אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

תחליף לי! או מי צריך דולרים כשיש בזיליקום?


יש סיכוי לא רע בכלל שבני הזוג זהבית ואבי מישטלר ושלושת ילדיהם, אוריה, יותם ודניאלה, הם האנשים הכי מקסימים שפגשתי בחיי. ברצינות. אם יש מישהו שמגיע לו לחיות בגן העדן עלי אדמות, המישטלרים הם בהחלט המועמדים המובילים. ואם יש מקום דומה לגן העדן עלי אדמות, הרי שזו העיירה הקטנה יוקאי (uki), בה הם חיים. המישטלרים, בני קיבוץ מצפה שלום במקור ותושבי תל-אביב / קריית אונו מאוחר יותר, הגיעו לשם לפני כארבע שנים, מרוטים ומתוחים מאופי החיים בישראל, עם חלום אחד ויחיד – לתת לעצמם ולילדים סביבה טהורה, שקטה ובטוחה לחיות בה. אבי, שעסק בעיצוב נוף וזהבית, מנהלת רשתות מחשוב, צמחונים בדם ובנשמה, שהכירו את הקסם שבמוצרים אורגנים, קסם המוכר לרבים מאיתנו, החליטו להקים במקום חווה לגידולים אורגנים. הקשיים המטורפים הכרוכים בגידול פירות וירקות ללא ההגנה והתגבור שהכימיקלים טומנים בחובם, לעומת זאת, מוכרים להרבה פחות, ומי שלא ראה את פניו של חקלאי שיבול שלם שלו נאכל לנגד עיניו במלתעותיהם הריריות של זבובי החול האוסטרלים, כשלו אסור בתכלית האיסור לרסס אותם אפילו בדיאודורנט, אינו יודע תהומות יגון ותסכול אנושי מה הן.

מה שכן, די קל להבין איך הם מצליחים לעמוד בקשיים האלה ולהישאר מקסימים כפי שהם. קשה להסביר במילים את הנוף שנשקף להם מהחלון. מדובר, באמת ובתמים, בנוף שמילים אינן יכולות לתאר, וגם לא תמונות. אפילו לא קרוב. זה נוף שגורם לכל נהגי האזור לעצור באמצע הכביש, עד כמה שניתן לראות כשמגיעים ליוקאי מהכביש המהיר. נוף שאי אפשר לחשוב על שום דבר חוץ ממנו כשמביטים בו. זה אחד מן הדברים, אם תשאלו אותי, שגרמו למישטלרים להסתגל לאופן החשיבה ואופי החיים האוסטרלי הרבה יותר מהר ובאופן הרבה יותר שלם מכל ישראלי אחר שפגשתי כאן. אבל גם להם זה לא בא בקלות.

"תירגע," אמר לי אבי, זן-מסטר מחופש בכובע טמבל, כיומיים אחרי שנגעו כפכפיי לראשונה באדמת קווינסלנד, עם דולר וחצי בכיס ועבודה שעוד לא התחלתי לעבוד בה, כשסיפרתי לו על תוכניותיי מרחיקות הלכת למעבר דירה, חיפוש עבודה חדשה והחלפת מכונית, עוד השבוע אם אפשר, ואיפה קיבינימט מוצאים כאן את משרד הרישוי? "אתה חולה בישראליטיס. שב. תנשום. תקשיב. תחסוך לך כאבי ראש. זה לא עובד כאן ככה".

גם אצלם זה לא עבד ככה, הוא ידע לספר לי הרבה אחר כך. בין שכנים שהתנגדו בכל תוקף ללבונטינים האלה מהמזה"ת שהשתלטו להם על העיירה ("החממות משקפות את אור הירח הישר לחדר השינה שלי!") ועד פקידי עירייה שמודדים את זוויות חיזוקי האלומיניום שעל יריעות הפלסטיק, החממות המסכנות ובעליהן הגאים סבלו מכל צרה אפשרית והוכו בכל מכה אפשרית. אבי יצא למרפסת מידי לילה וילל עם זוג כלבותיו (נלי וגילי) אל הירח, והילדים איתו, אבל בסופו של דבר, זה קרה. אחרי ארבע שנים של תסכול ומרורים והמון עבודה קשה של כל בני המשפחה, עשו גלגלי השיניים האוסטרליים הידידותיים והאיטיים את שלהם, והחווה הביו-אורגנית הראשונה של חבל הטוויד החלה מפיצה את גידוליה המשובחים ברחבי הפלך הרדום והיפהפה הזה. אזי, גילו המישטלרים דבר מוזר...

