ברק אובמה

הנה זה מתחיל!!!

1

עוד פעם האילוזיות של השמאל חוזרות ועולות כאילו שום דבר לא קרה, כאילו לא למדנו שום לקח.

נשיא שיחיה בהרמוניה עם העולם?
על איזה הרמוניה אתה מדבר בדיוק ואיפה אתה חי?
הרמוניה עם משטר האיטולות?
הרמוניה עם פוטין הטורף?
או אולי עם הסינים שבונים מחנות ריכוז למתנגדי משטר?

די כבר, אנשי שמאל, תתעוררו ותבינו שאי אפשר לחיות בהרמוניה בתוך להקת זאבים או קן של עקרבים
ומי שחלש ומחפש peace and love סופו שיעקץ

מה אתם שם מבשלים לנו עוד אוסלו, עוד חזיונות שווא ומשקפיים ורודות עם החמאס ואיראן, עם העולם
המוסלמי, עם אל קעידה, עם הטאליבן.

זה פשוט מדהים אותי מחדש ואיך אומרים "פריירים לא מתים, הם מתחלפים" או אולי "צ´מברלינים לא
מתים, הם מתחלפים"

בניגוד למר בר ניר, אני טוען שצריך נס משמים בכדי שהסכנה בדמותו של אובאמה לא תתגשם. אבל אני
בטוח שמר בר ניר יסכים איתי שאם אובאמה כן יעלה לשלטון, עוד 4 שנים נמצא את עצמנו בעולם הרבה
פחות בטוח ממה שהוא היום, עולם של התפקחות מאשליות ותרופות פלא של השמאל הורדרד

איפה אתה חי ???

2

האם הממשל של בוש כזה טוב? מבחינה כלכלית זה הבוץ הכי עמוק מאז שנות ה-30
של המאה שעברה. רק דוגמא שקרובה אלי, תקציבי המחקר של ה-NIH (ארגון
הבריאות הלאומי) בתקופה הזו הם הנמוכים ביותר מאז שהוא הוקם בשנות ה-50
כך שגם המדע נמצא בירידה. תקרא את ההתבטאויות האחרונות של הגברת פיילין
בנוגע לחוסר החשיבות של מחקר. מהבחינה המדינית הוא תקע את צבא ארה"ב בבוץ
הכי עמוק מאז ויטנאם ומקיין רק מבטיח לשלוח עוד צבא עד שעיראק "תתבסס",
מי יתבסס? איזה תתבסס?
זה לא סתם שאובאמה מוביל בסקרים, אמריקה חייבת שינוי ונראה שהרבה יותר רע
כבר לא יהיה.
מר בר ניר חי לו בטקסס בין אותם רפובליקנים אוונגליסטים מדושני עונג בעלי
ראיית עולפ פשטנית וצרה, הדברים נראים אחרת בניו אינגלנד, קליפורניה
וושינגטון הבירה.

על השמאל

17

לשמאל יש את הנטייה בארץ ובחו"ל לקחת את הימין (או באופן נרחב יותר - כל מי שחושב קצת שונה
מראיית העולם שלהם) ולהפוך אותו לדביל או חסר השכלה.
הרפובליקנים לא משקיעים במחקר, הם כל היום מתפללים בכנסיות
הם לא סיימו תיכון
והם בכלל אנלפאביתים

בשם הסובלנות, בשם הפלורליזם השמאלי
בשם הדיקטטורה הליברלית ולמען הטוטאליטריזם של הפוליטיקלי קורקט שהוא ההמצאה של לונג
איילנד וכל הממסד הזה

לנבא פורענות.

3

לנבא פורענות הוא דבר בנאלי להחריד, הצעד המקורי הרבה יותר
הוא להניח שהיא כבר התרחשה.

על איזה שהוא קיר , גריפטי...

יופי נגהי...

5

אז בוא ונבחר במר ישראל, אלי האנה, לתפקיד ראש הממשלה,
וכל הערבים ישקשקו מאיתנו...

