אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

בחירות ארהב 2008 - רשות הדיבור לכסף


למרות הכותרת, המאמר איננו עוסק במימון בחירות ו/או בגיוס כספים למטרות פוליטיות ובכל השחיתות הקשורה בנושא הזה (הקשר הון-שלטון הוא פרובלמטי לא רק במדינת ישראל), זה יכול להיות נושא לדיון (רחב) בפני עצמו. אימרה אמריקאית ידועה היא ש"אינך יכול להפסיד כאשר אתה מהמר על טיפשותו של הציבור האמריקאי" --- זה תרגום חופשי שלי לנוסח האנגלי

you cannot lose by underestimating the intelligence of the american general public.

אימרה נוספת היא "שים את כספך במקום להסתפק בדיבורים"

put your money where your mouth is.

אחרי מירוץ מייגע של פריימרי'ס שנמשך כשנה וחצי, הנהגת המפלגה הדמוקרטית החליטה לעשות את ההימור הזה ולהציג את ברק אובאמה כמועמדה לנשיאות בבחירות הקרובות. משך הזמן של המרוץ הפעם היה ללא כל תקדים בחיים הפוליטיים בארה"ב, והיה כרוך בבזבוז חסר תקדים. פורמאלית המרוץ עדיין לא הסתיים, כי ההכרעה הסופית תתקבל רק בוועידת המפלגה הדמוקרטית שתתקיים בחודש אוגוסט. הילארי קלינטון, למרות שהיא החליטה סו"ס להודות בנצחונו של אובאמה וקראה לתומכיה להצביע עבורו, לא הסירה את מועמדותה אלא השעתה אותה בלבד. קיימת לפיכך אפשרות תיאורטית שהיא תחזור לתמונה, אם כי הסיכוי שזה יקרה הוא מזערי בלבד.

המפלגה הדמוקרטית

המפלגה הרפובליקנית

למעשה, ההימור על אובאמה נכפה על הנהגת המפלגה הדמוקרטית. הקיטוב שנוצר במרוץ הפריימירי'ס, ובמיוחד פתיחת תיבת פנדורה של השד הגזעני, הכניסו את הנהגת המפלגה למלכוד ולא הותירו לה כל ברירה אחרת. הם העדיפו להעיף את הילארי קלינטון בבעיטה ולהסתכן בהפסד כמעט וודאי בנובמבר מאשר להביא לקרע במפלגה על רקע גזעני, קרע ממנו ספק אם היא היתה מתאוששת אי פעם. שאלת המפתח היא אם המניעים שהביאו אנשים, ובמיוחד נשים, לתמוך במועמדותה של הילארי קלינטון יביאו את אותם אנשים להצבעה עבור אובאמה. יהיו לא מעטים שעבורם זה המצב, אבל לדעתי לא במספר מספיק כדי להביא להכרעה בנובמבר. אם בכל זאת תהיה הפתעה, ואובאמה יהיה נשיאה הבא של ארה"ב, זו תהיה הוכחה לנכונות האימרה הראשונה שהבאתי למעלה. נכון לעכשיו, הטיפשות איננה נחלתו של הציבור הרחב בארה"ב, היא מתרכזת כולה בחוגי האליטה האינטלקטואלית והשמאל הרדיקאלי.

להתנבא על תוצאות של בחירות איננו מן הדברים החכמים ביותר. התמונה המצורפת ממחישה זאת יותר טוב מכל דבר אחר. בבחירות לנשיאות ארה"ב ב 1948, כל הסקרים ניבאו שהנשיא המכהן, הרי טרומן, יפסיד ליריבו הרפובליקני, דיואי. כל המומחים, הפרשנים והידעונים היו בדעה אחידה – טרומן עומד לנחול תבוסה מוחצת. הביטחון בזכייתו של דיואי היה כל כך גדול שעוד לפני שנסגרו הקלפיות רוב העיתונים כבר יצאו עם כותרות "דיואי ניצח". זה לא קרה, וטרומן יכול היה לחייך אל המצלמה למחרת יום הבחירות כשהוא מחזיק בידו את אחד העיתונים האלה. כמה שזה נשמע מוזר, אף אחד לא למד לקח מן הניסיון הזה, וגם היום אנחנו רואים, קוראים ושומעים תחזיות, ניתוחים ופרשנויות מפי עדה של שוטים-מומחים שלמרות שפעם אחר פעם הם מתבדים הם ממשיכים להפגין בטחון מוחלט ביכולתם לחזות את הנולד. עד לפני כמה חודשים הילארי קלינטון היתה בחזקת "בלתי נמנעת" (inevitable) ששום דבר לא יוכל לעצור אותה בדרך לבית הלבן.

