אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מוכר הספרים מקאבול – קרבן של עיתונאית נורבגית


התמונה של בן ציון יהושע

אוסנה סיירסטאד, 'מוכר הספרים מקאבול', הוצאת כתר, ירושלים 2005, 292 עמ'.

אין תרבות נחותה – יש תרבות שונה. על ספרה של אוסנה סיירסטאד, 'מוכר הספרים מקאבול', 

שוו בנפשכם שפתחתם את ביתכם בפני עיתונאית נורבגית יפהפיה והצעתם לה קשר בלתי אמצעי עם בני משפחתכם, ומתוך מסורת של כיבוד הזר הצעתם לה מקום לינה, סעודה משפחתית וראיתם בה במשך חמישה חודשים חלק בלתי נפרד ממשפחתכם וחשפתם בפניה את כל השמחות, הבעיות והתסכולים בביתכם. בתום חמישה חודשים של שהייה במחוזכם היא יוצאת ובידה רב-מכר עולמי המציג את אבי המשפחה כרודן עריץ, הרודה בנשותיו ובילדיו ואורח חייה של המשפחה מוצג כפרימיטיבי ונחשל. מה פלא אפוא,שגיבור ספרה של סיירסטאד פתח בהליכים משפטיים נגדה ונגד המו"ל של הספר ואשתו הנרדפת כיום בחברה האפגנית השמרנית מבקשת מקלט בשבדיה. היא מואשמת בפגיעה בכבודה של החברה האפגנית שעליה שחה לפי תומה.. ייחודו של הספר הוא דווקא בעולם הייחודי של קאבול המוצג בה והיותו רב-מכר בא לספר לא משום תיאורי נורבגיה, מחוזות הילדות של המחברת, אלא דווקא בגלל אותו עולם שהיא מתווה לו דימוי פרימיטיבי כביכול. אין תרבות נחותה יש תרבות שונה.

מוכר הספרים מקאבול שאה מוחמד ראיס חאן, ששמו מעיד על השתייכותו לאצולת המשפחות הפושטוניות של אפגניסטן, מוצג בספר כ'סולטאן חאן', עשה את שגיאת חייו כשהזמין לביתו את הכתבת הצבאית הנורבגית, בת ה-33, להתגורר בביתו בתקווה שהיא תתעד מתוך כבוד את העולם המסורתי של אפגניסטן ובכך יזכה גם להכרה בינלאומית. אולם היא התעלמה כליל מכללי החברה השבטית, שלה דפוסי הירארכיה ודפוסי התנהגות פטריארכליים מדורי דורות. היא מופיעה עם זוג עיניים אירופיות ומעמדתהשקפה פמיניסטית מוצקת על מעמד האישה באירופה ומנסה לא רק להיות צופה סמויה בתוך אותו בית אלא היא מקדיחה את התבשיל המסורתי עם הניסיון להפוך את אפגניסטן לחברה אירופית ולהפוך בן לילה חברה מסורתית לחברה מודרנית מתירנית. היא חורצת משפט ומציגה את המארח שלה כרודן השולט ביד רמה בבניו ובבנותיו ומדכא עד עפר את נשותיו. יתר על כן, הגבר באמצע שנות ה-50 שלו מפתיע את אשתו החוקית באשת חיק צעירה בת 16. אצלנו הדברים הם בגדר שערורייה, אבל בחברה שבה הוא חי גבר אמיד מוסלמי יכול לשאת עד ארבע נשים זה עניין של יום יום.

המחברת לא הסתפקה בביקורת שלה בספר אלא הוסיפה כהנה וכהנה בראיונות שנתנה לתקשורת העולמית. היא מלגלגת על חברה שאין בה שולחן, כיסא ומיטה. אילו ידעה נתון בסיסי שהחברה של מרכז אסיה נוהגת לחיות בתוך אולמות ריקים המכוסים שטיחים. עליהם פורסים 'סופרֶה', שהוא מפה פרוסה וסביבה שעונה על כרים נוקשים יושבת המשפחה בישיבה מזרחית וסועדת את ליבה. בלילה מוציאים מן הגומחות שבקיר את המזרנים והשמיכות ופורסים אותם בחלל החדר לשינת לילה. גם במסגדים אין כיסאות ובמשך דורות לא היו כיסאות גם בבתי כנסת באפגניסטן – האם יש בכך כדי להנמיך את קומתם?

אוסנה סיירסטאד

רב מכר זה של הכתבת הצבאית הצעירה, 33, זכה למה שספריה האחרים על עיראק לא זכו ('מאה ימים ואחד – יומן בגדאד'; 'מפנים עורף לעולם').

הביקורת העיקרית על עבודתה של הכתבת הצבאית הזאת היא בכך שבחרה לעצמה משפחה לא אופיינית לחברה האפגנית. היא בחרה משפחה מן המעמד העליון, המתגוררת בבירה קאבול. בני המשפחה בעלי השכלה והם דוברי אנגלית. אילו ידעה המחברת כי החברה הזאת היא חברה שבטית כפרית והייתה עורכת את התצפית האנתרופולוגית שלה, מתוך כבוד למשפחה שפתחה בפנייה את שעריה, לחיות מתוך אותו רובד ומבלי להתנשא מעל המשפחה, בבחינת 'בורים שכמותכם, ביום שתהיו אירופאים או נורבגים, תהיו רשאים להיות חלק מן התרבות האנושית'.

יחסה לא מובן בעיקר כשהמחברת מגלה אומץ לב ככתבת צבאית המלווה בתנאי שדה את צבא הצפון. היא חיה בתנאים לא סניטריים, צועד ברגל או על גבי סוס וחשה על בשרה במשך כמה חודשים מה שחייל מן השורה הרגיש.

דמותו של מוכר הספרים ראויה לכל הערכה, למרות היותה מוניפלטיבית במידה לא מעטה. הוא שורד את כל התלאות המקוללות של ארצו, משלם במאסרים: הוא רואה את הדחתו של השאה אחרון זאהר שאה (17.7.73), הוא חווה את הרפובליקה של הגנרל דאוד (1793-1978), הוא שורד את ההפיכה הקומוניסטית והפלישה הסובייטית (1978-1988). הוא רואה את תקומתה של מחתרת המוג'הידין שנלחמה בסובייטים במימון ובהדרכה אמריקאית שיצרה יש מאין את אוסמה בין לאדן. הוא צופה את עליית הפונדמנטליזם האכזר של הטאליבן שהולידה את אל קאעידה ואת אסון מגדלי התאומים ואסונות אחרים. בין פקיסטן לאפגניסטן הוא חווה את המלחמה בין הצפון לדרום, תוך כדי הפצצה אמריקאית מסיבית שהשלימה את חורבנה של המדינה לאחר החורבן שהמיטו הסובייטים והותירו למעלה ממיליון הרוגים אפגנים ומספר דומה של כרותי איברים ומיליונים של פליטים שברחו מארצם. בנסיבות אלה עולה ראש הממשלה מטעמו של בוש, חמיד קרזאי, השולט בקושי על כמה ערים גדולות באפגניסטן.

מוכר הספרים מקאבול

מוכר הספרים מקאבול למרות היותו סוחר ספרים, הוא בסופו של דבר גיבור תרבות המנסה בכל כוחותיו לשמר פיסות מן התרבות העשירה של ארצו לפני שתאבד לעולמים. זה מכבר שכחנו את חורבן פסלי הסלע של בודהה הגדולים בעולם, שהופצצו על ידי הטאליבן. שכחנו את הוונדליזם במוזיאון קאבול שבו נהרסו שכיות חמדה בודהיסטיות, הלניסטיות וגם יהודיות... עשרות מצבות בלשון עברית ופרסית-יהודית מן המאות ה10-ה13 שנתגלו בג'אם בצפון אפגניסטן.

מוכר הספרים בחנותו בקאבול

אל תתפלא המחברת אם האיש שהוציאה אותו מן האלמוניות, תובע את ליטרת הבשר מתוך המיליונים שהיא גורפת על חשבונו ועל חשבון משפחתו הנרדפת באפגניסטן והנאלצת לחפש מקלט מדיני באחת ממדינות סקנדינביה. היא ציפתה שהוא יעבור לסדר היום בעוד היא מציגה אותו כדמות רבת פנים – מצד אחד מהנדס משכיל, השולט בכל מכמני ההיסטוריה של ארצו ובקיא בשירת משוררי ארצו ומצד שני הוא מוצג על ידה כנער כפרי בער, שהוריו אינם יודעים קרוא וכתוב והוא מנווט את משפחתו בדרך שאבות אבותיו נהגו עוד מימי קדם. היא רוחשת בוז לארץ שאין בה מים זורמים וחשמל זמין, ארוחות נורבגיות כלבבה ורכיבה על אופניים בנופיה השלווים של נורבגיה.

לפי כללי המאבק הפמיניסטי האירופי היא יוצאת להגנתה של האישה האפגנית הלבושה 'בורקה' המכסה אותה מכף רגל ועד ראש ונאסר עליה לצאת בגפה מביתה. ממקום מושבה בנורבגיה היא מייחלת שמעמדה של האישה האפגנית יהיה זהה למעמדה של האישה האירופית. היא שוכחת כי חלומה של האישה האפגנית הוא לחיות חיים צנועים הדומים לאלה של אמה והדורות שקדמו לה. לדידה של המחברת, זה עניין של דורות הרבה עד שיקום דור של בוגרי ובוגרות אוניברסיטאות. בינתיים החברה אינה מעורה בפוליטיקה העולמית, אינה קוראת עיתונים ואינה מאזינה לרדיו.

רחוב ראשי בקאבול

אין זה רומן וגם לא נובלה אלא ניסיון אנתרופולוגי למחצה של עיתונאית חטטנית, המעוררת את בני משפחת סולטאן חאן לדבר לפי תומם ואת המילים ששאבה מהם היא מכוונת נגדם כחרב פיפיות. למרות שהיא לא מוזכרת לאורך הספר, נוכחותה מורגשת בין השיטין ובחוסר השקט שהיא מכניסה בקרב האובייקטים שלה. הספר מכוון לשוק המערבי, המחפש את השונה ואת יוצא הדופן, גם במחיר הצגתו של המארח כמוסלמי אדוק, המחמיר במצוות כיבוד אב ואם ונוהג כפטריארך עריץ שמנהל את משפחתו ביד רמה.

אין זה ספר על אפגניסטן. לכל המרובה, זהו סיפורה של משפחה אפגנית עירונית בקאבול, שדפוסי חייה רחוקים לחלוטין מדפוסי החברה השבטית של אפגניסטן. הצלחתו של הספר היא דווקא בכך שתיאוריו הם מקאבול ולא מאוסלו מחוז חייה של הכתבת הצבאית האמיצה.

לקריאה נוספת אימגו:

רודף העפיפונים / עפיפון כציפור טרף

אניסות והמרות דת בקרב יהודי אפגניסטן ו-איראן

יהודי אפגניסטן היו נתונים בסכנת שואה

לאן נעלמו עשרת השבטים? אפגניסטן ומסורת השבטים האובדים

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת בן ציון יהושע