זהבית – '...הופיעה אצלי מישהי שהכרתי מהעיירה. ידעתי שהיא אם חד-הורית ושהיא מנקה בתים למחייתה. אחרי כוס קפה היא אמרה לי שהיא תנקה לי את הבית תמורת ארגז ירקות. "איזה מסכנה", חשבתי לעצמי ומילאתי לה ארגז צדקה ענק. לא שהייתי צריכה את הניקיון יותר מידי, אבל היא בטח צריכה את הירקות.'

בדיעבד הסתבר להם שלא דובר בבקשת עזרה. ממש ממש לא. חבר קרוב, מעסה מקצועי, שישב איתם לארוחת ערב, הסביר להם את העניין -

ק. – '...אין לנו ממש סיבה להשתמש בכסף כאן אם אנחנו לא חייבים. גם הממשלה יודעת את זה, ולא נראה שזה מזיז למישהו במיוחד. המחיה זולה כאן הרבה יותר מכפי שהיא באזורים העירוניים, אנשים מקיימים את עצמם ואת משפחותיהם עצמאית ממילא, בגלל המרחק, ולאף אחד אין שום אינטרס מיוחד להיכנס למרוץ המגעיל הזה של הערים הגדולות, אם יש לו ברירה. לפני שבאתי אליכם הגיע אלי מישהו וכיסח לי את הדשא תמורת עיסוי מחר בערב. אגב,' הוא קרץ לעבר יבול הבזיליקום האורגני האחרון, שהונח לייבוש על המרפסת, 'איך הגב אצלכם?'

בוקר אחד טייל רגלית לחצרם איש אחד כתום בבגדי הארי קרישנה, בירך אותם לשלום והושיט להם בקבוק חרס קטן ובו חלב חם ומהביל. יש לו פרה אחת, הוא גילה להם, ובזכותה מתקיימים היא וגם הוא יחד ללא צורך בדבר מלבד עצמם. רק כמה ירקות פעם או פעמיים בשבוע, והוא ישמח להביא למישטלרים כד חלב שהמילים "טרי" ו-"אורגני" גורמות לו לנחור בבוז, באותה התדירות.

קסום ופסטורלי ונשמע בלתי אפשרי, זה נכון, אבל מסתבר שאורח החיים הזה קיים כאן בגדול, ולא רק בעיירות הקטנות. מה שאצלנו נתפס כקומבינה או "עסקים משפחתיים מפוקפקים" מתבצע כאן, עד כמה שזה נראה, באופן חייכני ומבסוטי למדי, ואפילו בערים הגדולות, מקום בו המרוץ אחר הכסף אמור להיות בשיאו, אנשים מנסים, היכן שרק אפשר, לרדת מהכסף ולעבור לסחר חליפין -

מ', בעל עסק מצליח לשירותי מחשוב, תושב מלבורן לשעבר, מספר על אורח חיים דומה –'...עורך הדין שלנו, הגנן שלנו, רואת החשבון שלנו וחנות הבגדים החביבה על אשתי, כולם לא קיבלו מאיתנו סנט אחד מעולם ולא הגישו לי חשבונית מימיהם – אני מספק להם שירותי מחשוב חינם באותה התדירות, בקירוב, שהם מספקים לי את שירותיהם. יש לנו מערכת יחסים הרבה יותר מקצועית ובריאה מזו שיש לי עם כל בעל מקצוע או ספק שירות שאיתו אין לי את ההסדר הזה. אנחנו מיודדים ורוצים להמשיך ולתת זה לזה את השירות שממנו אנו נהנים, לכל אחד מאיתנו יש "בור כסף" אחד פחות לדאוג בעטיו, ואני לא רואה שום סיבה שבעולם שלא להמשיך ולעבוד כך כל חיי. כשאני צורך ואוגר פחות כסף, יש לי הרבה יותר זמן וחשק לעשות את הדברים שעבורם אני כבר לא צריך לצרוך ולאגור אותו באותה המידה."

