אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

האסיר מסיירה ליאון


התמונה של אלי אשד

נורית וורגפט / תפתחו משטרה: מהגרי עבודה בישראל. הוצאת עם עובד

המדינה האפריקנית הנידחת סיירה ליאון היא מבחינתי בחדשות, לפחות לעכשיו. זאת משום שהשבוע צפיתי בדי וי די בסרטו של לאונרו דה קפריו "לגעת ביהלום" שמתאר את הרפתקאותיו של שכיר חרב בארץ הרוסת מלחמות זאת וגם משום שהשבוע נודע על כליאתו במוסקבה שליאיר קליין שמצא את עצמו בעבר הלא כל כך רחוק כלוא גם בסיירה ליאון ואין לו שום זיכרונות טובים מארץ זאת. ובנוסף עד לאחרונה הייתי בקשר עם עובד זר בשם קונטה אבו באקר שהיה ממנהיגי קהילת יוצאי סיירה ליאון בארץ עד שגורש (לאחר מאסר של כמעט שנה) כמו רוב אנשי הקהילה. רק השבוע קיבלתי ממנו טלפון מסיירה ליאון. וגם על עובדים זרים מסוגו יצא לאחרונה ספר מעניין מאוד שאני ממליץ לקורא אותו לכל הקוראים ספרה של נורית וורגפט: תפתחו משטרה: מהגרי עבודה בישראל. בי הארץ הזאת ואנשיה עוררו כתוצאה עניין.אתונה של אפריקה המערבית אין להם קיבוצים, מושבים ועיירות פיתוח. אך יש עיירות ומשמעת ברזל. הצ'יף הוא הקובע, יש סדר ויש אורח חיים. וכי לנו אין אמונות תפלות קמעות לחישות. האם אצלנו אין הולכים לרב לשאול בעצתו? והחילונים אינם הולכים לפסיכולוגים ולפסיכיאטרים ושאר השמות הלטינים? מה איכפת להם מהמשטר במדינה כשיש להם צ'יף, שכל אחד מהם הוא סמכות עליונה קובעת. בתי הספר שלהם מלמדים אותם מה נראה חשוב ודרוש לאורח חייהם במקומות מגוריהם. אבל אולי מוטב לא להתפלסף, ילך איש בשם אלוהיו ואנו בשם אלוהנו הגדול. לפתע חולפת מחשבה במוחי, אולי ברגע זה בשעה זו יושב נער שחור בגילי בארץ וכותב לחברו הטוב באפריקה פרק אחרון של תקופת שהות הוריו בארץ. מה הוא כותב? איך הוא משווה אורח חיים, חינוך תרבות וגישה לבעיות? (רוחמה צור / מסעות גיורא הראשון. ) סיירה ליאון היא ארץ אפריקנית הגובלת בליבריה ובגינאה. פירושו של "סיירה ליאון" הוא "הרי האריה" משום רעמים המתגלגלים בהרי הארץ הדומים לשאגת אריה. סיפורה של סיירה ליאון הוא אחד הסיפורים העצובים גם ביבשת שיש כל כך הרבה סיפורים עצובים ואסונות כמו אפריקה וגם משום שההתחלה שלה הבטיחה רבות לעתיד.