בעיתונות הישראלי היה איזה "מומחה" לענייני ארה"ב שלפני שנה בערך כבר הכתיר אותה כנשיאת ארה"ב הבאה. לא היה לו צל של ספק בנכונות התחזית שלו. עד היום אני מצטער שלא שמרתי את המאמר או לפחות את הקישור. יעל פז-מלמד מ"מעריב" תארה בהתלהבות את "ההישג הפמיניסטי" של הילארי בשל הצלחתה להיות האישה הראשונה שנבחרה לנשיאות ארה"ב. הקריקטורה למעלה מראה בדיוק איך זה נגמר. תחפשו בנרות ולא תמצאו אפילו מילה אחת של התנצלות או חרטה על השטויות האלה. בכל מהומת התחזיות/פרשנויות שהתלוותה למרוץ הפריימרי'ס אני גאה להצביע על חריג אחד: "הדבר היחידי שעליו הייתי מהמר זה שהילארי קלינטון לא תהיה המועמדת של הדמוקרטים, למרות שכרגע לא רואים באופק מועמד דמוקרטי רציני שמסכן אותה" את המשפט הזה כתבתי במאמר שהתפרסם בפורום ארץ הצבי בינואר 2007, כשהמרוץ היה עדיין בשלביו הבראשיתים בלבד.