ובאמת, למה לא? באיזה שלב התפתחותי-חברתי הגענו למסקנה שאין לנו שום אפשרות לעשות שום דבר ללא המתורגמן הארור הזה, הכסף, שהתמכרנו אליו ושכחנו את תפקידו המקורי? מי זה ששכנע אותנו שאם נתקיים תוך עיסוק בסחר חליפין, השיטה ה"פרימיטיבית" ההיא של אנשי המערות, לא נצליח לקיים את עצמנו ולרכוש את הדברים שאנו רוצים? מי זה ששכנע אותנו שצריך לצבור, והרבה, כי לך תדע מה תרצה ומתי, וגרם לנו למצוא את עצמנו, אם יש לנו מזל, רודפים אחרי כסף שלא יהיה לנו גם בגיל ארבעים, חמישים ושישים? (אם יש לנו קצת פחות מזל, אנחנו משיגים אותו, לפחות למראית עין רגעית, רק כדי לגלות שלא השגנו דבר, ושממילא הדברים ההם שרצינו פעם כבר קורצים הרבה פחות מעוד איזו אלפיה או שתיים).

זהבית – '...אם לומר את האמת, זו הקלה שלא תתואר, לעבוד באופן הזה. החיים כאן, למי שרוצה בכך, יכולים להיות חופשיים מהמרדף המטורף אחר הכסף, לפחות באופן חלקי ולפחות במקומות מסוימים. ככל

שהישוב גדול יותר קשה יותר לחיות כך, אני מניחה, אבל לנו אין צורך בישובים גדולים מלכתחילה. אנחנו פלחים, זוכר? אורגנים, אבל פלחים'.

איך שלא יהיה, נדמה שכאן, בחור של התחת של העולם, לא צריך להיות מישטלר או לבוא דווקא מהאספסת כדי לוותר על המזומנים, לפחות, ככה, בקטנה. אתמול הלכתי לשכור רכב, כי שלי נכנס למוסך עד הודעה חדשה. בעל חברת ההשכרה, ניו-זילנדי עב כרס, הציץ בתג שעל החולצה שלי. '...אתה מסדר מחשבים, brother?' הוא שאל אותי במבטא מאורי כבד. הנהנתי לחיוב. 'יש לי פה איזה אחד שצריך איזו הסתכלות. טפל בי יפה, ולא תשלם יותר על השכרת רכב בחיים שלך.' טיפלתי בו יפה יפה, אלא מה?

אני בפנים. הלאה הכסף, יאללה סחר החליפין. הקש אל האש, הצ'ק לא משחק.

את האמת? הרבה יותר כיף ככה. בחיי. שווה ניסיון.

פינת הדובדבן –

אי הדקליםחוזר לכותרות - ניתוח דו"ח הניתוח שלאחר המוות הניב וועדת חקירה פנים-משטרתית נרחבת. כעת מסתבר שאיזו יד נעלמה כיבתה את מצלמות המעקב המשקיפות על האזור בתחנת המשטרה המוביל אל תאי המעצר ולא חזרה והדליקה אותן אלא רק לאחר שקמרון דומדג'י ז"ל כבר היה נתון בתאו (הרבה אחרי שספג את המכות שגרמו למותו). החקירה התחילה זה עתה, תוצאות עוד אין.