סיירה ליאון - מפה

המקום הוקם כמושבה אוטופית במאה ה-18 ב1787 בידי בריטים שתמכו בחיסול העבדות, הם ישבו שם עבדים משוחררים שהובלו לאנגליה ושוחררו ואז הוחזרו חזרה ל-אפריקה ויושבו בשטחי סיירה ליאון של היום בהסכמת ראש שבט מקומי המלך ואימבאנהא. בירתה נקראה בהתאם "פריטאון" "עיר החופש". פריטאון הפכה למרכז של עבדים משוחררים שהוחזרו מאמריקה הצפונית ומהודו המערבית או ששוחררו מאניות העבדים שנתפסו על ידי הצי הבריטי. דבר דומה קרא גם בשטחים של הארץ השכנה ליבריה שבה הוקמה מושבה של עבדים משוחררים מארה"ב וגם שם ציפו שהשחורים יוכלו להוכיח שהם יכולים בסופו של דבר להקים קהילה מערבית לכל דבר. היה זה מפעל פילנתרופי ראשון מסוגו. מסיונרים נתנו לו יד ועשו רבות לפיתוח חינכום של השחורים המשוחררים. הללו היו דוברי אנגלית ובמקום התפתחה קהילה פרוגרסיבית בעלת יוזמה, הנמל הטבעי של פריטאון היה אחד הטובים בכל אפריקה והוא עזר רבות להתפתחות המקום. פריטאון הוכרזה לעיר עוד בשנת 1893 ותושביה כינו אותה בגאווה "אתונה של אפריקה המערבית". אמנם לא הכל היה סוגה בשושנים, העבדים המשוחררים מצאו את עצמם עסוקים במאבקים בלתי פוסקים עם התושבים המקוריים שלא תמיד קידמו את פניהם בברכה כאחים החוזרים מהשבי ודבר חשוב אחד הם מנעו מהם - נשים. העבדים המשוחררים מצאו את עצמם כרוב מוחלט של גברים וכתוצאה, הבריטים שחררו נשים לבנות רבות בעלי עבר עברייני כבד מבתי הסוהר שלהם ושלחו אותן לסיירה ליאון למטרות קיום קשרים עם התושבים שם. כתוצאה מכך יש כיום תושבים רבים בסיירה ליאון עם גוון פנים בהיר יותר. מאז סוף המאה ה-19 נטלו התושבים חלק במוסדות שניהלו את המדינה מטעם האימפריה הבריטית. ב-1930 התגלו שם מרבצי יהלומים עשירים שהביא תקוות להתעשרות הארץ ולפיתוחה המואץ ובמשך הזמן הגיעו אל הארץ אלפי לבנונים שעסקו במסחר ותרמו רבות לכלכלת המדינה. הם גם היו תומכים ראשיים בפוליטיקה הלבנונית וכך למשל נביה ברי ראש אירגון אמאל השיעי ויו"ר הפרלמנט הלבנוני הוא במוצאו מסיירה ליאון. ב-1961 סיירה ליאון קיבלה עצמאות, עתידה של סיירה ליאון כמו עתידה של אפריקה כולה נראה אז מזהיר. "אמא ואני עמדנו פעורי פה. דבר כה נהדר לא ראינו מזמן הייתה הרגשה של שייכות. העיר היא ממש אחות תאומה של חיפה. חסרו לי רק הארובות ובתי הזיקוק. איזה דוק ערפילי סוכך על הגבעה. הוא נראה ככיפה לראש ההר. איזה הר דתי קיבל את פנינו. האם ראית מעודך הר חובש כיפה? ( גיורא מתאר את התרשמותו בהגיעו לעיר פריטאון של סיירה ליאון "מסעות גיורא הראשון")

מתוך "לגעת ביהלום". לעולם הרחב חדר רק מעט על הטרגדיה של סיירה ליאון אם כי לאונרדו דה קפריו תרם לכיוון זה בסרטו יהלום הדם

