ימיו הראשונים של אובאמה בבית הלבן

ישראל בר-ניר, 11/02/2009

מהפיסגה אפשר רק לרדת

אחרי שנשבע אמונים כדת, אובאמה החל לכהן כנשיאה ה 44 של ארה"ב. בשיטת המימשל הנהוגה בארה"ב אנחנו תקועים אתו לטוב או לרע למשך ארבע השנים הקרובות, ואם ילך לו זה בהחלט יכול להמשך שמונה שנים. האופוריה שליוותה את בחירתו של אובאמה נמשכת, והכיסוי התקשורתי האוהד לו הוא זוכה הוא חסר תקדים. מי שעוקב אחרי התקשורת המובילה (אני כולל בכינוי הזה שורה של עיתונים, ביניהם הניו יורק טיימס, הוושינגטון פוסט, הלוס אנג'לס טיימס, ניוזוויק וטיים, וכן רשתות טלוויזיה כמו ABC, CBS ו NBC) מקבל את הרושם שהוא נמצא בפיסגת ההצלחה, וזה עוד לפני שהוא נקט אפילו בפעולה אחת. דוגמא טובה היא שירי ההלל לראיון הטלוויזיוני שאובאמה נתן לאל ג'זירה, אותו הם הציגו כ"פתיחת עידן חדש" ביחסי ארה"ב עם העולם המוסלמי, לפני שהופיעה אפילו תגובה אחת לראיון בעולם הערבי. צריך היה לקרוא עיתונים כמו הוול סטריט ג'ורנל כדי לראות שכל מה שאובאמה אמר בראיון נלקח מדברים שנאמרו ע"י קודמו בתפקיד, כולל קטעים שלמים שהועתקו מילה במילה מהנאום שבוש נשא ב 20 בספטמבר 2001 – מיד אחרי הפיגוע של ה 11 בספטמבר. אחרי התמיכה המאסיבית שהם נתנו לאובאמה במהלך הבחירות, התקשורת המובילה מהמרת עכשיו על הצלחתו. למעשה יש בכך משום שרות דב מאחר והיא יוצרת צפיות שאין לו שום סיכוי לעמוד בהן, וכלל ידוע הוא ש" כגודל הצפיות גודל האכזבות". אובאמה עצמו מודע לכך והוא משקיע הרבה מאמצים בהנמכת הציפיות. הוא יודע טוב שלא ניתן יהיה לגלגל את הפאשלות שלו על בוש בלי גבול. במוקדם או במאוחר ייגמר ה"קרדיט" בחשבון הזה. הציבור האמריקאי איננו סובל אולי מעודף חוכמה, אבל הוא גם לא כל כך טיפש כפי שנהוג להציג אותו.

בעיות הפנים של ארה"ב נמצאות היום בראש סולם העדיפויות של אובאמה כי הוא מאמין, במידה לא מועטה של צדק, שהוא ייבחן ע"פ מידת הצלחתו בתחום הזה בשנת 2012. אבל על כל זה מאפיל ברקע איום שכרגע מודחק למושב האחורי, לפחות כפי שזה משתמע מהתקשורת, הטרור. כל ההצלחות שבעולם לא תעזורנה לאובאמה במקרה של פיגוע טרור במימדים של ה 11 בספטמבר במהלך ה"מישמרת" שלו. אם זה יקרה הוא יגלה שמהפיסגה אפשר גם ליפול ולא רק לרדת, כמאמר חז"ל " מאיגרא רמא לבירא עמיקתא", והוא יסיים את כהונתו כמו קארטר. אני מוכן להמר על כך שאובאמה מתעורר מדי בוקר כשהוא שטוף בזעה קרה, והשאלה הראשונה שלו לעוזריו היא "היה פיגוע?" וכשהתשובה היא "לא", הוא נרגע ומברך ברכת הגומל. בכל פעם שהטלפון האדום מצלצל הוא קופץ כנשוך נחש עד שמתברר לו שזה בנושא אחר. כחידוש, בהיותו הנשיא הראשון המשתמש דרך קבע בדוא"ל, תגובתו וודאי דומה בכל פעם שעל מסך ה Blackberry שלו מופיעה ההודעה You’ve got mail.

עדיין מוקדם לשפוט את ביצועיו של אובאמה. מה שאנסה לעשות כאן זה לנחש לאן פניו מועדות מתוך המינויים והצעדים בהם נקט עד כה, כל מי שקרא את מה שכתבתי בעבר על הנושא יודע מה דעתי עליו. הדברים להלן ישקפו את דעותי האישיות. לא הצבעתי עבור אובאמה ואני עדיין משוכנע שהוא איננו מתאים לתפקיד – מועמד לבן עם נתונים זהים לא היה עובר את הסיבוב הראשון בפריימרי'ס. אבל אובאמה נבחר, וכמו שאומרים זה מה יש.

הבעיה העיקרית של אובאמה היא בעיה שלמעשה ניצבת בפני כל מי שנבחר לנשיאות ללא כל קשר למידת "התאמתו" לתפקיד או לרקע שלו ב"עשיה". זה מתחלק לשניים. ראשית, לאף אחד אין מספיק ידע ומומחיות בכל הנושאים אתם על נשיא ארה"ב להתמודד ולקבל החלטות. שנית, כמות המידע הזורמת אליו היא כזאת ששום בן תמותה איננו מסוגל להשתלט עליה. במלים פשוטות התפקיד גדול. הוא גדול על כל מי שנבחר ללא כל קשר ליכולתו ו/או לביצועיו בעבר. הנשיא מקיף את עצמו בצוות של יועצים ועוזרים שתפקידם לספק לו את הידע החסר בעת הצורך, ולסנן את המידע הזורם למימדים שניתן להשתלט עליהם. מחוסר ברירה הנשיא חייב לסמוך על צוות עוזריו ללא כל יכולת לוודא שלא מאכילים אותו בלוקשים. למעשה הוא חייב לסמוך על עוזריו בעיניים עצומות. לכן חשוב הקשר האישי והאמון שיש לו בצוות העובד אתו יום יום בבית הלבן. מאחר וקריאת החדשות בחצי תריסר העיתונים המובילים היא משימה שכשלעצמה יכולה למלא חצי יום עבודה, עוזריו מכינים עבורו תקצירים המכילים את עיקר החדשות (כולל אלו המתפרסמות בעיתונות הזרה), וזה למעשה הבסיס עליו נשען כל מערך קבלת ההחלטות. תארו לעצמכם את מידת ההשפעה שיש לעוזרים האלה המחליטים מה להדגיש ועל מה לפסוח.

המבנה השילטוני בארה"ב שונה באופן מהותי ממה שמוכר במשטרים דמוקרטיים אחרים. הנשיא הוא הרשות המבצעת והוא הפוסק האחרון והבלבדי בכל מה שקשור לניהול המדינה. הוא גם המפקד העליון של הכוחות המזויינים והוא גם האחראי לכל המשימות הביצועיות של הממשלה. אין בארה"ב ממשלה כפי שאנחנו מבינים את המושג בארץ, והחלטות אינן מתקבלות בהצבעה וברוב דעות. ההחלטות הן של הנשיא ושל הנשיא בלבד. הנשיא נעזר בשרים שהם למעשה "מזכירים" שתפקידם לבצע את מדיניותו של הנשיא בתחומים עליהם הם ממונים. הנשיא יכול להתחשב בדעותיהם ובהמלצותיהם אבל זה תלוי ברצונו בלבד. למעשה ההגבלה היחידה על כוחו של הנשיא היא שהוא חייב לקבל את אישור הקונגרס לכל פעילות שכרוכה בהוצאת כספים. מאז פרשת ווטרגייט, בתקופתו של ניקסון, חל כרסום מתמיד ביכולתו של הנשיא לעמוד מול הקונגרס.