במבט לאחור לא קשה לראות מה הביא לכישלונה של הילארי קלינטון. היו לכך שלוש סיבות עיקריות. ראשית, עבור האגף השמאלי הרדיקאלי של המפלגה, אגף שהיום הוא זה שנותן את הטון, היא "חשודה" במתינות יתר ומזוהה עם הממסד (לא שוכחים לה את הצבעתה בסנאט בעד היציאה למלחמה בעיראק). שנית, היא נסתה לאחוז את המקל בשני הקצוות בכל מה שקשור לצד הפמיניסטי --- היא ניסתה למכור את עצמה כהישג פמיניסטי ובה בעת היא לא נמנעה מהתבכיינות בנוסח "נטפלים אלי כי אני אישה" בכל פעם שהיא נקלעה למצוקה. פמיניסטיות של ממש לא כל כך התלהבו ממנה. שלישית, השם "קלינטון" התגלה כמעמסה יותר מאשר כנכס אלקטוראלי. הדבר בא לידי ביטוי בתמונה המצורפת. על כל אלה העיב הצל הגזעני שבמידה לא מעטה היא תרמה להשפעתו על המרוץ. לאורך כל תקופת המרוץ נערכו השוואות בינה לבין מנהיגות אחרות מהמאה ה 20, מנהיגות כמו אינדירה גאנדי, מרגרט תאצ'ר ו-גולדה מאיר. ההשוואות לא החמיאו להילארי. לית מאן דפליג שקל להיות חכם לאחר מעשה. הרבה יותר קשה, למעשה כמעט בלתי אפשרי, לצפות מראש תוצאות של אירועים שאינם בחזקת וודאות (זה נכון לא רק לגבי בחירות). כשצפיתי בשידורי הטלוויזיה בהם הראו לא מזמן את הנחיתה המוצלחת על המאדים של הלוויין ששוגר מכדור הארץ לפני למעלה משנה, חשבתי על כך שכל השוטים-חוזים המתיימרים להבין מה שהוא בהלכי רוחו של הציבור היו משלמים הון עתק כדי להיות מסוגלים לנבא את העתיד במידה כזאת של דיוק. אבל החיים אינם מתמטיקה, ולמרות שבמדעי החברה והכלכלה מרבים להשתמש בכלים מתמטיים זה עדיין לא הופך אותם למדעים מדוייקים. סקרי/משאלי דעת קהל הם היום תעשיה שלמה המפרנסת בכבוד שורה שלמה של מומחים, פרשנים ומייבינים למיניהם, אבל אם "מבחן התוצאה" היה הקריטריון הקובע, היה צריך לפטר את רוב העוסקים בה. על פי רוב הם מפספסים בגדול, ובאותם מעט מקרים בהם התחזיות התממשו זה יותר עניין של מזל מאשר שכל. השאלה מדוע סקרים ומשאלי דעת קהל קונבנציונליים נכשלו ונכשלים לעתים כל כך קרובות ואם נתן לעשות מה שהוא לשינוי המצב, היא נושא לדיון בפני עצמו שאין לי כל כוונה להיכנס אליו כאן. שאלה לא פחות מעניינת היא האם נתן בכלל למצוא אמצעי חיזוי (predictor) שיוכל לצפות ברמה סבירה של אמינות את התוצאות של תהליכים כמו בחירות. קבוצה של פרופסורים לכלכלה מבית הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת איווה (iowa) פתחה כלי כזה הנותן תוצאות העולות באופן משמעותי על אלו של הסקרים הקונבנציונליים. הכלי הזה, אותו אכנה "חיזוי שיווקי" (המונח האנגלי הוא prediction markets, "שוק התחזיות" בתרגום מילולי. זה לא נראה לי תרגום כל כך מוצלח), נוסה לראשונה ב 1988 בעת מאבק הבחירות בין ג'ורג' בוש (האב) והמועמד הדמוקרטי שהתחרה בו, מייקל דוקקיס. מאמר מעניין על הנושא התפרסם במהדורת חודש מרץ 2008 של העיתון scientific american, ומי שמעוניין ללמוד את הנושא לעומק יכול לעשות זאת בכתובת הבאה (זה אוסף מאמרים מכובד - 212 עמודים). החיזוי השיווקי נוסה בכל מערכות הבחירות לנשיאות והפריימרי'ס בשתי המפלגות שהתקיימו בארה"ב החל מ 1988 ועד 2004. התחזיות שלו היו יותר קרובות למציאות מאלו של הסקרים הקונבנציונליים בכ 75 אחוז מהמקרים. ביסודה הגישה הזאת היא משחק עסקים, כלי לימודי מקובל בבתי הספר למינהל עסקים ובחוגים לכלכלה. במשחקי עסקים קבוצות של סטודנטים, לפעמים ביחד עם