היום סיירה ליאון היא אחת המדינות העניות ביותר בעולם ובמידה רבה בגלל אותם יהלומים. שליטה של סיירה ליאון בשנות השבעים והשמונים סיאקה סטיבנס ששלט שם 17 שנה צבר בכמקובל אצל רודנים אפריקנים ואחרים סכומי כסף עצומים בחשבונות בנק בשוויץ, משהו בסביבות 500 מיליון דולר, אחרי שהוא פרש סוף סוף ב-1985 בגיל 80 הוא השאיר אחריו ארץ הרוסה וענייה. יורשו של סטיבנס שנבחר על ידו היה הרמטכ"ל ג'וזף מומו שהוכיח את עצמו כשליט עלוב באותה המידה וב1991 פלשה לארץ קבוצת גרילה שמומנה ואורגנה בידי שליטה הפושע של ליבריה השכנה צ'רלס טיילור. הלה בזמן שהרס את ארצו מצא מספיק זמן ללטוש עיניים גם אל הארצות השכנות ועשה כמיטב יכולתו לעורר בתוכן סיכסוכים פנימיים הרסניים והצליח בכך. סיירה ליאון המדינה השקטה והמבטיחה של העבר הפכה לשדה קטל המוני, תנועת הגרילה שהקים בראשות פואי סנקו התגלתה כיעילה מספיק כדי להוות על משטר תוך שהיא מנהלת מסע טרור בלתי פוסק באיזורי הכפר של המדינה. בעקבות הדוגמה שנתן טיילור בליבריה תנועתו של סנקו גייסה בכוח ילדים ממקומות שונים סיממה ואימנה אותם והפכה אותם למכונות הרג קטלניות. אלפי אזרחים נרצחו בדרכים מזעזעות בידי ילדים שהפכו לחיילים אכזריים. את המבוגרים הפכו המורדים לעבדים במכרות היהלומים שעליהם השתלטו ושסיפקו להם מקורות מימון בלתי נדלים. במידה רבה היהלומים הללו היו מקור צרותיה של המדינה.

את המקום ניצלו כמובן סוחרים זרים ובהם ישראלים ולבנונים שבהחלט יש גם להם יד ורגל בטרגדיה שקרתה שם, שהרי הם קנו יהלומים מכל מי שרק אפשר ובכך סיפקו כסף ותמריץ להמשך הלחימה. בשלב מסויים הזמינה הממשלה הסיירה הליאונית הנואשת מהמאבק עם המורדים האכזריים שאיימו על הבירה עצמה (בראשות חייל לשעבר שתפס את השלטון - לאופולד סטראסר), חברה דרום אפריקנית של שכירי חרב אקזקיוטיב אאוטקאמס (תוצאות ביצועיות), שתנהל את הלחימה במקומה בתמורה נתן המנהיג של המדינה הקבצנית לחברה זכויות כרייה באיזורי היהלומים, שכירי החרב ביצעו את משימתם ביעילות קטלנית, גירשה את המורדים מהבירה והמכרות ואגב כך הראתה את החשיבות ההולכת וגוברת של היום לשכירי חרב הלחימה בעולם.בכל אופן ב-1999 הועבר חוק האוסר שימוש בשכירי חרב ונשיא סיירה ליאון פיטר את שכירי החרב של החברה. אבל המלחמה בסיירה לאון נמשכה עד שנת 2000 למרות הסכמים שונים בין הממשלה והמורדים. המורדים איימו שוב ושוב על עיר הבירה פריטאון. ב-2000 בריטניה נאלצה לבסוף להתערב על מנת לפנות את אזרחיה ובהזדמנות זאת תקפה את המורדים. סנקו מנהיג המורדים שחי כעת בעיר פריטאון נלכד בידי המון זועם לאחר שנמלט לבוש בבגדי אישה ונאסר. בינואר 2002 הוכרז על סיום מלחמת האזרחים שבמהלכה נהרגו כחמישים אלף איש ונפצעו עוד כעשרים אלף איש ויותר משני שלישים של האוכלוסייה גורשו מבתיהם. על פי דו"ח האו"ם הארץ שבה הייתה פעם אתונה של אפריקה היגיעה לנקודת השפל הנמוכה ביותר מבין כל ארצות העולם מבחינת נחשלות התפתחותה ב-2004. לעולם הרחב חדר רק מעט על הטרגדיה של סיירה ליאון אם כי לאונרדו דה קפריו תרם לכיוון זה בסרטו יהלום הדם.הפליט מסיירה ליאון אני שמעתי על סיירה ליאון לראשונה בספר בשם מסעות גיורא הראשון מאת רוחמה צור, ספר של מכתביו של נער ישראלי שאביו הדיפלומט משרת בארצות שונות באפריקה בשנות החמישים ובהן סיירה ליאון. שנים לאחר מכן שמעתי על סיירה ליאון מעדות ממקור ראשון. קונטה אבו באקר בן שאקה, אדם שבא משם כעובד זר והפך לאחד ממנהיגי הקהילה של סיירה ליאון במשך יותר משלוש שנים.