תסופח ישראל לארה"ב - לאלתר! ;-)

26

...ואם אכן תסופח ישראל לארצות הברית של אמריקה, ותהפוך למדינה אינטגראלית כמו שאר הכוכבים
בדגל האמריקאי, או-אז יראו פתאום כל השמאלנים ה"הומניסטיים" איך משתנה המדיניות האמריקאית בין
לילה...

הרי אם ישראל היתה מדינה ממדינות אמריקה - כמו ניו-יורק, וושינגטון, אריזונה או טקסס - לא הייתם
רואים פה שום מדיניות של "שטחים תמורת שלום", ושום סובלנות והבלגה נוכח פיגועי טרור או ירי
קסאמים: אחרי האוטובוס המתפוצץ הראשון ב"תל-אביב האמריקאית" כבר היו מתים רבבות פלסטינים
ברחבי יו"ש, ואחרי הקסאם הראשון שהיה נוחת בעירה "שדרות האמריקאית" כבר היו מוחקים שני-שליש
מרצועת עזה בהפצצות מרבד של מטוסי B-52 (את השליש הנותר היו מוחקים אחרי הקסאם השני)...
צריך רק לראות מה עשו האמריקאים למדינות אחרות ולעמים אחרים על הרבה פחות מזה...

את מידת האהדה של הנשיאים האמריקאים כלפי ישראל, ניתן אפוא למדוד לפי "מד צביעות" אשר מצביע
על ההפרש בין המדיניות שהם היו נוקטים "אילו ישראל היתה מדינה של אמריקה", ובין המדיניות שבה הם
ממליצים לישראל לנקוט - או שאותה הם כופים עליה לנקוט - בפועל...

אם לסכם את המאמר בדבריה של אן קולטר

4

"I’ve caught Obama fever! Obamamania, Obamarama,
Obama, Obama, Obama. (I just pray to God this is
clean, renewable electricity I’m feeling.)"

צבי גיל וחבריו חיים המציאות וירטואלית

6

צבי גיל וחבריו להשקפת העולם, חיים במציאות ויירטואלית.
מי, כאדם נאור ותרבותי מתנגד לנשיא שחור ככזה? אין אדם כזה. הבעיה באובמה איננה גוון עורו כי אם
סדר היום שלו. כלפי אמריקה אולי הוא טוב אולי רע, האמריקאים יחליטו לבדם. כלפי ישראל הבעיה
אחרת לגמרי. אובמה ע"פ האנשים שבקרבם גדל , ע"פ יועציו המקיפים אותו וע"פ קריאות העידוד שהוא
מקבל מצד אויביה של ישראל הן הפלשתינאים והן מצד היזבללה, הוא חידה מסוכנת.
כן, אצלנו אין מישחקים.
חלק מאנשי השמאל שלנו שאני חושש שצבי גיל בתוכם, אנשים שקצה נפשם באי ההצלחה לשכנע את
הבוחר הישראלי בדרכם "לשלום", לאחר שלא צלחה ידם , מחפשים פתרון בדמות נשיא אמריקאי
"שיעזור לישראל לעשות את הצעדים הנכונים לשלום" . זוהי מכבסת מילים לכפיית פתרון במיזרח התיכון.
אין אדם פיקח שיהיה בעד כפיית פתרון מבחוץ למזרח התיכון כי כל פתרון כזה לא יהיה מי שישמור עליו.
רק הוזים בהקיץ יאמינו שהאמריאים או האירופאים ישלחו חיילים שיסכנו חייהם וישמרו עלינו מפני חורשי
רעתנו מצד הערבים. זוהי השקפה הלוקחת את כל הציונות ברוורס. הציונות מראשית דרכה אמרה שהעם
היהודי יקח את גורלו בידיו ויחזור לתוך ההיסטוריה בארצו. שמירת ישראל ועמה ע"י זרים, שמירה
המתחייבת מכפיית פתרון חיצוני לבעיותינו, היא חזרה למצב בו איננו שולטים בגורלנו .
זאת התמונה המצטיירת אצלי לפחות לסיבת תמיכו של גיל באובמה.
-הלוואי שטעיתי.

חביבי...

7

האירופאים והאמריקנים כבר שלחו לכאן חיילים בכדי להגן עלינו...