מה שכן, גם אי הדקלים וגם המהומות הקודמות בעירלא הספיקו לכמה אטומים במשטרה, מסתבר - סידני עולה בלהבות, או לפחות חלקים ממנה, במסגרת מהומות שפרצו כאן בשבוע שעבר ועדיין לא ממש שככו. במרדף משטרתי אחר רכב גנוב בשכונת המהגרים macquarie fields שבעיר, נהרגו שניים מתוך שלושה צעירים, כשהמכונית התנגשה בעץ אקליפטוס גדול, בעוד אלה מנסים לחמוק מהשוטרים שהתנהגו, ככל הנראה, באופן הרגיל בו הם מתנהגים לבני אותן השכונות. אם מותו של תומס היקי והמהומות שפרצו בעקבותיו לא הספיקו לאבירים בכחול, אולי הפעם ירד האסימון – סידני מעולם לא נראתה רע כל כך. חמישה ימים וארבעה לילות של מחסומים, עוצר ואלימות יגרמו, אולי, למישהו להבין שיש איזו בעיה, ואפילו לא קלה במיוחד, ביחס השלטונות לאותם האנשים. מה שבטוח, עבורנו, אלה מאיתנו שהגיעו לכאן אחרי חשיפת יתר לטלוויזיה הישראלית, התמונות הללו, בהן נראו שורות ארוכות של לובשי מדים העומדים כחומה אנושית אל מול המון אלים ומתפרע בעוד רעולי פנים נועזים במיוחד משליכים לעברם בקבוקי תבערה, גרמו לד'זה-וו מהסוג הכי פחות נעים שיש. 

בשם הדמוקרטיה עושים הרבה שטויות, מסתבר. ג'וני (בוי) הווארד, ראש הממשלה ואמנדה וונסטון, שרת ההגירה, החליטו יחד בחדווה לאשר לכמה חברי פרלמנט פרימיטיביים במיוחד לפתוח דיון בהצעות החוק שתפקידן למנוע מאימהות צעירות לעבור הפלות במסגרת קופת החולים הלאומית, medicare. שניהם, בחיוך זחוח, ניסו להעביר לאומה את המסר לפיו "נו, באמת. זה לא יעבור, תנו להם את חופש הדיבור". אז זהו, ג'וני, שאם בשם חופש הדיבור אנשים שמים להם למטרה למנוע מהורים את החופש לבחור מתי ואיך להביא את ילדם לעולם, כבר לא מדובר בחופש דיבור אלא בכפיה מהסוג הכי מגעיל שיש, ועוד במסווה של דמוקרטיה. כשאתה מאפשר את זה אתה תומך בזה. יש מבין? 

תקוותם של המהגרים והאבוריג'ינים שחטפה מכות רצח עם תוצאות הבחירות האחרונות חוזרת ועולה, או לפחות נראית כך – מארקי (מארק) לאת'אם נופנף כלאחר יד עם שוך הדי ההפסד הצורב, ומי חזר להנהיג את הלייבור אם לא חביבנו משכבר הימים, קים (הדוב) ביזלי. האיש שהיה קרוב כחוט השערה לקחת מג'ון הווארד את הבחירות בעבר הפך להיות האיש שאולי יעשה זאת "על אמת" בעתיד. ג'וליה גילארד, המתמודדת הרצינית היחידה שרצה מולו, פרשה בחיוך מהמרוץ והודיעה שהיא, אישית, תשמח מאד לראות אותו במקומו הטבעי, בראשות המפלגה. ויווה ביזלי, כבר אמרנו? 

פדיחות בשגרירות ישראל – ממלא מקומו של הקונסול לאחר שעות הפעילות, מר אמיר לטי, כפי שאתם אולי כבר יודעים, גורש בחזרה לישראל ללא כל סיבה רשמית. השמועות באוסטרליה גורסות כי מדובר במרגל ישראלי שנפגש, בניגוד לחוק, עם שני הישראלים החשודים בריגול ועצורים בניו-זילנד או, לחילופין, ברב-שגל חסר מעצורים שבמיטתו עברו כל בנות קנברה, עיר הבירה, וביניהן ביתו של התובע הכללי, מר פיליפ ראדוק. הבת, קייטלין, הזמינה, כך מסתבר, את מר לטי הפוחז להצטרף לארוחת ערב חגיגית בבית התובע, אלא שהרבה לפני שמכונית השרד של הנ"ל הגיעה לפאתי ביתה, כבר דאגה מחלקת ההגירה לסלק את לטי מכאן לאלתר, כך שהנ"ל בושש להגיע. סיבות רשמיות לא נמסרו משום כיוון, כאמור (לא מאוסטרליה ובטח שלא מישראל), אבל הכתבים כבר מיהרו להודיע שהמועמד הבא לתפקיד, מר אריה שר, הואשם בעבר במעורבות בשערורייה כזו או אחרת הקשורה בהתעללות מינית בילדים בברזיל, ושנציגי הקהילה היהודית באוסטרליה עושים ככל שביכולתם למנוע את המינוי. (תגידו, חבר'הלך, כל כך קשה למצוא איזה מרובע ממושקף וחסר צללים בעברו שימלא את התפקיד הלא ממש חשוב הזה, שגם ככה לא נשמע מסובך מדי? למה לשלוח לכאן את הבררה? אם חסרים לכם מועמדים, קחו את פיטר קוסטלו, שר האוצר המשמים שלנו – מבטיח לכם נאמנה שלא תהיינה לכם שום הפתעות). 

לישון עם הזוחל - אישה טסמנית אחת ננשכה, לא פעם ולא פעמיים, בפיו המצוברח של נחשנמר אחד, טסמני גם הוא, מהנחשים הפחות סימפטיים המצויים באוסטרליה, בעוד היא ישנה במיטתה לצידו של בעלה. החלקלק חמק לשם, ככל הנראה, כדי להימלט מהקור, והתבעס לאללה כשהנודניקית נשכבה לו על הראש והחלה נוחרת. "כנראה שהוא נשך אותי פעם אחת, פעם שנייה, ורק אחרי השלישית התעוררתי." לאישה שלום, ובני הזוג בחרו שלא להגיש תביעה נגד הזוחל – "יש לנו המון נחשים בחצר והם בדרך כלל לא עושים בעיות. אנחנו צריכים פשוט להיזהר קצת יותר לפני שאנחנו נכנסים למיטה". (נו, באמת. תרשו לי לנחור ממעמקי גרוני הירוק, עם כל הכבוד. יש גבול גם לחיים הטבעיים והוא עובר קצת לפני השינה המשותפת עם עכברושים ונחשים. שיבושם לכם, איך שלא יהיה - רק אל תשכחו להכין צוואה מפורטת, ויפה שעת אחת קודם. הילדים לא אשמים בסטיות שלכם). 

"אם אנחנו לא שותים כאן, אף אחד לא שותה כאן!" – שני שודדים אהבלים למדי הצטיידו בטנדר מסחרי והכניסו אותו, בנסיעה לאחור, הישר לתוך אולם הכניסה של פאב גדול ומצליח באדלייד, שבדרום אוסטרליה, ממנו התכוונו לשדוד את הפדיון היומי. רק מה, הם שכחו לקחת בחשבון את שתי הדלתות הנוספות (והמחוזקות) שהיו מאחורי שתי הדלתות שהם כן לקחו בחשבון. באי הפאב ההמומים הביטו בטנדר המנסה שוב ושוב "להיכנס" אל הפאב ללא הצלחה, ובדיוק, אני מניח, כשעברו מהלם ובעתה מוחלטת לצחוק מתגלגל, החליטו שני העבריינים המתוסכלים להימלט על נפשם, אלא שלפני כן הציתו את הרכב וגרמו לשריפה לא קטנה במקום (מה שאפשר להם להימלט בבטחה וחיסל לכמה שיכורים את הערב, אני בטוח). 

ירחון הגברים fhm יצא במבצע קידום מכירות מבריק, לכל הדעות – מי מהקוראים שמכתב שלו יפורסם יקבל לביתו בדואר רשום כמות נכבדת של פחיות משקה חריף, מבירה ועד וויסקי. המבצע הופסק לאלתר בהתערבותו של "שר המשחקים" (קראתם נכון, אין צורך לשפשף את העיניים) של ניו-סאות' ויילס לאחר שזה העיר את תשומת ליבם של עורכי הירחון לעובדה שאין להם שום דרך לוודא שקטינים אינם מקשקשים כמה משפטים על דף, שולחים אותו לעיתון, ומחכים ליד תיבת הדואר ל"מתנה" שלהם (מה שנכון נכון).

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת זיו מגן