אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

כרתים: בילויים בחופש הגדול


התמונה של שושנה ויג

אני מבקשת להמליץ על ביקור בכרתיםבאי יווני קטן וארוך. יציאה לכרתים היא כמו חזרה בזמן. שבוע ימים נפשנו,בכפר נופש ציורי שהקפיד לשמר את מסורת העבר. הכפר כולו בנוי במתכונת כפריווני מסורתי קלאסי. הרסונוניסוס ווילג' ליד העיירה הרסוניסוס הוא כפרנופש שאפשר ליהנות בו בדיל של הכול כלול. קראו לכפר הנופש הזה בעבר פאפאנהוהייתי צריכה לזכור לומר לנהג המונית שהחזיר אותי מקניית מזכרות בעיירה אתשמו הקודם של הכפר. השמחה העיקרית שהייתה לי ולבני משפחתי בחופשה הקצרה,היא הניתוק המוחלט מכל מה שיש לנו כאן. אין אינטרנט, אין צורך להתחברלמהדורות החדשות, כל הפרשות העסיסיות נמוגו כלא היו אל מול הבתים הלבנים.המפרץ הקסום והעיירה הלבנה הציצו עלינו כל שעות היום עד לשקיעה בשעותהערב. מוסיקה ליוותה אותנו כל הימים כששהינו בכפר. לא היו הופעות. מעברלשקט ולנוף המקסים לא הטרידו אותנו בהופעות. ההופעה היחידה הייתה הופעתלהקה מקומית שניגנה מעט שירים יווניים וקצת מן הקהל קם כעבור ארוחת ערבחגיגית לרקוד סירטאקי או לפזז לצלילי השיר מתוך הסרט זורבה היווני. אחראיתחדר האוכל שעמדה במדי קצינה בפתח חדר האוכל שינתה מהרגליה ופיזזה עם אחתהמלצריות הכרתיניות ושתיהן הצליחו לסחוף למעט ריקודים את הקהל שהיה חתךאוניברסאלי.

מה קסום ביוון? מה קסום בכרתים?אל תחפשו קניונים ומרכזי קניות מוטרפים. אל תחפשו גורדי שחקים ואל תחפשויהירות. יש בכרתים טעם של פעם. טעם שמלווה אותך גם כאשר אתה שב הביתה. גםכשאתה מוזג לסלט הישראלי מעט שמן זית אמיתי מכרתים. עולה ממנו ריח אמיתיכמו של פעם, ריח של זית מבוקע, מעט סדוק מטיף ניחוח חי. וכן, זוהי הסיבההאמיתית לאהוב את כרתים. אני מאמינה שהדבקות בה משמרים הכריתניים את העברהיא עדות לאהבה. אהבה לעבר ואהבה לסנטימנטאליות. כשטיילתי בערים הוותיקותוהעתיקות כמו חאניה למשל, מצאתי כיצד באורח פלאי חומות עתיקות ובתים מטיםליפול ממשיכים לעמוד על יסודם במעין פלא. ראיתי תלי הבתים שבנו להם דלתחדשה ולא מחקו את החומות שידעו ימים נפלאים לפני מאות בשנים. הניסיוןלהיאחז בעבר הוא ניסיון שמוצאים אותו במקומות רבים באירופה. אך כאן ביווןיש אדיקות בלתי רגילה לשימור המסורת והעבר. העדות המרכזית היא כפי שכברציינתי היא היצמדותם של הבתים לקרקע. הרצון הבסיסי הוא להשתלב ולהיאחזבנוף הטבעי של הארץ. כאשר בונים ערים לבנות ולא מגרדים את השמים, וכאשרמנסים לשמר את קו ההר הנושק למפרץ נוצרת מעין תחושת שלווה ורגיעה. איןהתגרות בטבע אלא רצון לחיות בשילוב עם הנוף ועד כמה שאפשר להתמזג בנוףההררי שעולה ממפרצים קסומים.

מלבד הנוף הים תיכוני שראינו, עציזית שמכסים כל פיסת אדמה כמעט עד קו המים של הים התיכון, עצי זית שפופיםשאינם מתמרדים וגם הם כאנשים וכבתים עדיין מניחים לנוף הטבעי. השביליםוהדרכים שיש באי היווני הזה מזכירים את הדרכים שהיו לנו כאן בארץ לפניהאוטוסטראדות ולפני כביש 6. האי מושך אליו תיירים מכל העולם ובמיוחד הוא מתאים לצעירים. ראיתי צעיריםשצבאו בפתח מועדון בשעות הערב ולאחר כמה דקות הם נבלעו בתוך המועדון ומלאואת המקום עד לקצהו. על חוף הים יכולים לפגוש צעירות חשופות חזה, ואפשרלחוש כיצד נערים צעירים באים להתבגר בצל המראות הללו, ובצל הנופיםהבראשיתיים. ושם הצלחתי להשתחרר ממועקות היום יום. התחושות שאולי לא הייתי מורה טובה,ואולי לא הייתי מספיק המורה שחלמו שאהיה. וקצת נטשו אותי הקונפליקטים האםעליי לדבוק במעט השעות שעוד זורקים לי. וקצת הצלחתי לחוש כיצד הפצעיםמגלידים מאליהם כמו הבריאו אותי הבתים הלבנים והמים הכחולים.

והייתה לי גם שיחת נפש. זו הייתהשיחת נפש עם הסופרת אן למוט מחברת הספר "ציפור ציפור". למי שכותב קריאתספרה של למוט הוא בבחינת חובה. לקחתי את הספר לכרתים והוא הצליח לשחרראותי במעט מן המועקות שהצטברו אצלי גם בשל אי התקדמות הכתיבה. אן למוט מספרת לקורא בגילוי לב על תהליכי הכתיבה שהיא עברה. על דחיית כתבהיד, על הקנאה ששוררת בין כותבים. על ההכרח לרשום פתקים קטנים כדי לאלשכוח תמונות ורעיונות שעולים במשך היום. יש לאן למוט ניסיון שהיא מוכנהלחלוק אותו עמי. אימצתי בחום חלק ניכר מהמלצות הספר. הרי הרגשתי כזאת קרבהלכותבת, ופשוט הזדהיתי עם דברים רבים. ושמחתי שגם את אן למוט לא מזהים,הרבה פעמים להיות סופר אומר להתבונן ולרגל אחר אחרים.טוב לחזור לארצנו ולחוש שגם כאן יש הפתעות נעימות. כשחזרנו בישר לי בניהסטודנט אלירן שקיימת יוזמה מבורכת בקניון דיזינגוף סנטר בתל אביב,קידישוק- נקראת היוזמה. ילדים מציעים את מרכולתם צעצועים וספרים שאינםדרושים להם במחיר שווה לכל נפש. היריד מתקיים בימים שני ורביעי ורצוילצלצל למיטל אחראית הקידישוק מטעם הקניון כדי להירשם ליריד כדי לשמורמקום. ואמנם ביצעתי בהקפדה את התנאים הדרושים ויצאתי עם שתי ילדות אחת ענתבתי בת התשע וחצי והשנייה אלינוי חברתה הטובה לקראת יום העבודה הראשוןשלהן. הילדות למדו מהו מסחר. הן סדרו את מרכולתן על גבי שטיחון אדום שהקצהלהם הקניון. לפני כן תמחרו את כל הצעצועים והספרים שישנים שרצו למכור. הםהצליחו למכור תוך שעתיים באורח נאה להפליא. וכבר כשהיו בידיהם הכנסותראשונות הן פזלו לכיוון חנויות הצעצועים בקניון. לקח לענת כמה ימים עדשהיא בזבזה את כספה שעמלה עליו לראשונה בחייה על שני ספרים חדשים מסדרתכוח הלב של זוהר אביב, ומשחק מחשב קנתה לאחיה "כהלוואה" עד אשר גם הואירוויח את משחקיו ביריד הבא.

עכשיו אני מתגעגעת לכרתים ליםהכחול למפרצים על גבול המדבר בין אפריקה לאירופה, ומסתפקת באור שמפציע כאןאצלנו באוויר הארצישראלי. בעץ הזית שלנו בילדים שלנו.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת שושנה ויג