1956, טייסת קרב של חיל האוויר הצרפתי, הגיע לכאן בכדי לשמור על שמי המדינה.

1991, חיילי נ"מ אמריקניים.

2008, מערך מכ"ם אמריקני, על ציודו וחייליו.

אתה טועה לגבי האחרון

10

המערכת הזאת לא נועדה להגן על ישראל ולא תשמש למטרה כזאת. היא
חלק ממערך ההגנה הגלובאלי שארה"ב בונה לעצמה, ולמעשה רק מגבירה את
הסיכון של מדינת ישראל, כי ישראל עלולה למצוא את עצמה ברשימת
המטרות של הרוסים במקרה של עימות "חם" בין המעצמות.

[%sig%]

Re: אתה טועה לגבי האחרון

12

ולנו מספרים כאן, שהמערכת הזו נועדה לסייע למערכת החץ,
כנגד מתקפת טילים איראניים על ישראל...

סיפרו לי שזה ההישג ביטחוני הגדול ביותר של ישראל בשנים האחרונות...

נו טוב, הרי כבר סיפרו לנו הרבה סיפורים...

במקרה הנוכחי אתה יכול לסמוך על המידע שיש לי

14

.

[%sig%]

אין שמאל בישראל , רק מיואשים!

8

הגיע הזמן רפי שנבין(אני בטוח שהבנת), שבישראל היום אין שמאל במובן הסוציאליסטי מרקסיסטי של
המלה.
היום בישראל מי ש"נשבר לו מהמצב" , ולא בא לו יותר מלחמות מוכן להחזיר הכל , לוותר על הכל,...
כמה מהם בכלל מבינים, וחשוב להם מה אנחנו עושים פה ולמה...בעיברית קוראים לזה תלאביבים.

נו בטח...

9

ואנשי הימין האמיצים והטובים יורדים מכאן לחו"ל...

הרי לא תכחיש את העובדה שרובם של היורדים הישראלים הם אנשי ימין,
נכון?

אז מה כבר עדיף?
אנשי שמאל שחיים כאן, שמשרתים בצבא,
או אנשי ימין שמוכרים מכשירי חשמל בניו יורק?

נ.ב. כל כך כואב לך "לוותר" על שכונות ג´בל מוכבר ושועפט,
ועל המסגד שבעיר העתיקה?

ממתי אתה כל כך מאוהב במוסלמים והאיסלם?

"הרי לא תכחיש את העובדה שרובם של היורדים הישראלים הם אנשי ימין, נכון?"

11

בפרוש לא נכון. באזור עמק הסיליקון בקליפורניה מתגוררות כ 3,000
משפחות ישראליות. למעלה מ 80 אחוזים מהן הן שמאל מובהק (זה לא
כולל את סטנפורד, ברקלי וסן פרנציסקו - שם המצב הרבה יותר גרוע).
אני פחות מכיר את המצב בניו יורק או לוס אנג´לס, אבל גם שם לא
נראה לי שה"ימין" דומיננטי.

[%sig%]

Re: "הרי לא תכחיש את העובדה שרובם של היורדים הישראלים הם אנשי ימין, נכון?"

13

3.000 המשפחות האלה הן טיפה קטנה, בים היורדים הישראלים בארה"ב...

אל תקח כדוגמה את גאוני ההייטק הישראליים שירדו לשם,
כי, הרוב המוחלט של היורדים הם חומר אנושי אחר לגמרי...

Re: נו בטח...

15

נכון מאד- למשל ברניר הוא דוגמא לאמיתות דבריו של אייל

ידידתי היקרה, את ממהרת להסיק מסקנות

16

כשאת לא יודעת כלום, ואין לך מושג על מה את מדברת.

אם הייתי מכירה אותי ואת הרקע שלי, היית יודעת שאני הרבה יותר
"שמאל" ממך. אני לא מכיר בזכות של הערבים לרצוח אותנו. זו עבורך
סיבה מספקת לתייג אותי כ"ימין". כדאי שתחזרי לספסל הלימודים על
מנת ללמוד מה זה "שמאל" ומה זה "ימין".