הוא חי בישראל 23 שנים עד שנלקח בשנה האחרונה למאסר בידי משטרת ישראל ושהה בכלא רמלה במשך כמעט שנה. הוא וגם אשתו. באתי לבקר אותו שם והוא סיפר לי: עד לאחרונה האו"ם נתן לנו הגנה. בכל שישה חודשים היינו מקבלים מהם תעודות שאנחנו פליטים בגלל המצב החמור בסיירה ליאון אבל עכשיו עם שיפור המצב הפוליטי בסיירה ליאון הפסקנו לקבל את התעודות. (דהיינו באופן פרדוקסאלי בגלל שיפור המצב הפנימי סיירה לאון החמיר את מצבם של העובדים הזרים משם בארצות אחרות). האו"ם נתן לנו ויזות כל שישה חודשים אישורים להישאר בישראל. באוגוסט 21 2005 זה היה אמור להיגמר. נתנו לנו עוד שישה חודשים כדי להישאר. כתבתי לממשלה שלי לשר הפנים אישור בבקשה שיתנו לנו עוד אישור. חשבתי שלישראל ולארצי יש קשרים, אבל הם אסרו אותנו רק בשל בעיות ויזה. אני הייתי המנהיג של קהילת יוצאי סיירה ליאון בארץ יותר משלוש שנים. למה הכניסו אותך לבית הסוהר? הם האשימו אותי שאני מנסה לזייף את תעודת הזהות שלי ושל חברי הקהילה שלי. אבל זה לא היה נכון. אני נמצא בכלא מזה תשעה חודשים מאז הה11 במאי 2006 וכך גם אישתי ועל מה? על לא כלום. לא ביצענו שום עבירה שום פשע. ולמה זה? אני נמצא בישראל מאז ראשית שנות השמונים והייתי כאן אזרח נאמן ולא ביצעתי פשע. הם רוצים לגרש אותנו מהארץ אבל אני חולה אני זקוק לקבל טיפול בבתי החולים בארץ. בסיירה לאון אין שום תנאים רפואיים, תנו לי לעבור טיפול ואחר כך אעזוב את הארץ. הממשלה החדשה בסיירה ליאון שלחה מכתב לרשויות כאן בבקשה לשחרר אותי ולתת לנו זמן להישאר כאן להסדיר את העניינים עד יולי 2007. בכל מקרה המצב שם לא יציב ומסוכן, המצב שם גרוע מזה שנים ואנשים עוזבים את הארץ.כמה אנשים אתם בארץ? כ70 איש והמספר פוחת עם הגירושים. פעם הייתה כאן קהילה של יוצאי סיירה ליאון עם הכל. עכשיו אין יותר קהילה, אין כלום והאנשים פוחדים.קונטה אבו באקר היה ממנהיגי קהילת יוצאי סיירה ליאון בארץ שהייתה אחת הקהילות הפעילות האקטיביות והפעילות ביותר של עובדים זרים בארץ אך המנהיגים נלקחו לכלא וגורשו אחד אחרי השני ועימם גם הנשים והקהילה למעשה חוסלה כגוף אקטיבי.

