה אם שינוי כל שהוא הוא לטוב או לרע תלויה בהשקפת עולמו של המשיב.

אין ספק בכנות כוונותיו של אובאמה, וגם מי שאיננו מקבל את האג'נדה שלו אינו יכול לבוא בטענות כי זה מה שהוא הבטיח ועל סמך זה הוא נבחר. הבעיה היא שהנשיא איננו שליט כל יכול, ובשל מבנה השלטון בארה"ב, לקונגרס יש הרבה מה לאמר. ללא תמיכת הקונגרס הנשיא יכול לעשות מעט מאוד. כאשר מדובר בקונגרס, כמו שנאמר בכותרת המאמר, המנגינה לעולם עומדת. אובאמה נוהג ללכת לכנסיה, אבל שם הטקסט היומי הוא בדרך כלל מהברית החדשה. אם הוא היה מודע למה שכתוב בספר קוהלת:

דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת.מַה שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה, חָדָשׁ הוּא: כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים, אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ.

אולי הוא לא היה מזדרז כל כך להבטיח "שינוי".

יש מידה רחבה של אי שביעות רצון מהיוזמות החדשות של אובאמה, בעיקר מהתיזמון, קצב הביצוע וסדרי העדיפויות. לביקורת על צעדיו של אובאמה יש ביטוי גם בעיתונות האוהדת את הממשל. הטון והסיגנון רחוקים מאוד מרמת ההשמצות והגידופים להם זכה קודמו בבית הלבן, אבל הביקורת נוקבת לא פחות.

דוגמא טובה היא דברים שכתב "הכוכב התורן" של הכלכלה האמריקאית, פאול קרוגמן, בניו יורק טיימס. קרוגמן, מגדולי מבקריו/משמיציו של הנשיא בוש, שקבל פרס נובל לכלכלה באוקטובר האחרון, אומר כך:

"לאנשים יש תחושה גוברת של תסכול, אפילו פאניקה, לאור כשלונו של אובאמה לגבות את דיבוריו במעשים. כשזה מגיע לטיפול במערכת הבנקאית, ממשל אובאמה משקשק ומדיניותו תקועה . . .

נציגי הממשל מעלים בלי הרף תוכניות שלאף אחד אין בהן אמון, כי הם שכנעו את עצמם ששווי הנכסים הדפוקים של הבנקים, הנכסים שנהוג לכנותם 'פסולת רעילה', עולה בהרבה על מה שהציבור מוכן לשלם עבורם, ושתמחור נכון של הנכסים האלה, יביא לכך שכל הצרות תתפוגגנה".

(among people i talk to there's a growing sense of frustration, even panic, over mr. obama's failure to match his words with deeds. the reality is that when it comes to dealing with the banks, the obama administration is dithering. policy is stuck in a holding pattern ....

why do officials keep offering plans that nobody else finds credible? because somehow, top officials in the obama administration and at the federal reserve have convinced themselves that troubled assets, often referred to these days as "toxic waste," are really worth much more than anyone is actually willing to pay for them--and that if these assets were properly priced, all our troubles would go away).

התרגום מאנגלית הוא שלי, ואני נוטל עלי את מלוא האחריות לשגיאות אם ישנן.

הישג מרשים ביותר של אובאמה היה השגת אישור הקונגרס לתקציבי ענק המכילים סעיפי הוצאות בסכומי עתק העולים על כל מה שהדימיון מסוגל לשער. ההישג האמיתי של אובאמה הוא לא עצם האישור (מאחר ולדמוקרטים יש רוב בשני בתי הקונגרס, אין בהישג הזה כל רבותא), ההישג האמיתי היה הצלחתו להביא את הנושא להצבעה בלי שהתקיים דיון מלא בפרטים כך שלאף אחד אין מושג של ממש במה מדובר ועל מה בדיוק עומדים להוציא את הכספים שאושרו. פחות מ 20% מההוצאות המתוקצבות מיועדות לשנה הנוכחית, ומרבית ההוצאות הן על נושאים שכלל לא קשורים למשבר הנוכחי בו נתונה הכלכלה האמריקאית. מה שמצביע על סדרי עדיפויות שאינם בהכרח עונים על הצרכים המיידיים.