אם עדיין תתקשי, אז אני ממליץ לך לאמץ את השיטה שהיתה נהוגה אצל
הטורקים:
קחי בטטה ביד אחת ובנדורה (עגבניה בערבית) ביד השניה, ובכל פעם
שיתעורר אצלך הצורך לתייג מי שהוא, תאמרי לעצמך אמור וחזור "בטטה"
- "בנדורה", עד שתגיעי למסקנה מה הוא התואר המתאים.

[%sig%]

Re: ידידתי היקרה, את ממהרת להסיק מסקנות

19

לתומי חשבתי שמי שתומך במקיין ותואם ליברמן ברטוריקה כלפי
הפלסטינים יקבל את התיוג "ימני" בחדוה.

אני מאד מסוקרן לדעת מה בדיוק "שמאל" בדעותיך ?

כי לפי המאמרים שלך ב"ארץ הצבי" וב"אימגו" אין מרחב תמרון בשיוך
הפוליטי שלך.

אני בכלל לא מתבייש בתואר "ימני" שידידי כאן בפורום

23

ובבמות אחרות נוהגים להדביק לי.

אני פשוט לא רואה את הקשר בין היחס שלי לערבים שבסך הכל משקף את
ייצר הקיום האלמנטרי של כל אדם שפוי, לבין החלוקה "שמאל" "ימין"
הקלאסית שמתייחסת לנושאי כלכלה וחברה.

אלה המגדירים את עצמם כ"שמאל" במדינת ישראל הם אנשים שאימצו את
הנרטיב הערבי בכל מה שקשור לסכסוך הערבי ישראלי. בזה
מתמצית כל השמאליות שלהם (עיין ערך "רות פורסטר" בלקסיקון למונחים
פוליטיים של החברה הישראלית המודרנית). אני לא כזה.

אני גדלתי והתחנכתי בקיבוץ, והעיקרון "לכל אחד לפי צרכיו, ומכל אחד
לפי יכולתוו" בהחלט מקובל עלי. אבל אני הוא זה שקובע מה הם
הצרכים ומה היא היכולת שלי.

[%sig%]

ישראל ממש לא מעניינת את אובמה

18

אני מוכן להתערב שאם (ולמען עתיד האנושות) כאשר אובמה יבחר כנשיא, ישראל
לא ממש תעניין אותו.

1. הישראלים לא רוצים לעשות שלום (המחיר ברור, פשוט לא רוצים לשלם
אותו)והפלסטינים לא מסוגלים (נשאיר את שאלת הרוצים לפעם אחרת).

2. מה שסוריה מחפשת במו"מ עם ישראל הוא פיצוי כספי ממשלם המיסים האמריקאי
על "עריקה" מציר איראן-חזבאללה והקריצה לאלקאעידה. למען האמת, התמורה ממש
לא שווה את הטרחה.

אז למה שאובמה יבזבז זמן יקר של עשייה על השטויות האלה כשיש נושאים הרבה
יותר חשובים?

בתור יצירה מובהקת של ההגמוניה האמריקאית, מי שרוצה בטובת ישראל צריך
לקוות לארה"ב חזקה ובעלת השפעה בינ"ל - בכדי שזה יקרה מהר יותר עדיף
שאובמה יבחר. עם תקווה ושיוויון אי אפשר לקנות אוכל אבל אפשר לסיים
משברים מהר יותר.

במבט לעתיד, חשוב שיהיה נשיא דמוקרטי כדי שריבוי המינויים לביהמ"ש העליון
בשנים הקרובות לא יחזירו את ארה"ב שנים אחורה.

"מי שרוצה בטובת ישראל צריך לקוות לארה"ב חזקה ובעלת השפעה בינ"ל"

22

אתה צודק בהחלט. זאת בדיוק הסיבה שצריך להתפלל שאובאמה לא ייבחר.

[%sig%]

אובמה הוא שמעון פרס בחזקת עשר

20

אובמה חולם על עולם ללא גבולות. אפילו בפלישה של רוסיה לגיאורגיה הוא
התקשה לנקוט צד. למיטב ידיעתי, יש ניסיון בלתי פוסק גם מצד הקמפיין של
ברק אובמה וגם מצד לוביסטים באמריקה ובישראל לטשטש את המשמעות של המפנה
הרדיקלי שעתיד להתרחש במדיניות החוץ של ארצות הברית אם ברק אובמה
ייבחר. משקיפים באמריקה אומרים חד-משמעית כי לא זכור בעשרות השנים
האחרונות, שלא לומר במאה האחרונה, מצב שבו יש הבדל כל כך תהומי בין שני
המועמדים לנשיאות בנושא מדיניות החוץ.
מדיניותו של אובמה תתבסס על דו"ח שחיבר צוות הקורא לעצמו ´יוזמת עוף
החול´. הצוות התכנס לראשונה ב-2005 ופרסם את הדו"ח בקיץ האחרון.
האישיות הבולטת בו היא סוזן רייס, שתקבל כנראה תפקיד בכיר – אם וכאשר.
בהקדמה לדו"ח רייס כותבת כי הדו"ח "מתנתק מתפיסות מסורתיות של הֲכלה,
יצירת מגע והעצמה ודוחה על הסף את הדיכוטומיות הרגילות של מדיניות כוח
ריאליסטית בניגוד לאידיאליזם ליברלי... הוא מציע באמת חשיבה חדשה
ונועזת על תפקידה של אמריקה".
העיתונאי ניקולס להמן הגדיר את המסמך כמבטא לא רק גישה של פוסט-המלחמה
הקרה אלא גם פוסט-מלחמת הטרור, וכנראה גם נותן ביטוי לחשיבה שבה אמריקה
כבר איננה הגמונית. נשיא צרפת ניקולא סרקוזי מצא לנכון לפרסם את
התרשמותו בעקבות שיחה עם אובמה כי השקפתו "חסרת בגרות", הוא משתמש
ב"נוסחאות ריקות מתוכן" ושינוי המדיניות שהוא מציע בקשר לאיראן מדאיג
ו"בעייתי ביותר". כלומר, צרפתי קשוח מודאג מחולשתו של אמריקני.
תפיסתו של אובמה היא שמעון פרס בחזקת עשר. צריך להקשיב למילותיו
שלו: "בין אם זה הטרור העולמי ובין אם מגיפות (כמו שפעת העופות),
שינויי אקלים דרמטיים או הפצתו של נשק להשמדה המונית, האיומים שאנו
עומדים בפניהם בשחר המאה ה-21 לא ניתנים לעצירה על ידי גבולות
ואזורים". אובמה מציב כמטרה מדינית שוות ערך לשאר הבעיות את מצוקתם של
כפריים עניים באינדונזיה.
חוג היועצים הקרוב שאיתו בילה ברק אובמה שעות רבות בחמש השנים האחרונות,
ושממנו למד על בעיות העולם, מונה נוסף על סוזן רייס את אנטוני לייק
הוותיק, כמו גם את סמנתה פאוור העוינת מאוד לישראל. פאוור סולקה מהצוות
שלו לאחר כינתה את הילארי קלינטון מפלצת. שלושתם לקוחים היישר מהמחוזות
השמאלניים ביותר של המפלגה הדמוקרטית. אחד ממעריציו הגדולים של אובמה
הוא גנרל בחיל האוויר ששמו סקוט גריישן, שמדבר על השקפתו של אובמה כי
יש להתגבר על זהויות דתיות ותרבותיות המשמשות כבית גידול לקונפליקטים;
יש להתמודד עם אנשים על הבסיסי של אנושיותם וצורכיהם הבסיסיים.
אישיותו של אובמה משרתת את המטרה הזאת ומאפשרת לו להוביל.
בצד המעשי, המחויבות של אובמה לנסיגה מעיראק על פי לוח זמנים עתידה
לחבל ביציבות המזרח התיכון כמו הטעות של שעשה אהוד ברק בהתחייבות
לנסיגה תוך שנה מלבנון. אובמה גם מחויב להתערבות אישית במשאים ומתנים
במזרח התיכון. ג´ון מקיין מייצג תפיסה שרואה את הנוכחות האמריקנית בשלב
זה בעיראק כהצלחה שיש לשמור עליה, ומתנגד לקביעה מראש מתי לסגת. הוא לא
מחויב להתערבות אישית במשאים ומתנים.
ההתלקחות בקיץ בגיאורגיה איירה בצורה ברורה מאין כמוה את ההבדלים.
מקיין קרא לרוסיה להפסיק מיד וללא תנאי את פעולותיה הצבאיות ולסגת
משטחה הריבוני של גיאורגיה. הוא דחק בקהילה הבינלאומית להפעיל לחץ
דיפלומטי על רוסיה. אובמה, וזה הדבר שטושטש בהצלחה על ידי תומכיו, היה
החלטי לא לנקוט עמדה לטובת צד כלשהו. "אני מגנה את האלימות שפרצה
בגיאורגיה. זה הזמן לרוסיה וגיאורגיה לגלות ריסון..." כשראה לאן הרוח
נושבת, כלומר נגד התוקפנות הרוסית, אובמה שחרר עוד הודעה שבה השתמש
כלפי רוסיה בביטוי "פלשה", אך לא דרש ממנה לסגת. כעבור שלושה ימים
הוציא הודעה מסובכת שקראה לבסוף ל"שלום וביטחון". למותר לציין כי מקיין
טיפל בבעיה בעצמו בטבעיות, ואילו ההודעה המסובכת של אובמה נמסרה לאחר
התייעצות חירום עם עוד אחד מ-300 היועצים העובדים אצל אובמה בנושאי חוץ
וביטחון, פרופסור מסטנפורד.
נקודה מעניינת נוספת היא שבנושא פקיסטן והמלחמה בבן-לאדן ובטליבאן,
אובמה מצטייר כהרפתקני. בכך הוא דומה דווקא לנשיא בוש, שדחף תהליכים
בפקיסטן שהובילו לחוסר יציבות וגם לרצח בנזיר בהוטו. מהיכן נובעת
ההרפתקנות הזאת של אובמה דווקא בפקיסטן, לא לגמרי ברור. פקיסטן היא אחת
הדאגות העולמיות כשהשאלה הגורלית היא מי שולט בארסנל הגרעיני

המקור- נראה כמאמרו של אמנון לורד

28

המאמר כנראה של אמנון לורד עורך ´מקור ראשון´.
למען ההגינות היה צריך לציין את המקור!

על כושר השיפוט של צבי גיל

21

התלבטתי הרבה אם להגיב על מאמרו של צבי גיל. הבעיה היא שכבר מזמן
לא נתקלתי בכמות כל כך גדולה של סילופים וטעויות במאמר אחד, כמות
שרק על מנת למנות אותה נדרש ספר מלא, וזה בלי להכנס להסברים מה לא
נכון. בכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר. אסתפק בנושא אחד – ג´ימי
קרטר, נשיא ארה"ב לשעבר.

צבי גיל משבח את ספרו של קרטר Palestine – Peace not Apartheid.
לא לגמרי ברור לי למה צבי גיל מוצא לנכון לכנות בעברית את הספר
´א"י - שלום ולא אפרטהייד´. המושג "ארץ ישראל" זר לחלוטין לקרטר,
אם הוא בכלל מכיר אותו. אני מניח שלצבי גיל יש סיבה לשינוי
הקוסמטי הזה. למעט מספר קטן של תגובות חיוביות מחוגים פרו ערביים
ומאינטלקטואלים עם "רקורד" עשיר של פרסומים אנטי ישראליים (אולי
צריך למנות גם את אורי אבנרי בקבוצה הזאת), ספרו של קרטר זכה
לביקורות קטלניות ביותר ולקיטונוות של לעג מכל הכיוונים בארה"ב.
מאמר שלי שהתפרסם בפא"ץ ב 11 בפברואר, 2007 (קרטר Redux) וכן מאמר
קודם שלי שהתפרסם בפא"ץ ב 9 בדצמבר, 2006 (מאמר בסדרה "הרהורים")
שהופיע מיד כאשר הספר יצא לשוק, עסקו בהרחבה בספרו של קרטר.

להלן, על קצה המזלג, דברים שנכתבו ו/או נאמרו על ספרו של קרטר.
אחד ממקורביו של קרטר, פרופסור מאוניברסיטת אמורי (Emory)
באטלנטה, ג´ורג´יה, שהיה ממייסדי מכון קרטר, הגדיר את שם הספר
כ"דבר שאינו ראוי לדפוס". הוא פרט ש"הספר משופע בשגיאות, ´חומר
מועתק ללא ציון המקור´ (פלגיאטים במלים פשוטות), ו´זכרונות´
מפגישות שאין כל דמיון ביניהם למה שהתרחש בפועל". לסיום דבריו
המבקר מציין ש"גם לנשיא לשעבר אין הזכות להמציא מידע או להביא
לקורא מידע מקוטע". אותו מבקר התפטר מהמכון כמחאה על פרסום הספר.
דניס רוס, שהיה מעורב במשך תקופה ארוכה בכל המגעים בין ישראל
והערבים שכתב גם הוא ספר על הסכסוך הישראלי ערבי, אישר בראיון
בטלוויזיה שקרטר העתיק ללא רשות חומר מהספר שלו. בעיקבות לחצים
שהופעלו עליו, הוא נמנע מלתבוע את קרטר על פלגיאט. היו לספר
ביקורות נוספות למכביר (יש קישורים בשני המאמרים שהזכרתי לעיל).

קרטר נמנע במופגן להסכים לקחת חלק בדיון בפורום פומבי כל שהוא על
הספר. הדבר היחיד שהוא הסכים לו זה לתת הרצאות בהן הוא יבחר את
השאלות שעליהן הוא ייתן תשובות.

צבי גיל מסביר לנו שהשימוש במילה "אפארטהייד" לא נועד להיות
ביקורת על מדינת ישראל, אלא על "מדינת ישראל הכובשת". זה לא
מקורי שלו. קרטר המציא את זה לנוכח גלי הביקורת להם הוא זכה.
שטויות במיץ. המילה אפארטהייד מופיעה בשם הספר, על הכריכה
ובאותיות בולטות כך שאי אפשר לפספס אותה. צריך לקרוא כמעט את כל
הספר (עמ´ 200 בערך) לפני שנתקלים בגוף הטקסט במה שהוא שמזכיר את
ההסבר הצולע הזה. לא הרבה אנשים נחנו במידת הסבלנות הנדרשת. כדי
להצדיק את התבטאותו של קרטר, צבי גיל מציין שגם רבים בישראל רואים
במצב בשטחים "נטל מוסרי, מדיני וביטחוני". לא ברור לי מה הקשר.
גם אני שותף להשקפה הזאת (נטל מוסרי אולי לא, אבל נטל מדיני
ובטחוני בהחלט כן). הבעיה היא שכל האלטרנטיבות שנוסו ושהוצעו
מביאות לנטל הרבה יותר גרוע.

לדעתו של צבי גיל "לקרטר עומדת זכות גדולה מאוד, זכות היסטורית.
הוא הנשיא שעשה בפועל למען פריצת הבדידות ההיסטורית של ישראל
באזור, בהשגת שלום עם מצרים". שוב, שטויות במיץ. תרומתו של קרטר
להסכם השלום עם מצריים היתה שולית ביותר, אם בכלל. השלב הראשון
של התהליך שהגיע לשיאו בביקורו של סאדאת בירושלים תפס את קרטר
בהפתעה והוא לא ידע איך "לאכול" את זה. כשהצדדים באו לקמפ דייויד
כמעט הכל היה כבר סגור ומוסכם. חלקו של קרטר בהשגת ההסכם התמצה
בכך שהתמזל מזלו לאייש את הבית הלבן באותה תקופה ובכך שהוא ספק
שרותי הארחה למשתתפים בקמפ דייויד. מקובל לחשוב שפרס הנובל לשלום
הוענק לקרטר בזכות הסכמי קמפ דייויד, אבל, כפי שציין זאת יו"ר
הוועדה הנורבגית שהחליטה על כך, הענקת הפרס נועדה לפגוע בנשיא בוש
(במסיבת העיתונאים בה נאמרו הדברים הוא השתמש בביטוי נורבגי
שמשמעותו "לבעוט לבוש בתחת"). מקור האינפורמציה של צבי גיל הוא
ספר שקרטר כתב על ההסכמים בשם Keeping faith - לחיות באמונה
(תרגום שם הספר לעברית הוא לא הכי מוצלח בעולם, אבל לא כאן המקום
לדיון בסוגיות לשוניות). צבי גיל מתייחס לספר הזה כאל "סיפור מתח
שלא חסר בו הומור מעודן". כמו ספרים אחרים שקרטר כתב, מדע בדיוני
הוא תאור הרבה יותר הולם.