השאלה הראשונה היא לגבי אובאמה היא אם הוא ינהיג או שהוא יונהג. הסימנים הראשונים כאן אינם מבשרים טובות. דווקא חברי מפלגתו הם אלה שעושים לו בעיות. מיעוט הזמן שהוא בילה בוושינגטון לפני שהחליט להכנס למרוץ לנשיאות נותן את אותותיו. את הכנת הצעת התקציב שנועד לתמרץ את הכלכלה (Stimulus package) על מנת לפתור את המשבר בו היא שרויה, הוא מסר להרי ריד, מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט, שכבר הצהיר שהוא "איננו עובד של אובאמה". ולנאנסי פלוסי, יו"ר בית הנבחרים הדמוקרטית, שני פוליטיקאים משופשפים שמידת הבנתם בכלכלה איננה מי יודע מה. ההחלטה לסמוך על פוליטיקאים, בנושא שכרגע הוא כל כך מרכזי, במקום להטיל את המשימה על יועציו שהם מקצוענים התגלתה כטעות טקטית ממדרגה ראשונה. כפי שאפשר היה לצפות מפוליטיקאים הם בנו תקציב התפור במהותו לפי האג'נדה שלהם. ישועה לכלכלה לא תצמח מזה. בקושי עשרה אחוזים מהתקציב המוצע מוקדשים לפתרון בעיות מיידיות (אני כולל תחת הכותרת הזאת בעיות הדורשות פתרון בשנה הנוכחית). התקציב כולל הקצאת משאבים לשורה ארוכה של פרוייקטים הנמצאים על סדר היום של המפלגה הדמוקרטית מזה כבר, פרוייקטים שבינם לבין עידוד הכלכלה הקשר הוא מקרי בלבד. רוב הסכום שאושר (מדובר בקרוב לטריליון דולר) מיועד לממן יוזמות ופרוייקטים שתחילתם מיועדת לעוד יותר משנה (למעשה התקציב הזה, כפי שאושר בבית הנבחרים, מתפרס עד שנת 2019!), וזאת כאשר מדובר בצורך למצוא פתרון למשבר שהוא "מיידי". בשלב הזה אובאמה נמנע מלהכנס לעימות עם חברי מפלגתו. הוא בונה על כך שהרפובליקנים לא ייתנו לתקציב בצורתו הנוכחית לעבור בסנאט דבר שיאלץ את בית הנבחרים להתכופף. אובאמה עצמו כנראה עדיין לא בשל להתמודד עם שני השועלים האלה. סגנו, ג'ו ביידן, מי שהיה אמור לסייע לו ולהנחות אותו במסדרונות הפתלתלים של הפוליטיקה הוושינגטונית מתגלה כלפלף מושלם. עם כל הניסיון שיש לו (שלושים שנה בסנאט) הרי ריד אוכל שלושה כמוהו לארוחת בוקר.

לסיכום הקטע, זאת לא התנהגות המעידה על כושר מנהיגות. אובאמה מתחיל לגלות שרטוריקה בטלוויזיה איננה תחליף למנהיגות, ושמה שעבד במהלך מסע הבחירות איננו תחליף למדיניות של ממש כאשר נמצאים בשלטון. את פרטי תקציב "החרום" המוצע אי אפשר להסתיר מעיני הציבור ואנשים פשוט לא קונים את זה. זה מתבטא בסקרי דעת הקהל המראים ירידה ניכרת במעמדו של אובאמה. תופעה חסרת תקדים עבור נשיא שהיה בשיא התהילה אחרי תקופת כהונה של בקושי שלושה שבועות. התגובה של אובאמה לא מעידה על שיקול דעת רציני. הוא יצא ל"מתקפת נגד" המתבטאת בהופעות פומביות בהן הוא נוקט בטקטיקת הפחדה (Scare tactics) של איום על הציבור ב"קטסטרופה הממתינה בפתח". במהלך מסע הבחירות הצד החזק שלו היה קור רוח ואי איבוד שליטה, כעת הוא הסיר את הכפפות וירד לרמה של דמגוגיה זולה בה הוא דן את מבקריו (בייחוד את אלה מבין חברי הקונגרס הדמוקרטיים שמסרבים לתמוך בתקציב המוצע) ברותחין. זה לא מתקבל בעין כל כך יפה בציבור ואפילו תחנות טלוויזיה שתמכו בו ללא סייג כמו CNN ו MSNBC מותחות ביקורת על ה"תמריץ" הכלכלי המוצע. הניו יורק טיימס גם הוא לא טומן את ידו בצלחת.

תהליך קבלת ההחלטות של אובאמה גם הוא איננו מרשים במיוחד. כמו ברק שלנו (אהוד ולא אהרון) הוא מרבה לחשוב מהמותן ולא מהראש. בראיון בטלוויזיה ערב כניסתו לבית הלבן, הוא נשאל אם בכוונתו לשעות לעצה שנתן לו דיק צ'ייני (האחרון יעץ לו לבדוק, לפני שהוא מבטל צווים נשיאותיים של קודמו, את הסיבות למה הם נתנו). תשובתו של אובאמה היתה "זאת עצה טובה". ברגע שהוא נכנס למשרד הסגלגל (The Oval Office) הוא שכח את זה. אם הוא היה חושב הוא היה מבין לבד שבעוד שמספיקה חתימה שלו כדי לבטל צו נשיאותי של קודמו, דרוש קצת יותר על מנת לבטל את הסיבות שבגללן ניתן אותו צו.

במחי עט, מול מצלמות הטלוויזיה, אובאמה חתם על ההוראה לסגור את מחנה המעצר בגואנטנמו, צעד שהתקבל בברכה ע"י תומכיו מהחוגים הליבראליים. אך ראה זה פלא. דווקא בניו יורק טיימס, שבחמש השנים האחרונות ניהל מסע צלב נגד בוש בו הוא דרש לסגור את המחנה, הופיע ביום שלמחרת החתימה מאמר ביקורת על ההחלטה הזאת שהיתה, לדברי העיתון, "קצת חפוזה", ושצריך היה לחשוב לפני החתימה מה לעשות עם העצורים הנמצאים שם.

ההוראה לסגור את מחנה המעצר פתרה לאובאמה בעיה שהיתה לו עם תומכיו מהשמאל, אבל במקביל היא יצרה בעיה שלא הוא ולא אף אחד אחר יודע איך לפתור אותה. אוכלוסיית העצורים במחנה מונה בין מאתיים לשלוש מאות איש, ברובם טרוריסטים עם "קבלות". מה לעשות אתם? ובמאמר מוסגר אפשר להוסיף, מה לעשות עם טרוריסטים נוספים שיילכדו בעתיד? אובאמה הודיע שהוא מינה וועדה של משפטנים עליה הוטל לדון בנושא ולהביא לו המלצות תוך שלושים יום. לא היה כדאי לחכות להמלצות הוועדה לפני שליפת העט לחתימה? למעט הדחיה במעמד הטלוויזיוני, שלושים ימים נוספים היו באמת משנים מה שהוא? הרעיון להעביר את ההחלטה לידי משפטנים איננו מעיד על הבנה אמיתית של הבעיה. ברק שלנו (אהרון ולא אהוד) היה מרגיש "כמו דג במים" בסביבתו של אובאמה. אובאמה ניצב עכשיו בפני בעיה אמיתית אותה לא ניתן יהיה לפתור באמצעות שום התפלפלות משפטית. אף שופט ושום בית משפט אמריקאי לא יאפשר לו להחזיק אנשים במעצר לתקופה בלתי מוגבלת בלי להעמידם לדין. אם וכאשר הם יועמדו לדין הם יזוכו כי כל ההוכחות והעדויות נגדם אינן קבילות בבית משפט אזרחי, מה גם שבמספר מקרים הבאת העדויות לבית משפט אזרחי תחשוף מקורות מידע שלא היו ידועים עד כה לצד השני. השורה התחתונה היא שאם אובאמה לא יחזיר לתוקפם את הצווים הנשיאותיים של קודמו, או שיחתום על צווים דומים משלו, במוקדם או במאוחר הוא ייאלץ לשחרר את כל העצורים האלה. היטיב להגדיר את הבעיה הזאת אלן דרשוביץ, משפטן בעל שיעור קומה מאוניברסיטת הרווארד, בקביעתו ש"מערכת החוקים על פיה אנו חיים נכתבה לעולם אחר". זה קצת מפליא שאובאמה, שהוא בעל השכלה משפטית, מתקשה לקלוט אמת פשוטה זאת.