"אובאמה הוא נשיא חדש שמידת הפופולריות שלו היא גבוהה, בנוסף למנדט שיש לו מהבוחרים להביא ל"שינוי", הוא נהנה מרוב יציב בשני בתי הקונגרס. הציבור, מסיבות מובנות, מודאג מאוד ממצב הכלכלה. אם היתה לאובאמה תוכנית ברורה לטפל במשבר הנוכחי, הוא לא היה מתקשה לגייס את התמיכה הפוליטית הדרושה".

(obama is a popular new president with a mandate for "change" and big partisan majorities in both houses of congress. the public, quite understandably, is terribly nervous about the economy. if obama had a clear plan for dealing with the current crisis surely he would have little problem generating political support for it.

את מדיניות הממשל היטיב לתאר הרל"ש של אובאמה, עימנואל רהם, באומרו "אף פעם אינך מבזבז משבר רציני. המשבר הנוכחי הוא עבורנו הזדמנות לעשות דברים שבתנאים אחרים היינו מתקשים לבצעם".

("you never want a serious crisis to go to waste," said chief of staff rahm emanuel. "this crisis provides the opportunity for us to do things that you could not do before".)

בעזות מצח לא רגילה אובאמה עושה בדיוק את מה שהשמאל האשים בו כל הזמן את הנשיא בוש --- ניצול ציני של המשבר הרציני הראשון בתקופת נשיאותו על מנת ליישם את האג'נדה האידיאולוגית שלו. לאור העדר פיגוע טרור רציני בארה"ב מאז ה 11 בספטמבר, 2001, אין ספק שהנשיא בוש עשה לפחות את הנדרש לטיפול במשבר המיידי. לא כך המצב אצל אובאמה. אפילו פאול קרוגמן מודה שבנקודה הזאת מדיניותו של אובאמה לוקה בחסר.

הצורה בה אובאמה מטפל במשבר בו מצויה הכלכלה האמריקאית משולה להתנהגותו של אדם שהקומה הראשונה בביתו עולה באש, ובמקום לטפל בשריפה, הוא עוסק בשאלה איך לרהט את הקומות השניה והשלישית.

סה"כ ההוצאות בתקציב שאושר עומד על כ 3.5 טריליון דולר, וזו התחלה בלבד. סכומים כאלה הם מעל ומעבר למה שהאדם הפשוט מתקשה לעכל בתודעתו. טריליון, למי שלא יודע, זה אלף מיליארדים או מיליון מיליונים. על מנת להקנות לקורא תחושה מה הם סדרי הגודל בהם מדובר, כדאי לדעת שבעוד שמיליון שניות זה קצת פחות משבועיים (12.5 יום בערך), מיליארד שניות זה קצת יותר משלושים ואחת שנים. תעשו לבד את החשבון כמה זמן זה טריליון שניות.

מוטיב חוזר בנאומיו של אובאמה היא העובדה שאת הגרעון הוא "ירש" מקודמו. עקרונית זה נכון, אבל הגרעון בתום תקופת כהונתו של בוש היה בין 1.5 ל 1.7 טריליון דולר, וזה אומר שלקח לאובאמה פחות מחודשיים להכפיל את ה"ירושה" הזאת. במלים אחרות, בפחות מחודשיים אובאמה הצליח "לפתוח" גרעון שבוש נזקק לשמונה שנים כדי להגיע אליו, וזאת בשעה שעל בוש היה להתמודד עם המכה שהכלכלה האמריקאית ספגה בעקבות פיגועי ה 11 בספטמבר ועם שתי מלחמות. מוטיב שני החוזר בנאומיו של אובאמה הוא התחייבות להקטין את הגרעון ל"מחצית" עד שנת 2012. לא ברור מחצית ממה. מה שמעניין במיוחד היא העובדה שהבית הלבן כלל איננו רואה את התקציב המנופח כ"בעיה של אובאמה". לדברי הרל"ש, עימנואל רהם, התקציב הנוכחי הוא בעצם "עסקים של השנה שעברה" (last year's business). הדברים הופיעו במאמר מערכת בוושינגטון פוסט מתחילת החודש. משרד התקציב של הקונגרס פרסם בימים אלה את תחזיתו לגרעון המצטבר בעשר השנים הקרובות כתוצאה מיישום תכניותיו של אובאמה, והסכום המשוער עולה על 9 טריליון דולר (!).

מצב התעסוקה גם הוא מראה סימנים של איבוד שליטה. שיעור האבטלה גדל בקצב מסחרר – מימדי האבטלה בסוף פברואר כבר עברו את הצפי של כלכלני הבית הלבן לכל שנת 2009. על הרקע הזה הבטחתו אובאמה "ליצור מיליונים של מקומות עבודה חדשים" (המספר המדוייק משתנה מהופעה להופעה של אובאמה. בהתחלה זה היה מיליון וחצי, אח"כ זה גדל לשניים, לשלושה ועכשיו זה כבר ארבעה מיליון מקומות עבודה חדשים) נשמעת קצת נבובה. למרות שגם זה בחלקו "ירושה" של הממשל הקודם, אדם שפיטרו אותו ממקום עבודת ובמקביל רואה את חסכונותיו מתנדפים כמו עשן ברוח, כבר לא זוכר שלפני חודשיים היה נשיא אחר. הוא מצפה לישועה ממי שהבטיח לו "שינוי" ועתיד וורוד, והוא לא מבין מדוע עליו לחכות לשנה הבאה או עד לסוף הקדנציה. בתקשורת מתנהל וויכוח אם המשבר הנוכחי הוא "מיתון" (recession) או "שפל" (depression). מסיבות היסטוריות האמריקאים אינם אוהבים לדבר על האפשרות שהם נמצאים ב"שפל". זה מחזיר לאקטואליה בדיחה מהתקופה שרייגאן נבחר לנשיאות:

" 'מיתון' זה כאשר שכנך מאבד את מקום עבודתו. 'שפל' זה כאשר אתה מאבד את מקום עבודתך. התאוששות הכלכלה היא כאשר ג'ימי קארטר מאבד את מקום עבודתו" (a recession is when your neighbor loses his job. a depression is when you lose yours. and a recovery is when jimmy carter loses his).

כבכל הצעת תקציב, במקביל לסעיפי ההוצאות, יש בתקציב המוצע הנוכחי גם תאור של "המקורות" מהם יבוא הכיסוי להוצאות המתוכננות. מעקב אחרי הודעותיו של אובאמה ודובריו בפורומים שונים, יוצר את הרושם שהם גילו את חלומם של האלכימאים בימי הביניים - "אבן החכמים", בעזרתה ניתן היה להפוך מתכות פשוטות לזהב. הממשל נוהג כאילו לרשותו עומדים מקורות בלתי נדלים של הכנסות. לא רק שיש להם כיסוי מלא למימון כל תוכניות העתיד, הם יעשו את זה תוך יישום הבטחת הבחירות של "מתן הקלות במס ל 95% מציבור המפרנסים", ועוד ישאר להם די והותר

כדי להקטין את הגרעון בתקציב למחצית. ממש כמו בסיפור המקראי על משה רבנו שהוציא מים מן הסלע. אצל אובאמה זה כסף במקום מים.

ומשה הכה על צורבמטה הכה על סלעבמטה הכה על סלעויצאו ממנו מיםהפלא ופלאאמן סלה

אכן הפלא ופלא, כאשר בוחנים מקרוב את פרטי התקציב המוצע, לפחות את אלה שזכו לפרסום, מתקבלת תמונה קצת שונה, תמונה שהיא שילוב של להטוטנות חשבונאית והונאה מתוחכמת.

