אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עולם ירוק? – ניהול משאבים במחסור


מכירים את התרופה המיידית לכאב שיניים ? מכה בפטיש 5 קילו על הבוהן...

אנו חיים כיום בעולם מפולג ומסוכסך, עתיר אינטרסים נוגדים. הפילוג אינו רק בין מדינות, אלא יורד גם לפנים החברות השונות. עניים נגד עשירים. מוסלמים נגד כול האחרים. שיעים נגד סונים. לבנים נגד צבעוניים. דמוקרטים נגד רפובליקנים וליכודניקים נגד העבודה וקדימה, (מה שלא מונע מן העבודה להיות נגד קדימה ומקדימה להיות נגד ש"ס, בעוד שש"ס היא נגד כל החילוניים ובעיקר כאלה שאינם פותחים בפניה את הקופה הציבורית). ערבים נגד ישראל כבר אמרנו?

התרופה המיידית והיעילה ביותר נגד "כאבי שיניים" אלה, היא הידיעה, המכה כפטיש 5 קילו בבוהן, כי אנו מצויים כבר בתחילתה של קטסטרופה אקולוגית, המאיימת על כל הפלגים באותה המידה, ושמה - התכלות המשאבים על כל צורותיה. עד הדור האחרון (בארה"ב זה התחיל עוד קודם – באמצע שנות ה-60), היה המין האנושי משוכנע בשתי "אמיתות מוחלטות": א. העולם קיים למען המין האנושי והמין האנושי רשאי לעשות בו ככול העולה על רוחו. ב. המשאבים הטבעיים ונגזרותיהם הם אין סופיים, ועל אף חלוקתם הבלתי שוויונית, לעולם לא יהיה בהם מחסור.שתי אמיתות אלה הוכחו בדור האחרון כמופרכות.- העולם הוא של הלוויתנים גדולי הסנפיר, ממש כמו שהוא של המין האנושי.- משאבי כדור הארץ מוגבלים בכמותם, יש להם מחיר, והם מתכלים ובלתי מתחדשים ברובם, ובחלקם קיים כבר מחסור בהווה. רק לפני עשורים אחדים היינו משוכנעים, כי המים בכנרת הם "בלתי סופיים ומתחדשים", ולכן יזמנו, כמדינה וכחברה, את מפעל המוביל הארצי . כיום ברור כבר לכול מטייל מזדמן, כי המים בכנרת מוגבלים מאוד בכמותם, אינם מתחדשים בקצב ההתכלות שלהם, ואם לא נמצא דרך להשתמש בהם בתבונה – הכנרת תעלם ממש כמו הדינוזאורים. ים המלח הולך ומתכלה. אגנו הדרומי אבד כבר מזמן, ומפלס המים באגנו הצפוני, הנותר, יורד בקצב של כמטר לשנה. אין מדובר כאן ב-"מכת טבע" המייבשת את הכנרת או המכלה את ים המלח: "מכות" אלה ורבות נוספות, כגון התמעטות שכבת האוזון בהמיספרה הדרומית, התרבות והתעבות כיסוי גזי החממה, התחממות כדור הארץ (אשר על אף הויכוחים בעשור האחרון- הולכת ומתבררת כעובדה מוכחת), המחסור בדלקים מינראליים, מחסור במי שתייה, מדבור מוגבר, תחלואה מוגברת במחלות מסויימות, שטפונות מוגברים, מחסור בברזל, נחושת, אלומיניום, עץ,חומרי הדברה ודשנים מינראליים, זיהום אוויר ומים, חוסר האפשרות להיפטר מהררי הפסולת.... כולם הושפעו, לפחות באופן חלקי, ע"י מחדל של החברה האנושית בתחום קריטי להישרדותה: ניהול משאבים בכלל וניהול משאבים מתכלים במחסור בפרט.מהם "משאבים"?"משאב" (resource)הוא כל מהות (entity)פיסית או וירטואלית המצויה בכמות מוגבלת וסופית.יש המגדירים משאב ככול חומר, תכונה,ידע, יכולת או מהות האחרת, שיש בהם צורך לשם מילוי משימות או יעדים.משאבים ניתנים למיון בצורות שונות, כמו למשל:משאבים מתכלים –כאלה שקצב היווצרותם קטן מקצב השימוש בהםמשאבים מתחדשים – משאבים שקצב היווצרותם גבוה מקצב השימוש בהםמשאבי טבע – מינרלים, מקורות אנרגיה לא מינרליים, אוויר, מים, קרקע, יערות, דגה וכו'. משרבים אנטרופוגניים – כסף, זמן, מידע, מוצרים מיוצרים, מוצרים חקלאיים, מזון מעובד.