חמישה מתוך 43 נשיאי ארה"ב שקדמו לאובאמה היו "נשיאי מלחמה". לינקולן, ווילסון, פרנקלין רוזוולט, טרומן (מלחמת קוריאה), ובוש. אינני מונה את מלחמת וייטנאם אליה ארה"ב נגררה לאורך זמן וקשה להצביע על נקודת זמן ספציפית בה המעורבות האמריקאית הפכה להשתתפות מלאה במלחמה (מלחמת וייטנאם "נפרסה" על ארבעה נשיאים), וסכסוכים כמו גרנדה, תעלת פנמה, מלחמת המפרץ או קוסובו בהם קשה לראות מלחמות של ממש. שלושה מהחמישה, לינקולן, ווילסון ופרנקלין רוזוולט הובילו את ארצם למילחמה (לא יהיה מוגזם לאמר שכל אחד מהם, בצורה כזאת או אחרת, יזם את המלחמה). על טרומן ובוש המלחמה נחתה במפתיע מבלי שהם היו מוכנים לה. שניהם סיימו את תפקידם כשדעת הציבור דנה אותם ברותחין. היום מדברים עליו אחרת, אבל כאשר הוא מסר את כס הנשיאות לאייזנהאואר ב 1953, תדמיתו של טרומן בעיתונות לא היתה שונה בהרבה מזו של בוש היום (לטלוויזיה עדיין לא היה אז מעמד כמו של היום). גם יומו של בוש יגיע, וזה יקרה הרבה יותר מהר ממה שאתם חושבים.

בחלקו של אובאמה נפל ה"כבוד" המפוקפק להיות הנשיא הראשון בתולדות ארה"ב שנבחר לתפקיד כאשר ארצו שרויה במלחמה. זאת מלחמה השונה מכל מה שהאנושות ידעה בעבר, מלחמה המתנהלת בעולם שאחרי ה11 בספטמבר, 2001, עולם בו נוצרה מציאות חדשה. שורה של מינויים וכן החלטות שאובאמה קבל מצביעים באופן די ברור על כך שאובאמה לא הפנים את המציאות החדשה. בעקבות הבושהיסטריה של החוגים הליבראליים והאגף הרדיקאלי של המפלגה הדמוקרטית בשמונה השנים האחרונות, הם נמצאים במצב מתמיד של התכחשות (Denial), והם פתחו מנגנוני הדחקה המאפשרים להם לראות במציאות החדשה חלום רע שעכשיו, עם חילופי הדיירים בבית הלבן, נמוג ואיננו עוד. הניו יורק טיימס הגדיר את כל נושא הטרור כ"מיסטיקה". בעקבות הרצאה שדיק צ'ייני נתן לאחרונה, בה הוא הזהיר מפני האפשרות של מגה פיגוע, הוושינגטון פוסט כתב שבמקום "לזרוע פאניקה" מוטב לו לצ'ייני שיפשפש במעשיו ויבקש סליחה מהציבור האמריקאי על "חטאיו". במסיבת העיתונאים הראשונה שלו כנשיא (9 בפברואר), עיתונאית וותיקה שאלה את אובאמה מה יש לו לאמר על ה"כאילו איום של הטרור" (The so called terror menace).

ייקח זמן לחבר'ה האלה להבין שצריך יותר מצו נשיאותי או הצבעה בקונגרס כדי להפטר מהרעה החולה הזאת ששמה טרור. בסלנג האמריקאי יש ביטוי When the shit hits the fan (אינני מצליח למצוא תרגום עברי הולם) ואני ממתין בקוצר רוח לראות את האקרובטיקה המילולית של התקשורת המובילה כאשר זה יקרה. בוש הצליח להשאיר את הטרור מחוץ לגבולות ארה"ב במשך שבע השנים שחלפו מאז ה 11 בספטמבר (ההצלחה הזאת היא כנראה הסיבה האמיתית לשנאה התהומית אותה חשים כלפיו חוגי השמאל הליבראלי). האתגר האמיתי הניצב בפני אובאמה הוא להבטיח שהמצב הזה יימשך. ניצחונו של קלינטון על בוש האב ב 1992 הושג במידה רבה הודות לסיסמא It’s the economy stupid. אם הצעדים בהם נקט הוא נקט עד כה הם אינדיקציה לעתיד, נפילתו של אובאמה תהיה בזכות הסיסמא It’s not the economy stupid. למרבה הצער, כשבוחנים את מה שאובאמה הספיק לעשות בתקופה הקצרה בה הוא מכהן כנשיא, מתקבל הרושם שהשיקול המרכזי המנחה אותו הוא "לסגור חשבונות" עם בוש.

לא ארחיב כאן את הדיבור על שורת המעידות של אובאמה שהתבטאו בבחירת מועמדים עם "קופה" לתפקידי מפתח בממשלו. אסתפק בהערה אחת. מקובל לאמר שבוושינגטון השערוריות האמיתיות אינן העבירות על החוק של אישים שונים אלא פעילויותיהם החוקיות לכאורה. פרשת המועמד לתפקיד שר הבריאות, תום דסקלה (Tom Daschle), תבהיר במה מדובר. הוא נאלץ לוותר בבושת פנים על המינוי שהוצע לו בגלל ש"שכח" לשלם מס הכנסה (מה שהוא בסדר גודל של 120,000 דולר, כסף קטן), עבירה על החוק לכל דבר. אבל במשך ארבע השנים מאז הפסיד את מקומו בסנאט, דסקלה גרף הכנסות בהיקף של מיליוני דולרים ועוד שורה של טובות הנאה בתמורה לפעולות שתדלנות (Lobbying) עבור גופים שונים בתעשיית הבריאות. כסנאטור לשעבר חל עליו איסור לעסוק בשתדלנות, ולכן במקום להרשם כ"שתדלן" (דבר הנדרש ע"פ החוק), הוא הצטרף למשרד עורכי דין (לדסקלה אין השכלה משפטית) העוסק בשתדלנות. למראית עין הכל חוקי. כשר הבריאות, אם המינוי שלו היה מאושר בסנאט (דבר שהיה בחזקת וודאי), תעשיית הבריאות היתה ה"לקוח" העיקרי שלו, את זה אף אחד לא ראה עילה לפסול את המינוי.

אי אפשר לסיים בלי לאמר מה שהוא על המזרח התיכון. בניגוד לצפיות של רבים בארץ, בעיקר מהמרכז ושמאלה, לא נראה שנושא המזרח התיכון תופס כרגע מקום גבוה בסולם העדיפויות שלו. אסתפק רק בכמה מלים על ג'ורג' מיטשל שליח הממשל האמריקאי למזרח התיכון. האיש איננו פנים חדשות באזור. אחרי שהפיאסקו של קמפ דייויד הביא לפרוץ האינתיפאדה השניה, הנשיא קלינטון מינה אותו בסתיו של שנת 2000 כשליחו למזרח התיכון והטיל עליו ל"מצוא את הסיבות" שגרמו למלחמה. מיטשל, סנאטור דמוקרטי לשעבר שקנה לעצמו שם של "משכין שלום" בזכות הסדר שהוא השיג בין הקתולים והפרוטסטנטים באירלנד, הכין דו"ח שיצא לאוויר העולם באפריל של 2001 כאשר בבית הלבן כבר היה דייר חדש. תום פרידמן, מבכירי הכתבים של הניו יורק טיימס, אדם שרחוק מלהיות אוהד ישראל, כתב על הדו"ח הזה את המשפט הבא " הדבר המועיל היחיד שניתן לעשות עם דו"ח מיטשל הוא לקחת את כל הכרכים שהודפסו, לשים אותם באח כדי שישמשו להסקה בבית הלבן. זה יביא לפחות לחיסכון באנרגיה" (זה תרגום חופשי שלי מהנוסח האנגלי). כל הערה נוספת מיותרת.

לקינוח, להלן פרט ביוגרפי מעניין על האיש. מיטשל הוא בן לאב ממוצא אירי ולאם ערביה. הוא נולד ב 1933. אמו, בת למשפחה לבנונית נוצרית, הגרה לארה"ב בגיל 18. לבנון שלפני מלחמת העולם השניה זו לא בדיוק לבנון של היום, והאוכלוסיה הנוצרית של לבנון באותה תקופה איננה בדיוק מדגם מייצג של העולם הערבי, לא כל שכן של הפלשתינאים. זה לא הפריע למיטשל, שהוא נוצרי קתולי, להתייחס אל עצמו במספר הזדמנויות כ"אמריקאי ערבי", ולהציג את ה"ערביות" שלו כרקע מתאים להבנת בעיות האזור. הנשיא קלינטון "קנה" את זה. רעייתו, המכהנת עכשיו כמזכירת המדינה, ממשיכה במסורת.


