אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שחור על הנשמה – חזית נוספת בראיית השחור


לא מספיקים להתאושש מהחמרמורת (hangover) של הילולת תחזיות השְׁחוֹר האקלימי הנגרם בידי אדם, והנה מתרגשת ובאה צרה חדשה המאיימת על קיומו של המין האנושי עלי אדמות --- ככתוב בספר איוב, עוֹד זֶה מְדַבֵּר, וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר.

המין האנושי נידון לצליה, קבע בפסקנות מדען בשם הנסן -- james e. hansen -- העומד בראש מכון גודארד לחקר החלל -- godard institute for space studies או giss -- של סוכנות החלל, nasa, של ארה"ב, אם הוא לא יחדל, ומייד, מכל שימוש בחומרי דלק ממאובנים. ה"בשורה" החדשה בפיהם של רואי השְׁחוֹר היא ששארית הפליטה שתיוותר אחרי הצליה באישו של גיהנום, עתידה להיבלע בחור שָׁחוֹר, גם הוא מעשה ידי אדם. אני משאיר לקוראים להחליט לבד מה יותר גרוע.ידיעה שהתפרסמה ע"י סוכנות הידיעות אסושייטד פרס מיום 28 ביוני,2008, מספרת על תביעה משפטית שהוגשה ע"י קבוצת מדענים בחודש מרץ, 2008, לבית משפט בהוואי, שיאסור על הפעלת מאיץ החלקיקים הגדול ב cern בג'נבה בשווייץ, העומד להתחיל לפעול בחודש אוגוסט הבא עלינו לטובה. העילה לתביעה היא סכנה, אותה חוזים המדענים האלה, שבמהלך ההתנגשויות בין החלקיקים במאיץ ייווצרו חורים שחורים שישאבו לתוכם את כדור הארץ ובכך יקיץ הקץ על קיומה של האנושות. בלי להיכנס להסברים מסובכים אודות מה ומי, חורים שחורים נוצרים כאשר כוכבים קורסים ובשל הצפיפות הגבוהה כוחות הגרוויטציה הם בעוצמה כזו ששום דבר איננו יכול לצאת מהם, כולל האור (מכאן הכינוי חור שָׁחוֹר). הנהלת cern פרסמה בחודש שעבר דו"ח לפיו אין אפילו שמץ של סכנה שאירוע קטסטרופלי כזה אכן יתרחש (there is "no conceivable danger" of a cataclysmic event). מדענים ב cern מציינים שכדור הארץ מופצץ ע"י קרינה קוסמית מהיום בו הוא נוצר לפני כארבעה וחצי מיליארד שנים והוא החזיק מעמד עד היום. הריאקציות של חלקיקי הקרינה הקוסמית זהות במהותן לאלו שתהיינה במאיץ החדש. את נביאי יום הדין זה לא מספק והם טוענים שהדו"ח של הנהלת cern פגום (cern's safety report, released june 20, "has several major flaws"), ובאשר לקרינה הקוסמית -- "זה לא אותו הדבר".

הם אינם מוכנים לוותר על התביעה. דובר קבוצת המדענים הוא אדם בשם ווגנר (walter l. wagner), המוגדר בידיעה של אסושייטד פרס כפיסיקאי ועו"ד. זה דבר שעד היום לא נתקלתי בו. הרבה עורכי דין בארה"ב רוכשים תואר במקצועות טכניים/מדעיים כדי שיוכלו להבין את המהות כאשר הם עוסקים בפטנטים (רישום פטנטים, הגנה על פטנטים ותביעות בגין הפרת פטנטים). בדרך כלל התארים האלה הם בהנדסה. אף פעם לא שמעתי על עורך דין שלמד פיסיקה לתואר שני או שלישי, וקשה לי להאמין שיש פיסיקאי רציני שיבזבז את זמנו ללמוד משפטים. הגשת התביעה אומרת את הכל על הצרוף הזה "עו"ד-פיסיקאי". לא כל כך ברור לי למה התביעה הוגשה דווקא ב-הוואי או למה בכלל בארה"ב כשמדובר במאיץ שיפעל באירופה. זה שב cern עובדים הרבה פיסיקאים אמריקאיים ושממשלת ארה"ב משתתפת חלקית במימון הפרוייקט נראה לי הסבר קלוש כי ארה"ב איננה חברה ב cern שהוא אירגון אירופי. תביעה דומה שהוגשה ע"י ווגנר וחבריו נגד מאיץ אחר בארה"ב ב 1999 נדחתה על הסף. אנחנו ניצבים בפני מה שהוא הרבה יותר עמוק מאשר דאגה לאיכות הסביבה או חשש מפני שינויי אקלים שיסכנו את עתיד האנושות. מה שאנחנו עדים לו זו הרחבה של הפחד מפני הבלתי ידוע, או הבלתי מובן למען הדיוק, תופעה שליוותה את החברה האנושית לאורך כל ההיסטוריה. אנשים התייחסו תמיד בחשדנות ופחד להתפתחויות שלא היו מובנות להם. המדע והטכניקה היו מועמדים טבעיים כי הבורות בתחומים האלה היתה נחלתו של רוב הציבור. החידוש של העת המודרנית הוא בכך שבניגוד לעבר, בו ההתנגדות לטכנולוגיות החדשות באה מצדם של ההמונים שבדרך היו חסרי השכלה, הפעם מקור ההתנגדות הוא דווקא בקרב השכבות המשכילות.

אצל אלה הבעיה היא חמורה במיוחד, כי אצלם זו בעיה של אגו. לאדם שהגיע לפיסגה אינטלקטואלית – פרופסור, שופט, רופא, סופר צמרת וכו', קשה להשלים עם המציאות שישנם תחומים ונושאים בהם הוא בור ועם ארץ. על אחת כמה וכמה קשה לו להודות בבורות הזאת, והוא מעדיף להאמין פנים של מייבין ולבלוע כל לוקש (סיפורה של המצאת מרידור הוא דוגמא טובה). לפאניקרים למיניהם אין כל קושי למצוא קהל אוהדים בקרב הציבור הזה. הנסן, המדען מ nasa שהוזכר למעלה, הודה בגלוי שהוא היה נוהג להגזים בתחזיות האקלימיות שלו ושהוא "שיפץ" את הנתונים שלו כדי להחדיר בשומעים את ההכרה בדחיפות הנושא. העדות שלו בפני וועדת של הקונגרס בארה"ב היתה הגורם העיקרי שהביא לחקיקה החפוזה של מיכסות הייצור של אתנול. לאחרונה הוא מיתן קצת את התחזית שלו על התחממות כדור הארץ – עכשיו הוא מדבר על עליה משוערת של כחצי מעלה צלזיוס עד לשנת 2050. תמיד היו פאניקרים שהצביעו על סכנות פוטנציאליות של התפתחויות טכנולוגיות חדשות ותמיד יהיו. בשנות השבעים, בעקבות תקלה בתחנת כח גרעינית בארה"ב, הופק סרט קולנוע בשם הסינדרום הסיני (the chinese syndrome). הסרט שהיה בעל איכות קולנועית ממדרגה ראשונה (לא אתייחס כאן לאיכות הטכנית/מדעית שלא היתה שונה בהרבה מזו שבסרטו של אל גור), זכה להצלחה קופתית גדולה ולמעשה סתם את הגולל על תעשיית הגרעין בארה"ב, למרות שהתקלה לא גרמה לפגיעה בחיי אדם או לזיהום סביבתי משמעותי. היום, בעקבות העליה הדראסטית במחירי הדלק, חלה תזוזה בנושא וכנראה ששוב תוקמנה תחנות כח גרעיניות. בהשאלה מספרו של אריך מריה רימרק (erich maria remarque), נתן לאמר ש"בחזית יום הדין יש תמיד מה שהוא חדש". פעם זה הסכנות של תחנות כח גרעיניות, פעם אחרת אלה קווי מתח גבוה, בשנים האחרונות מדובר הרבה על הסכנות שבשימוש בטלפונים סלולריים, ועכשיו אלו חורים שחורים. בהשאלה מביטוי עממי, הפאניקרים אינם מתים הם רק מתחלפים. האם יהיה לזה סוף אי פעם?

אמת בלתי נוחה" (an inconvenient truth)

לסיום, המדען הנסן שהוזכר למעלה, שמש כיועץ מדעי לאל גור במהלך הפקת סרטו "אמת בלתי נוחה" (an inconvenient truth), הסרט שזיכה את מפיקו בפרס אוסלו. במהלך הייעוץ הזה הנסן שכח לספר לאל גור שיש הבדל בין טפרטורות הנמדדות בסולם צלזיוס לבין אלו שבסולם פארנהייט וכן שיש דבר כזה המכונה טמפרטורה מוחלטת.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת ישראל בר-ניר