המורים, לוקחות על עצמן ביצוע של משימות כלכליות (השקעות, קניה ומכירה של מניות, שיווק מוצרים חדשים ו/או רעיונות וכו'). הקבוצה הזוכה היא זאת שמצליחה להשיג את התוצאות הכלכליות הטובות ביותר. ההחלטות של משקיע בבורסה על קנית או מכירת מניות של חברה מסויימת אינן נקבעות ע"פ המוצר אותו החברה מייצרת ו/או אם הוא "אוהב" את המוצר, אלא ע"פ צפיות המשקיע לעליה או ירידה במחיר המניה. כדוגמא מעשית, משקיע שרוכש מניות של חברת מיקרוסופט איננו עושה זאת מפני שהוא משתמש או "מעריץ" של תוכנת חלונות (windows). אדרבא, יש הרבה אנשים שלא מוכנים אפילו לשמוע על תוכנת חלונות ולמרות זאת הם משקיעים במניות של חברת מיקרוסופט (שמחירן היום גבוה בשל הביקוש הרב). הסיבה לכך היא שהם רואים במניות של חברת מיקרוסופט "מנצח" במרוץ להשגת רווחים בבורסה. החוקרים מאוניברסיטת איווה שאלו את עצמם מדוע לא ליישם גישה דומה למועמדים בבחירות, גישה שתתבסס לא על הסכמה או אי הסכמה עם עמדותיהם של המועמדים, אלא על סיכוייהם לנצח בבחירות. הם לא הסתפקו בתיאוריה והפכו את המשחק לתרגיל חי, בו המשתתפים נדרשו להשקיע כסף של ממש. כדי להימנע מבעיות עם הרשות לניירות ערך הם הגבילו את סכומי ההשקעות והצליחו להשיג הכרה במכשיר החדש ככלי חינוכי. הכינוי הרשמי של אמצעי החיזוי הוא "השוק האלקטרוני של איווה" (iowa electronic market או iem). המשתתפים במשחק מנהלים תיק השקעות המורכב ממניות המייצגות את המועמדים השונים המשתתפים במרוץ. הם קונים ומוכרים את המועמדים בדיוק כפי שהיו נוהגים ביחס להשקעות בבורסה, מה שמביא אותנו לאימרה השניה שהבאתי בתחילת המאמר ולכותרת המאמר. משקיעים בבורסה בונים את תיק ההשקעות שלהם בהתאם לצפיות שלהם לעליות או ירידות במחירן של המניות. הם מוכרים מניות שערכן גבוה אם הם מאמינים שצפויה ירידה בערכן, והם רוכשים מניות שערכן צפוי לעלות (לדעתם). מחירן של המניות עולה ויורד בהתאם להיצע ולביקוש והוא מהווה מודד טוב לערכן האמיתי. אותו הדבר ביחס למועמדים השונים – "מחירם" הנקבע ע"פ ההיצע והביקוש, מהווה מדד לסיכוייהם לנצח בבחירות. מאחר ומדובר בכסף של ממש (put your money where your mouth is), משקיע שמטרתו היא רווח כספי יהמר על מועמד שהוא מאמין שינצח ולאו דווקא על המועמד שעם דעותיו הוא מזדהה. בצורה פשטנית אפשר לאמר שבעוד שבסקר דעת קהל קונבנציונלי שאלת היסוד היא "עבור מי היית מצביע", בחיזוי השיווקי השאלה הבסיסית היא "מי לדעתך עומד לנצח". לפעמים ישנה זהות בין השניים והמועמד עבורו אדם מצביע הוא גם המועמד שאותו אדם מאמין שינצח, אבל בדרך כלל אנשים אינם מצביעים בבחירות עבור מועמד רק בגלל שהם מאמינים שהוא עומד לנצח. הרבה מסקרי דעת הקהל מנוהלים בצורה מגמתית מתוך אמונה שזה המצב, והם מנסים ליצור מומנטום עבור המועמד שאותו הם רוצים לראות זוכה, אבל כשמדובר ברווח והפסד אנשים מתנהגים בדרך כלל בצורה יותר מפוכחת. בכל מה שקשור לכסף, האמריקאי הממוצע רחוק מלהיות טיפש. בבורסת הבחירות של החיזוי השיווקי, מעמדו של המועמד וסיכוייו לזכות בבחירות נקבעים ע"פ שוויו הכספי כהשקעה. השווי הזה עולה ויורד בהתאם להיצע ולביקוש, ומראה מה הם סיכוייו של המועמד לנצח בעיני ציבור המשקיעים. כפי שנאמר למעלה, החיזוי השיווקי נתן תמונה יותר נכונה של תוצאות הבחירות מזו של הסקרים הקונבנציונליים ביחס של שלושה לאחד. יתרה מזו, סקרים קונבנציונליים נותנים תמונה המתאימה לנקודת הזמן בה הם נערכים, תמונה המשתנה כל הזמן. משאלים הנערכים סמוך ליום הבחירות נותנים בדרך כלל תמונה המשקפת יותר טוב את המציאות מאשר אלו שנערכו במועדים קודמים. התחזיות של החיזוי השיווקי היו הרבה יותר קרובות לתוצאות הסופיות של הבחירות מאלו של הסקרים הקונבנציונליים לא רק סמוך ליום הבחירות, אלא גם כאשר הן התקבלו כ 100 ימים לפני המועד.