תגובה למאמר

לדיון המלא בפורום

 

דבר אחד טוב קרה בעולם

1

ציפי ( 2009-02-12 01:03:24 ) בתגובה לemago

שהגזענות מתה והכל בזכות אובמה

הגב להודעה זו

 

יש בזה משהו ציפי...

2

*אייל* ( 2009-02-12 01:19:13 ) בתגובה לציפי, ( 1 )

ובכדי שאובמה יהיה הגיבור שלי, עליו ליזום מהלך שיבטל את עונש המוות בארה"ב,
ושירותי בריאות לכל.

רבים אינם יודעים זאת, אבל, לפני ההוצאות להורג שם, באמצעות זריקת רעל למשל, אז תוקעים לנידון
למוות, פקק לרקטום, או חיתול, בכדי למנוע יציאת צואה, לאחר שהנידון מאבד שליטה על שריריו
וסוגריו...

ההוצאות להורג בארה"ב, והכמויות של הנידונים והמוצאים להורג שם, פשוט מזעזעים,
ובטוחני, שאם היה קורה כך בברה"מ, או ברוסיה של היום, אז היו אומרים שהרוסים הם "חיות אדם",
ושהקומוניסטים רוצחים סאדיסטיים...

מדוע הזוועות, שנעשות בג´ינס, ובמוסיקת קאנטרי, פחות מזעזעות אנשים?

הגב להודעה זו

 

הגזענות לא מתה

10

מיכה ( 2009-02-13 18:51:02 ) בתגובה לציפי, ( 1 )

השחורים בארה"ב עדיין סובלים משיעורים גבוהים של אבטלה ועוני לעומת הלבנים

הגב להודעה זו

 

נו בטח...

13

*אייל* ( 2009-02-13 22:26:07 ) בתגובה למיכה, ( 10 )

שיפסיקו להאזין לג´אז, ראפ, היפ הופ וכד´...

שיתחילו להאזין לרוק כבד ומטאל,
ויתקדמו קצת בחיים...

הגב להודעה זו

 

כרגיל, חצי אמת בלבד

26

ישראל בר-ניר ( 2009-02-14 21:42:07 ) בתגובה למיכה, ( 10 )

השחורים באמת מובילים בעוני ובאבטלה, אבל בו זמנית הם גם המובילים
בחוסר המוכנות לדאוג לעצמם ולהשקיע מאמץ כל שהוא בשיפור מצבם.

מיעוטים אחרים שסבלו ממידה דומה של אפליה וקיפוח עשו חיל בכוחות
עצמם, בלי להעזר ב"אפליה מתקנת". אצל השחורים (כמו אצל הערבים
בישראל) כל מי שמצליח בכוחות עצמו מנודה ע"י הרוב ומוגדר כ"דוד תום".

למרות ההילולה סביב בחירתו של אובאמה, הוא איננו דמות מייצגת.
ראשית הוא רק חצי שחור (מבחינה גנטית הוא לבן בדיוק כמו שהוא
שחור). שנית הוא הצליח בחיים בלי להעזר באפליה מתקנת והרבה
ממנהיגי הכושים (ג´סי ג´קסון למשל) לא סולחים לו על כך.

[%sig%]

הגב להודעה זו

 

המומחיות שלך לא משהו

3

סטודנט להיסטוריה ( 2009-02-12 12:00:14 ) בתגובה לemago

הנשיא הוא דיקטטור כל יכול אלא תלוי שני בתי המחוקקים שיכולים למרר לו
את החיים. כרגע אובמה פועל נכון להערכתי בין אם מדובר במינוי הילארי
לשרת חוץ, ובין אם מדובר בתקציב הסיוע לשיקום הכלכלה האמרקאית

הגב להודעה זו

 

כמובן הנשיא הוא לא דקטטור כל יכול

4

סטודנט להיסטוריה ( 2009-02-12 14:40:14 ) בתגובה לסטודנט להיסטוריה, ( 3 )

.

הגב להודעה זו

 

ההערכה שלך מוטעית לחלוטין

5

ישראל בר-ניר ( 2009-02-12 21:15:28 ) בתגובה לסטודנט להיסטוריה, ( 3 )

תקציב הסיוע לשיקום הכלכלה הוא הונאה אחת דגולה. הוא ישיג הרבה
מטרות אולי, אבל שיקום הכלכלה לא יבוא ממנו.

מינוייה של הילארי לתפקיד מזכירת המדינה, ללא כל קשר להתאמתה או
אי התאמתה לתפקיד, פסול משתי סיבות: ראשית הוא מנועה מלכהן בתפקיד
ע"פ החוקה, ושנית יש ניגוד אינטרסים ברור בין הפעילות של בעלה
לבין לבין תפקודה התקין. את המכשול הראשון עקפו ע"י תרגיל
"מבריק" שחוקיותו מפוקפקת (ליתר ביטחון זה נעשה באישון לילה
בהצבעה שהתקיימה בסופו של יום עבודה ארוך בסנאט, והתקשורת המובילה
התייחסה לזה כאל "פרט טכני"). ומהשני החליטו להתעלם כי מדובר
בנשיא לשעבר דמוקרטי ולאלה מותר הכל.

כ"סטודנט להיסטוריה" ההתמצאות שלך בחוקה האמריקאית ובסדרי השלטון
כאן הם שטחיים ביותר (זה בלשון המעטה).

הגב להודעה זו

 

שום ניגוד אינטרסים

6

סטודנט להיסטוריה ( 2009-02-13 00:13:42 ) בתגובה לישראל בר-ניר, ( 5 )

הילארי התפטרה מהסנאט כדי להתמנות לתפקיד. דרך אגב מי צדק בנינו בתחזית
של הבחירות האחרונות לנשיאות?

הגב להודעה זו

 

אתה קורא לעצמך "סטודנט להיסטוריה"?

7

ישראל בר-ניר ( 2009-02-13 01:33:54 ) בתגובה לסטודנט להיסטוריה, ( 6 )

לא החברות בסנאט היתה המעצור החוקתי למינויה של הילארי קלינטון
לתפקיד מזכירת המדינה (אולי אתה רוצה שיעור בחוקת ארה"ב? - אתן לך
רמז יש בחוקה סעיף מיוחד, הכתוב באנגלית פשוטה ובלשון איננה
משתמעת לשתי פנים, העוסק בנושא).

ניגוד האינטרסים בתפקידה הנוכחי הוא עם הפעילויות של בעלה ולא שלה.

אתה לא חושב שכדאי שתלמד לעומק את הנושא עליו אתה כותב לפני שאתה
מתחיל להקיש על המקלדת?

מה הקשר בין טעות או דיוק בתחזית לבין העובדות בשטח?

[%sig%]

הגב להודעה זו

 

Re: ימיו הראשונים של אובאמה בבית הלבן מאת: ישראל בר-ניר

8

מר קג´טי נגהי ( 2009-02-13 16:58:11 ) בתגובה לemago

אובמה ילמד דבר אחד בסיסי. בלי לטפל בבעייה האיראנית, שום דבר לא יזוז במזה"ת. וארה"ב תמשיך
לאבד שם מאחיזתה - מה שיוביל לאיבוד מעמדה כמעצמת על.
האלה היא האם יש לאובמה את הביצים לטפל באיראנים באופן היחיד שתהיה בו תועלת - מבעד קנהו
של תותח

הגב להודעה זו

 

או שאולי אובמה ילמד את זה:...

9

*אייל* ( 2009-02-13 17:15:45 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 8 )

שמבלי לשים סוף לסיכסוך הישראלי פלסתיני, והישראלי הסורי,
שום דבר לא יזוז במזרח התיכון?

ושלפני שתוקפים את איראן, אם בכלל, יש צורך שלבודד/לנתק אותה, מרוסיה,
ומסוריה גם כן?

ושתקיפה שכזו תהנה מלגיטימיות רבה יותר, אם יהיה כאן סוף לסיכסוך,
גם אם כפוי?

הלוואי ואובמה יציל אותנו, ואת הפלסתינים והסורים, מעצמנו ומעצמם...

הגב להודעה זו

 

אם אתה באמת מאמין

11

ישראל בר-ניר ( 2009-02-13 22:12:09 ) בתגובה ל*אייל*, ( 9 )

שקיומה או אי קיומה של ישראל באזור יש לו השפעה כל שהיא אז אתה
הרבה יותר נאיבי ממה שחשבתי.

המצב באזור לא היה שונה כהוא זה אם לא היה כאן זכר לישראל.

קיומה של ישראל הוא בסך כל כסת"ח טוב להנצחת המצב ומספק תעסוקה
לשורה של אידיוטים כמו קארטר. הוא גם תרוץ נוח לאינטליגנטים כמוך
שמשוכנעים שבגלל "התנהגותה" של ישראל אין "שלום" באזור.

[%sig%]

הגב להודעה זו

 

"דיבוק צא - דיבוק צא"!!!...

12

*אייל* ( 2009-02-13 22:24:27 ) בתגובה לישראל בר-ניר, ( 11 )

מתי בדיוק שמעת ממני, בשנים האחרונות, שאני מאשים את ישראל, בכך, שאין כיום שלום?

האם האלרגיה שלך לשמאל, גורמת לך לראות "צל הרים", כשמאלנים?

וחוץ מזה, העולם כולו, יכול להתקיים גם בלי כל המדינות הקיימות כיום, וללא המין האנושי גם כן,
אז מה החידוש כאן?

הגב להודעה זו

 

תגיד בר ניר...

14

*אייל* ( 2009-02-13 22:56:32 ) בתגובה לישראל בר-ניר, ( 11 )

למה יש לי הרגשה, שאם כל הישראלים יהפכו לפתע לימניים,
אז אתה תתחיל בתהליך של השמדה עצמית?

כי לא יהיה לך על מי לפרוק תיסכולים?

נ.ב ולמרות שאני מתכוון לכל מילה שכתבתי, אני כותב זאת בחיבה רבה,
אז אל תיעלב לי כמו תינוק בבקשה...

הגב להודעה זו

 

אני פשוט לא מבין אותך לפעמים

15

ישראל בר-ניר ( 2009-02-13 23:26:44 ) בתגובה ל*אייל*, ( 14 )

הרי המאמר עוסק באובאמה וברובו בנושאים שהם נושאי פנים של ארה"ב.
ההתייחסות לישראל ולסכסוך במזרח התיכון היא שולית בלבד (קצת
פרטים על מיטשל והרקע שלו).

אף אחד עדיין לא יכול לקבוע או להחליט לאן פניו של אובאמה מועדות
(ואת זה גם הדגשתי במאמר - אני בסך הכל מנסה לקרוא מתוך הצעדים
הראשונים שלו ולנחש מה יהיה) ואצלך הדבר היחיד שיש לך בראש זה
הסכסוך הישראלי ערבי. אני לא מזלזל בחשיבותו אבל תאמין לי אובאמה
לא מקדיש לזה יותר מכמה הדקות בעת הצפיה ב Super Bowl בטלוויזיה.

[%sig%]

הגב להודעה זו

 

אם תשים לב...

16

*אייל* ( 2009-02-13 23:29:20 ) בתגובה לישראל בר-ניר, ( 15 )

אז לא הגבתי בעצם למאמר עצמו, אלא להודעה של נגהי, בעניין המזרח התיכון ואובמה.

הגב להודעה זו

 

ימנונים מסוגו של בר ניר

17

עידו לם ( 2009-02-14 01:03:32 ) בתגובה ל*אייל*, ( 16 )

יביאו לחורבן הבית השלישי, אבל כמובן שאחרי החורבן הם לא יקחו אחריות
על מעשיהם הנלוזים.

הגב להודעה זו

 

עידו, מחמאה כזאת כבר מזמן לא קבלתי

18

ישראל בר-ניר ( 2009-02-14 04:17:17 ) בתגובה לעידו לם, ( 17 )

כל הכבוד ותודה.

ניכר בך שקראת את מה שכתבתי לעומק ובאמת הפנמת את הדברים.

[%sig%]

הגב להודעה זו

 

למען האמת עידו...

19

*אייל* ( 2009-02-14 04:35:50 ) בתגובה לעידו לם, ( 17 )

ישנם ימנים חילוניים, שבטוחים, שהשמאל יביא לחורבן הבית,
ודאגתם למדינה, היא אמיתית, ומובנת לי עד מאוד.

וזאת, להבדיל, מן הימנים הדתיים/משיחיים, שבאמת רוצים "לזרז" קצת, את תוכנית האלוהים לגאולה,
ושדרכם תביא לאסון וודאי.

הרבה מאוד ימנים חילוניים, ו/או מסורתיים, יקבלו כל הסדר שלום, שיכלול נסיגה מלאה מן השטחים,
אם יחשבו ויאמינו, שביטחון המדינה לא יפגע עקב כך.

ולצורך זה יהיו הסכמי פירוז, והגבלת חימוש, תחת פיקוח הדוק, גם שלנו,
לתקוותי לפחות...

הגב להודעה זו

 

תסתכל אייל על המדינות המצליחות בעולם

20

עידו לם ( 2009-02-14 08:02:01 ) בתגובה ל*אייל*, ( 19 )

האם בנורבגיה או דנמרק או בריטניה הימין ועוד הדתי כול כך חזק שם? האם
הלאומיות כול כך חזקה שם? התשובה היא ממש לא ולא בכדי.

הגב להודעה זו

 

אני מניח...

22

*אייל* ( 2009-02-14 18:24:39 ) בתגובה לעידו לם, ( 20 )

שבאותן מדינות שציינת, עדיין שולט, וללא מיצרים, ה "פוליטיקלי קורקט"...

כשהייתי בהולנד, החופשית והשקטה, שוחחתי עם הרבה מאוד הולנדים,
שאמרו לי, שהם רק מחכים להזדמנות שלהעיף משם את הזרים, שהשתלטו
על רחובותיהם...

הם עדיין לא עושים כן, כי אינם רוצים להידמות ל "נאצים", כי הרי חינכו אותם,
שמי שלא מוכן לסבול בשקט ובהכנעה, אלימות של מהגרים וכד´, אז הוא "גזען"..

הגב להודעה זו

 

ידידי אייל יחי ההבדל הקטן

23

עידו לם ( 2009-02-14 18:42:30 ) בתגובה ל*אייל*, ( 22 )

בהולנד המהגרים נדרשים לקבל ערכים ליברלים כדי להוכיח את השתלבותם
בחברה, האם אתה יכול להגיד בכנות שזהו המצב בישראל?

הגב להודעה זו

 

אם אינני טועה...

24

*אייל* ( 2009-02-14 18:50:55 ) בתגובה לעידו לם, ( 23 )

אז *התקנה הזו, שבהולנד, מאוד חדשה יחסית...

כאן, אצלנו, העניין שונה בתכלית, כי מדובר ביהודים, (פחות או יותר, או שאולי...), שמגיעים לכאן,
מתוקף היותם בני הלאום שלנו, שחוזרים למולדתם. (ולא משנה כרגע, אם זה נכון מבחינה היסטורית, או
שלא.)

הגבלת עליית יהודים לארץ, גם אם מסיבות מוצדקות וטובות מאוד,
עלולה שלעקר את הציונות, מעצם סיבת קיומה.

ומכאן סכנתה.

הגב להודעה זו

 

למר ברניר

30

מר קג´טי נגהי ( 2009-02-16 02:39:25 ) בתגובה לישראל בר-ניר, ( 11 )

אולי לישראל אין השפעה על ארה"ב אבל לאזור הזה כן וישראל היא חלק בלתי נפרד ממנו. לא בכדי שיש
1,000 הרוגים במבצע עופרת יצוקה קם כל סערה בעולם בעוד שבאפריקה יש מאות אלפים ואף אחד לא
אומר מילה. מה המסקנה? האזור הזה כן חשוב לבטחון הלאומי האמריקאי וישראל היא חלק ממנו כגורם
הפוגע ביציבות או תורם לה.

