אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

גיאורגיה: אל המעיינות החמים של טביליסי


התמונה של בן ציון יהושע

"בואו של אורח לביתך משול לזריחת החמה ולכתו – לשקיעתה" (פתגם גיאורגי)

טביליסי כובשת אותך מייד. עיר של מיליון וחצי תושבים. 100 לאומים שונים מתגוררים בה. עיר של מצודות, ארמונות, כנסיות, מסגד וכיפות של מרחצאות העושים שימוש בחמישים מעיינות של מי מרפא. טביליסי הרים סביב לה ונהר מטקווארי (קוּרָה ברוסית) עובר לאורך 36 ק"מ בתחומה. גם מאגרי מים גדולים מוסיפים לה צבע. שפע של צמחייה בגן הבוטני ששימש גן מלכותי במאות 18-17. שטחו של הגן 1,280 דונם והוא מכיל את כל צמחיית הקווקז, צמחי מרפא, עצי פרי וכ-5,000 צמחי תבלין לצד צמחייה מהמזרח התיכון, דרום אמריקה, סין, יפאן וההימלאיה, טורקסטאן וסיביריה. בימיו הטובים היו בגן גם כ-950 זני ורדים. המקום סובל כיום מהזנחה בשל היעדר סיוע.ממרומי ההר נשקפת מצודת 'נאריקאלה' (מצודת האור), שבראשיתה הייתה מצודה פרסית זרטוסטרית מהמאה ה-4. רובה מתקופת הכיבוש הערבי במאה ה-8. בשנת 1827 התפוצץ כאן מחסן תחמושת רוסית, שפגע קשות במצודה והרס כליל את כנסיית סנט ניקולה, ששוקמה מחדש. לא רחוק משם מביט פסלה המונומנטלי של 'אימא גיאורגיה' עשוי פסל אלומיניום וחרב בידה. במרומי ההר פארק על שם סטלין. גן פסלים מרהיב שבו קבורים אהובי האומה – משורריו, סופריו ואמניו. בכניסה לפנתיאון קבורה הגברת דג'וגהשווילי, אשת הסנדלר העני וגם... אימו של יוסף סטלין. שוטא רוסטוולי בעל 'עוטה עור הנמר' (בתרגומו של דב גפונוב ובעריכתו של אברהם שלונסקי) אינו קבור כאן. קברו נמצא כנראה במנזר שבעמק המצלבה בירושלים. המונים עולים על קברו של מייסד הרומן הריאליסטי הגיאורגי איליה צ'אוואצ'וואדזה (1907-1838), שנרצח על ידי שליחי הצאר בזמן שליחותו הדיפלומטית בפרס. לאחר מותו הקימה אשתו פסל המבטא את אהבתה המופלאה של אישה לבעלה, שהפכה לסמל בעיני זוגות צעירים המניחים כאן זר ביום חתונתם. משמעות השם טביליסי (טיפיליס) הוא "מקום המעיינות החמים". מלכה של גיאורגיה ואכטאנג גורגאסאלי בחר בה במאה הרביעית לבירתו במקום הבירה הקדומה מצחטא, וזאת בשל חמישים מעיינות המים המינרליים החמים, בעלות סגולות מרפא. אגדה מספרת כי המלך ואכטאנג גורגאסאלי ירה חץ אל בז מעופף. הבז הפצוע נפל אל המים ופצעיו נרפאו מייד. אחד המרחצאות נמצא בשכונה האזרית המוסלימית של טביליסי. המקום נקי ומטופח. ניתן לשכור חדר רחצה פרטי ובו בריכה חמה של מי גופרית ומיטת שיש, שעליו בלן או בלנית (לפי המקרה) מעסה, מסבן ומקרצף ושופך על הגוף דליים של מי גופרית חמים.

מחיר ההנאה לחדר רחצה לכמה מתרחצים הוא 15$ ועוד 5$ למתרחץ בעבור עבודתו של הבלן. ביציאה מאולם הרחצה חדר התאוששות ובר משקאות. עשירי טביליסי מבלים כאן במשך שעות, סועדים את ליבם ומנהלים עסקים בסגנון הרומאי העתיק.

פסלו של המלך המייסד גורגאסאלי הרכוב על סוס משקיף על נופי טבליסי העתיקה ממרומי פתח כנסיית 'מֵטֵחָא של הבתולה', שהוקמה בשנת 1278 על יסודות כנסייה ביזנטית, שנחרבה בפלישה המונגולית במאה ה13-. הרוסים הפכו את הכנסייה והמצודה שלידה לבית כלא לאסירים פוליטיים שפעל במקום עד 1937. בשנת 1898 הוגלה לכאן הסופר מקסים גורקי. בכנסייה אנו פוגשים באישה לבושה שחורים הנראית כנזירה קשישה. זאת הגברת ג'ינג'שווילי, הגובה תרומות לטובת הכנסייה ומסייעת למאמינים להדליק נרות ולומר תפילה לנשמת הבתולה והבן. אני מגיש לה ממתק תוצרת ישראל. היא מביטה בכתובת העברית שעל האריזה ובמבט חייכני היא קורצת ולוחשת לי ברוסית: "מה לעשות? בן-אדם צריך פרנסה. מסרו דרישת שלום לירושלים הקדושה ולאח שלי שגר בשכונת נווה יעקב בירושלים. אולי גם אני אגיע לשם יום אחד..."

מרפסות העץ של העיר העתיקה מן המאה ה19- הפונות אל הנהר מזכירות את סגנון המרפסות בדרום ספרד ומשוות לעיר יופי מיוחד. המרפסות משתלבות היטב בכיפות האבן שמעל המרחצאות המפורסמים של טביליסי, בהר הקדוש 'מטאטסמינדה'.

שדרות שוטא רוסטוולי מזכירות את הבנייה המונומנטלית של פאריס ולונדון בסגנון הקלאסי המאוחר. בית האופרה 'פאליאשווילי' שהוקם לפני למעלה ממאה שנים, מזכיר את בית-הכנסת של פירנצה. הוא שכיית חמדה מבחוץ ומבפנים על חמשת היציעים שלו. בפתח בית האופרה עומדת זונה צעירה תמירה המציעה את שירותיה. בתום הצגת האופרה "כרמן" ההמונים משתערים על דוכני ה'חאצ'אפורי', מאפה בצק קווקזי ממולא בגבינות צאן ומקנחים במי סודה תוססים עם מיצים טבעיים, שרק בשוטא רוסטוולי יודעים את סוד הכנתם. במרומי המצוק שמעל הנהר בתי קפה ומסעדות בתוך ורנדות. יפהפיות צחות עור לבושות היטב יושבות בבתי הקפה ובמסעדות המגישות את המזון הטעים להפליא, את הלחם הנימוח בפה ואת היין המקומי המשובח. ב10-5-$ אפשר לסעוד כיד המלך. מקהלת גברים שרה בכמה קולות בהרמוניה קולית שירה ווקלית שצמחה כנראה בכנסיות ובמנזרים. באותה שעה אלפי דולרים עוברים מיד ליד בבתי הקזינו של טביליסי. בשבת וראשון עשרות רבות של ציירים מציגים את ציוריהם לאורך הרחוב ומצפים ללקוחות. ציור שמן יפה נמכר ב-20$ ואפשר קצת להתמקח. מלחמת האזרחים שהתחוללה כאן בשנת 1991 בין נאמני סאחורדיה המת, הדוחפים אל השפה והתרבות הגיאורגית ומטיפים לשינאת רוסים, לבין שווארדנאדזה הקומוניסט לשעבר, גרמה להרס של חלק ממרכז העיר, שבינתיים נבנה מחדש. בפתח הפרלמנט עומדים זה זמן רב משמרות מחאה של נאמני סאחורדיה, המוחים על השחיתות במערכות השלטון ומבקשים בשקט ותוך הנפת סיסמאות, לשנות את פני השלטון. הכאב הצורב של האוטונומיה של אבחזיה, יצירת כפם של הרוסים, השוכנת לחופו המרהיב של הים השחור. המלחמה באבחזיה גרמה ל-300,000 גיאורגים למצוא מקלט במבנים ציבוריים בטביליסי.מצחטא - בירתה הקדומה של גיאורגיה נמצאת על הציר לוולאדי קווקז, כ-20 ק"מ מטביליסי, בראשית הדרך הצבאית הגיאורגית הקדומה החוצה את הקווקז הגדול בואכה מוסקבה. דרך עתיקת יומין שעליה צעדו כובשים, סוחרים ונוסעים על דרך המשי מסין במזרח ועד ספרד במערב. הו הגשר בין אסיה לאירופה. הדרך עוברת בשיאה ליד הר קזבג המתנשא מעל ל-5,000 מטרים מעל פני הים ומעליו קרחון. החזרה לדת ניכרת מייד. הכנסיות והקתדרלות מלאות. צעירות במיני עם כיסוי ראש מדליקות נרות ומנשקות בדביקות את האיקונין ואת הפרסקו המעטר את הקירות. ישו הצלוב כמעט ואינו בנמצא כי בעיניהם הוא אל ולא אדם שניתן לענות אותו. מקהלות של נשים קשות יום שרות תפילה בקול צלול ומרטיט. צעירים בג'ינס כורעים ברך לפני כל כנסייה ומנזר הנקרים בדרכם. על הקירות שרידי פרסקו קדומים והנזירים ידיהם מלאות עבודה. הם טובלים מברשת הנראית כזנב סוס ומתיזים מי קודש על ראשי האימהות והבנות שהגיעו הנה בהמוניהן. מעט גברים נראים בשטח. הם מעדיפים כנראה לצפות במשחקי כדורגל ולהתפלל לניצחון הקבוצה האהובה שלהם.

טביליסי מציעה פעילות תרבותית עשירה – לבד מביקור באתריה הרבים – הבולטים בהם הם המוזיאון לאמנות ומוזיאון האיקונין העשויים זהב, מדהימים ביופיים ומעידים על עולם אמנותי עשיר. העיר משופעת בהצגות תיאטרון, בקונצרטים סימפוניים, באופרה ובבלט. גם הקולנוע המקומי מביא בשורות.

עמדנו בכיכר שלפני בתי-הכנסת המפוארים של טיביליסי, בין מנחה למעריב של מוצאי שבת. בימי חול מגיע כמניין מתפללים. בשבת וחג יש כמה מניינים. במקום מתנהלת שחיטה כשרה. המתנו עד לצאת השבת ובינתיים צפינו בדרך המובילה אל הקתדרלה 'ציון' (מאה שישית), הנמצאת בסמוך למקום מושבה של הפטריארכיה הגיאורגית, שבימי ראשון היא מתמלאת מפה לפה. לפתע הגיח גיאורגי לא יהודי, כרע ברך מול בית-הכנסת, לחש תפילה, הצטלב וביקש להמשיך בדרכו.

לשאלתי: "מה זה?" השיב חד וחלק: "האומה הגיאורגית אסירת תודה ליהודים הקדמונים שהביאו לנו את הנצרות הברוכה שאותה קיבלנו לפני רומא". מסורת מקומית אומרת כי נינה הקדושה מקפדוקיה שהביאה את הנצרות לגיאורגיה הייתה ממוצא יהודי. למראה הנוצרי המשתחוה מול בית הכנסת, אמר רב הקהילה דויד בזוקשווילי בעברית צחה: "רואה אדוני, אצל הגיאורגים יש כבוד לבית-הכנסת". עד לפני שנים לא רבות היו עדיין בגיאורגיה לא פחות מ-17,000 זכאי עלייה – כ-10,000 מהם בטביליסי, והשאר ניו פזורים בגורי (עיר הולדתו של סטלין), בקוטאיסי ובערים אחרות ברחבי גיאורגיה. מאז כמחציתם הגרו לארץ ולמקומות אחרים בעולם. כיום נותרו כמה אלפי זכאי עלייה (ביניהם עולים שלא נקלטו בארץ והעדיפו לחזור 'הביתה'.

לאחר צאת השבת הוזמנו לביתו של הרב דויד בזוקשווילי לסעודת מלווה מלכא. במהירות ערכו בני הבית שולחן ועליו סעודת מלכים על טהרת הכשרות. כל בני המשפחה, בזה אחר זה, ניגשו לפסנתר, פרטו עליו בווירטואוזיות בשתי ידיים ובארבע ידיים וליוו את עצמם בשירה עממית מלאת רגש וקצב ועד מהרה (שימו לב - בית רב!) הם גם רקדו טנגו של השתפכות הנפש והיין המקומי המשובח שימח לבב.הרב הבחין במבטינו הנרגשים (ואנו התפעלנו ממשפחתו של רב בישראל היודעת לשלב תורה עם דרך ארץ) והזכיר לנו אימרה גיאוגרית עתיקה: "בואו של אורח לביתך משול לזריחת החמה; ולכתו – לשקיעתה". בבית גיאורגי לא מגישים יין בגביעים אלא במעין שופר, שאי אפשר להניח אותו על השולחן, ופירושו: כל עוד אתה מתארח יהיה המשקה בידך, לגום ושתה כי יין משמח לבב אנוש.*

אגדה של מקום

גיאורגיה היא קולכיס (בגרוזינית: sakartvello) - - ארץ גיזת הזהב וסיפור מדיאה במיתולוגיה היוונית. יאזון מפליג בספינתו "ארגו" בחברת הארגונאוטים הגיבורים הכוללים גם את הרקולס, כדי להביא את גיזת הזהב ולזכות בכס המלוכה. לאחר שנים של מסע קשה ביותר מגיע יאזון לקולכיס ובעזרת הנסיכה המכשפה מדיאה מחלץ את גיזת הזהב.

גיאורגיה היא ארץ של נופים מרתקים, ערים חצובות בסלע עם תמשיחי קיר עתיקים, הרים נישאים כמו קזבג, המתנשא לגובה 5,500 מטרים, וכנסיות עתיקות בצד קהילה יהודית עתיקת יומין. הקווקז הוא אחד האזורים הצבעוניים ביותר הן במראות הטבע שלו והן בנוף האנושי. שטחו 440,000 קמ"ר. הים האזובי והים השחור נמצאים במערב והים הכספי נמצא במזרח ובין שניהם הקווקז. הים הכספי במזרח מפריד בין הקווקז למדינות המוסלמיות של מרכז אסיה: איראן, אפגניסטאן, אוזבקיסטן, טורקמניסטאן, תג'יקיסטאן, קירגיסטאן וקזחסטאן. נפגוש בקווקז את היהדות ואת הכוזרים הבאים בשעריה, את הנצרות שעשתה דריסת רגל ראשונה במרחבי הקווקז ואת האיסלאם שנבלם על-ידי הכוזרים שמנעו את התקדמותו לאירופה. ארצות על דרך המשי, שכל הכובשים הגדולים בהיסטוריה באו בשעריהן וכפו עליהן את מרותם.גיאורגיה מהממת ביופיה, נוף קדומים ירוק עם מצוקים וקניונים ושלג עד בפסגות. האביב מרעיף עליה פריחה ססגונית מרהיבה וריחנית. מפלי מים, נהרות ונחלים שוצפי מים המפעילים טורבינות הידרו-אלקטריות. בנופים השגיאים הללו נשתלו קתדרלות, מנזרים, כנסיות ומצודות. כאן מלכו המלך דויד ונכדתו תמר. עולם סמוי, רחוק מן העין וקרוב ללב, במרחק שלוש שעות טיסה מהארץ. ב"צ יהושע הוא מחבר הספר "דרך לבנה - מסע במרכז אסיה" (הוצאת משרד הביטחון). פרסם ספרים ומחקרים על דרך המשי ומדריך קבוצות למרכז אסיה והקווקז.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת בן ציון יהושע