אתם היהודים צריכים לזכור את מה שכתוב אצלכם בתורה "גר היית בארץ מצרים" ואתם צריכים להתנהג בהתאם לגרים שבאים אליכם כמו אבותיכם שירדו למצרים לשבור שבר בעת הבצורת בארץ כנען. קונטה המשיך: לסיירה ליאון יש יחסים טובים עם ישראל. ממשלת סיירה ליאון שלחה לממשלתכם מכתבים בבקשה לשחרר אותי אבל אף אחד לא טורח לעשות זאת, אבל אתם לעומת זאת .... אתה זוכר את יאיר קליין?כן. זכרתי את יאיר קליין, ישראלי שהואשם כשכיר חרב בפינות מסוכנות שונות של העולם שהגיע לסיירה ליאון ונכלא שם בכלא בהאשמות שונות של סיוע למורדים הרצחניים שם. קונטה: יאיר קליין עזר למורדים בסיירה ליאון והוא נכלא וגיסי היה הסוהר שלו, הוא נמלט ונתפס בידי גיסי ולבקשת ישראל שוחרר לבסוף. מדוע אלי לא מתייחסים בצורה דומה? אני הרי חטאתי הרבה פחות מיאיר קליין.קונטה אבו באקר שוחרר לבסוף מהכלא אחר כמעט שנה של מאסר (בלתי צודק' בלתי מוסרי ובלתי חוקי בעיני) והיום הוא בגאנה ומתכנן לחזור לסיירה ליאון ומשם אולי לאנגליה. הוא ישמח לחזור יום אחד לישראל, מה עוד שאין סימנים שהמצב בסיירה ליאון עומד להתייצב בעתיד הקרוב. אבל הסיכויים לכך נראים קלושים כרגע. ואנחנו בישראל נמשיך לשמוע מן הסתם על סיירה ליאון רק דרך סרטי הרפתקאות עקובים מדם כמו "לגעת ביהלום" להניד בראש כשנשמע את שמה של הארץ שפעם כונתה "אתונה של אפריקה", עם אנשיה כמעט שלא יהיה לנו קשר. נספח: ספרים בעברית על סיירה ליאון חומר על סיירה ליאון יש רק מבט בעברית ורובו הוא משנותה שישים כאשר אפריקה המתעוררת הייתה במרכז החדשות ופורסמו עליה ספרים רבים בעברית, זאת בניגוד למצב כיום כאשר היא בשולי התודעה ומכל בחינה .אמיל פוירשטיין, אפריקה. כרך שלישי ( מתוך ארבעה ) הוצאת השכלה ,1963 כולל פרק מפורט למדי ע סיירה ליאון ואף ההדפסה של מאמר של זאב שיף על ביקור נציגיה בישראל והתרשמויותיהם (היום איש לא היה טורח לפרסם מאמר מעין זה). רוחמה צור מסעות גיורא הראשון ,הוצאת מסדה ,1974 . מסעות משפחה ישראלית בגאנה, ניגריה וסיירה לאונה.מכתבים של בנו של השגריר הישראלי בסיירה לאון בשנות החמישים .חנן עזרן . חוד החנית: סיפורו של הקולונל קליין, שכיר חרב ישראלי. תמוז, 2003 סיירה לאונה מחקר וכתיבה - חיים אבן-זוהר ; עריכה - שירה עמי ; תרגום מאנגלית - איטה ישראלי ,מכן היהלומים הישראלי ,2005 . חוברת של 42 עמודים בסדרת "מרכזי גלם בעולם". ובעברית פורסם גם תרגום של סיפור מסיירה ליאון - "כצאת היום " מאת אביונה בניבול בתוך אפריקה המתעוררת בשיר בסיפור בצילום ובאגדה בעריכת מיכאל נוי הוצאת המכון לתרבות אסיה ואפריקה . סיפור מסיירה ליאון. ועל מהגרי עבודה מסיירה ליאון ומקומות אחרים נורית וורגפט תפתחו משטרה: מהגרי עבודה בישראל. הוצאת עם עובד, 2006

סיירה לאונה סמל

בויקיפדיה אנגלית אתר סיירה ליאונה ילדים חיילים מתן אהרוני על "לגעת ביהלום"אורי קליין על "לגעת ביהלום"ארמדילו על "לגעת ביהלום" יהלומנים מגיבים ל"לגעת ביהלום"תעשיית היהלומים ו"לגעת ביהלום"יאיר קליין שנאסר בסיירה ליאון

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר