אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פרס נובל – המורשת וקצת הומור


אלפרד נובל האם נשמרת המורשת?
אלפרד נובל האם נשמרת המורשת?

בכל שנה, במחצית הראשונה של חודש אוקטובר, מתפרסמים שמות הזוכים בפרסי נובל של השנה. פרס נובל מוענק כבר למעלה ממאה שנים (1901 היתה השנה הראשונה בה הוענק הפרס). בעשורים האחרונים הופיעו על הבמה כמה מתחרים. למרות שחלק מהם עולה עליו מבחינה כספית, פרס נובל עדיין נחשב ליוקרתי שבחבורה.במרוצת הזמן חלה ארוזיה מסויימת מעמדו של הפרס, בעיקר בזה של הפרסים לספרות ולשלום, בשל חדירת שיקולים פוליטיים. גם התחומים האחרים - הרפואה והמדעים לא יצאו "נקיים" (הפרס לכלכלה לא נכלל בצוואתו המקורית של נובל. זה חידוש עליו החליטה האקדמיה השבדית למדעים בשנת 1968). בתקופת מלחמת העולם השניה, לפחות עד המפנה של סטלינגרד, האקדמיה השבדית נמנעה באופן שיטתי מהענקת הפרס לאישים שהיו עשויים להרגיז את הגרמנים. ולאורך כל תקופת המלחמה הקרה האקדמיה השבדית השתדלה לא להרגיז את הרוסים יותר מדי, וניסתה לשמור על ''איזון'' בהענקת הפרס למדענים מהמזרח ומהמערב.פרסי נובל בתחומי הרפואה, המדעים והכלכלה ניתנים על הישגים של ממש (אין בביטוי הזה משום כוונה לפגוע בערכם של הפרסים האחרים, אלא להבליט את העובדה שבתחומים האלה ניתן להגדיר הישגים ללא תלות בגחמות רגעיות של מעניק הפרס), ולכן לא התעוררו בדרך כלל בעיות מיוחדות בקשר לעצם הענקת הפרס. היו מדי פעם מחלוקות, ואפילו שערוריות, אבל זה היה בעיקר בקשר לקיפוח ואי הענקת הפרס למי שבאמת היו זכאים לו.

 

ליזה מייטנר, האישה שלא זכתה בפרס. תמונה מ 1900

המקרה הידוע ביותר הוא זה של ליזה מייטנר, פיסיקאית יהודיה ממוצא אוסטרי, שהיתה שותפתו של אוטו האן לגילוי תופעת ביקוע גרעין האורניום (fission). למעשה היא היתה השותף העיקרי לתגלית, כי אוטו האן, שהיה כימאי, לא הבין את מה שהוא גילה. כשהוענק הפרס על התגלית לאוטו האן לבד, הוא העדיף לשתוק. סביר מאוד שעובדת היותה של ליזה מייטנר אישה השפיע על שיקולי ועדת הפרס. בכל אופן, ליזה מייטנר שהיתה חייבת לאוטו האן את חייה (הוא סוכך עליה בברלין, ואחרי שגרמניה סיפחה את אוסטריה, הוא אפשר לה להימלט מציפורני הנאצים), "שילמה" לו את חובה בכך ששמרה על שתיקה.בין 9 הזוכים בפרסים בתחומי הרפואה, המדעים והכלכלה השנה, שוב אין אף אישה. הפעם האחרונה שאישה זכתה בפרס נובל באחד התחומים האלה היתה ב 1964 (דורותי קראופוט הודג'קין dorothy crowfoot hodgkin שזכתה בפרס נובל לכימיה). אני מתאר לעצמי שבמועצות המילחמה של ארגוני הפמיניסטיות השונים הרוחות סוערות בימים אלה. הנושא עלה לכותרות כבר לפני שנתיים. אליזבת אייבי (elizabeth ivey) פיסיקאית ויו''ר אגודת הנשים במדע (association for women in science), ארגון ששם לו למטרה לקדם את השתתפותן של נשים בתחומי המדע, ההנדסה, המתימטיקה והטכנולוגיה, ירתה את "ירית הפתיחה" במערכה בהצהרה ש''זו תרבות גברית, בה לא מוצאים לנכון להציג את מועמדותה של אישה לזכיה בפרס'' (it is a male culture and they don’t think of nominating a woman). ימים יגידו אם הפוליטיקה התקינה תחדור אל בין כותלי האקדמיה השבדית, ופרסי נובל יוענקו לנשים רק בשל היותן נשים. העובדה שרק אישה, מרי קירי (marie curie), זכתה פעמיים בפרס נובל, ואין אף גבר שזכה לכבוד הזה, איננה עושה רושם על הפמיניסטיות.

מרי סקולודובסקה-קירי. גילתה את הרדיו-אקטיביות והיחידה שפרס נובל הוענק לה פעמיים

מצבם של הפרסים המוענקים לשלום ולספרות שונה לחלוטין. שני התחומים הם פרובלמטיים והחלטות ועדות הפרס מושפעות משיקולים שלא לגופו של עניין. הפוליטיקה חוגגת, בתחום של הפרס לשלום בעיקר, אבל גם בתחום הספרות לא חסר. הרוסים הגיבו בחומרה על הענקת פרס נובל לספרות ל-אלכסנדר סולז'ניצין, מעשה אותו הם ראו כאקט פוליטי שנועד לפגוע בהם. הוא הוגלה מארצו בעקבות קבלת הפרס. כאשר הפרס הוענק ל-בוריס פסטרנק הוא אולץ לדחות אותו. נתחיל מהאחרון. הנושא של הענקת פרס בספרות הוא פרובלמטי מיסודו, מאחר ולמעשה לא ניתן למצוא קריטריונים אובייקטיביים לקביעת "ערכה" או חשיבותה של יצירה ספרותית. זה לא רק עניין של טעם. ערכים משתנים, ושמותיהם של הרבה סופרים שבתקופתם נחשבו למאורות נעלמו בתהום השכחה. רק מתי מעט מבין העוסקים בכתיבה בכל הדורות זכו ששמם ייזכר לנצח (דנטה, שייקספיר, סרוונטס, הם כמה מהמעטים האלה), אבל לפי פרס נובל, רק במאה האחרונה האנושות התברכה ביותר ממאה סופרים כאלה. החל מסוף מלחמת העולם השנייה נעשו מאמצים רבים להרחיב את מעגל הזוכים בפרס כך שיכלול גם סופרים שאינם אירופאים. זו לא היתה בדיוק ''אפליה מתקנת'' אבל זה לא היה רחוק מזה. זה כמובן מגוחך ומביא לאבסורדים. חוסר יכולתם של חברי ועדת הפרס לקרוא יצירות במקור, מאלץ אותם להסתמך על תרגומים ו/או על חוות דעת של צד שלישי שהיא לא תמיד נקייה מפניות. זה הופך את המאמץ להשגת ''ייצוג הולם'' (diversity) של סופרים ממוצאים אתניים שונים לפארסה. מלאכת התרגום היא אומנות בפני עצמה ואת מספרם של המתרגמים המסוגלים לתרגם יצירה ספרותית בלי שהיא תאבד מערכה אפשר למנות על אצבעות יד אחת. הענקת הפרס לש''י עגנון היתה הישג מרשים שהביא הרבה כבוד לעם ישראל. עגנון הוא ענק ספרותי, ואני בהחלט חושב שהפרס הוענק לו בזכות, אבל איזה כלים עומדים לרשותו של מלומד שבדי שאיננו קורא עברית, חכם ככל שיהיה, על מנת להעריך את איכותן של יצירות עגנון?נקח כדוגמא את התרגומים של התנ''ך לאנגלית. בלי קשר לצד הדתי, התנ''ך הוא יצירה ספרותית מונומנטלית. מבחינת הרמה הספרותית, אף אחת מהגירסאות של התנ''ך באנגלית (אני מכיר כחצי תריסר) אפילו לא מתקרבת למקור העברי. אין שום סיבה שזה יהיה שונה ביצירותיו של עגנון, או ביצירותיו של כל סופר אחר שכותב בשפתו. איך אדם בעל מנטליות צפון אירופית יכול לשפוט את ערכה של יצירה ספרותית שנכתבה בערבית, בסינית או ביפנית על רקע של מסורת והיסטוריה הזרות לו לחלוטין?

הענקת הפרס לשלום הפכה מזמן לפארסה ממדרגה ראשונה. מסיבות השמורות עמו, אלפרד נובל הורה בצוואתו שאת הפרס לשלום תעניק ועדה נורבגית (הפרסים האחרים מוענקים ע"י האקדמיה השבדית). בניגוד לאקדמיה השבדית, שחבריה הם מדענים והוגים בעלי שיעור קומה, חברי ועדת הפרס לשלום מתמנים ע"י הפרלמנט הנורבגי שהוא גוף פוליטי מובהק. על ועדת הפרס לשלום השתלטו בעשרות השנים האחרונות אינטלקטואלים ליבראליים בעלי אג'נדה רדיקלית ביותר. גם לפני כן היו הרבה סימני שאלה על החלטותיהם (ל-מהאטמה גנדי, למשל, לא הוענק הפרס למרות שמועמדותו הוצגה לפחות שלוש פעמים. סיבת הסירוב איננה ידועה עד היום). צורת ההתנהלות של הועדה מעודדת כל מיני מופרעים להגיש את המועמדות של כל מיני דמויות מפוקפקות. בין השאר דובר בשנים האחרונות על מרדכי ואנונו כמועמד לפרס. בשנים האחרונות הפרס הוענק לשורה של אישים בעבור פעילויות ו"מעשים טובים" שאין כל קשר בינם לבין עשיית או השגת שלום. לסופר אלי ויזל הוענק הפרס בשנת 1986. אין חולקים על כך שהוא אישיות חיובית ביותר וסופר מעולה, אבל על סמך מה מגיע לו פרס לשלום? בשנה שעברה הפרס הוענק לאיזה בנקאי הודי שהנהיג מערכת של כרטיסי אשראי בה יכולים להעזר גם מעוטי יכולת. מה זה קשור לשלום? השנה זכה בפרס סגן נשיא ארה"ב לשעבר, אל גור, בשל "תרומתו" למאבק נגד התחממות כדור הארץ. גם אם היה מדובר בתרומה של ממש, מה זה קשור לשלום? היה כבר סגן נשיא אמריקאי שקבל פרס נובל לשלום, טדי רוזוולט בתחילת המאה שעברה. הוא זכה בפרס עבור ניהול המו"מ שהביא לסיום מלחמת רוסיה יפן. זה היה קצת יותר הגיוני.

הענקת הפרס לאל גור היא הוכחה נוספת לכך שחברי ועדת הפרס הנורבגים הם חבורה של שוטים בעלי אג'נדה שמאלנית ליבראלית שאין להם מושג בין ימינם לשמאלם. "תרומתו" של אל גור לנושא האקולוגי היא אפילו לא אפס (כדאי לזכור שאל גור הוא גם "ממציא" האינטרנט). הוא עלה על הגל האקולוגי מפני שהיה נדמה לו שזה יפתח בפניו את הדרך לבית הלבן, יעד אותו נכשל מלהשיג בשנת 2000. בנוסף לרטוריקה ריקה מתוכן אותה הוא משמיע בכל הזדמנות, הוא הפיק סרט בלהות הוליוודי על הנושא (גם כאן הוא התאכזב כי היו לו צפיות לזכות באוסקר). מהצד המדעי הסרט הזה משופע בשגיאות אלמנטריות שאפילו תלמיד בתיכון לא היה עושה אותן (אינני יודע למי גור שילם עבור ייעוץ מדעי כאשר הוא הכין את הסרט, אבל את היועץ הזה אפשר לתבוע על הונאה, או לפחות על רשלנות מקצועית – malpractice). מהצד התעמולתי הסרט הוא – סרט תעמולתי. אפילו לא תעמולה טובה. הוא עושה רושם על הדיוטות אולי, אבל עבור כל מי שמכיר את הנושא אפילו באופן שטחי, זאת אפילו לא בדיחה. מה שבכל זאת משעשע בכל הסיפור היא שבתקשורת מציגים עכשיו את הענקת הפרס כראיה לכך שהסרט הזה רציני. אפשר להמשיך, כי לא חסרים קוריוזים דומים, במיוחד הענקת הפרס לג'ימי קארטר, עליו יש לי הרבה מה לאמר. אבל אני חייב להשאיר מקום לחלק ההומוריסטי שהבטחתי. נשאיר את קארטר למועד אחר.