למרות ההצלחה המרשימה של החיזוי השיווקי, אין עדיין בידי החוקרים תשובות מלאות לשאלה מדוע זה עובד וחסרה תיאוריה בסיסית להבנת המודל. המסתורין גדלים שבעתיים מאחר והמשקיעים בבורסת הבחירות של איווה אינם מהווים מדגם מייצג של ציבור הבוחרים על פי כל קריטריון שעולה על הדעת. למראית עין הגישה של השקעה כספית במועמד איננה שונה מזו של אלה התורמים למסע הבחירות שלו. גם כאן מדובר בכסף של ממש אותו התורם מסכן. בכל זאת זה לא אותו הדבר, כי בהשוואה לחיזוי השיווקי, השאלה הבסיסית העומדת בפני התורם היא "מי אתה רוצה שינצח", וכמו בסקרי דעת קהל, זה לא בהכרח מי שהתורם באמת מאמין שינצח. בקורת אחרת על המודל באה מכאלה שטענו שהוא מאפשר ליצור תמונה מעוותת של סיכויי מועמד לנצח ע"י יצירת ביקוש מלאכותי, או "הרצה" של המניה, דבר שיביא לעליה בערכה. אין בזה הרבה היגיון. מי שמריץ מניה בבורסה עושה זאת למטרת רווח, וכאשר הוא מיצה (לדעתו) את העלייה האפשרית בערכה, הוא מזדרז למכור אותה לפני שהבלון יתפוצץ והוא יפסיד את כל השקעתו. לפיכך מי שמנסה ליצור תדמית של מנצח פוטנציאלי למועמד חסר סיכויים רק מפני שהוא חפץ ביקרו, באמצעות "הרצה" של המניה, יצטרך למכור את השקעתו לפני יום הבחירות, מה שיביא לנפילת ערכה, או, לחילופין, להפסיד את כספו. האמריקאי הממוצע לא אוהב להפסיד כסף גם כאשר מדובר בסכומים לא גדולים.שיטת החיזוי השיווקי עוררה עניין רב ומספר המשקיעים ב"בורסה" גדל מ 15,286 ("נפח" עסקאות של 8,123$) ב 1988 ל 339,222 ("נפח" עיסקאות של 46,237$) ב 2004. היום כל אחד, בכל מקום בעולם, יכול להצטרף לחגיגה. כל מה שנדרש זה לשלם דמי הרשמה חד פעמיים בסך 5$ ולהשקיע בין מינימום של 5$ עד למכסימום של 500$. פרטים מלאים ניתן למצוא כאןלסיום הקטע הזה קוריוז מעניין. ע"פ המסופר קבוצת החוקרים מאיווה הגיעו לרעיון החיזוי השיווקי בעת שהיו מסובים בבית מרזח והעבירו את זמנם בלגימת בירה. זה הזכיר לי שהפיסיקאי גלזר, שזכה בפרס נובל עבור פיתוח תא הבועות (bubble chamber) – כלי המחקר המרכזי בפיסיקת החלקיקים בשנות ה60 וה 70 של המאה הקודמת, ספר תמיד שהרעיון בא לו כאשר הוא ישב בבר ולגם בירה. המראה של בועות הגז המרחפות בנוזל הדליק אצלו מה שהוא. יש כנראה מה שהוא בנוזל המר הזה שממריץ את החשיבה היצירתית.ובחזרה למערכת הבחירות הבאה עלינו לטובה. לעניות דעתי כל מי שמתכנן להשקיע בבורסת הבחירות, צפוי לגרוף רווחים משמעותיים ממכירת "קצר" (selling short) של כל המניות של אובאמה שהוא יכול להרשות לעצמו (מכירת "קצר", למי שלא מתמצא ברזי ההשקעות בבורסה, היא מכירה היום – במחיר של היום – של מניות שאין לך, תוך התחייבות לקנות את החסר במועד עתידי – במחיר שיהיה אז בתוקף. משקיעים ממולחים עושים זאת לעתים קרובות עם מניות שלדעתם עומדות לאבד מערכן). המפלגה הדמוקרטית עומדת לעשות השנה את הבלתי אפשרי – להפסיד במערכת בחירות בה הם היו אמורים לנצח עם יד אחת קשורה. הדמוקרטים עומדים בפני ניצחון, אולי אפילו ניצחון גורף, בבחירות לסנאט ולבית הנבחרים, ולא היתה שום סיבה שבעולם שהם לא יקחו גם את הבית הלבן (ללא כל קשר למצב, זו כמעט מסורת שאחרי שתי כהונות רצופות של נשיא, המפלגה שבשלטון מתחלפת). אובאמה זה הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות לרפובליקנים. כנראה שלא בכדי סמלה של המפלגה הדמוקרטית הוא החמור (ראה תמונה בתחילת המאמר).