משאבי אנוש – מכלול היכולות האנושיות העומדות לרשות ארגון או ישות מינהלית, כגון כוח פיזי, מומחיות וידע מקצועי, יכולות ארגון, תושייה, אומץ,נאמנות, מהימנות, כישורים חברתיים וכו'. משאבים מסחריים (סחורות) – משאבים שנקבע להם ערך שוק (ערך כספי), בין אם הם פרטיים או מצויים בידי ממשלות או הציבור הרחב.משאבים חופשיים – משאבים שהשימוש בהם אינו כרוך בתשלום, כגון משאבי אויר, אור, גישה מסויימת למידע, משאבי נופש מסויימים וכו'. השימוש במשאבים: כל תהליך פיסי ביקום צורך משאבים. גידול של גביש מתוך תמיסה צורך משאבים מינראליים ומשאבי אנרגיה, כמו גם משאבי מרחב וזמן.כל היצורים האורגניים –צמחים ובעלי חיים – צורכים משאבים ותלויים בהם לקיומם. תהליך חילוף החומרים שהוא סימן היכר מובהק לקיום חיים, הנו תהליך תלוי משאבים.האדם והחברה האנושית הנם צרכני משאבים אינטנסיביים, והפכו את יכולת הפקת המשאבים והפיכתם לזמינים לסימן ההיכר המובהק של המין האנושי.הצורך בניהול משאבים:באופן טבעי קיים איזון בין זמינות משאבים לבין ניצולם. כאשר זמינות משאבים עולה, גדלה האוכלוסייה הצורכת אותם. כאשר זמינות המשאבים קטנה – מצטמצמת האוכלוסייה התלויה בהם. למשל – בשנות בצורת קטן הכיסוי הצמחי של הקרקע, ובשנים גשומות הוא גדל (הן צפיפות הפרטים, הן המגוון הצמחי והן איכות הצמח). זמינות המים, במקרה זה, היא הרגולאטור להתפתחות הכיסוי הצמחי.מצב זה שרר גם לאחר הופעת האדם, בחברות פרימיטיביות. זמינות המזון,המים והמקלט הכתיבו את גודל אוכלוסיות האדם. באותה העת, האדם היה צרכן טבעי של משאבים – כלומר – הוא צרך רק את המשאבים הזמינים באזור המחייה שלו.

עם הזמן, הפך האדם למין מסתגל, וגילה את היכולת להפוך משאבים "נסתרים" למשאבים זמינים, ובכך יצר את היכולת להגדיל את האוכלוסייה מעבר לזמינות המשאבים הטבעיים בסביבתו.ביות בעלי חיים ופיתוח החקלאות, יצרו זמינות של משאבי מזון מעבר לזמינות הטבעית שלהם, דבר שהביא להתפתחות תופעה חדשה, נדירה בטבע – שימוש במשאבים "רוחניים" או "וירטואליים". כאשר יצור המזון הפך לגדול מכפי התצרוכת הישירה של היצרנים, נותרו עודפי מזון עבור פרטים "בלתי יצרניים" – מנהיגים, כהנים, אומנים ומדענים. החברה האנושית החלה להשתמש גם במשאבים שאינם משאבי אנרגיה או משאבים מינראליים ישירים, אלא משאבים אנטרופוגניים ומשאבי אנוש. משאבים אלה, ממש כמו המשאבים הטבעיים, שימשו את החברות האנושיות השונות להשגת יעדיהן.בשלב מוקדם יחסית גילה האדם, כי השימוש החופשי במשאבים אינו מובן מאליו:ערים גדולות ומשגשגות (התרבות האצטקית במרכז אמריקה) נכחדו עקב התכלות משאבי מזון ומים בסביבתן. התרחבות העיר גרמה לברוא יערות. ברוא יערות גרם לסחף קרקע ולשטיפת קרקע, אשר צמצמה את הפרודוקטיביות של החקלאות המקומית. התרחקות היצור החקלאי מן הערים ייקר את המזון והפך אותו לנדיר, דבר שהביא לנטישת העיר .הצורך באספקת מזון, מים וחומרי גלם לאוכלוסייתן, גרם למדינות לנסות ולהרחיב את תחומיהן, ולכבוש מקורות משאבים חדשים.הצורך לספק מים לאוכלוסייה הביא למבצעים הנדסיים (שצרכו משאבי אנוש ומשאבים אנטרופוגניים, ולא רק משאבים חומריים) אדירים במצריים , במזרח התיכון ואחר כך ברומא. האקוודוקטים האדירים הנם דוגמה לצורך בשינוע משאבים כלומר – הפיכת משאבים במחסור למשאבים זמינים. במאה העשרים התוודעה האנשות לתופעה בלתי ידועה עד כה – התכלות משאבים בקנה מדה גלובאלי.בעבר, כאשר חסרו מים בריכוז עירוני – הביאה הממלכה את המים באמצעות אקוודוקטים ממרחקים, תוך המרה של משאבי הון, משאבי ידע, משאבי אירגון ומשאבים של חומרי בנייה, למשאבי מים.במאה ה-20 ובמיוחד לאחר אמצע המאה, התברר כי אין מנין לשנע את המשאבים, שכן המקורות הגלובאליים שלהם התמעטו או אף נכחדו כליל.מדובר לא רק במשאבי אנרגיה וחומרי גלם לתעשייה, אלא גם במים לשתייה, מים לחקלאות ולתעשייה, קרקע חקלאית, אוויר נקי, ,משאבים "רוחניים" כמו נוף ובילוי בחיק הטבע, צמצום עושר ומגוון המינים של צומח וחי, התמעטות הדגה, התייבשות ימות פנימיות, התמעטות שטחים זמינים לפיתוח עירוני, מחסור חמור בשטחי הטמנת פסולת ביתית, תעשייתית וגרעינית וכו'.בהעדר ידע על המחיר האמיתי של מוצרים, מבחינת צריכת המשאבים שלהם, קיים בזבוז עצום של משאבים:למשל – מה המחיר האמיתי של שקית פלסטיק?- מחיר הפקת השמן המינרלי (הנפט)- מחיר ייצור השרף הסינטטי מן הנפט- מחיר הייצור התעשייתי של השקית- מחיר הפליטה של גזי חממה כתוצאה מן היצור (דו תחמוצת הפחמן)- מחיר פליטת שפכים תעשיתיים בתהליך היצור, כולל שפכים רעלים מתהליך ההדפסה.- מחיר האיסוף של השקית, כחלק מן הפסולת הביתית- מחיר ההטמנה ונפח ההטמנה של השקית באתר פסולת- מחיר השהיה של השקית באתר הפסולת עד להתפרקותה- מחיר התחלואה כתוצאה מן הגזים וזהום הקרקע והמים כתוצאה מהתפרקות הפלסטיק בשקיתאילו נלקחו כל הגורמים הנ"ל בחשבון, היה מחיר שקית הניילון מרקיע שחקים, והיא לא הייתה מחולקת בהמונים בסופרמרקט השכונתי. מצב זה של מחסור במשאבים מחד ובזבוז בלתי מרוסן של משאבים מאידך יוצר מצב של ביקוש מוגבר, שניתן למלאו באמצעות השתלטות אלימה על מקורות המשאב או באמצעות הון, או באמצעות רגולציה והסכמה בין לאומית על חלוקת המשאבים - קריא – ניהול משאבים גלובאלי.על מנת למנוע מצב של כל דאלים גבר והכחדה של החלשים לשם שרידות החזקים (חוקי בג'ונגל) יש צורך בניהול המשאבים.

ניהול משאבים חלקי מתבצע כבר זמן רב. ניהול משאבי היער (שינטוע, זכיונות, קצב הכריתה וכו'), ניהול משאבי דייג, ניהול משאבי דלק, מבוצעים הלכה למעשה מזה שנים רבות. הניהול נעשה הן בקנה מדה אזורי ומדינתי ע"י שלטונות מקומיים וארציים, והן בקנה מדה עולמי, באמצעות מערכות של חוזים בין מדינות, ארגונים עולמיים ופורומים בין לאומיים שונים, כגון הסכמי דייג, הסכמי הפחתה של פליטת מזהמים לאויר , ארגון אופ"ק, פורומי ה"g" השונים, האו"מ והארגונים המסונפים לו, עוסקים ברגולציה כלל עולמית של שימוש במשאבים. עם זאת, קיימים עדיין סכסוכים ועימותים רבים בכול רחבי העולם, על השליטה והשימוש במשאבים – דבר המפנה משאבים כלכליים ואנושיים חשובים למטרות שוליות ואנטי פרודוקטיביות, ופוגע בניהול היעיל של המשאבים העולמיים.ומה המגמות לעתיד?א. גידול ביכולות ניהול המשאבים בכול הרמות: כיום לא חדרה עדיין המודעות לצורך בניהול המשאבים בכול רמות החברה, למודעות של משקי הבית, החברות הכלכליות, הארגונים הלאומיים והבין לאומיים. ב. התארגנות בקנה מדה לאומי וכלל עולמי: רק הידיעה, כי החברה האנושית בכללותה, ללא הבדלי מעמד, דת , גזע ומין – עומדת בפני המשבר החמור ביותר בהיסטוריה האנושית, תגרום לאיחוד כוחות ולהשתלבות במאמץ כלל עולמי לויסות וניהול צריכת המשאבים. ג. עליית כוחם הפוליטי של הגורמים הסביבתיים: עם התפשטות ההכרה בקיומו של המשבר הסביבתי – תגדל השפעתם הפוליטית והקרבה למקורות הכח השלטוני של הגופים המסוגלים לתרום למאבק במשבר. לכן – צפויה התחזקות פוליטית ניכרת של המפלגות "הירוקות". התחיקה הסביבתית תתחזק וחשיבותה היחסית תגבר.ד. מאמץ מדעי מוגבר: יופנו משאבי הון , משאבים פיסיים ומשאבי אנוש רבים יותר לצרכי מחקר ופיתוח תשובות טכנולוגיות למשבר הסביבתי.ה. התארגנות על מדינתית – ארגונים על מדינתיים, כמו האיחוד האירופי, יקומו גם ביבשות אחרות או לצורך ניהול משאבים ספציפיים. ארגונים אלה יהיו בעלי יכולת תחיקה ויכולת אכיפה.ו. ריפוי עצמי לטווח הארוך: כדור הארץ ידע כבר תקופות של התחממות מוגברת, יובש, מדבור, הכחדות אוכלוסיות צומח ובעלי חיים, שינויים אקלימיים קיצוניים, התרבות גזים רעילים/מזיקים באטמוספרה, קטסטרופות טקטוניות (הרי געש, רעידות אדמה, זרמי עכירות, צונאמי וכו'). כדור הארץ חוזר לשווי משקל חדש, אם נותנים לו את הזמן והאפשרות לעשות זאת. האדם הוא מין מסתגל – ולכן נראה כי הוא יסתגל לשווי המשקל החדש שיווצר, בתנאי שלא יהיה זה שווי משקל דינאמי מדי. אולם, המצב החדש יגבה מחיר גבוה בצורת שינויים דרסטיים בחברה, בהתארגנות האנושית ובאורח החיים האישי של כל פרט ופרט בחברה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת שמעון גילר