אינני יודע על סמך מה צבי גיל מגיע למסקנה על "יחסו החם" של קרטר
לבגין. קרטר שנא את בגין ותעב אותו בכל מאודו, בייחוד אחרי שבגין
העמיד אותו במקומו כאשר קרטר ניסה לתכמן אותו. קרטר השתמש לגבי
דרישה מסויימת של בגין בביטוי It goes without saying (זה מובן
מאליו) ועל כך בגין השיב לו It goes better with saying. קארטר
לא סלח לו על כך לעולם. לאפיזודה הזאת אין איזכור בספר של קרטר.

למרות החזות החיצונית המטעה קרטר הוא גזעני שורשי וגם אנטישמי
למהדרין. הוא נולד, גדל והתחנך במדינת ג´ורג´יה שהיתה ממעוזי
הגזענות בארה"ב. נותר אצלו לא מעט מהגירסא דינקותא אותה הוא קיבל
בבית. בתקופת נשיאותו אף שחור לא קודם לעמדת מפתח באדמיניסטרציה.
הוא מינה שחור כשגריר באו"ם (זה טוב ליחסי חוץ), וכן שרת העבודה
שלו (תפקיד חסר משקל לחלוטין) היתה שחורה. כשהביאו לאישורו את
הרשימה המוצעת לחבר המנהלים של מוזיאון השואה בוושינגטון (זה היה
פרוייקט פדראלי ולכן היתה לו מעורבות), התגובה היחידה שלו היתה
הערה בכתב ידו על ההצעה - Too many Jews. זה האיש ממנו צבי גיל
מתמוגג. תסיקו לבד מה זה אומר על ההתמוגגות שלו מאובאמה.

[%sig%]

Re: על כושר השיפוט של צבי גיל

24

הנזק שקרטר עשה באיראן - 10 פרסי נובל ו 50 הסכמי קמפ דיוויד לא יכסו

אתה צודק - אבל התגובה היתה די ארוכה

25

בלי זה. לכן עזבתי את הנושא הזה. בשני המאמרים הקודמים שהזכרתי
הנושא הזה עלה.

[%sig%]

אז מה?

27

אתה עדיין אופטימי וחושב שאובאמה לא יהיה נשיא?
אם כן, זכית מבחינתי בתהילת עולם

למרות שכרגע כמעט כל המשאלים והסקרים

29

מראים אחרת, עדיין לא שניתי את תחזיתי. המאבק יהיה צמוד מאוד כי
המשבר הכלכלי עזר מאוד לאובאמה, אבל התוצאה לדעתי תהיה בסופו של
דבר כפי שחזיתי. אני בהחלט מודע לאפשרות שאתבדה (רמי יוכל לחגוג
בחדווה), אבל אינני חושב שזה יקרה.

כל רשתות התקשורת שחוזות נצחון לאובאמה מכינות כתבות "אליבי"
להסביר את כשלון התחזיות שלהן. הדמוקרטים, שכבר החלו להערך
לחגיגות הניצחון, ממשיכים עד הרגע האחרון את מסע הזיופים המאסיבי
אותו הם מנהלים באמצעות ארגון ACORN, מה שמצביע על כך שהם לא כל
כך בטוחים בניצחון שלהם. באוהיו לבד יש למעלה מ 200,000 רישומים
של בוחרים שאינם קיימים. בפלורידה המצב דומה. שתי המדינות האלה
לבד תספקנה כדי להפוך את כל התחזיות על פניהן.

[%sig%]

העולם משתנה

30

ניצחון מוחץ לברק אובמה