בבחירות אין אף פעם מאה אחוז, וגם אני יכול להתבדות. בכל זאת, הפעם אני מוכן להמר (ובכסף אמיתי) על כשלונו של אובאמה, וזה אומר מה שהוא. עד היום את כל ההימורים שלי עשיתי בקזינו בלאס ווגאס (הימורים זה כמעט הובי שני שלי). על בחירות לא הייתי מוכן להמר אף פעם גם כשהתוצאות נראו וודאיות. התדמית של אובאמה כפי שהיא מוצגת בתקשורת הממוסדת שהיא ברובה ליברלית ונוטה לתמוך באגף הרדיקאלי של הדמוקרטים מטעה מאוד. הבסיס האלקטוראלי של אובאמה הוא צר מכדי שיהיה לו סיכוי רציני. החלוקה בין שתי המפלגות הגדולות כאן היא די מאוזנת, וכדי לזכות בבחירות על המועמד למשוך כמות מסויימת של קולות מהמפלגה היריבה. רייגן עשה זאת בהצלחה וכמוהו קלינטון. הנשיא הנוכחי, ג'ורג' בוש, לא הצליח למשוך קולות של מצביעים דמוקרטיים בבחירות של שנת 2000, אבל היה מי שהוא אחר שעשה עבורו את המלאכה – ראלף נאדר, מועמד בלתי תלוי שסחף כמה עשרות אלפי קולות במדינת המפתח פלורידה, קולות שרובם ככולם באו ממצביעים פוטנציאליים של אל גור (לא צריך לקנות את הקשקוש הדמוקרטי על "גניבת" הבחירות ו/או על "הפסיקה הלא צודקת" של בית המשפט העליון. זה פשוט לא נכון. אם לא היה ראלף נאדר, לא היה צורך בספירה חוזרת או בהתערבות של בית המשפט). לא רק שלאובאמה אין צל של סיכוי לקבל קולות רפובליקניים, זה בכלל לא בטוח שכל הדמוקרטים נמצאים אצלו בכיס. זאת איוולת לחשוב שהציבור שהצביע עבור הילארי קלינטון בפריימרי'ס הוא עדר של כבשים שיציית להוראה של הרועה ויצביע כגוש מונוליתי עבור ברק אובאמה. לא צריך לקחת יותר מדי ברצינות את ההצגה של הילארי קלינטון הקוראת לתומכיה להצביע עבור אובאמה למען "אחדות המפלגה". הגברת הזאת עדיין לא וויתרה על האמביציות הנשיאותיות שלה. אינדיקציה ברורה לכך היא העובדה שהיא לא הסירה את מועמדותה, אלא רק "השעתה" אותה (לא אופתע אם יתגלה שהיא הזמינה "פולסא דנורא" – מכת ברק בעברית פשוטה – אצל תומכיה בשכונות החסידיות של ניו יורק...). הילארי אולי כבר השלימה עם זה ש 2008 אבודה עבורה, אבל היא חושבת כבר על 2012. מנקודת מבטה של הילארי קלינטון נצחון של אובאמה בבחירות לנשיאות יהיה אסון, כי זה יחייב אותה להתמודד ב 2012 עם נשיא דמוקרטי מכהן העומד להתחיל תקופת כהונה שניה. אין לזה שום סיכוי להצליח. זה גם מעמיד באור אחר את הדיבורים על מועמדות אפשרית שלה לסגנות. שטויות במיץ. מעבר לכך שהיא לא בנויה להיות מס' 2 (זאת גם שאלה טובה מה יש לביל לאמר בנושא), וליחסים האישיים העכורים בינה לבין אובאמה, זה יסגור בפניה סופית את האפשרות של ריצה חוזרת ב 2012. אם היא תסכים להיות מועמדת לסגנות ואובאמה ייכשל (דבר שהוא כמעט בחזקת וודאות), הסטיגמה של הכישלון תדבק בה לא פחות מאשר באובאמה, ואם בכל זאת הבלתי יאומן יקרה ואובאמה יזכה, סגנות הנשיא איננה עמדת פתיחה טובה במרוץ לנשיאות, וודאי שלא בתום תקופת הכהונה הראשונה.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת ישראל בר-ניר