על השאלה "מהיכן יבוא הכסף?" לממשל יש תשובה – "העלאת שיעורי המס על העשירים"

(tax the rich). "לדפוק את העשירים" זו סיסמא שתמיד הולכת טוב. אבל לא כל מה שמתאים למסע הבחירות מתאים לניהול מדינה. התקציב של אובאמה מכיל הצעה להגדלת שיעור המס השולי בערך ב 5% (מדובר בהעלאת מדרגת המס העליונה מבערך 36% לקצת יותר מ 40%). 5% ממיליון דולר זה הרבה כסף, אבל קצת קשה לראות איך העלאה כזאת בשיעורי המס תניב טריליונים.

אז מאיפה בכל זאת יבוא הכסף? לממשל יש רעיונות. למשל, במקביל להעלאת שיעורי המס, מוצע לבטל ל"עשירים" את ההכרה בתרומות כהוצאה. הבעיה היא שמי שייפגע, אם הרעיון הזה באמת ימומש, הם הנהנים מהתרומות ולא התורמים. לאחרונים לא תהיה בעיה להקטין את תרומותיהם לרמה שתהיה מוכרת, אבל מקבלי התרומות – מוסדות להשכלה גבוהה, בתי ספר, מוזיאונים, תזמורות, תחנות השידור הציבורי ברדיו ובטלוויזיה, ושורה ארוכה של מוסדות צדקה, יצטרכו להתמודד עם ירידה דרסטית בהכנסותיהם ("תעשיית" התרומות בארה"ב מגלגלת מאות מיליארדים דולרים בשנה). חלקם ייאלץ לסגור את דלתותיו וחלקם יהפוך לנטל כספי נוסף על התקציב הפדרלי ו/או על תקציבי המדינות. הרבה הכנסה נטו לא תצמח מזה. לא בכדי לרעיון הזה יש התנגדות עצומה בקונגרס – במיוחד בקרב הדמוקרטים, מאחר ומרביתם של הגופים האלה נמנים על בסיס התמיכה העיקרי שלהם. אין כמעט ספק שאובאמה לא יצליח להעביר את זה בקונגרס. "מקור" הכנסה אחר הוא החיסכון שיביא סיום המלחמה בעיראק. זה נשמע קצת יותר טוב. התרומה המשוערת מהמקור הזה להקטנת הגרעון בתקציב מוערכת בכ 1.6 טריליון דולר, סכום מכובד לכל הדעות. הבעיה היחידה היא שהסכום הזה הוא פיקציה. הוא בנוי על ההנחה שהמילחמה בעיראק היתה אמורה להמשך עוד עשר שנים, הנחה שאין לה כל אחיזה במציאות. על הניר זה נראה טוב (הניר סובל הכל), אבל כסף של ממש אין כאן.

מס שפתיים לשוחרי איכות הסביבה?

זה מביא אותנו למקור ההכנסות היחיד בתקציב שיש בו ממש וששיעורי ההכנסות הצפויות ממנו יכולים להגיע לסדר גודל של מאות מיליארדים של דולרים. מס על פליטת דו תחמוצת פחמן לאטמוספירה. למען הדיוק מדובר בקנסות שיוטלו על גופים שונים בגין חריגות ממכסות פליטה של דו תחמוצת הפחמן שתוקצבנה להם. בראש הרשימה נמצאים ייצרני האנרגיה המשתמשים בדלק ממאובנים. מבלי להיכנס לדיון מלא בפרטים הטכניים של ההצעה הזאת, יספיק לאמר שמדובר ברעיון מופרע שמקורו בחממיסטים החוזים שסופה של האנושות להיצלות באישו של גיהינום בשל התחממות כדור הארץ. הרעיון הזה זוכה לתמיכה נלהבת בקרב החוגים של שוחרי איכות הסביבה, ויש לו גם תמיכה בקרב רבים מן הדמוקרטים הרואים בו מקור בלתי נדלה להכנסות עתידיות. השאלה היחידה היא מי הוא זה שבאמת ישלם את המס הזה. וכאן קבור הכלב. הדמוקרטים, ש"הקלות במס למעוטי יכולת ולמעמד הבינוני" אמורות להיות בראש מעייניהם, מעדיפים לא להשתמש במושג "מס" בכל פעם

שהנושא הזה עולה לדיון, כי הם יודעים את האמת. המס הזה ישולם במלואו ע"י הציבור הרחב של משלמי המס, כשהעול יכביד במיוחד על מעוטי הכנסה. זה לא ייראה כמס וזה לא ייקרא מס, אבל הייקור הדרסטי במחירי החשמל והדלק, וההתייקרות במחירי התובלה שתביא

לעליית מחירים של מזון ומוצרי צריכה יהיו מס לכל דבר, מס שאותו ישלמו במלואו לא רק כל אותם 95% מציבור משלמי המסים שזכו להקלת מס בסדר גודל של 15$ לשבוע, אלא גם אלה שהיום פטורים מתשלום מס הכנסה בשל הכנסתם הנמוכה. יו"ר המועצה הכלכלית הלאומית של הבית הלבן צופה עליה של כ 1,800$ בהוצאות השנתיות על אנרגיה של משפחה ממוצעת.

"אם נדמה לך שמחירו של ביטוח בריאות הוא גבוה היום, חכה לראות כמה זה יעלה כאשר יציעו לך אותו בחינם" (if you think that medical insurance is too expensive, wait to see how much it will cost when it is free). זו היתה לפני כשבוע הכותרת של מאמר מערכת בוושינגטון פוסט – עיתון ליברלי מוביל התומך באובאמה בדרך כלל.

לנושא ביטוח הבריאות יש מקום מרכזי בדאגותיו של האמריקאי הממוצע. כיסוי בריאותי טוב הוא לעתים קרובות גורם יותר חשוב מאשר גובה השכר המוצע כאשר אמריקאי צריך לבחור לבחור בין הצעות עבודה מתחרות. אין זה מפליא לכן שלבריאות מוקדשת תשומת לב מיוחדת בתוכניותיו הכלכליות של אובאמה. הוא קיים לשם כך ישיבה מיוחדת בבית הלבן בה הוא הודיע ש 640 מיליארד מתוך תקציב הטריליונים המוצע ישוריינו למטרה של התקנת תוכנית ביטוח בריאות ממלכתי. פרטים בדבר האיך, המה והמתי של תוכנית כזאת לא הועלו במהלך הדיון, למעט הקביעה ש 640 מיליארד הדולר הם "מיקדמה" בלבד (הערכה קונסרבטיבית של משרד התקציבים של הקונגרס היא שהסכום שידרש לתוכנית כזאת יעלה על 1.5 טריליון בעשר השנים הקרובות, אבל זאת הערכה בלבד). שוב, השאלה היא מהיכן יבוא הכסף? לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שהמקור, כמו תמיד, יהיה מיסוי נוסף. ומה עם ההבטחה להוריד את שיעורי המס? אין בעיה, את שיעורי המס יורידו, ו 95% מציבור המפרנסים – מעוטי יכולת ובעלי הכנסות בינוניות, יקבלו את החזרי המס המובטחים בשיעור של כ 15$ לשבוע. המימשל לא נסוג מההבטחה הזאת, ואין לו כל כוונה להפר אותה. אבל במקביל להקלת המס, התשלומים לביטוח הבריאות שהמעבידים משלמים עבור עובדיהם יחשבו כהכנסה החייבת במס ועובדים הנהנים מביטוח בריאות במקום עבודתם יחויבו במס על ההכנסה הנוספת הזאת. הפרמיה השנתית הממוצעת לביטוח בריאות (בהתייחס לעובד נשוי עם שני ילדים), היא בין 7,000$ ל 10,000$ - סכום מכובד לכל הדעות. ההכנסה הצפויה מההרחבה הזאת של בסיס המס תהיה בהחלט משמעותית, ותתרום הרבה לכסוי ההוצאות שתדרשנה לממן תוכנית ביטוח בריאות ממלכתי, אבל יש מידה רבה של הגזמה לכנות את זה "הקלה" במסים. כמו במקרים אחרים של "הקלות כאילו", הנפגעים העיקריים יהיו בעלי ההכנסות הנמוכות והבינוניות – קהל היעד ל"הקלות" המס של אובאמה. "חוכמה" נוספת מבית מדרשו של אובאמה שנועדה להקל את הנטל התקציבי הכרוך בהבטחת כיסוי בריאותי לכל, היא לחייב יוצאי צבא לרכוש ביטוח בריאות פרטי על מנת לשלם את הוצאות הטיפול הרפואי לו הם זקוקים עקב מחלות, פציעות ונכויות שנגרמו כתוצאה מהשרות הצבאי. לרעיון הזה היו תגובות שליליות ביותר מכל הכיוונים והוא גרם לסערת רוחות חסרת תקדים. אובאמה נסוג מהרעיון הזה מהר מאוד עם הכסת"ח המקובל של "זה לא רעיון שלי, אלה היו עוזרי שבדבקותם לחסוך בהוצאות הציעו את זה". כרגע הרעיון הזה "הונח על המדף", אבל זה כלל לא בטוח שלא יחזרו אליו בעתיד. עצם העובדה שרעיון כזה, שביסודו מעיד על רשעות וחוסר התחשבות מוחלט בדעת הקהל, יכול היה בכלל לעלות על הפרק אומר מה שהוא.

האם זה ייעצר?

למרות ירידה משמעותית במעמדו, ירידה העולה על זו שאפיינה את כל הנשיאים שכיהנו בחמישים השנים האחרונות בחודשים הראשונים לכהונתם, אובאמה עדיין נהנה מ"רייטינג" של מעל 60%. רבים עדיין רואים בו את "המלך המשיח" ומוכנים לעבור לסדר היום על שורה של חריקות שאיפיינו את המינויים שלו וכמה מהצעדים הכלכליים בהם נקט עד עכשיו. השאלה היא כמה זמן זה יחזיק מעמד.

הערה לסיום. השפה האנגלית מצטיינת בהמצאת מילות ומונחי כיסוי (euphemisms) שנועדו לטשטש את המשמעות האמיתית של הדברים הנאמרים. השימוש במילות כיסוי הוא תופעה שהיתה קיימת לאורך כל ההיסטוריה (יש דוגמאות לכך כבר מאתונה, מהמאה השישית לפני הספירה). מילות כיסוי שמשו בידי פוליטיקאים ודמגוגים כלי סטנדרטי כדי למכור לציבור לוקשים. התופעה קבלה תאוצה עם הופעת הפוליטיקה התקינה על הבמה. לפוליטיקה התקינה התלווה מה, שבהעדר מונח עברי הולם אכנה "הליכון מילולי" (a euphemism treadmill).

ברוח הזמן (a change that we need), "מכבסת המלים" של ממשל אובאמה הורתה להוציא מהשימוש שורה של מונחים ומלים הקשורים למלחמה בטרור ולהחליפן במונחים נייטרליים, יותר "נעימים" (benign) לאוזן, על מנת להבליט את השוני שבין הגישות של אובאמה ושל בוש לנושא. אחד מקורבנות הטיהור הלשוני הזה הוא המונח "פיגוע טרור". מהיום והלאה אין יותר חיה כזאת. מעתה אמור "אסון מעשה ידי אדם" (a man made disaster). כל תאונת דרכים קטלנית היא אסון מעשה ידי אדם, כל טעות של מהנדס שמסתיימת בהתמוטטות מבנה או גשר היא אסון מעשה ידי אדם (אפשר להמשיך).

אובאמה צריך להתפלל שתקופת כהונתו כנשיא לא תרשם בהיסטוריה של ארה"ב כ"אסון מעשה ידי אדם".

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת ישראל בר-ניר