הגב להודעה זו

 

אמת ויציב...

31

*אייל* ( 2009-02-16 02:57:34 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 30 )

הסבר קצר וקולע...

הגב להודעה זו

 

הסבר קצר, קולע וחסר כל אחיזה במציאות

32

ישראל בר-ניר ( 2009-02-16 03:10:50 ) בתגובה ל*אייל*, ( 31 )

זה בדיוק "מה שרואים מכאן, לא רואים משם".

[%sig%]

הגב להודעה זו

 

לא בחרתי אובמה,ולא מק´קיין.אובמה עדיין

21

עלאם עאקל ( 2009-02-14 18:12:30 ) בתגובה לemago

הרע במיעוטו. אפילו אם יש לאובמה כוונות טובות,הרי האנשים שסביבו,שהם
אנשי המערכת הצבאית-פוליטית-כלכלית (The Establishment )לא יתנו לו לעבוד
כמו שהוא רוצה.ארה"ב נשלטת ע"י 0.1% מהאוכלוסיה, והנשיא יכול לקפוץ
להם.מאז פרוץ המשבר ועד עתה המערכת חלבה יותר מ 5 טרליון $$$ לעצמה שלא
חילחלו לציבור .

הגב להודעה זו

 

אובאמה הוא לא הרע המיעוטו ולא הטוב במיטבו

25

ישראל בר-ניר ( 2009-02-14 21:28:50 ) בתגובה לעלאם עאקל, ( 21 )

אובאמה נבחר וזה מה שיש. נקודה סוף פסוק.

לידיעתך, ה"מערכת" (Establishment) איננה כל כך כל יכולה כפי שאתה
מציג זאת. הרבה תלוי בנשיא ובכושר המנהיגות שלו, וכן אם הוא ידע
להגיב נכון ובזמן על התפתחויות בלתי צפויות. זה יהיה המבחן
האמיתי של אובאמה.

כרגע הבעיה העיקרית בפניה אובאמה ניצב היא להכניס את הקונגרס לתלם
מה שלפי הסימנים הראשונים לא הולך לו בקלות.

אגב, לא ידעתי שיש לך זכות הצבעה כאן.

[%sig%]

הגב להודעה זו

 

שוב רואה הטרחן היורד מהרהורי ליבו

27

רמי נוידרפר ( 2009-02-14 22:27:33 ) בתגובה לemago

לאחר שהיה מוכל כביכול "להתערב" על הפסדו של אובמה, אבל כשהוצב מולו
אתגר, נמלך בדעתו, לאחר שהסביר לנו כיצד מהמרים נגד נצחונו של אובמה
בבורסה, וחזר בו נוכח העובדות המצערות, מנסה היורד הטרחן מטקסס לבלבל
אותנו שוב עם פרשנותו הבעייתית.

ברניר, שמרן וימני קיצוני מנסה לאחז את עינינו במעשיות על כשלונותיו
של אובמה, בעוד העובדות מצביעות על ההפך הגמור.

הנה מה שאומר למשל הוושינגטון פוסט:

Twenty-four days into his presidency, Barack Obama recorded last
night a legislative achievement of the sort that few of his
predecessors achieved at any point in their tenure.
In size and scope, there is almost nothing in history to rival the
economic stimulus legislation that Obama shepherded through Congress
in just over three weeks. And the result -- produced largely without
Republican participation -- was remarkably similar to the terms
Obama´s team outlined even before he was inaugurated: a package of
tax cuts and spending totaling about $775 billion.

As Obama urged passage

הגב להודעה זו

 

אני מעדיף את "הטרחן היורד" בר ניר...

28

*אייל* ( 2009-02-14 22:44:53 ) בתגובה לרמי נוידרפר, ( 27 )

השמרן, והימני קיצוני, שלפחות שותף בדיונים רבים כאן, ומגלה חוש הומור בריא, כולל הומור עצמי,
על פני כמה "פיגורות" אחרות כאן...

הגב להודעה זו

 

רמי ידידי, כדאי שתלמד לקרוא אנגלית

29

ישראל בר-ניר ( 2009-02-14 23:17:23 ) בתגובה לרמי נוידרפר, ( 27 )

הקטע שאתה מצטט מהוושינגטון פוסט (אחד מהמובילים בין מה שהגדרתי
"התקשורת המובילה" שעסוקה בשירת שירי הלל לאובאמה), מדבר על "הישג
החקיקה" של אובאמה - העברה בקונגרס של חוק חשוב בלי תמיכה של
הרפובליקנים (זה לא לגמרי מדוייק, כי הוא נזקק ל 3 קולות
רפובליקניים בסנאט שבלעדיהם זה לא היה עובר, ולא ארחיב כאן את
הדיבור על האמצעים בהם התמיכה הזאת הושגה).

אבל אם היית טורח לקרוא בעיון את הקטע, היית רואה שכל מה שנאמר
בקטע על החוק הוא שזו "חבילה של הוצאות וקיצוצי מס"
(a package of tax cuts and spending
), וכן צויין בו הסכום הכולל שאושר. גם אם תחפש בזכוכית מגדלת,
לא תמצא בו מילה אחת על טיבו של החוק - אם הוא חוק טוב או חוק לא
כל כך טוב. קטעים בנוסח דומה תמצא גם בניו יורק טיימס, בלוס
אנג´לס טיימס, בטיים, בניוזוויק, ובעוד עיתונים ליבראליים. כולם,
ללא יוצא מן הכלל, נמנעים מלחוות דעה על טיבו של החוק. הם יודעים
טוב מאוד למה (אני משאיר לך לנחש לבד מדוע הם כל כך מהססים בשלב
זה להביע דברי שבח לחוק עצמו).

הבעיה האמיתית שלך רמי, היא שגם עברית אתה לא יודע לקרוא (או
לפחות אינך מבין את מה שאתה קורא). תמצא לי מקום אחד במאמר
שכתבתי בו אני מדבר על "כשלונות" של אובאמה?

[%sig%]

הגב להודעה זו

 

ימיו הראשונים של אובאמה בבית הלבן - תוספת קטנה

33

ישראל בר-ניר ( 2009-02-17 00:22:49 ) בתגובה לemago

"חידוש" נוסף אותו אובאמה הנהיג בא לידי ביטוי במסיבת העיתונאים
הראשונה שלו בבית הלבן. הוא (או צוות יועציו) בחרו מראש את
העיתונאים שיורשו לשאול שאלות ולאחרים לא נותר אלא למלא את פיהם
מים ולשתוק (כשכתבתי על מסיבה העיתונאים הזאת במאמר, לא ידעתי על
כך). לא ברור אם גם השאלות שנשאלו הוכתבו לשואלים.

התופעה הזאת היא חסרת תקדים בארץ בה חופש העיתונות הוא ערך עליון,
ולא התקבלה בעין יפה ע"י התקשורת, כולל האוהדת ביותר. "כוכבי"
התקשורת כאן רואים את עצמם כמעמד בעל זכויות יתר ומצפים שכך
יתייחסו אליהם.

אם התופעה הזאת תחזור על עצמה ותהפוך לשיטה זה עלול לעלות לאובאמה
ביוקר. במהלך מסע הבחירות היה יחס דומה לתקשורת כשנציגים של
עיתונים ורשתות שנמנעו מלשיר לאובאמה שירי הלל היו מנועים מלטוס
אתו במטוס בו הוא נע על פני היבשת. אז הוא נמנע מלפגוע
ב"אוהדים", ייתכן שעכשיו הוא מרגיש שהוא יכול להרשות זאת לעצמו.
ימים יגידו.

[%sig%]

הגב להודעה זו

 

הערות על עובדות שצויינו במאמר

34

דוד סיון ( 2009-02-17 09:03:51 ) בתגובה לemago

1. נכון כתבת שנשיא לא יכול להכיל את כל הפרטים שקשורים בהחלטותיו (זה נכון גם לגבי ראש ממשלה
בישראל) ולכן יש לו שורה של יועצים לכל דבר ועניין. אלה הם בדרך כלל בעלי מקצוע שנבחרים על ידי
הנשיא. בנוסף יש לו גם מזכירי מדינה.

2. את התוכנית הכלכלית המקורית שבימים אלו מאושרת בקונגרס (לאחר שעברה שיפוצים בשני בתיו)
כתבו שנים מאנשי הצוות הנשיאותי, קריסטינה רומר וג´רד ברנשטיין. הראשונה היא גם יו"ר חבר היעוצים
הכלכליים (head of the Council of Economic Advisers) של הנשיא והשני הוא מאנשי סגן הנשיא.
http://otrans.3cdn.net/45593e8ecbd339d074_l3m6bt1te.pdf

פרופסור רומר כנראה מאד מוכשרת (קיבלה פרופסורה בתוך 8 שנים מקבלת התואר) ומוערכת בין
הכלכלנים.
http://www.econ.berkeley.edu/~cromer/vitae.pdf

3. הבעיה העיקרית של התוכנית המקורית היתה, כמו שתיארת, שאין בה מספיק תקציב להוצאות
שיופעלו מיד ויש בה כל מיני הקלות מס (שגם הן לא הוצאות מיידיות). אחת הסיבות הטובות לכך היתה
רצונו של אובמה בתמיכה של שתי המפלגות. זו כנראה היתה אסטרטגיה שגויה משום שרוב הרפובליקנים
לא תמכו וגם בגלל שהמוצר הסופי הוא לא יותר טוב. אם אני זוכר נכון אחד הסעיפים שקוצצו היה הסיוע
למדינות השונות שכבר החלו לפטר עובדים (הבוקר שמתי לב שקליפורניה בבעיות תקציביות חמורות).

[%sig%]

הגב להודעה זו

 

אני רואה שיש לראש לימבו מתחרה מטקסס!

35

יונאס ( 2009-02-20 18:08:50 ) בתגובה לemago

את אובמה אתה שופט אחרי 20 יום בתפקיד ואת בוש הבן ממרחק של שנים? (לכל
הפחות זה מגוחך)

אסתפק בשתי הערות:

1. חבל שלא התייחסת לפער האידיאולוגי שעומד במרכז ההתנגדות של
הרפובליקנים לחבילת הסיוע. התרופה הרפובליקנית לכל בעיה כלכלית היא הורדת
מיסים (גם כאשר פותחים מלחמה בעלות של שני טריליון דולר מסתבר) ללא
התחשבות בהשלכות החברתיות של חלוקה מחדש של המשאבים הלאומיים. בעוד
שחבילת הסיוע הנוכחית וגם הקודמת הן במהותן האנטי-תזה לתהליך העלמת
המדינה. למרבה האירוניה ג´ון מקיין עוד העלה את הטענה שאובמה משאיר חובות
לדורות הבאים, איפה הוא היה כאשר בוש וגרינספן הפכו את הגירעון של ארה"ב
לענף היצוא החשוב והגדול ביותר? אה כן, שכחתי, הוא הצביע בעד.
אם האמריקאים היו קצת פחות חמדנים ולומדים איזה דבר או שניים מקנדה
ואירופה המשבר הזה לא היה פורץ מלכתחילה וגם החיים עבור 99% מהאמריקאים
היו טובים יותר (וזה כולל גם בורגנים הגונים כמוך בר-ניר).

2. הטענה שבוש הבן יתגלה כאחד מהנשיאים הטובים בהיסטוריה היא מופרכת כי
הדרך שבה התנהל הממשל שלו היא לא פחות ממבישה. זה לא מספיק להבין שישנו
מאבק בין העולם המוסלמי לבין העולם המערבי כי את זה עשה סמיואל הנטינגטון
בצורה הרבה יותר אלגנטית עוד בתחילת שנות התשעים.

מסכת השקרים והרמייה שהיו מעורבים ב"מלחמה בטרור" לא הייתה מביישת את צמד
החמד של המדינאות המקיאבליסטית בארה"ב ניקסון-קיסינג´ר. למעשה, אני חוזר
בי מההצהרה הקודמת כי הטרויקה בוש-צ´ייני-רמספלד קבעה שיאים חדשים בהונאת
הציבור בארה"ב וברחבי העולם.

אם נתגבר לרגע על השקרים הבוטים, נוכל להתפנות לחוסר התכנון ולקלות הדעת
בהפעלת הכוח של ממשל בוש. יופי, אז עושים מלחמה ומורידים את צדאם מהשלטון
- האם הייתה תוכנית במה להחליף את השלטון? כמובן שלא, בכירי הממשל אפילו
התבטאו שהם לא רוצים לעסוק ב"בבניית אומה". ומה הייתה התוצאה? מלחמת
אזרחים. נכון שאחרי 6 שנים ועם בניית כוחות הביטחון העראקים המצב יותר
טוב אבל למה לא חשבו על זה קודם?

ואם נתעלם מחוסר התכנון והיוהרה ("המשימה הושלמה!" כבר הזכרתי?) נוכל
להתפנות להשלכות הכלכליות של "המלחמה בטרור". הרחבה פיסקלית במקביל
להורדת מיסים והורדת ריבית הובילו לגידול הגירעון החיצוני של ארה"ב.
מסתבר שהדבר שארה"ב ייצאה הכי הרבה הוא את החובות שלה. אם ממשל בוש היה
מבצע מדיניות פיסקלית אחראית יותר נקודת הפתיחה להתמודדות עם המשבר
הנוכחי הייתה עדיפה בהרבה.

אם לסכם, לא ברור בדיוק איפה הגדולה של בוש? בזה שהממשל שלו שיקר הכי
הרבה וללא בושה, בזה שהוא היה יהיר ופזיז או בזה שהוא היה חסר אחריות? כל
אלה לא ישתנו גם בעוד 50 שנים. קרדיט על ה"הכרה ההיסטורית" במאבק עם
הפנדמנטליסטים המוסלמים הוא כבר קיבל. למרות שביננו, לפונדמנטליסט נוצרי
שהצהיר שישו הוא הפילוסוף האהוב עליו ושהוא מדבר איתו אני לא בטוח שזה
באמת הישג יוצא דופן.

הגב להודעה זו

 

אני רואה שיש לרמי נוידרפר מתחרה באי הבנת הנקרא

36

ישראל בר-ניר ( 2009-02-20 20:48:32 ) בתגובה ליונאס, ( 35 )

אתה בטוח שהתגובה שלך היא על המאמר שאני כתבתי? שזה לא על מה
שהוא אחר שקראת באיזה מקום ולא ברור לך איפה?

אני כתבתי או רמזתי באיזה מקום שבוש יתגלה כאחד הנשיאים הטובים של
אמריקה? המשפט שלי היה שהדעה עליו תשתנה (כמו שהיא השתנתה על
רייגן ועל טרומן) ושזה יקרה יותר מהר ממה שכולם חושבים. זה לא
בדיוק מה שאתה הסקת מזה (זה בלשון המעטה).

אני בפרוש כתבתי שמוקדם לשפוט את אובאמה ושכל מה שניתן לעשות זה
לנסות לנחש לאן פניו מועדות לפי הצעדים הראשונים בהם נקט. שוב -
לא בדיוק מה שאתה הסקת מדברי (גם זה בלשון המעטה).

אני לא יודע מאיפה אתה שואב את המידע שלך, אבל יש הרבה מאוד
דמוקרטים שגם הם לא כל כך מתלהבים מ"חבילת הסיוע" הכלכלי (גם זה
בלשון המעטה).

בעיקרה, התגובה שלך היא אוסף של דמגוגיה שמאלנית טיפוסית, הטחת
האשמות שאין להן כל בסיס ושימוש חוזר בכינויי גנאי והשמצות כיד
המקלדת הטובה עליך.

[%sig%]

הגב להודעה זו

 

(בניגוד לפיילין): ניו יורק טיימס כדוגמא

37

יונאס ( 2009-02-21 11:42:23 ) בתגובה לישראל בר-ניר, ( 36 )

אני אפתח בהתנצלות, ברגע שמשווים את בוש הבן לטרומן וטוענים שההיסטוריה
תשפוט אותו. הרמיזה היא לרוב שהוא יתגלה כאחד מהנשיאים המוצלחים יותר לכן
אני מתנצל על כך שלא הבנתי אותך נכון.


לגופו של עניין, לאיזה מהטענות אין בסיס?

א. לזה שהממשל שיקר ביודעין כאשר טען להמצאותו של נשק להשמדה המונית בעיראק?

ב. לזה שבכירי הממשל טענו בתוקף שהם לא צריכים לעסוק ב- Nation building
אחרי שממוטטים את המשטר של צדאם חסיין?

ג. לזה שממשל בוש הגדיל את הגירעון במקביל להורדת מיסים?

ד. לזה שבוש אמר שישו הוא הפילוסוף המועדף עליו ו/או שהוא מכווין אותו?

לכל אחת מהטענות האלה יש תיעוד נרחב בתקשורת הגלויה, אז אולי תאיר את עיני?

הגב להודעה זו

 

ראשית, הניו יורק טיימס אינו דוגמא

38

ישראל בר-ניר ( 2009-02-21 17:35:03 ) בתגובה ליונאס, ( 37 )

מאז שהסיסמא שלו הפכה להיות Fake but accurate הוא חדל להיות מקור
למידע אמין (ואם אתה זקוק למידע ממתי זה כך, זה קרה ב 2004 בזמן
מסע הבחירות כשהם הצדיקו פרסומים שהתגלו כזיוף נגד בוש). מסיבות
מובנות הם לא החליפו את ה Logo שלהם, אבל את רמת הדיווח אליה הם
ירדו הם שומרים בקפידה.

שתבין מי ומה זה הניורק טיימס - בשבועות הראשונים אחרי ה 11
בספטמבר הם היו בראש הקוראים לבוש "לנקוט באמצעים דרסטיים" נגד
הטרור, ובין השאר הם דרשו לקיים האזנה לשיחות טלפון בינלאומיות
ולצותת לדוא"ל של חשודים בטרור וכן לקיים מעקב אחרי תנועות
הכספים בחשבונות של חשודים כאלה. כשהתגלה שבוש אימץ את העצה שלהם
הניו יורק טיימס התקיף אותו על "הפרת זכויות האזרח" ושימוש
באמצעים "לא חוקיים".

שנית, טרומן לא היה "אחד הנשיאים המוצלחים יותר". הוא היה נשיא
טוב, וידע להחליט החלטות קשות בלי להתמזמז בדיונים אין סופיים עם
יועציו, אבל היו לא מעט נשיאים יותר מוצלחים ממנו.

מה לא נכון בתגובתך?

"א. לזה שהממשל שיקר ביודעין כאשר טען להמצאותו של נשק להשמדה
המונית בעיראק?"

--- זו בדיה ממדרגה ראשונה שהניו יורק טיימס הוא בין המובילים
בהפצתה. בזמנו לא היתה למימשל שום סיבה לפקפק בנכונות המידע
שהתבסס על מקורות אמריקאיים, בריטיים וישראליים (כן גם המוסד תרם
את חלקו). אדרבא, אם מי שהוא שקר זה היה ראש ה CIA - מינוי של
קלינטון - שהצהיר I´ll stake my reputation on the validity of
that information. לבוש לא היתה שום סיבה (וגם לא היכולת) לפקפק
בדברים. גם הניו יורק טיימס שלך, באותה תקופה תמך בהחלטת בוש
ואפילו ציטט את דברי ראש ה CIA כאסמכתא. בוש פעל בתום לב.
לכל היותר אפשר להאשים אותו בנאיביות בכך שהוא סמך יותר מדי על
יועציו שכנראה בעצמם לא הבינו הרבה בנושאים עליהם הם היו אחראיים
(זה מתייחס גם לאופן ניהול המילחמה בעיראק ולרעיון האווילי של
הבאת הדמוקרטיה לאזור).

"ג. לזה שממשל בוש הגדיל את הגירעון במקביל להורדת מיסים?"

שטות והבל. הכלכלה האמריקאית שגשגה בתקופת בוש עד 2006
(כשהדמוקרטים זכו ברוב בסנאט ובבית הנבחרים). מספר מקומות העבודה
גדל ביותר משני מיליונים (מקומות עבודה, לא תעסוקה זמנית בעבודות
יזומות כפי שמציע המימשל הנוכחי). בהתחשב במכה שהכלכלה האמריקאית
ספגה ב 11 בספטמבר (מכה שאיננה רחוקה במימדיה מהמשבר של היום) זה
הישג לא נורמלי.

לא ברורה לי הרלוונטיות של האמונה הדתית של בוש לדיון. אובאמה גם
כן הולך לכנסיה והמנחה הרוחני שלו זה איזה כומר מופרע שדוגל במה
שהוא המכונה "תאולוגיה שחורה", ומטיף לשנאת אמריקה. אף אחד לא
רואה בזה טעם לפגם.

שכחת למנות בין הביקורות שלך על בוש את אחריותו לאסון הטבע
קאתרינה בגלל שהוא סרב לחתום על אמנת קיוטו (מי שסרב היה קלינטון,
אבל על זה נדון במקום אחר) גם לזה "יש תיעוד נרחב בתקשורת הגלויה"

[%sig%]

הגב להודעה זו

 

בוש מסמל בעיני את הקומי-טרגי

39

גיטה ( 2009-02-21 17:52:08 ) בתגובה לישראל בר-ניר, ( 38 )

אדם זה בא מתוך מטרה לטפל בבעיות הפנים של ארה"ב - והנה מצא את עצמו בשעה
הכי חוץ של צרות!?

באלוהים, הרי לך דוגמה קלסית כיצד הגורל משחק עם בני האנוש.

הגב להודעה זו

 

ממש לא נכון

40

דוד סיון ( 2009-02-21 19:29:06 ) בתגובה לישראל בר-ניר, ( 38 )


צודק יונאס שממשל בוש הוריד מסים והגדיל את הגירעון. אלה עובדות שאפשר בקלות לבדוק אם רק
תרצה. לכן לא נכון לכנות את שאלה ג´ שטות והבל. גם התשובה שהממשל יצר מקומות עבודה אינה לעניין
וגם לא בדיוק נכונה. בזמן ממשל בוש הבן נוצרו מיליוני מקומות עבודה (זמניים או לא תצטרך להוכיח),
אבל רק לאחר שמיליוני מקומות עבודה נעלמו והלכו. בקיצור לא היה גידול מרשים במספר מקומות
העבודה בתקופת הממשל הקודם, בודאי לא 2 מיליון.

אבל את תוצאה אחת חשובה של מדיניות המסים וגירעון ברמות שיא אינך מזכיר; אינך מזכיר את המשבר
הנוכחי. נכון שהיו למשבר הנוכחי עוד גורמים אבל גם אלה. אינך מזכיר גם את חוסר התגובה של הממשל
למשבר שהחל להראות כבר בשנת 2006 אלא בשלבים מאד מאוחרים שלו.

[%sig%]

הגב להודעה זו

 

בתום החודש הראשון

41

ישראל בר-ניר ( 2009-02-25 17:44:16 ) בתגובה לemago

אתמול (24 בפברואר, 2009) הופיע אובאמה ונשא את נאומו הראשון בפני
ישיבה משותפת של שני בתי הקונגרס. זו היתה הופעה מרשימה ביותר.
אם הייתי צריך לדרג אותו כנאום בחירות הייתי נותן לו את הציון עשר
פלוס. הבעיה היחידה היא שמסע הבחירות הסתיים לפני ארבעה חודשים.

בכל מה שקשור למהות ולתוכן התגובות התחלקו, כפי שניתן היה לצפות,
לפי העמדות המפלגתיות. בסופו של דבר, מה שיקבע אלו התוצאות בשטח.
נכון להיום כל המגיבים, התומכים והמתנגדים כאחד, מדברים בחלל
הריק ומסתמכים על ניחושים ותחזיות שאף אחד איננו יודע אם יש להם בסיס.

מנקודת מבט ישראלית, הדבר היחיד שצריך להדאיג בשלב זה הוא היחס
הפושר וההססני של המימשל החדש לוועידת דורבן. לא ברור עדיין אם
ארה"ב תחרים את הוועידה או לא. במקום לנקוט עמדה חד משמעית נגד
הוועידה הזאת, ארה"ב שלחה "משקיפים" לכינוס המכין של הוועידה ואלה
אפילו לא ניסו למתן את הנימה האנטישמית המאפיינת את דיוני הגוף הזה.

[%sig%]

הגב להודעה זו