אינני יודע כמה שמעו על זה בארץ, אבל במקביל להענקת פרסי נובל, מוענקים גם פרסי איג-נובל (באנגלית ig nobel – יש כאן משחק מילים, כי באנגלית המילה ignoble שנשמעת דומה בדיבור, מתארת אדם ממוצא נחות). זה טכס שמתקיים באוניברסיטת הרווארד כל שנה בתקופה בה מוענקים פרסי נובל (ההתחלה היתה בשנת 1991), והוא מהווה פארודיה משעשעת על פרסי נובל (גם לאנשי מדע יש חוש הומור). הטקס מתקיים בחסות עיתון מדעי הומוריסטי בשם "כתבי המחקר הבלתי מתקבל על הדעת" (annals of improbable research) – אודה למי מהקוראים שיציע תרגום עברי יותר מוצלח משלי. ראשיתו של העיתון הזה היא לפני למעלה מ 40 שנה כשהיוזם והעורך הראשון, פרופ' צבי ליפקין ממכון וייצמן, החל להוציא ירחון בשם the journal of irreproducible results. הרעיון היכה גלים ורבים החלו לתרום לו. הבעיה היחידה היתה שכדי להבין את רוב הבדיחות צריך היה להבין את המדע שמאחוריהן. פרסי האיג-נובל אינם מצטמצמים לדיסציפלינות שבגינן מוענק פרס נובל.

פרסים מוענקים עבור מגוון רחב של נושאים נוספים. בין הפרסים שהוענקו השנה נמצאים הבאים: פרס לרפואה שהוענק עבור מחקר על הנושא "תופעות לוואי של בליעת חרבות"; פרס בפיסיקה שהוענק עבור מחקר שנושאו היה "איך נוצרים קמטים בסדינים"; פרס בנושאי תעופה שהוענק עבור ה"תגלית" ש"שימוש בויאגרה מסייע לאוגרים להתגבר על היעפת (jet lag)"; פרס בכימיה עבור פיתוח שיטה להפקת וונילין (תבלין בעל טעם וריח המזכירים וניל) מצואת בקר; פרס בלשונאות עבור מחקר המוכיח שעכברי מעבדה מתקשים לפעמים להבחין בין חוקרים דוברי יפנית וחוקרים דוברי הולנדית. הפרס לשלום (נו, איך אפשר בלי?) הוענק עבור מחקר שנועד לפתח "פצצת עליזות" (gay bomb), פצצה שתעורר את יצר ההומוסקסואליות אצל חיילים כדי שהם יעדיפו ל"עשות אהבה" על לחימה. בניגוד ל"תרומתו" של אל גור, כאן הקשר לשלום הוא מובהק...לסיכום, המגמה ברורה. הטכסים מתנהלים בהשתתפות מדענים רציניים מכל התחומים, כולל כאלה שזכו בפרס נובל, כשהטכס עצמו מתנהל בצורה הדומה עד כמה שאפשר לטכס בשטוקהולם, וכולם חוגגים.חלק מהדברים הנאמרים כאן הופיעו במאמר שהתפרסם לפני כשנתיים בפורום "ארץ הצבי" ("פרס נובל – שומרים על מסורת?" 5 באוקטובר, 2005).

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת ישראל בר-ניר